יעויין בדברי ר' חיים מולוז'ין וז''ל בקיצור ברוח חיים פרק פרק ג' משנה ג': והנה עוד דבר אחד יש במאכל חלק שלישי. והענין כי קודם חטא של אדם הראשון היה מאכלו רוחני... אך מעת חטאו נעשה כל מאכל מעורב טוב ורע כי ענין עץ הדעת טוב ורע. ... ובאכילתו נאררה הארץ גם כן להיות כל אשר עליה נהפך לטוב ורע מעורב יחד. ולבד שהקליפה קדמה לפרי הנה גם הפנימי מעורב טוב ורע ומהטוב ניזון הנפש והגשמית נהפך לדם והרע יוצא בצואה והוא חלק הרע וכחה. ולכן אסור להרהר בדברי תורה במקום הטינופת כי אין זה מקום לזה:
וענין הקרבן היה כך כי על ידי האש אשר על המזבח שהוא מלמעלה סר הרע ונותר חלק הבעלים ומה שנהנין כולו טוב. וכן היה המן היורד מן השמים כולו טוב כי אין רע יורד מן השמים ולכן לא היה בו פסולת ונבלע באיברים. וכן בשר הקרבן נבלע כולו באיברים ואינו מוציא ממנו פסולת וכן מוכח מחכמינו זכרונם לברכה (יומא עה ע"ב) לחם אבירים כו' שנבלע באיברים ואלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך וגו' בדברים שהכנענים היו מוכרים להם. ולכאורה נהי דנימא דסבירא ליה להתנא בשר תאוה נאסר במדבר (חולין יז.) מכל מקום למה לא תירצו מבשר שלמים אלא ודאי דגם הוא נבלע באיברים:
ועל פי דבריו יוצא ברור לכאורא שכמו שבשר של בהמה שנברא עם חלק רע, יכול להיתקן ע''י אש המזבח ולהיות כמו המן - נבלע באברים, כ''ש שהחרובים שנבראו מלכתחילה בדרך נס לצורך אכילת הצדיק כרשב''י - שלא היה בהם שום חלק רע והיו נבלעים באיברים ולא לא היו צריכים להפנות כלל וממילא המערה היתה תמיד נקיה ומוכנה ללימוד תורה.