צערו של ת"ח <מכת המתכסים בטלית זולתם>

[אדג]

מעשה שאירע איתי היום, ומחמת חשיבותו אמרתי לפרסמו כאן.

תלמיד-חכם חשוב, מחבר ספרים שזכו ונתקבלו בקהל תלמידי הישיבות, זכה והוציא גם פירוש על ההגדה, כיד ה' הטובה עליו. לפני ימים מספר, ראה ספר (יחסית חדש, מספר שנים) על ההגדה, עב כרס ומרשים, הת"ח שהתרשם מן הספר קנה אותו על אתר.

כשהגיע לביתו, עבר בין בתריו והנה חלקים רבים מספרו משוקעים בו, מילה במילה אות באות, כמובן בלי להזכיר שנלקחו ממקום אחר. רק במקום אחד זכה המחבר שתיאמר תורה בשמו ושתבוא גאולה לעולם על ידו.

לבקשתו, לא אזכיר את שמו ואת שם הספר שנטל במשיכה מחידושיו.

[חכם באשי]

הוא לא יחיד. הרבה תלמידי חכמים ותלמידיהם מצויים בצער זה. הגניבות האלו הן מכת מדינה.

[לבב]

מעשה שאירע איתי היום, ומחמת חשיבותו אמרתי לפרסמו כאן.

תלמיד-חכם חשוב, מחבר ספרים שזכו ונתקבלו בקהל תלמידי הישיבות, זכה והוציא גם פירוש על ההגדה, כיד ה' הטובה עליו. לפני ימים מספר, ראה ספר (יחסית חדש, מספר שנים) על ההגדה, עב כרס ומרשים, הת"ח שהתרשם מן הספר קנה אותו על אתר.

כשהגיע לביתו, עבר בין בתריו והנה חלקים רבים מספרו משוקעים בו, מילה במילה אות באות, כמובן בלי להזכיר שנלקחו ממקום אחר. רק במקום אחד זכה המחבר שתיאמר תורה בשמו ושתבוא גאולה לעולם על ידו.

לבקשתו, לא אזכיר את שמו ואת שם הספר שנטל במשיכה מחידושיו.

מה הכוונה שהמעשה אירע איתך?

ובעצם הענין, מדוע אין אותו מחבר פונה לגזלן ושואל אותו כיצד הוא התנבא באותם מילים כמותו
בלי לפגוע. לשאול ברצינות ולחכות לתשובה.

מה הסיבה שהוא לא רוצה לפרסם את שמות הספרים. אדרבה, נבדוק ונראה. ולכל הפחות שיגיד מה שם ספרו שלו.

[מאיר סובל]

מוכר מאוד, כואב נורא.
על כגון זה כתב השבות יעקב חלק ב' סימן קמ"ו שהמתעטף בטלית שאינה שלו עבירה היא בידו.

אין פתרון למכה זו...
אולי ליהפך מיושב אהל וכותב ספרים לתובע וטוען רבני ולהתחיל במלחמה... זה מאוד לא כדאי, חבל על זמן לימוד התורה שיושקע בהבל זה וגם חבל על הבריאות.

[עשוי לנחת]

גם לי קרה סיפור כזה, ובמקום לצאת למלחמה אבודה מראש, נתתי אל ליבי לשוש ולשמוח בכך שעתה רבים לומדים ונהנים ממה שהשקעתי. [ההפצה שלהם היתה טובה יותר...]

[מזמור שיר]

כבר ידועה אמרתו של הגר"ח שמואלביץ [או ראש ישיבה אחר], "אני לא מקפיד על מי שאומר דברים שלי על שם עצמו, אבל כן אקפיד עליכם אם תגידו דברים שלכם, בשמי".

[שפה ברורה]

כבר ידועה אמרתו של הגר"ח שמואלביץ [או ראש ישיבה אחר], "אני לא מקפיד על מי שאומר דברים שלי על שם עצמו, אבל כן אקפיד עליכם אם תגידו דברים שלכם, בשמי".

כבר ידועה אימרה זו בשם החתם סופר

[איש_ספר]

הפתרון הטוב ביותר, למי שחושש שיתכסו בטליתו: לשים את הספר באוצר החכמה!
כמשתמש באוצר החכמה, ובודאי עוד רבים כמוני, אני נתקל בגניבות מבהילות, וזאת ע"י תכנת החיפוש. כאשר עולים תוצאות זהות ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ממש.
אוצר החכמה הרי הכניס חיות בספרים שהיו מת מצוה ממש, ממון שאין לו תובעין, ועתה תובעים את כבודם. למשל, פלוני גנב ידוע, ראה מאמר נחמד בקובץ קול התורה שי"ל בירושלים תשט"ו, ראה כי טוב ותבוא כשמן בקרבו וכו', עד ש'קשה לי' של המחבר, נהיה גם קשה אצלו מאד, 'מעתה מיושב היטב', התיישב היטב גם אצל הגנב, וכו' וכו' וכו', ובשעת מעשה מה הוא אמר לעצמו? קול התורה? קול גדול ולא יסף ! ומנין לו לדעת שתוך שנים מספר יקראו הספרים מאליהם באוצר החכמה? וזו רק דוגמא אחת מני רבים, הכלל שאור אוצר החכמה שזרח עלינו, מטהר את כל עוונות הגנבים ומוציא את צדקת המחברים הראשונים לאור.
---
הסיפור עם ר"ח שמואלביץ הוא אחר: אמרו לו שפלוני חזר על דבריו בשלימותם ולא קרא שמו עליו, אמר ר' חיים : ב"ה יש לי תלמיד! תלמיד שחושב באותם כיוונים וממילא מגיע לאותם תוצאות וכו'. בספרו של ר' ראובן גרוסמן מוח ולב.

[חכם באשי]

כבר היה לעולמים...

מכילתא, משפטים, נזיקין יג:

אבל המתגנב מאחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב הרי זה זכה לעצמו, ועליו הוא אומר +משלי ו ל+ לא יבוזו לגנב כי יגנוב

.
ובניסוח של ר' טוביה בר' אליעזר (לקח טוב, שמות כב ג):

אבל ישראל שגנב דברי תורה, זכה לעצמו, ועליו אמר שלמה: לא יבוזו לגנב כי יגנב

[איש_ספר]

השאלה שכבר נשאלה פה, האם יש לשה"ר בדבר? האם מותר לומר קיים זה מה שכתוב בזה? ואם אסור, האם למחבר עצמו מותר לצעוק את זעקת הנגזל? מי חכם ווידע?

[אוצר החכמה]

כבר היה לעולמים...

מכילתא, משפטים, נזיקין יג:

אבל המתגנב מאחר חבירו והלך לשנות בדברי תורה, אף על פי שנקרא גנב הרי זה זכה לעצמו, ועליו הוא אומר +משלי ו ל+ לא יבוזו לגנב כי יגנוב

.
ובניסוח של ר' טוביה בר' אליעזר (לקח טוב, שמות כב ג):

אבל ישראל שגנב דברי תורה, זכה לעצמו, ועליו אמר שלמה: לא יבוזו לגנב כי יגנב

לפעמים צריך לומר פה בפורום את המובן מאליו. דברי באשי הם בבדיחותא שכן התוספתא והמכילתא מדברים על השונה לעצמו ולא על המפרסם בשמו דברי אחרים.

[צמא לדעת]

בענין לשה"ר, לכאורה הרי כך נהגו גדולי הדורות (ידועים דברי מהרש"ל על בנימין זאב, ועוד, ועי' בהקדמת כוכבי יצחק).
יש ספר נפלא על כל ענין זה, 'דבר בשם אומרו' (בסו"ס פדות יעקב, יש באוצר). ושם (פ"ב סעי' ד') מאריך בענין לא יבוזו לגנב שהביא החכם לעיל.

בענין יחוס דברים למי שלא אמרם (שהביאו לעיל מהחת"ס), כ' מהרלב"ח (סי' לא) שמגודל שכר האומר דבר בשם אומרו שמביא גאולה לעולם נלמוד עונש המיחס דבר למי שלא אמרה, כל שכן אם הוא דבר של טעות.

[חכם באשי]

לפעמים צריך לומר פה בפורום את המובן מאליו. דברי באשי הם בבדיחותא שכן התוספתא והמכילתא מדברים על השונה לעצמו ולא על המפרסם בשמו דברי אחרים.

אוצר,
אני חשבתי שמספיקות שלושת הנקודות שבראש הודעתי כדי להבהיר את הדבר.

[אדג]

המעשה קרה איתי, כי בפני הוא חשף את צערו.
אין מדובר בהעתקה אחת או שתיים, מדובר בספר שלם! ויש לחוש שמא אף בשל אחרים שלח ידו.

אגב, ספר אחר של אותו "כותב", תורני פחות, התברר כגנוב כולו מרישא לסיפא, חוץ מההקדמה ושם הספר.

(כמו שאמרתי אינני חושש לפרסם את שמו של אותו 'מחבר', אבל כיון שביקש ממני בעל המעשה שלא לפרסם - אני נמנע).

[אוצר החכמה]

לפעמים צריך לומר פה בפורום את המובן מאליו. דברי באשי הם בבדיחותא שכן התוספתא והמכילתא מדברים על השונה לעצמו ולא על המפרסם בשמו דברי אחרים.

אוצר,
אני חשבתי שמספיקות שלושת הנקודות שבראש הודעתי כדי להבהיר את הדבר.

ברור היה שלזו כוונתך אבל כבר נתקלנו בכאלה שלא נרמזו. ובפרט שהכא בגנבים עסקינן, (כלומר לא חברי הפורום ח"ו אלא אורחים מזדמנים אולי...). ואחרי שראיתי את הספר פדות ליעקב שהביא צמא לדעת, והופתעתי לגלות כמה פוסקים היו צריכים לטרוח ולהדגיש את הדבר שלכאורה ברור כל כך שאין מן התוספתא ראייה, וודאי שהיה מקום להדגיש.

[לבב]

המעשה קרה איתי, כי בפני הוא חשף את צערו.
אין מדובר בהעתקה אחת או שתיים, מדובר בספר שלם! ויש לחוש שמא אף בשל אחרים שלח ידו.

אגב, ספר אחר של אותו "כותב", תורני פחות, התברר כגנוב כולו מרישא לסיפא, חוץ מההקדמה ושם הספר.

(כמו שאמרתי אינני חושש לפרסם את שמו של אותו 'מחבר', אבל כיון שביקש ממני בעל המעשה שלא לפרסם - אני נמנע).

דל מהכא הספר שאותו מחבר ביקש לא לומר וכתוב מה הספר התורני פחות.

לדעתי, רק אם יקימו קול זעקה - הדבר ייפסק.

ההוא עוד יכול לומר: מדשתק שמע מינה דניחא ליה.

ושמעתי שהמהרש"ל כתב במפורש ששו"ת בנימין זאב יש בו גניבות.

[הדעה והדבור]

ושמעתי שהמהרש"ל כתב במפורש ששו"ת בנימין זאב יש בו גניבות.

ביש״ש בב״ק פ״ח, סי' ע״ב מזהיר שאין ללכת אחר פסקיו אפי' לאסור (!) רק באם ידקדק היטב היטב. עיי"ש. ואכמ"ל.

[מחולת המחנים]

ושמעתי שהמהרש"ל כתב במפורש ששו"ת בנימין זאב יש בו גניבות.

ביש״ש בב״ק פ״ח, סי' ע״ב מזהיר שאין ללכת אחר פסקיו אפי' לאסור (!) רק באם ידקדק היטב היטב. עיי"ש. ואכמ"ל.

אמנם כידוע הרמ"א הרבה להביא מפסקיו, וראה עוד בדברי בניהו במבוא לשו"ת בנימין זאב שהדפיס, (כמדומני שזוהי המהדורא הנפוצה כיום).

[ארי שבחבורה]

השאלה שכבר נשאלה פה, האם יש לשה"ר בדבר? האם מותר לומר קיים זה מה שכתוב בזה? ואם אסור, האם למחבר עצמו מותר לצעוק את זעקת הנגזל? מי חכם ווידע?

ואולי כדאי לנהוג כמו שנהג הגרי"י ויינברג זצ"ל בעת לימודיו בישיבת סלבודקה...

...אחד הבחורים הותיקים (היה אחר כך רב גדול ומפורסם) ביטל אותי ואת חידושי התורה שאמרתי לפני חבורת בני הישיבה. רציתי לנקום בו, והיות שסיפרו לי שהוא אומר חידושי תורה שלקח מהספר "ראשי בשמים" נסעתי לוילנא כדי לקנות אכסמפלרים רבים מבנו של הג' המחבר ז"ל שדר בוילנא. קניתי ומכרתי לבני הישיבה, והיה מי שהניח את הספר עם חידושי התורה שאמר הנ"ל בו ביום על העמוד שלפניו והישיבה צהלה ושמחה...

(תנועת המוסר חלק ה' עמ' 143-144)

[קשר של קיימא]

מעשה שאירע איתי היום, ומחמת חשיבותו אמרתי לפרסמו כאן.

תלמיד-חכם חשוב, מחבר ספרים שזכו ונתקבלו בקהל תלמידי הישיבות, זכה והוציא גם פירוש על ההגדה, כיד ה' הטובה עליו. לפני ימים מספר, ראה ספר (יחסית חדש, מספר שנים) על ההגדה, עב כרס ומרשים, הת"ח שהתרשם מן הספר קנה אותו על אתר.

כשהגיע לביתו, עבר בין בתריו והנה חלקים רבים מספרו משוקעים בו, מילה במילה אות באות, כמובן בלי להזכיר שנלקחו ממקום אחר. רק במקום אחד זכה המחבר שתיאמר תורה בשמו ושתבוא גאולה לעולם על ידו.

לבקשתו, לא אזכיר את שמו ואת שם הספר שנטל במשיכה מחידושיו.

מה שבטוח שהמחבר הנגזל אינו מארץ ישראל עי' במיקום בתמונה

[החזן]

מדברי מהרש"ל אין להביא ראיה, שהרי הגילוי נגע להוראת ההלכה, שנדע שלא לסמוך עליו באשר העתיק מספרים בלי הבחנה. ונשאלת השאלה מה בנוגע לספרי פרפראות ולא בספרי הוראה. ויש להביא ראיה מהרב חיד"א שהאשים את ר' דוד לידא כי ספרו מגדל דוד, אמשטרדם ת"מ, פירוש על רות, עשוק מידי ר' חיים הכהן מארם צובה (שם הגדולים, א, מערכת ח, סימן לג; אלא שבחלק שני, מערכת מ, סימן לב, חזר בו הרחיד"א מהאשמתו, אחר שהבחין שר' דוד לידא רמז בהקדמתו לספרו: 'נחל נובע ממקור חיים כהנא רבא'. בענין זה ראה מש"כ ר' יעקב עמדין, תורת הקנאות, דף עא ע"ב.
וגם ר' שבתי סופר גילה את גנותו של בעל ויחל משה, כפי שהובא כאן בפורום בעבר.

[ציבור]

המהרש"ל מאשימו בכמה טענות. יש טענות שהוא מביא כדי שלא יסמכו עליו. ויש טענת העתקה, ולא טענה על העתקה משובשת, שהיא רק בשביל שיידעו שהוא העתיק