יורה דעה כתב:הערה נוספת:
על דברי ר' אפרים אשרי (בעמוד תתפז), שר"א ווסרמן נלקח בי"א תמוז, לפורט התשיעי [ מקום הטבח של קדושי סלבודקא וקובנא], צויין בהערה מס' 59: ליתר דיוק, השביעי.
– איני יודע מאין שאב הכותב את תיקונו הלזה, אך הוא עומד בסתירה לדברי התיאור הידוע, שכתבו בניו על שעותיו האחרונות לפני מות קדושים, בפתיחת ספר "קובץ הערות", ובין דבריו האחרונים, אמר אז: "...אין הימעל, מסתמא, האלט מען אונז פאר צדיקים, ווייל מען וועיל דאך אז מען זאל מכפר זיין מיט אינזערע גופים פאר דעם כלל ישראל. דארפן מיר טאקע תשובה טאן יעצט, גלייך אויפן ארט. די צייט איז קורץ, דער ניינטער פארט איז נאהענט..."
ובתרגום לעברית: במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל, אי לזאת אנו צריכים לשוב לה' בתשובה שלימה, ומיד במקום.. הזמן קצר, הדרך למבצר התשיעי קרובה..
כרם כתב:יורה דעה כתב:הערה נוספת:
על דברי ר' אפרים אשרי (בעמוד תתפז), שר"א ווסרמן נלקח בי"א תמוז, לפורט התשיעי [ מקום הטבח של קדושי סלבודקא וקובנא], צויין בהערה מס' 59: ליתר דיוק, השביעי.
– איני יודע מאין שאב הכותב את תיקונו הלזה, אך הוא עומד בסתירה לדברי התיאור הידוע, שכתבו בניו על שעותיו האחרונות לפני מות קדושים, בפתיחת ספר "קובץ הערות", ובין דבריו האחרונים, אמר אז: "...אין הימעל, מסתמא, האלט מען אונז פאר צדיקים, ווייל מען וועיל דאך אז מען זאל מכפר זיין מיט אינזערע גופים פאר דעם כלל ישראל. דארפן מיר טאקע תשובה טאן יעצט, גלייך אויפן ארט. די צייט איז קורץ, דער ניינטער פארט איז נאהענט..."
ובתרגום לעברית: במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים, כנראה, כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל, אי לזאת אנו צריכים לשוב לה' בתשובה שלימה, ומיד במקום.. הזמן קצר, הדרך למבצר התשיעי קרובה..
לפי מיטב ידיעתי, "התיאור הידוע" שבראש ספר "קובץ הערות", אינה עדות אישית של הכותבים, אלא תיאור ספרותי ע"פ דברי ר' אפרים אשרי. ואם כן אין כאן קושיא.
הגהמ כתב:האם יש מפקפקים במידת אמינות הר"א אשרי בכלל או רק לד"ז בפרט?
(מעודי תמהתי על אי ההתייחסות (יחסית) מצד 'עולם התורה' להר"א אשרי באופן הצפוי למי אשר הוכר כאוד מוצל צאש והיה מוצג כשריד לדור דעה גדולי ליטא שלא השאירו לו עוללותיה לדאבוננו.)
בברכה המשולשת כתב:אני זוכר ששמעתי פעם מרש"ז הבלין שליט"א שה-"תיאור הידוע" מוטעה בפרטים יותר מהותיים מזה.
יורה דעה כתב:בברכה המשולשת כתב:אני זוכר ששמעתי פעם מרש"ז הבלין שליט"א שה-"תיאור הידוע" מוטעה בפרטים יותר מהותיים מזה.
על מה הוא הסתמך?, האם יש עדי ראיה נוספים שתיארו את שעותיו האחרונות של ר' אלחנן?
וכמו כן, מניין לדבליצקי התיקון שמדובר היה בפורט השביעי, ולא בתשיעי?
מאיר סובל כתב:המבצרים של ההריגה קיימים עד היום, וקיר היריות נמצא על תילו עם חורים... כך שניתן לדעת היום היכן זה היה אז.
מאיר סובל כתב:יש עדות מה עסקו בימים האחרונים בלימודם, בקומת הכניסה לבית המגורים של משפחות פרידמן וגרודז'ינסקי. לא יותר. משתי המשפחות נותרו 3 בנות בחיים מכל משפחה, והנותרות בחיים שנכחו אז בבית זוכרות את הימים האחרונים עד הלקיחה למוות מול עיניהן
מקום הריגתו של הגאון הקדוש רבי אלחנן הי"ד
יש הכותבים שאת הקדוש, הגאון הצדיק רבי אלחנן וסרמן רצחו בפורט התשיעי, אך אין זה נכון. הדרך לפורט התשיעי הייתה דרך סלבודקה, סמוך לגטו בהמשכו של רחוב לינקובה. ההר שבו היה הפורט התשיעי נקרא הר לינקובה, ואילו את רבי אלחנן והקדושים העבירו מסלבודקה לקובנה דרך רחוב לוקשה, להר הירוק. דרך זו הייתה הדרך לפורט השביעי, שהיה המשך הרחוב של בית החיים של קובנה בהר הירוק. זו עדות שאני וכל משפחתי ראינו בעינינו.
רבים הכותבים על הרציחות של הקדושים בקובנה מזכירים את הפורט השביעי ואת הפורט התשיעי. מה היו מקומות אלו?
בזמן ששלט הצאר הרוסי בליטא הוא בנה מבצרים סביב קובנה כדי שתהיה לו שליטה על האזור כולו. בין המבצרים היו הפורט השביעי והפורט התשיעי. סביב המבצרים היו עמקים, שנועדו להקשות על האויבים לכבוש את המקום. למעשה בהמשך שימשו המבצרים לבתי סוהר.
על הימצאו של רבי אלחנן בפורט השביעי סיפרה לנו בת דודתי, מרת רחל זוסמן, הי"ד, שנחטפה לפורט השביעי עם בעלה. בתחילת ימי הגטו היא תארה לנו, את כל מה שעבר עליה.
היא ספרה, כי הליטאים הרוצחים בהנהגת אנשי ס"ס חטפו כשלושת אלפים נשים והכניסו אותן לבנין של הפורט השביעי, לבית הסוהר. כמו כן חטפו כעשרת אלפים גברים, ואותם החזיקו בעמק שליד המבצר, כמעט ללא אוכל וללא שתייה. על הגבעות סביב הפורט שמרו הפרטיזנים הליטאים. מפעם לפעם היו יורים לתוך הקהל ורצחו את הקדושים, בטענה שהם ניסו כביכול לברוח. כמו כן היו מוציאים קבוצות קבוצות של נשים ושל גברים ורצחו אותם במשך מספר ימים.
בעלה של בת דודתי היה מתקרב למבצר של בית הסוהר, שבו שהתה, והיה מספר לה על מכרים שנחטפו לשם. הם עדין לא האמינו, שירצחו את כולם. הם חשבו, שהם נמצאים רק במעצר. באחד הימים סיפר לה בעלה, שהביאו את הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן עם קבוצה גדולה של תלמידי חכמים מסלבודקה.
היה זה ביום ראשון, שבועיים לאחר פרוץ המלחמה. רבי אלחנן כל הזמן דרש בפני הקדושים על קדוש השם, וכולם עמדו סביבו במעגל. אחר כך כשלא היה בו עוד כוח לעמוד נשכב על הארץ והמשיך לדרוש כשכולם סביבו צמאים לדבר ד', והוא לא הפסיק מלדרוש בפניהם עד כלות כוחותיו.
הוא הזהיר את כולם שהם עומדים לעלות לקרבן בעבור עם ישראל, ועל כן עליהם להיזהר לא לפגום במחשבת פגול שפוסלת כמו בקרבן, אלא לעלות לקרבן לד' במחשבה טהורה כדי לכפר על עם ישראל.
למחרת בשעות הצהרים ביום שני התחיל הרצח האיום של עשרת אלפים הקדושים והטהורים. בזמן הירי יצרו פתח צר בצד אחד, ואפשרו לנערים ולילדים לברוח.
בתחילה רצחו את הגברים, כדי שלא יהיה מי שיתקומם נגדם, ובהמשך יכלו בקלות לרצוח את הנשארים. הרוצחים הליטאים הציבו על הגבעות סביב מכונות ירי וירו אלפי כדורים לתוך קהל הקדושים.
בבריחה הצליחו כמה עשרות יהודים לנוס על נפשם, הם סיפרו בדיוק את דבריו הקדושים של הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד. כך כשרצחו את תלמידי ישיבת קלם, אותם שהצליחו להימלט מן התופת הפיצו את דבריו האחרונים של הצדיק ר' דניאל מובשוביץ מקלם הי"ד.
זו התשובה לרבים השואלים: "אם נרצחו כולם, איך נודעו דבריו האחרונים של רבי אלחנן?" התשובה היא כאמור, מכיוון שבודדים זכו ונצלו. נוסף לזאת, הרוצחים הרגו תחילה את הגברים, והנשים נשארו בחיים. הבעלים מסרו לנשים את דבריו הקדושים, כמו שמסר בן דודי לאשתו, והן ספרו זאת אחר כך.
כך המשיכו לירות בקהל עד שעה מאוחרת בלילה, עד שהקול נדם. יום הזיכרון המדויק הוא יום שני, שבועיים לאחר פרוץ המלחמה.
לאחר הרצח האיום כיסו את המקום בסיד ובעפר ולא המשיכו לרצוח עוד בפורט השביעי, אלא עברו לרצוח בפורט התשיעי, שהיה מחוץ לישוב.
לפני שנתיים הייתי שם, בפורט השביעי, על קיברו של הגאון הקדוש רבי אלחנן ושאר קדושי עליון, זכיתי התפללתי שם. ראיתי, שבמקום העמק נוצרה גבעה בגובה שני מטר מהעצמות של הקדושים שנשארו בשלמותן. מעל לגבעה הכל ירוק מעשבים ודשאים שנועדו להסוות. דממה מסביב, אי אפשר אפילו לדמיין שבתחתית הגבעה קבורים עשרת אלפים קדושים שנהרגו בכל מיתה משונה.
כיום הבניין של הפורט השביעי משמש למחנה צבא. יש במקום שילוט האומר, שכאן נהרגו כשלושת אלפים איש ע"י הנאצים, ועובדת היותם יהודים אינה מוזכרת כלל. יש גם שילוט המזהיר, שעלייה על שטח הגבעה היא סכנת מוות. יתכן, שכוונתם בזה היא כדי שלא יתקרבו למחנה הצבא שלהם, וודאי שלא מחמת קדושת המקום. אולי גם מפני שהשלטונות הליטאיים אינם רוצים, שיבואו לבדוק ולחפור, וימצאו את עצמות אלפי הקדושים, שנרצחו על ידי הליטאים בקובנה.
התיאור והמספרים מדויקים, כפי שסיפרה בת דודתי מרת רחל זוסמן, שבעלה היה בין הנהרגים הקדושים. הוא מסר לה מבעד לגדר על מספר היהודים הגברים שהיו שם, ועל מה שהתרחש עימהם.
את בת דודתי עם כל הנשים שהיו בפורט השביעי העבירו ביום שני בבוקר, יום הרצח, לפורט התשיעי, והן לא ראו את הרציחות. למחרת הרצח וההריגה הגדולה התחיל לפעול ועד שהוקם לפי דרישת הגסטאפו. בינתיים שיחררו הגרמנים את כל אלפי הנשים מהפורט התשיעי, כפי שאכתוב בהמשך, ובת דודתי חזרה הביתה לאביה ולאחיה. בתחילת תקופת הגטו היינו יחד בגטו הקטן, ואז סיפרה לנו הכל. היא נהרגה כחודשיים אחר כך עם כל משפחתה באקציה של הגטו הקטן. יהי זכרם ברוך, הי"ד.
זכו להינצל רק שרידים ואודים מוצלים מאש, וחובתנו לספר לדור האחרון את גדולתם של הקדושים ואת הגבורה עילאית שעמה עלו על המוקד. אפרם של הקדושים הרי הוא צבור ושמור על המזבח של מעלה לפני כסא הכבוד, לזכור ולרחם על עם ישראל עד ביאת משיח צדקנו.
אנו ראינו את בעקדה זו את שרפת בית מקדשינו בחוש ממש. האדמה הזדעזעה תחתינו. על מי נשען? אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. אם קדושים וטהורים, גאונים וצדיקי עולם לא עמדה להם זכותם, מה יאמרו אזובי הקיר?
זאגער ישן כתב:מאיר סובל כתב:יש עדות מה עסקו בימים האחרונים בלימודם, בקומת הכניסה לבית המגורים של משפחות פרידמן וגרודז'ינסקי. לא יותר. משתי המשפחות נותרו 3 בנות בחיים מכל משפחה, והנותרות בחיים שנכחו אז בבית זוכרות את הימים האחרונים עד הלקיחה למוות מול עיניהן
ממשפ' פרידמן רק אחת מתוך ה3 היתה שם באותה שעה (הרבנית סרנא ע"ה) - הגדולה היתה כבר בדרכה ליפן-שנגחאי, והקטנה היתה אז בטלז.
יורה דעה כתב:מתוך הדברים עולה, כי ליתר דיוק, ר' אלחנן לא נעקד עקד"ה לא בפורט התשיעי וגם לא בפורט השביעי, אלא בעמק הסמוך לזה האחרון.
רי"א גילברטר כתב:על הימצאו של רבי אלחנן בפורט השביעי סיפרה לנו בת דודתי, מרת רחל זוסמן, הי"ד, שנחטפה לפורט השביעי עם בעלה. בתחילת ימי הגטו היא תארה לנו, את כל מה שעבר עליה.
רי"א גילברטר כתב:
היא ספרה, כי הליטאים הרוצחים בהנהגת אנשי ס"ס חטפו כשלושת אלפים נשים והכניסו אותן לבנין של הפורט השביעי, לבית הסוהר. כמו כן חטפו כעשרת אלפים גברים, ואותם החזיקו בעמק שליד המבצר, כמעט ללא אוכל וללא שתייה. על הגבעות סביב הפורט שמרו הפרטיזנים הליטאים. מפעם לפעם היו יורים לתוך הקהל ורצחו את הקדושים, בטענה שהם ניסו כביכול לברוח. כמו כן היו מוציאים קבוצות קבוצות של נשים ושל גברים ורצחו אותם במשך מספר ימים.
...ראיתי, שבמקום העמק נוצרה גבעה בגובה שני מטר מהעצמות של הקדושים שנשארו בשלמותן. מעל לגבעה הכל ירוק מעשבים ודשאים שנועדו להסוות. דממה מסביב, אי אפשר אפילו לדמיין שבתחתית הגבעה קבורים עשרת אלפים קדושים שנהרגו בכל מיתה משונה.
כהן כתב:ראיתי היום בספר דרשות מהגאון רבי אברהם ליב שור שיצא כעת ע"י משפחתו שבתקופה שהיה הגר"י ברשטין יחד עמו בראשות הישיבה בקרילוב הם למדו כל יום שבע דפים יחד וסיימו פעמים את הש"ס
יורה דעה כתב:האם יש הסבר בספרו של רי"א גיברלטר, על עזיבתו של ר' אלחנן את ברנוביץ לטובת סלובדקא? זוהי עובדא שצריך לתת עליה את הדעת, שכן רוב יהודי ברנוביץ התרכזו בגיטו ברנוביץ ובמחנה הכפיה קדליצובה. מתי איפוא ראה ר"א לנכון לעזוב את תלמידיו בישיבת אהל תורה בברנוביץ (בה התגורר משנת תרפ"א)?
איש_ספר כתב:זה מתחיל להריח כאובססיה
תוך כדי דיבור כתב:יורה דעה כתב:האם יש הסבר בספרו של רי"א גיברלטר, על עזיבתו של ר' אלחנן את ברנוביץ לטובת סלובדקא? זוהי עובדא שצריך לתת עליה את הדעת, שכן רוב יהודי ברנוביץ התרכזו בגיטו ברנוביץ ובמחנה הכפיה קדליצובה. מתי איפוא ראה ר"א לנכון לעזוב את תלמידיו בישיבת אהל תורה בברנוביץ (בה התגורר משנת תרפ"א)?
לא פתחתי את הספרים על הגרא"ו אבל אני מתקשה להאמין שלא היית מוצא בהם תשובה שאלה פשוטה כזו. כידוע מזרח פולין וברנוביץ בכלל זאת נכבשה תחילה ע"י הרוסים, ששוב כידוע השליטו שם תיכף את משטרם הקומוניסטי, הווה אומר ישיבת אהל תורה בברנוביץ נסגרה הרבה (הכל יחסי, כמובן) לפני הגעת הנאצים, ורוב ככל תלמידיה ורבניה נמלטו לליטא.
זאגער ישן כתב:תוך כדי דיבור כתב:יורה דעה כתב:האם יש הסבר בספרו של רי"א גיברלטר, על עזיבתו של ר' אלחנן את ברנוביץ לטובת סלובדקא? זוהי עובדא שצריך לתת עליה את הדעת, שכן רוב יהודי ברנוביץ התרכזו בגיטו ברנוביץ ובמחנה הכפיה קדליצובה. מתי איפוא ראה ר"א לנכון לעזוב את תלמידיו בישיבת אהל תורה בברנוביץ (בה התגורר משנת תרפ"א)?
לא פתחתי את הספרים על הגרא"ו אבל אני מתקשה להאמין שלא היית מוצא בהם תשובה שאלה פשוטה כזו. כידוע מזרח פולין וברנוביץ בכלל זאת נכבשה תחילה ע"י הרוסים, ששוב כידוע השליטו שם תיכף את משטרם הקומוניסטי, הווה אומר ישיבת אהל תורה בברנוביץ נסגרה הרבה (הכל יחסי, כמובן) לפני הגעת הנאצים, ורוב ככל תלמידיה ורבניה נמלטו לליטא.
כל הישיבות מפולין (מיר, ברנוביץ, קלצק וכו') נמלטו לווילנא בראשית המלחמה תחילת שנת ת"ש, מיד כשנכנסו הנאצים לפולין וחילקו שטחים לבעלי בריתם באותה שעה - הרוסים. בסוף החורף התפזרו הישיבות בעיירות הקטנות שבסביבות ווילנא. ישיבת ברנוביץ התרכזה בעיירה טראקי, שהרב שם היה הג"ר צבי אריה פרצוביץ אביו של הגר"נ (הגר"נ ביקר אז בעיירתו ומספר בזכרונותיו על מסירותו של אביו ובני העיירה לטובת הישיבה).
במשך הזמן ניסו כולם להמלט, ולשם כך נסע הגרא"ו לקובנה ששם התרכזו כל הקונסוליות, כדי לנסות להשיג את הניירות כדי למלט את כל הישיבה מאירופה. כידוע אף אחד לא הצליח בזה לבד מישיבת מיר. זו היא גם הסיבה לנסיעת הגר"א קוטלר והגר"ר גרוזובסקי לארה"ב בעזבם את ישיבותיהם באירופה, כי חשבו שמשם יוכלו להביא את כולם אחריהם לאמריקה.
הדברים מבוארים בכל ספרי התקופה, והאריכות למותר.
איש_ספר כתב:הרב יור"ד אם יש לך חשבונות אישיים שאתה מוכרח לסגור, מוטב שתעשה זאת במקומות אחרים ולא במעלות קדושים וטהורים הגרא"ו והגר"י.
הדיוקים מרי"א גילברטר הם חסרי ערך, ולפני שאתה חותם מסקנות, תבדוק, תשווה, ותגיע למסקנות ואל תטיל את כל המלאכה על אחרים, רק בשל עצלנותך וחוסר ידיעותיך.
יורה דעה כתב:סובל,
המשל והסיפור שלך יפה מאוד. אני רק מקווה שאתה היית שם, ואתה יודע על מה אתה מדבר. אבל אם [שוב, למשל], אני אקבל היתר מיוחד להיכנס למחנה הצבאי הליטאי שבפורט השביעי, ואנסה לחפש את היריות, שדיברת עליהם מקודם...
אני לעולם לא אצליח למצוא את מקום מנוחתו של ר' אלחנן הי"ד, ולהתפלל שם.
יורה דעה כתב:ואם באשכול על בעל ה"דברי יחזקאל" עסקינן, מעניין מה ידוע על טיב הקשרים בינו לר' אלחנן, (לפני שהתאספו בביתו של ר"א גרדזענסקי, מנהלה של ישיבת סלבודקא). שכן בספריהם הם לא מזכירים האחד את משנהו, האם יש במק"א בכתובים זכר לקשר ביניהם?
צפנת פענח כתב:בספר מאחורי הפרגוד מביא הגראי"ל שר' אלחנן נשאר בקובנה ולא ברח לחו"ל כיון שבנו ר' נפתלי חלה אז, והוצרך הגרא"ו לטפל בו, ומכך חידש הגראי"ל שבזמן מלחמה בדרום מותר לישאר במקום סכנה לצורך אביו וכדו'.
ואולי יהיה כאן הסבר מה עשה ר' אלחנן שם בקובנה. אגב גם המשגיח דברנוביץ ר' ישראל יעקב היה באותה עת בקובנה, ונרצח שם
כעשרים ק''מ מקרמנצוג, על גדות הנהר דניפר (כנראה בעבר השני -הגה"מ) היתה עיירה בשם קרילוב, ושם ייסד הסבא מסלבודקא עוד ישיבה. היה לו תלמיד רווק מצויין (לפי מה שנכתב במאמר הנ"ל כנראה שמדובר בר' אברהם לייב שור -הגה"מ) שנצרך למשרה ולכן סידר הסבא שיתקבל כרב בהעיירה וינהל שם ישיבה עם עוד ראש מתיבתא. שניהם היו גדולים בתורה ובמוסר. לישיבה זו שלח הסבא קבוצת בחורים חלשים יחסית בתקוה שהם יצליחו תחת השפעתם של ראשי הישיבה החדשה.
בימי חודש אלול הגיעו בני ישיבת קרילוב לקרמנצוג להתעלות מהאוירה המיוחדת ששררה בישיבת סלבודקא, ואז נוכח מ"א ריגר לדעת שהחלשים האלו התעלו כ''כ עד שהם הבינו שיחותיו של הסבא טוב יותר מכל הבחורים שנשארו בישיבה.
מאז השתוקק מא''ר לעבור לישיבת קרילוב כדי להתגדל בתורה ומוסר. הסבא, שעדיין הסתכל עליו בחשד משנתפס בקריאת ספר עברי, ניאות לכך בחושבו שיהיה לו לתועלת להיות תחת פיקוחם של ראשי הישיבה שם.
מצב הכלכלה של הישיבה בקרילוב היה חלש מאד, הודות לעניותם של תושבי הסביבה שלא היה ביכולתם להחזיק בישיבה. משכך, לא קיבלו הבחורים דמי חלוקה, והואלצו לאכול 'טעג' אצל בעלי בתים. בכל זאת אם הגשמיות לא היה בטוב, חיי הרוחניות היה טוב מאד וזה נתן למא"ר כח לעשות חיל בלימודיו.
הר"מ ר' יחזקאל מטרסטין היה מסור כל כולו להישיבה. יום ולילה היה שקוע בעבודת לימוד והסברה. היה נעים מאד ודרך לימודו היה לערב הבחורים במהלך השיעור, שהיו תמיד מלאי ענין. לא היה כמו מגידי שיעור אחרים שהרצו לתלמידים מקשיבים, רק כולם התערבו וניהלו משא ומתן בלימוד להשיג מבוקשם.
א"א היה לשכוח השיחות שניהל בלילי שבת, לא בישיבה אלא בחדרי הפנימיה שבה התגוררו רוב הבחורים. לא היה שם שום ריהוט אבל כולם ישבו על הרצפה ונשענו אחד על השני, ובחשכת ליל כשלא היו יכולים לראות זא"ז הקשיבו לר' יחזקאל בכוונה.
הוא היה מסביר תוכן היהדות וייחודיותה, וקוטב שיחותיו הסתובבו על המושג שיסוד כל התורה הוא מושג של וחי בהם ולא שימת בהם. התורה היא תורת חיים והיא ראוייה לנשמת כל אחד. היה מרבה להדגיש השוני שבין דת התורה לשאר הדתות. הדגים את זה בהראותו איך שבכתבי הנוצרים נמצא שעדיך להשאר רווק כל החיים, ונשוי אסור לגרש את אשתו כל ימי חייו. היה מתמיה 'איזה קושי ואי נעימות כרוך בחוקים כאלו?'. חיי התורה הם בניגוד הגמור לחיים כאלו. אין תורתנו מרחקת אותנו מהחיים אלא אדרבה היא מכניסה אותנו לחיים ומלמדת אותנו איך לחיות חיים מאושרים. עוד ענין שהיה ר' יחזקאל מדבר עליו הוא הכעס. בניגוד לכתבי הנוצרים שאוסרים על האדם לכעוס, האמת היא שלפעמים אדם צריך לכעוס כשבאים להמעיט כבודו ולהפחית מצלם אלקים שבו.
הביא הרבה דוגמאות לכך, ובלשון לימודים שלו היה מנתח הענין לנתחיו, וצייר באומנות צורת שלימות המדות כמעלה הראשונה, ודבריו תמיד קלעו למטרה עד שיישב דעת כל או"א מכל הקושיות והתמיהות שתמיד מטרידים אותם.
תמימותו ועניוותו של ר' יחזאל גרם לו להתקרב לכל הבחורים מפני שחשו בנוח אתו, וזה הניא את מא"ר לשטוח לפניו את הבעיה שתמיד העיקה לו, בעיית צער בעלי חיים. ובתוך הדברים סיפר לו איך שלדעת טולסטוי על האדם להיות צמחוני ולא לאכול מתצורת שום בעל חי.
ענה לו ר' יחזקאל שאין זה סבל לבהמה שתהיה נאכלת, אלא אדרבה לכך נוצרה. כל העולם נברא לצורך הטבה ליהודים, ובהמה נבראה כדי שאדם יאכל אותה ויתן שבח לבורא עולם. ולר רק שזה מותר, אלא גם מצוה, ואם הוא עושה את זה באופן הרצוי ובכוונה הרצויה הרי הוא מתקן את הפגם (אולי תשובה בלתי בישיבה ליטאית -הגה"מ). אז התקיף ר' יחזקאל את טולסטוי ושאר 'רודפי צדק' שבין הגויים, ואמר שעליהם להיות ערים לצעקת האומללים שבין בני אדם ולא לדאוג כ"כ לסבל הבהמות שבי"כ ובי"כ אינם יודעים מה קורה איתם.
ציין מא"ר שסוף סוף מצא בזה תשובה נצחת שהנחה את דעתו.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 167 אורחים