המעשה הידוע שהביא המהרש"ל אינה מכחשת העובדא, דאדרבא מסתבר לומר שבאותו מקרה בחרו בשם קיים הידוע מכבר. וכוונת המהרש"ל הוא לבאר הטעם שבחרו דוקא בשם זה והוא לאותו סבה שכתב. ובכלל לא יפלא אם השתדלו לתת פנים יהודיים למלה לועזית שכבר נשתרשה אצלם, כנהוג לרוב בחז"ל ובספרות התורנית.
ואמנם ראיתי בעלון על פרשת השבוע שנשאל הגר"מ מאזוז על דבר זה גופא, ולפלא בעיני שהתעלם מכל הנ"ל. וזה לשון השו"ת:
שאלה: מה המקור לשם "שניאור" (כי שמעתי אומרים שבגלות המרה למדו היהודים שם זה מהגויים)?
תשובה: שם שניאור מובא בים של שלמה (גיטין) בזוג שנולד להם בן, ואבי האשה נקרא מאיר ואבי הבעל נקרא אורי. והיה ויכוח ביניהם איך לקרוא לבן, והרב פסק "שניאור" - שני אורות. ויש מעירים ששם זה נזכר כבר בדברי התוספות בתמורה דף י"ח ע"א ד"ה אפילו. ואולי הסיפור שהביא היש"ש הוא קדמון.
(דרך אגב, אחד מהמעירים הוא הרחיד"א בשה"ג.)
האם ידוע בענין עוד מקורות?
