לימוד השכל משיחת בע"ח

[עוטר ישראל]

לפני כשבוע, הבאתי כאן מאמר נאה ונחמד בשם הגאון הצדיק רבי נפתלי דב לאנדא מוואלאווע זצ"ל.
מאז, ועד עתה, עדיין לא ביקרתי שוב בפורום זה.
עתה, שוב ביקרתי בפורום, ונוחכתי כי טעיתי, ובגדול.

לתומי חשבתי שמדובר כאן בפורום המשמש כמעין "הרפיה" לאותם תלמידי חכמים המעוניינים להשתעשע בדברי חכמה ומילי דאורייתא טבין.
ברם, עתה אני רואה שמדובר כאן בבית מדרש הפותח דלתותיו ללא חשש לליצנים פורקי עול, הפוערים פיהם על גאונים וצדיקים שאינם חושבים כמוהם, וכל מה שאין מובן להם בשכלם, הרי הם פוערים פיהם המנוול וכפי שכתב על אלו החיד"א זי"ע: "כל היוצא מפיהם כיוצא מפי הטבעת".
הגזמתם, ואתם עתידים ליתן על כך את הדין.
היכן מנהלי האתר שלא מחקו את ההערה המנוולת הראשונה כאן באשכול זה???????????????
ועוד בערב ראש השנה.
"משכילים" אמיתיים מבית "וילנא" ותוצרתה.
תתביישו לכם.
אני יודע שתיכף ימחק הדברים שאני כותב, אבל בכך אני מרגיש שאני מכפר על כך שגרמתי ליהודים טהורים לקרא כאן דברי השכלה והעלבה במלאכי אלקים.
ומכאן תצא קריאה של חיבה לכל טהורי הנפש, המנעו מלהביט יותר מכאן והלאה בפורום מטונף ומשכילי זה.
ובזה יצאתי ידי חובת המחאה.

נ. ב.
אם מנהלי האתר יחפצו למלא את תפקידם כראוי, אזי "יעדנו" את הדברים כאן, ובכל זאת ישאירו את המסר, ולו - אפילו בלשונם שלהם.
הם חייבים לכפר על העוול שנגרם כאן.
ואליכם מנהלים אניק קורא בראשי תיבות "מנהל":
מ-ה נ-ענה ל-יום ה-דין?
מ-ה נ-ענה ל-יום ה-תוכחה?

[נויירא]

נמחק.

[נויירא]

לגופו של עניין נתקשיתי מעירבוב לשונו, דה"ל לבינת השכוי למימר קא כאריא קא [אולי י"ל שבשביל שיבינו כולם, או כדרך בני החוצניקים המדברים עיבריש, או מחמת קירוב הלשונות, ואולי תליא בפלוג' באיזה לשון ניתנה תורה], עוד יל"ע טובא אמאי קריא הכי בכולא יומא [אולי י"ל דשבשתא דידיה כיון דעל על, או דאה"נ הוא רק מחסידים האחרונים נוהגים שעלות השחר דידהו הינו אחר 12 על המורה שעות].

יש עוד להאריך טובא בכוונת מו מו מו וכמ"כ מיאו מיאו, שכידוע שורש כוחם וכוונתם אחת ל'מה' ה' אלקיך שואל מעמך, וכידוע בסוד 4 מקראות הפותחות ב'מה' אלא שזה במבטא אשכנז וזה במבטא בריסקאי, אכמ"ל, וע"ע בספרי מנוחה פוקס ושאר ספרים מנויילנים בארוכה, ותרווה נחת.

[שפיפון בן ליש]

אמר רב ניזהא דתורא הן הן, ניזהא דאריה זה זה, ניזהא דגמלא דא דא, ניזהא דארבא אילני הייא הילא והילוק הוליא - פסחים קיב, ב.
ביאור המאמר במשך חכמה (שמות יב, כא):
"והמכוון הוא דהדברים הצריכים לעורר הבעלי חיים הן בקול אחד פשוט הנאמר ונשנה כ"פ, ולעורר הכח והחפץ של המדבר כדי לעורר כוחו של האדם למשוך החבל הוא בקולות משונים, וזה עיון נפלא להורות אותנו שלשבר כח התאוה יפה להתעורר במאמר אחד או במושכל אחד כמה פעמים, כמו שמתאוה אדם לדבר איסור יאמר בהתלהבות הרבה פעמים מאמר מחריד אחד כמו הקנאה והתאוה כו' מוציאין וכו' או בוא וחשב הפסד וכו' וכיו"ב, (אבות ד-כח. בבא בתרא עח:) אבל לישר הדיעות ולהצדיק המושכלות נגד הטענות הבאים בלבו של אדם ע"ז יחשוב ויתחכם בטענות ומושכלות שונות בתשובות מוחלפות לעורר הדיעות הצודקות אשר חקוקין במושכל הישראלי, וזה עמוק".

[חכם באשי]

היכן ידידינו ווונדערליך כשצריך אותו?

[סענדער]

בתיבה זו, הכניס השי"ת הנותן לשכוי בינה, רמז בפיו של התרנגול.
תיבה זו, מתחלקת לשלשה תיבות אלו:
"קָא כארי קָא"!
כלומר:
"קא" - עמוד!
והתגבר - "כארי"!
"קא" - עמוד![/b]].

רמז לכך מצינו בברכות בלעם שבירך את ישראל בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא [ע'''ז ד ע''ב]
ובברכותיו אמר הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא
ופירש''י: הן עם כלביא יקום וגו' . כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרא את שמע ולהניח תפלין:

[נויירא]

יש הרבה חומר מעניין, אך גם יש גבול, ולפחות שיעשו את זה בצורה טובה, משהו שנראה חכם.

[תרביצא]

יש הרבה חומר מעניין, אך גם יש גבול, ולפחות שיעשו את זה בצורה טובה, משהו שנראה חכם.

נכון יש גבול,
אבל אתה עברת אותו...

[צוציק]

משהו מוזר.
בספר תנובות ברוך, 'כיוון מילה במילה' רק השמיט את שם בעל המימרא וכתב 'צדיק אחד':

[גלילי]

נקוה שלא יהיה דין ה"תרנגול" כדין ה"עכבר"...

[חכם באשי]

נקוה שלא יהיה דין ה"תרנגול" כדין ה"עכבר"...

גלילי,
באר נא כוונתך לבחורים החדשים שבפורום...

[מור]

וברוח הימים הקרבים ובאים, (וכשראיתי את הכותרת מתנוססת בעמ' הראשי חשבתי שלזה כיוון פותח האשכול), עלינו להזכיר עוד אגדה המייפה ומרוממת את ענין וכח הקוקוריקו:

בשביבותא דרבינו הגה"ק רלו"י מברדיטשוב התגורר נער כסיל לא ידע קרוא וכתוב, אך אהבה גדולה לו בלבו לאלוקיו. אתא ובא ראש השנה, והיה הנער הנ"ל משוטט עם עדר עיזיו וכבשיו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ולא ירד לסופו של ענין. הגיע לחצר בית הכנסת וראה הכל עטופים בטליתות וקוראים בקול גדול לאלוקיהם. בירר כאן שאל שם, ומשהבין ענינו של יום, החלו עיניו זולגות דמעות: ואנוכי שבינה לא נתנו לי לקרוא במחזור, כיצד זה אקרא ואתפלל לאלוקים שוכן מעונה?

מה עשה?

נעמד על בימת בית הכנסת וזעק בקול מר ליוצר נשמתו: קוקוריקו! קוקוריקו! שהרי זו הקריאה היחידה שידע והיתה שגורה על פיו כהלכה.

או אז סובב רבינו לוי יצחק את פניו שהיו להבים, הסיר את טליתו ספוגת הזיעה והדמעות מעבודתו של יום, ונתבטא: עד רגע זה חסומים היו בפנינו שערים של היכלות עליונים. ובא זה ופתחן בפנינו, וכתבו וחתמו דיננו לשנה טובה ומתוקה.

<<וכמדומני ששמעתי על חד מגדולי ראשי הישיבות זצוק"ל, שהיה זועם למשמע אגדה זו, ונימוקו עמו>>

[נויירא]

ואתה לא זועם?, אתמהה.

[חיים]

מקובעים,
מי התרנגול כאן?

[הצעיר באלפי ישראל]

לתוספת היריעה המעניינת אציגה נא לעיניכם קטע מעניין השמור בארכיוני, והוא מאחד הגליונות הפנימיים של חסידות מסויימת...

[חיים]

עוד:

[הוגה ומעיין]

<<וכמדומני ששמעתי על חד מגדולי ראשי הישיבות זצוק"ל, שהיה זועם למשמע אגדה זו, ונימוקו עמו>>

מהגרי"י בורודיאנסקי שמעתי כן ביחוד בשם מרן המשגיח ר' חצק'ל לוונשטיין.

[תרביצא]

ומהו הנימוק?

[זקן ששכח]

<<וכמדומני ששמעתי על חד מגדולי ראשי הישיבות זצוק"ל, שהיה זועם למשמע אגדה זו, ונימוקו עמו>>

מהגרי"י בורודיאנסקי שמעתי כן ביחוד בשם מרן המשגיח ר' חצק'ל לוונשטיין.

לכאורה יל"ע, מ"ש מהאי מעשה דאותו בור שהניח שני לחמים בארה"ק וגער בו הרב, ועל כך שלח לו האר"י ז"ל: צו לביתך! שלא היה נח"ר כה גדולה מאז חרבן הבית.

[תרביצא]

קודם כל נשמע נימוק אח"כ נעשה השוואות.
במקרה שלנו מדובר בתפלת הלב של כפרי שלא ידע קרוא וכתוב,
מה הבעיה כאשר אנו אומרים שתפילתו נתקבלה?

[סמ''ק]

עוד:

[מור]

<<וכמדומני ששמעתי על חד מגדולי ראשי הישיבות זצוק"ל, שהיה זועם למשמע אגדה זו, ונימוקו עמו>>

מהגרי"י בורודיאנסקי שמעתי כן ביחוד בשם מרן המשגיח ר' חצק'ל לוונשטיין.

לכאורה יל"ע, מ"ש מהאי מעשה דאותו בור שהניח שני לחמים בארה"ק וגער בו הרב, ועל כך שלח לו האר"י ז"ל: צו לביתך! שלא היה נח"ר כה גדולה מאז חרבן הבית.

כמדומה שעל כך ניתן לקרוא "ערבך ערבא צריך", לא כן?

[תרביצא]

[כמדומה שעל כך ניתן לקרוא "ערבך ערבא צריך", לא כן?

אבל נימוק לא קבלנו.

אגב, גם על האר"י אתה מערער, או שאתה טוען שלא היו דברים מעולם?

[איש_ספר]

הסיפור עם האר"י ומניח החלות בארון הקודש מקורו בהמני"ח בספרו משנת חכמים כמדומני. מקור נאמן כמובן.
אין זו העת והשעה, אבל כיון שהפצירו, הביקורות סביב הסיפור הנזכר, הינה על המסר העולה ממנו, ולפיו לא תפילת בעלי התורה שבאותו דור, לא כוונות הבאים בסוד השם, כל אלו לא היה ביכולתם לעשות רושם ולבטל הדינים וכו', כי אם קרקור אותו כפרי ריק נבער. ויש בזה קריאת תיגר גדולה שמשתלבת יפה יפה באותה מחלוקת. והבן.
והקב"ה שומע תפילות עמו ישראל ברחמים (עיין דה"ח לרמד"ל) ישמע תפילתנו ויקבל תשובתינו אנס"ו.

[חיים]

<<וכמדומני ששמעתי על חד מגדולי ראשי הישיבות זצוק"ל, שהיה זועם למשמע אגדה זו, ונימוקו עמו>>

מהגרי"י בורודיאנסקי שמעתי כן ביחוד בשם מרן המשגיח ר' חצק'ל לוונשטיין.

לכאורה יל"ע, מ"ש מהאי מעשה דאותו בור שהניח שני לחמים בארה"ק וגער בו הרב, ועל כך שלח לו האר"י ז"ל: צו לביתך! שלא היה נח"ר כה גדולה מאז חרבן הבית.

מקור המעשה מאת מהר"ם חגי"ז בספר משנת חכמים אות רכ, מצורף בזה צילום סוף המעשה:

[חיים]

הסיפור עם האר"י ומניח החלות בארון הקודש מקורו בהמני"ח בספרו משנת חכמים כמדומני. מקור נאמן כמובן.
אין זו העת והשעה, אבל כיון שהפצירו, הביקורת סביב הסיפור הנזכר, הינה על המסר העולה ממנו, ולפיו לא תפילת בעלי התורה שבאותו דור, לא כוונות הבאים בסוד השם, כל אלו לא היה ביכולתם לעשות רושם ולבטל הדינים וכו', כי אם קרקור אותו כפרי ריק נבער. ויש בזה קריאת תיגר גדולה שמשתלבת יפה יפה באותה מחלוקת. והבן.
והקב"ה שומע תפילות עמו ישראל ברחמים (עיין דה"ח לרמד"ל) ישמע תפילתנו ויקבל תשובתינו אנס"ו.

זה הכל?!

[איש_ספר]

אני לא כ"כ מבין את המגמה שלך.
האם אתה שולל מאנשים שלא חושבים כמוך, ולא יולדו על ברכי רבותיך, את הזכות לדחות סיפורים שאינם עולים בקנה אחד עם השקפתם?
או שאולי יש לך רצון לפתוח כאן בער"ה פולמוס חסידים מתנגדים?
אם לא הבנת את הנימוק שנרמז כאן, לא קרה כלום, תניח לזה ותעבור הלאה.

[חיים]

אני לא כ"כ מבין את המגמה שלך.
האם אתה שולל מאנשים שלא חושבים כמוך, ולא יולדו על ברכי רבותיך, את הזכות לדחות סיפורים שאינם עולים בקנה אחד עם השקפתם?
או שאולי יש לך רצון לפתוח כאן בער"ה פולמוס חסידים מתנגדים?
אם לא הבנת את הנימוק שנרמז כאן, לא קרה כלום, תניח לזה ותעבור הלאה.

איש ספר,
במחילה מכבודך,
ראשית, לאחר אשכול עסיסי שכזה, מלא על גדותיו לעג וקלס בסגנון משכילי אופייני, אז אותן שתי המילים הקטנות שלי הם הבעיה?
איה תגובתך לדברים הללו שנאמרו על אמרה נחמדה של רב לא מוכר (לי) על קריאת התרנגול:- - -
ולגופו של עניין, הדברים ידועים, אך התייחסתי לקודמיי שהתבטאו בסגנון הבא:

ואתה לא זועם?, אתמהה.

חשבתי שמדובר על משהו הרבה יותר מחריד, ועל כך אמרתי זה הכל!

[מור]

[כמדומה שעל כך ניתן לקרוא "ערבך ערבא צריך", לא כן?

אבל נימוק לא קבלנו.

אגב, גם על האר"י אתה מערער, או שאתה טוען שלא היו דברים מעולם?

כמובן שטענתי היתה להד"מ. ומשראיתי את המקורות החשובים שהובאו, הדרנא בי.

[איש_ספר]

חיים, הצדק עמך, היה ראוי למחוק את ההודעה שציטטת בשל סגנונה הבוטה והמכוער.
ועמך הס"ר כי לטובה כונתי.

[חיים]

אגב,
הסיפור בגרסתו האחרת מדבר על הנער עם החליל,
הוא הרבה יותר דומה למעשה עם הלחמים,
וגם הרבה יותר טעון...
דומני שהביקורת המדוברת הוטחה בעיקר לגרסה הזו של הסיפור.

ושוב איש ספר,
הפעם כתבתי יותר משתי מלים,
ובכל זאת אין כוונתי לשום פולמוס.

.

[הוגה ומעיין]

הביקורת של מרן המשגיח היתה על המסר העולה מכל הנוסחאות. הוא הביא דברי המדרש בדב"ר, אתה מוצא כשעלה משה (למרום) למעלה אצל הקב"ה התחיל אומ' הראיני נא את כבודך , והראה לו הקב"ה כל מה שלמעלן ומתן שכרן של כל אחד ואחד, א"ל משה, רבון העולמים, זה האוצר של מי הוא, אמ' ליה של עמלי התורה, והאוצר הזה של מי הוא, א"ל של עושי הצדקה, וזה של מי הוא, א"ל של שומרי מצותי, וזה של מי הוא, א"ל למי שמעשיו נאים, ואח"כ הראה אותו אוצר גדול, א"ל משה, רבון העולמים, וזה של מי הוא, א"ל הקב"ה למי שאין לו מעשים, ואני נותן לו מן האוצר הזה של חנם, שנא' וחנותי את אשר אחון, [אנא יהיב ליה מן אוצרא] דמגן. עכ"ד המדרש. והמבואר, שהמהלך צריך להיות לזכות באוצר בדין, ע"י עמל התורה, עשיית צדקה ושמירת המצוות. אין מהלך לכתחילה לזכות באוצר של מתנת חינם. רק מי שאין בידו מכל אלו הקב"ה נותן לו מאוצר של מתנת חינם, אבל זו משל הקב"ה ואין לנו עסק במהלך זה, אלא לעמל יולדנו. והסיפורים הללו מביאים את האדם לידי מהלך של להיות רוצה לזכות במתנת חינם, ואמת שלא כל הדיוט מבחין בזה אלא רק מי שהתרגל במוסר ומבחין בנטיות דקות של הנפש.

[חיים]

ייש"כ!

[זקן ששכח]

והסיפורים הללו מביאים את האדם לידי מהלך של להיות רוצה לזכות במתנת חינם.

1. אם זהו המסר אצטער להודיעך שלא הבנת! לדעתי העניה עיקר המסר הוא להורות עד כמה חביבה התמימות בעיני הקב"ה וגם בעיני צדיקיו. מכאן עד הרצון לזכות למתנות חינם אין הדרך רצופה אפילו לא כוונות טובות.
2. דומני שהמסר הנ"ל עולה ביותר מדברי המדרש שצטטת. ומה תענה על כך שמדרש שכזה מביא את האדם לרצות במתנת חינם?

[חיים]

והסיפורים הללו מביאים את האדם לידי מהלך של להיות רוצה לזכות במתנת חינם.

1. אם זהו המסר אצטער להודיעך שלא הבנת! לדעתי העניה עיקר המסר הוא להורות עד כמה חביבה התמימות בעיני הקב"ה וגם בעיני צדיקיו. מכאן עד הרצון לזכות למתנות חינם אין הדרך רצופה אפילו לא כוונות טובות.
2. דומני שהמסר הנ"ל עולה ביותר מדברי המדרש שצטטת. ומה תענה על כך שמדרש שכזה מביא את האדם לרצות במתנת חינם?

נכון!
אבל כנראה יש כאן הבעת חשש ממסר שלא יובן כהלכה.

[זקן ששכח]

הסיפור עם האר"י ומניח החלות בארון הקודש מקורו בהמני"ח בספרו משנת חכמים כמדומני. מקור נאמן כמובן.
אין זו העת והשעה, אבל כיון שהפצירו, הביקורות סביב הסיפור הנזכר, הינה על המסר העולה ממנו, ולפיו לא תפילת בעלי התורה שבאותו דור, לא כוונות הבאים בסוד השם, כל אלו לא היה ביכולתם לעשות רושם ולבטל הדינים וכו', כי אם קרקור אותו כפרי ריק נבער. ויש בזה קריאת תיגר גדולה שמשתלבת יפה יפה באותה מחלוקת. והבן.
והקב"ה שומע תפילות עמו ישראל ברחמים (עיין דה"ח לרמד"ל) ישמע תפילתנו ויקבל תשובתינו אנס"ו.

לכאורה אינה טענה. שהלא באותן טענות ניתן להשתמש גם כלפי הסיפור הנ"ל. כל הרבנים שבאותו דור, ואפילו האר"י ז"ל עצמו לא הצליחו לגרום קורת רוח במידה שכזו במרום, ורק אותו נבער מדעת הצליח?!
מה לעשות, כנראה שכלי המדידה באמת אינם בידי בשר ודם.

[יאיר]

לדעתי יש לנעול אשכול זה ואם ירצו ימשיכו אחרי החגים..

(אפשר לדבר, אפילו להתווכח ואולי גם לגנות..אך בודאי ובודאי לא בדרך של זלזול בת"ח כמו שהובאה בתחילת האשכול..).

חתימה טובה לכל עם ישראל!

[חיים]

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה

ופרש"י:

לפי שהעולם נידון אחר רובו כו' - יראה אדם עצמו כאילו שקול, כל העולם שקול כמחצה צדיקים וחסידים ומחצה רשעים וכאילו מעשיו שקולים כמחצה על מחצה עשה מצוה אחת נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים.

ומובא בשם בעל ברכת הזבח:

היטב אשר ראיתי בספר אגודת אזוב (דרושים להגאון בעל מראות הצובאות ז"ל על עגונות בדרוש השני לר"ה) שכתב ששמע בשם הגאון מהרש"ק ז"ל (כנראה ר' שמואל קאיידנאווער בעל ברכת הזבח על קדשים) שאמר דבר הגון ומתקבל על שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב שהתעוררו חז"ל פ"ק דברכות ד' ז', עפ"י מה דאיתא בספ"ק דקדושין ד' מ' ע"ב שלעולם יראה האדם בעצמו כאילו הוא חציו זכאי וכו' וכן כל העולם כולו הוא חציו זכאי וכו', עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, ואם ח"ו עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנא' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא אחד שחטא זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה, וא"כ מכאן תשובה לשאלת צדיק ורע לו, וכן להיפך, כי לפעמים הצדיק שרובו או כולו זכויות נזדמן הדבר שגרם רוע מזלו שעשה עבירה אחת בעת שהיה העולם כולו במשקל השוה חציו זכאי וחציו חייב ועי"כ הכריע הוא את כל העולם כולו לכף חובה ואבד מהם טובה הרבה, על כן נתחייב שיהי' גם הוא כל ימיו ברעה. וזהו צדיק ורע לו, וכן להיפך שלפעמים הרשע שכולו או רובו עוונות, אלא שעמדה לו השעה שעשה צדקה או שאר מצוה בעת שהיה העולם במשקל השוה במחצה זכויות והכריע הוא את כל העולם לכף זכות וגרם טובה לעולם, לכך זכה לטוב לו כל הימים. וזהו רשע וטוב לו יעו"ש, ודפח"ח.

[תולדות אדם]

בגמ' ר"ה "למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן" וברש"י "כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו". והלא יפלא ממצוות תקיעת שופר דאוריתא אינו מתערבב, מכל התפילות והתחנונים אין מסתתמין דבריו, רק מחיבוב המצוות?!
אלא, המצוות והתפילות נבדקין ע"י בעיני השטן [המלא עינים] אף בעבודת הקדושים ביותר הוא מצליח למצוא חסרון דקה מן הדקה [בבחי' אין צדיק בארץ וגו'], משא"כ הוספה הבאה מתוך חיבוב לא יש בה חשיבות אף אם אינה שלימות. ובכן הקריאה כתרנגול [וכדו'] של הכפרי הנבער שבאה שעומק ליבו מתוך אהבת ה' וחיבה, בכוחו לפעמים לסתום את פי המקטרג יותר מעבודת הקודש של הצדיקים.
וזאת ברור לכל בעל דעה שהמעלה על דעתו שבמקום להתפלל יבואו כולם ויקראו קוקוריקו, יש לשלחו תיכף ללול ואולי אף לעשות בו כמו שצריך לעשות עם תרנגולת שקראה כתרנגול עפ"י צואת ריה"ח כי אף לא בינת שכוי לו.

[מה אני ומה חיי]

לפני כשבוע, הבאתי כאן מאמר נאה ונחמד בשם הגאון הצדיק רבי נפתלי דב לאנדא מוואלאווע זצ"ל.
מאז, ועד עתה, עדיין לא ביקרתי שוב בפורום זה.
עתה, שוב ביקרתי בפורום, ונוחכתי כי טעיתי, ובגדול.

לתומי חשבתי שמדובר כאן בפורום המשמש כמעין "הרפיה" לאותם תלמידי חכמים המעוניינים להשתעשע בדברי חכמה ומילי דאורייתא טבין.
ברם, עתה אני רואה שמדובר כאן בבית מדרש הפותח דלתותיו ללא חשש לליצנים פורקי עול, הפוערים פיהם על גאונים וצדיקים שאינם חושבים כמוהם, וכל מה שאין מובן להם בשכלם, הרי הם פוערים פיהם המנוול וכפי שכתב על אלו החיד"א זי"ע: "כל היוצא מפיהם כיוצא מפי הטבעת".
הגזמתם, ואתם עתידים ליתן על כך את הדין.
היכן מנהלי האתר שלא מחקו את ההערה המנוולת הראשונה כאן באשכול זה???????????????
ועוד בערב ראש השנה.
"משכילים" אמיתיים מבית "וילנא" ותוצרתה.
תתביישו לכם.
אני יודע שתיכף ימחקו הדברים שאני כותב, אבל בכך אני מרגיש שאני מכפר על כך שגרמתי ליהודים טהורים לקרא כאן דברי השכלה והעלבה במלאכי אלקים.
ומכאן תצא קריאה של חיבה לכל טהורי הנפש, המנעו מלהביט יותר מכאן והלאה בפורום מטונף ומשכילי זה.
ובזה יצאתי ידי חובת המחאה.

נ. ב.
אם מנהלי האתר יחפצו למלא את תפקידם כראוי, אזי "יעדנו" את הדברים כאן, ובכל זאת ישאירו את המסר, ולו - אפילו בלשונם שלהם.
הם חייבים לכפר על העוול שנגרם כאן.
ואליכם מנהלים אניק קורא בראשי תיבות "מנהל":
מ-ה נ-ענה ל-יום ה-דין?
מ-ה נ-ענה ל-יום ה-תוכחה?

אולי ילמדני מי מהחברים, על מה יצא הקצף?!

מה אירע כאן, מי נגד מי?!