המכות שהוכו בני ישראל במצרים

[מורה צדק]

אני מחפש מקור למאמר חז"ל ידוע שגם בנ"י קיבלו מעט מהמכות,
החיד"א מביא זאת כמה פעמים, וכן ידוע מה שביארו בזה את מש"נ אל נא תקברני במצרים, שלכאו' בארץ גושן לא היה כנים, אלא שמעט מכל מכה היה.

[איש_ספר]

לא יודע אם התכונת לזה. מהרשום אצלי ובודאי רחוק משלימות.

כתב הרשב"ץ במאמר אפיקומן - פירוש ההגדה:

עוד הועילנו ר"י שחילק אותן לשלשה חלקים, דצ"ך עד"ש באח"ב כי כן היו. שלשה בידי אהרן שהיו בארץ דם צפרדע כנים ואהרן היה כחו בארץ. ושלשה על ידי הקב"ה שהם עד"ש שהיתה בהם הפלאה ולא בהן יד למשה ולאהרן אלא להקב"ה. ונכנס בהן שחין, שהיה ע"י שלשתן, פיח הכבשן שהוא מהארץ ע"י אהרן, וזרקו משה באויר שהיה שולכו באויר, והקב"ה שההפלאה שלו היה בישראל. ושלשה ע"י משה שהיה שולט באויר והם בא"ח. והאחרונה מכת בכורות שהיתה בה הפלאה ולא נמסר אלא להקב"ה .

והעיר עליו מאריה דארגיל מהר"י עיאש (וזאת ליהודה ס"א ע"א):

בטעם סימן הזה כתב הרשב"ץ ז"ל וכו', ומ"ש הרב דגבי מכת ערוב ודבר ובכורות כתוב הפלאה, לאו למימרא דדוקא באלו היה ההבדל בין מצרים ובין ישראל, אבל שאר המכות גם ישראל לקו חלילה וחס, דהא ליתא דבודאי לא ניזוקו בני ישראל אפי' באצבע קטנה בשום מכה, שהרי במכת הברד כתיב רק בארץ גושן אשר שם בני ישראל לא היה ברד, ובמכת ברד כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, ומסתמא דהה"נ בשאר המכות, ואשכחן לרבותיו ז"ל שאמרו דממכת הדם העשירו ישראל שהמים שלהן נשארו מים כמות שהן. ונ"ל דבמכות שנזכר לשון הפלאה, היה שם פלא נוסף, דמלבד דבמושבת בני ישראל לא היתה המכה שולטת, אלא אפילו כשהיה א' מבני ישראל עומד בבית הגוי , ואוכל ושותה עמו ויושן בחדרו, דניתנה רשות למשחית להשחית באותו מקום להזיק המצרי, אעפ"כ בחמלת ה' היה ישראל ניצול, וכמשז"ל במכת בכורות. וזהו פי' הפלאה ענינו הבחנה, ולא שייך הבחנה להבדיל בין זה לזה אלא כשיהיו מעורבים ביחד במסיבה אחת. אבל שאר מכות לא היו ישראל ניצולים, אלא במקום שהוא מיוחד להם, ולא בהיותם בארץ אויביהם בבתי המצרים, עכ"ל

ואם היה רואה דברי הרשב"ץ במגן אבות פ"ה מ"ו, לא היה מסתפק בכונת דבריו,שזה לשונו שם:

ואלו עשר מכות, פירשו בילמדנו [תנחומא וארא פרק יד ד"ה ויאמר], כי היו שלש על יד אהרן והם: דם, צפרדע, כנים, שהם במים ובארץ. והיה בזה די שיעשו על ידי אהרן בשליחותו של מקום. ושלש על יד משה והם: ברד, ארבה, חשך, שהיו באויר ולא היה בו כח לאהרן שיהיה שליח בהם ונעשו על ידי משה בשליחותו של מקום, ושלש על יד הקב"ה והם: ערוב, דבר, מכת בכורות, שבהם נכתב בפירוש הפלאה בין מצרים ובין ישראל, כי לפי שהן מכות יותר משולחות ומתפשטות משאר המכות, כמו שאנו רואים בחיות רעות ובמיתת מגפות, והיה הנס יותר גדול בהם משאר מכות שיהיו ישראל ניצולין מהם, לא היה כח ביד משה ולא ביד אהרן שיהיו שלוחים בדבר זה, ואחת על ידי כולם, והיא השחין. אהרן היה שליח בארץ, והוא פיח הכבשן שהוא מין עפר. משה היה שליח באויר, וזרקו משה השמימה, והיה השחין בכל ארץ מצרים, שהפיח זרקו בכל האויר. ולהפלות בין ישראל ובין, לא היתה מגעת שליחותן, ונעשה על ידי הקב"ה,

.וכבר ידועים דברי הרדב"ז בתשובה מש"כ כנגד דברי הרב אבן עזרא [שמות ז' כד]

ומה שכתב הראב"ע כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היה למצרים ולישראל אסור להאמין דבר זה כ"ש שהכתובים מורים הפך ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ויחפרו כל מצרים סביבות היאור משמע אבל ישראל לא היו צריכים לזה כי היו שותים ממימי היאור. ובצפרדעים כתיב ובכה ובעמך וגו' וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך וגו' משמע שלא היו בישראל. וכן הכנים וילמד סתום מן המפורש. ולא ידעתי אם המכה היתה גם לישראל מה ראיה יש בה לפרעה שישלח את ישראל מארצו ולא היה ראוי להטריח הקולמוס בכיוצא בזה אלא שלא ליתן פתחון פה לדוברים עתק על דרז"ל

[ר_חיים_הקטן]

בספר זכר דוד (מאמר שלישי פרק כ') כתב בזה"ל ואיכא מכאן דס"ל שכל המכות בתחילה היה מביאם על ישראל רגע אחד כדי להודיעם טעמן וצרת מצרים בהם ותכף היו הולכים מעל ישראל על המצריים עכ"ל. ולפ"ד כל המכות באו על ישראל תחלה כרגע ושוב פסקו מישראל ובאו על המצריים.

מי ומי הני מפרשים?

[רחמים]

וז''ל בית הבחירה למאירי (מסכת אבות פרק ה):
עשרה נסים נעשו לאבותינו ‏במצרים ועשרה על הים עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא כו' עשרה ‏נסים אינם דבר אחר רק הנצלים מי' מכות שהביא על המצריים שלא ‏הוזקו באחת מהן כלל וכמו שאמר במכת הדבר וממקנה בני ישראל ‏לא מת אחד ובמכת החושך ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ‏ובברד רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד ובערוב כתיב ‏והפלתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ‏ערוב ואף באותם [ש]לא התבאר בהדיא הנצלם מהם מ"מ נכתב עניינם ‏במצריים לבד כמו שביאר בדם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור ‏ובצפרדע ובכה ובעמך [ובכל עבדיך] יעלו הצפרדעים ובשחין כי היה ‏השחין בחרטומים ובכל מצרים ואחר שפירש החרטומים נראה שאומרו ‏בכל מצרים על המצריים לבד והארבה לא היה בגופות רק בעשבי ‏הארץ ולא היה בארץ גשן והכל מבואר זולתי מכת הכנים שנגעה ‏בגופות האנשים ולא התבאר שם שלא היה בישראל ופירש בתלמוד ‏שהיו נמצאים אצלם ולא מזיקין אותם כלל:‏

ועיין עוד בזרע יעקב וז''ל:

זרע יעקב.png (304.11 KiB) נצפה 4878 פעמים

[ר_חיים_הקטן]

איפה נמצאים דברי חיד"א בפני דוד?

[רחמים]

איפה נמצאים דברי חיד"א בפני דוד?

חידא.png (45.68 KiB) נצפה 4864 פעמים

[בקרו טלה]

שפתי כהן דברים פרק ז פסוק טו
לא ישימם בך אלא ונתנם בכל שונאיך. שיתנם תחתיך, אם היו עתידין לבוא עליך יבואו למרק ומיד יתנם בכל שונאיך, כי אולי לא ירצו לצאת עד שיתן להם אחרים תחתיך שנאמר (ישעיה מ"ג, ד') ואתן אדם תחתיך, וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת וגו' מאין היו יודעים אמרו ז"ל (דברים רבה מהדורת ליברמן פרשה זו) מכאן שכל מכה שהיתה באה על המצריים היתה שפה בישראל לידע צערן של מצריים לכך נאמר אשר ידעת, מה שאמר שהיתה שפה בישראל לומר שהיתה המכה באה על ישראל ומיד היתה מסתלקת להודיעם צערם, שפה הוא מלשון שוטה ונשתפה:

[שבט מוסר]

בספר ידו בכל (סימן אלף סו) כתב רבינו השבט מוסר, וז"ל:

מזקנים אתבונן דפרשו על פסוק פרשת בשלח (שמות טו כו) 'ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך' וכו', כללות הדברים, שאין אדם מרגיש בצער של חבירו אלא אם כן עבר עליו אותו צער. כאמרם רבותינו ז"ל במדרש (דב"ר ו יג) דצעק משה בצרעת מרים, יען שעבר אותו צער עליו 'והנה ידו מצורעת כשלג' וכו' (שם ד ו). ואם כן הדעת נותן כשרוצה הקב"ה להביא יסורין לשונאי ישראל, שיתן מאותם יסורין קצת לישראל יום או יומיים כדי שיכירו כמה צער עומדים שונאיהם, ויקחו נחמה לעצמם עד כמה צער הקשה הגיעו אויביו. לכן לשלול זה, אמר 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך', כלומר 'לא אשים עליך' תחילה קודם שאביא אותן על אויביך כדי שתכיר שהגיע להם צער גדול ובהתמדה ותתנקם מהם, משום דמיהו אתה מצטער בהגיע לך מהרעה, ואיני חפץ לצערך אפילו רגע.

ובענין זה כתב גם שם (סימן אלף קלז).

וכרגע לא אדע אל מי מכוונים דבריו שכתב 'מזקנים אתבונן דפירשו' וכו'.

[בקרו טלה]

viewtopic.php?f=27&t=2511#p210368
ועי' עוד מה שכתב החיד"א בפרקי אבות [ובעיקר הרעיון כתב נמי בנחל קדומים פר' עקב]

[ר_חיים_הקטן]

מצו"ב מאמרו של חכם אחד שהתפרסם בנושא הזה בשנה שעברה בקובץ המאור.

מכות_בבני.pdf

(58.78 KiB) הורד 362 פעמים

[ישראל אליהו]

ולפי פי' זה דייק לשון הפסוק: וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך.

[מה שנכון נכון]

ולפי פי' זה דייק לשון הפסוק: וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך.

ראה כאן ד"ה ולדרכנו.
ומה שהביא הרב בקרו טלה באשכול שבקישור לעיל בשם השפתי כהן.

[בקרו טלה]

ועי' עוד מה שכתב החיד"א בפרקי אבות [ובעיקר הרעיון כתב נמי בנחל קדומים פר' עקב]

לכאורה מקור דברי החיד"א הוא בדרך חיים (ליפשיץ) ועיי"ש מה שמביא מחמיו פי' נפלא עפי"ז עה"פ והשיב בך את כל מדוה מצרים

[מכון חכמי ספרד]

לדעת האב"ע ישראל לקו גם במכות
דם
צפרדע
כינים
שחין
כי לא כתיב בהו והפליתי וכד', "ואחר הכתוב נרדוף".

[דרומי]

גם מי שלומד חומש עם פירוש רש"י בלבד - כפסק ההלכה בזה - מבין את המקרא כפשוטו שרק ממכת ערוב ואילך התחילה הפליה בין ישראל ובין מצרים, ובמכות דם, צפרדע, כינים היו גם בישראל כמו במצרים. ולפי זה מובנים כמה פרטים ברש"י, ואכמ"ל, זאת בנוסף לעובדה הבסיסית שרש"י לא ציטט כלל את המדרשים הידועים בדבר זה שהמצרים היו קונים מים מישראל כו', ומכלל דלא ס"ל הכי לפי פשוטו של מקרא.

[קו ירוק]

מה שרש"י לא הביא מדרשים שקנו מהם, כי אין זה נצרך לישוב פשוטו של מקרא.
והפשטות היא כהברטנורא, וכדפשיטא ליה להגריל"ד. ומאי דכתי' 'אשר ידעת' עדיין אין הכרח, כי ידעו איזה מכות באו על שכניהם.
וכהברטנורא והגריל"ד הוא פשטא דקרא 'את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם'. (ואין הכוונה 'התעללתי' רק על מכת ארבה, כמובן).
ואמנם יש להק' מכנים שיעקב לא רצה שירחשו תחת גופו, ואפשר כי זה באדמת מצרים לא בגושן. וגם אין זה מכה עצם זה שהיו בעפר שסביבו ולא עליו עצמו.

[קו ירוק]

.

[ר_חיים_הקטן]

viewtopic.php?f=27&t=13053&e=1&

[דעת_האברך]

https://maimlayam.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7 ... %95%D7%AA/