קדוש ישראל מי הוא?

[ישי]

כולם מכירים את ההתלהבות הגדולה כאשר תלמידי הישיבה מקיפים את הראש ישיבה שלהם ברוב חיבה ושרים לו צהלי ורוני..כי גדול בקרבך קדוש ישראל' ליהוי ידוע שלכל המפרשים קדוש ישראל הוא הקב''ה ויש מקום לדון אם ראוי לשיר כן, ואולי סומכים על מה שאמרו את ה' תירא לרבות ת''ח והוא כולל גם שיר זה.

[חכם באשי]

ויש לצרף לכך את דברי ר' יהודה החסיד בספר חסידים, שכינוי כבוד הנאמר במקרא על הקב"ה, אסור לאומרו על אדם.
ועי' שם, בדברי החיד"א על אתר.
והדברים עתיקים.

[איש_ספר]

שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן עג

שאלה: נוהגים כשבא אדם גדול בתורה לביקור במוסד תורני, או למקום מסויים, מקבילים את פניו בשירה וזמרה, בפסוק: שאו שערים ראשיכם וכו', והרי פסוק זה נאמר על הקדוש ברוך הוא, והיאך אומרים אותו כלפי בשר ודם?

תשובה: בירושלמי (פרק ה' דעירובין הלכה א'): כל המקבל פני רבו כמקבל פני שכינה, שנאמר: והיה כל מבקש ה' יבא אל אהל מועד. ובמסכת קידושין (ל"א ע"ב) אמרו: רב יוסף כשהיה שומע קול צעדי אמו כשהיתה נכנסת לחדרו (רב יוסף מאור עינים היה), היה קם מלוא קומתו, ואומר: הריני קם מפני כבוד השכינה שנכנסת, כלומר, הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבוד המקום (כמו שאמרו בבבא מציעא ל"ב ע"א), המכבדם כאילו מכבד את השכינה. וכן אמרו (בקידושין שם /ל"א ע"ב/), בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני. וכבר שנינו (בבבא מציעא ל"ג ע"א) כבוד רבו קודם לכבוד אביו, שאביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שמלמדו תורה מביאו לחיי העולם הבא. ולכן כשנכנס אדם גדול בתורה למקום מסויים, הרי כאילו השכינה נכנסת עמו, ואף אם לא למד ממנו כלל, הרי דין גדול הדור כדין רבו מובהק, (כמבואר בתוספות ברכות ל"א ע"ב, ובבא קמא מ"א ע"ב), לכן מותר לומר הפסוקים שאו שערים ראשיכם, מי הוא זה מלך הכבוד וכו', ועוד שכל שמפרשים בעצמם באר היטב שכוונתם להקדוש ברוך הוא, הרי ניכר הדבר שכוונתם לשמים, וחולקים כבוד לשכינה הנכנסת עמו, וכמו שאמרו בבראשית רבה (פרשה פ"ו סי' ז') אמר רבי שמעון בר יוחאי, בכל מקום שהצדיקים הולכים, השכינה הולכת עמהם. וראה בירושלמי ביכורים (פרק ג' הלכה ג'), וה' בהיכל קדשו, זה רבי יהודה בר' אלעאי בבי כנישתא דקסרין. ובזוהר הקדוש פרשת בא (דף ל"ח ע"א), פני האדון ה', דא רבי שמעון בר יוחאי. והגאון יעב"ץ הוסיף מלת את, וכדרשת חז"ל (בבא קמא מ"א ע"ב) את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים. ובזוהר הקדוש פרשת אחרי מות (דף ע"ט ע"ב) מסופר, שכאשר היו רואים ר' אבא וחבריו את רבי שמעון בר יוחאי היו אומרים אחרי ה' ילכו וכו'. (וראה בניצוצי זהר פר' בא).

והנה בספר חסידים (סי' תתקל"ו) כתב: אין משנים את השם לכוין אותו כלפי הדיוט, כגון אחד ששלח לנדיב אחד, במקום יהי כבוד ה' לעולם, יהי כבוד אדוני (הנו"ן /הנ'/ בחיריק) לעולם, שלא יתכן לעשות כן. כעין מה שאמרו בראש השנה (כ"ד ע"א) לא יעשה אדם אולם תבנית אולם, מנורה כנגד מנורה וכו'. ומרן החיד"א בספרו ברית עולם בהגהותיו על הספר חסידים שם, כתב, ואני בעניי ראיתי במכתב ששלחו לשר אחד: אל מלך יושב על כסא רחמים, ונצטערתי מאד עד היכן הגיעה החנופה, ואיסור גמור הוא, מכל שכן ממה שכתב רבינו, ומלבד שהפכו מלת אל שהיא קודש ועשאוה חול, איך יתארו לבשר ודם ח"ו בתואר מלך הכבוד. ומזה יש להקיש על כמה דברי שטות שכותבים סופרים בורים בימינו ולא יראו אלקים, ויש למחות בידם בחזקת היד ע"כ. אולם נראה שאם עושים כן לגדולי התורה אין להקפיד על כך, כי מצינו שהקדוש ברוך הוא חלק כבוד לצדיקים יותר מכבודו יתברך, וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת האזינו דף קפ"ח ע"א), שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם וכבודם של צדיקים יותר מכבודו, כמו שמצינו בירבעם בן נבט שהיה מקטר ומזבח לעבודה זרה, והקדוש ברוך הוא האריך לו אפים, ומיד כשהושיט ידו נגד עדו הנביא, יבשה ידו, ותבע הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק ע"ש. וכן הוא במדרש תנחומא (פרשת כי תשא אות ו'). ובמגילה (י"ח ע"א), אמר רבי אלעזר, מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל. ובבבא בתרא (ע"ה ע"ב), אמר רבי יוחנן, עתידים צדיקים שהיהיו נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. אמר רבי אלעזר עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש, כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. וכתב רבינו בחיי בפרשת כי תשא (פרק ל"ג פסוק ז'), והיה כל מבקש ה', היה ראוי לומר כל מבקש משה, אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד, כמו שמצינו ליעקב שנקרא אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל. וכן שם (בן נח) הצדיק נקרא בשם המיוחד, שנאמר ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה, ודרשו חז"ל (בראשית רבה פרשה ס"ג סימן ח') על ידי שם, כי השם המיוחד לא דיבר עמה כלל. וכן מצינו במלך המשיח שנקרא בשם המיוחד, שנאמר וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו (בבבא בתרא ע"ה ע"ב). וטעם הדבר בכולם כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שנדבק בו, ונקרא השליח בשם השולח ע"ש. ונודע שדין תלמיד חכם המופלג בדורו כדין רבו מובהק, שאמרו עליו חז"ל (אבות פרק ד' משנה י"ב): מורא רבך כמורא שמים, וכמו שכתבו התוספות בברכות (ל"א ע"ב), ובבבא קמא (מ"א ע"ב). וכן כתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן קל"ח). וכן פסק מרן בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תע"ב סעיף ה', ויורה דעה סימן רמ"ד סעיף י'). וכבר אמרו בבבא בתרא (דף קי"ט ע"ב) חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב היכא דפליג ליה רביה יקרא. וכן פסק בשלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ב סעיף כ"א). ועיין בש"ך שם. וכן מצאתי להגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי (בתשובה שנדפסה בסוף שו"ת הסבא קדישא חלק ג', סימן ב') שנשאל, אודות סופר מליץ שכתב באגרות לרבני ישראל תארי כבוד וכינויים הניתנים להשי"ת, כגון מאורן של ישראל, אור צחצחות וכו', וערערו עליו בזה, ונראה לי שאין עיכוב בדבר, שהרי השוה הקדוש ברוך הוא כבודם של חכמי ישראל לכבוד ולמורא הקדוש ברוך הוא. ואמרו במדרש אגדה (תנחומא פרשת וארא אות ח'), מלך הכבוד, שהוא חולק מכבודו לבריותיו, הוא נקרא אלקים, וקרא למשה אלקים, ראה נתתיך אלקים לפרעה. וכן אלקים לא תקלל. ולא עוד אלא שהחמיר בכבוד תלמידי חכמים יותר מכבודו, כמו שכתוב ומקללך אאור, אני בעצמי, ואילו בכבודו נאמר ובוזי יקלו, מאליהם. ואף על פי שלכאורה יש לבעל דין לחלוק, שדוקא הקדוש ברוך הוא עצמו יכול לחלוק כבוד בשמו, אבל שיהיה אדם רשאי לתאר תלמידי חכמים בתארי כבוד של הקדוש ברוך הוא, מי יאמר שמותר, אולם מצינו בזוהר הקדוש (פרשת בא דף ל"ח) את פני האדון ה', מאן פני האדון ה', דא רבי שמעון בר יוחאי וכו', ולא חששו חסידי קמאי תלמידי רבי שמעון בר יוחאי לומר שאין מן הנאות לתת שבחו ותארו של הקדוש ברוך הוא לבשר ודם. והוא הדין לדידן בכל דור ודור, כי יפתח בדורו כשמואל בדורו (ראש השנה כ"ה ע"ב). וכל שכן לגדולי רבני הגולה אשר מימיהם אנו שותים שאין קפידא בדבר, וחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב היכא דפליג ליה רביה יקרא ע"כ. והגאון רבי חיים פלאג'י בספרו כף החיים (סימן ל"ו אות מ"ד), וכן בשו"ת נשמת כל חי חלק ב' (דף צ"ט ע"ג) כתב על הגאון מר זקנו, בעל חקרי לב, תאר אבינו מלכנו, ואף על פי שהוא עצמו הקפיד על בנו הרה"ג רבי אברהם פלאג'י שתיארו בשעת הזימון בתאר אבינו מלכנו, הואיל והוא תארו של הקדוש ברוך הוא מלכו של עולם, וכמו שכתב בספר צוואה מחיים (דף כ"ג ע"א), צריך לומר שסובר שאין לעשות כן אלא לגדולי הדור, והוא ז"ל ברוב ענותנותו לא החזיק עצמו שהוא מגדולי הדור, ולכן הקפיד על בנו בזה, וכמו שכתבו כיוצא בזה התוספות (בבא מציעא ס"ז סע"ב) ע"ש. גם הלום ראיתי בספר עקרי הד"ט (יורה דעה סימן כ"ו אות ל'), שהביא מה שכתב מרן החיד"א בספר ברית עולם הנ"ל, וכתב לתמוה מזה על המוציא לאור שו"ת רבינו ברוך אנג'יל, שכתב בדברי ההקדמה שלו על הגאון המחבר, רבינו הגדול והקדוש ברוך הוא, אם לא שנאמר דשאני צדיקים שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם ורוצה שיקראו על שמו, כמו שאמרו במגילה (י"ח ע"א) שקראו ליעקב אל, (אף שיש לדחות קצת, שהוא דוקא יכול למחול על כבודו, ולא לנו בריותיו לכנות צדיקים בכינויי ותארי הקדוש ברוך הוא). וכן בבבא בתרא (ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, וכן עתידים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא ע"ש. ולפי זה יש להליץ על מה שעשו סופרים מוקירי תורה להגאון רבי אלעזר רוקח, כשנתקבל לאב בית הדין באמסטרדם, וכתבו לו בין השאר, לשון שבח וקילוס לעילא מן כל ברכתא וכו', והגאון יעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' (סוף סימן ק"ע) מחי לה אמוחא, על פי דברי הספר חסידים (סימן תתקל"ו) הנ"ל, שאיך הקילו ראש בשבחי וקילוסי המקום ברוך הוא להשתמש בו בתאר כבוד לבשר ודם, אף כי בלשון כבוד ותהלה שנאמר בקדיש המקודש, חלילה לעשות כן, ולא תהא כזאת בישראל ע"ש. ולפי מה שכתבנו יש מקום להליץ בעדם, שכבודו של גאון וצדיק המופלג בדורו, הוא כבודו יתברך, ואין להקפיד על כך. ומעתה גם בנידון דידן יש מקום להתיר אמירת שאו שערים ראשיכם בקבלת פנים של תלמידי חכמים מגדולי הדור, ששכינה הולכת עמהם, והכבוד והתהלה להשי"ת שחפץ בכבודם. וידוע מה שאמרו (בשבת ל' ע"א) שכאשר אמר שלמה, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, ביקשו שערי ההיכל לבולעו, כסבורים הם שעל עצמו הוא אומר, ובודאי הכוונה על מלאכי השרת הממונים על שערי ההיכל, שאף הם אינם יודעים מחשבות בני אדם, וכמו שאמר שלמה כי אתה לבדך ידעת את לבב האדם. ועיין בתוספות שבת (י"ב ע"ב) ובהגהות מהר"ץ חיות שם, ובפתח עינים שם, ובשו"ת יביע אומר ח"א (חלק אורח חיים סימן ל"ה אות ו', ובהערה לשם) ע"ש. עד שאמר, מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה וכו'. ואף כאן שבאומרם שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד, הכוונה היא לכבוד השי"ת, רחמנא לבא בעי, ואין להקפיד על כך, כשעושים כן לתלמידי חכמים, וכל שכן לגדולי הדור, ה' עליהם יחיו, ובפרט שמיד מפרשים בשירתם מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. הרי פירשו כוונתם באר היטב. ואף אם כופלים בשירה פעמים מספר את הפסוק הראשון, טרם יפרשו כוונתם שהכוונה על השי"ת, בפסוק השני, כבר אמרו על כיוצא בזה (בסוכה ל"ט רע"א): אסוקי מילתא היא ולית לן בה ע"ש. ולכן הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, ויש להם על מה שיסמוכו.

[אדג]

ראה מש"כ בספר "ותורה יבקשו מפיהו" (ואינו תח"י לעיין בו כעת לתת מראה מקום מדוייק, ודילמא img770 שספרי המחבר שגורים על פיו יתן מראה מקום...) שביאר עניין זה בארוכה.

[עוטר ישראל]

ידוע מאמר העולם:

לעתיד לבוא, יהיה צורך לקיים: "שירו לה' שיר חדש", ומדוע? משום ש"תהלתו בקהל חסידים"... את כל תהלותיו של הקב"ה, לקחו החסידים לרבותיהם...

[נויירא]

מעודי נתחבטתי אם זה נובע מחוסר ידע בכוונת המקרא + השתדלות לא לשים לב למילות השיר, או מחניפות יתירה, או כחלק מההשוואות המקובלות בין ה' למתחריו על כס הצייטנות שלנו [עי' במאמר שציין עוטר ישראל באשכול ספור ופשרו, וע"ע בברית החדשה ושאר מקומות].

ומעניין לעניין באותו עניין + ענייני דיומא [נתקבל הבוקר במייל]:

נוסח לשם יחוד קודם נתינת צדקה
לשם יחוד מרן הגר"ח קנייבסקי ושאר מרנן, בדחילו ורחימו ליחד שם הגר"ח ביחודא שלים בשם כל ישראל.
הנני מכוון בנתינת הצדקה לעשות בקשת הגר"ח שביקש על כך, ככתוב בתורתו "רצוני שיהיה עשרת אלפים שיעזרו לי באופן קבוע", ואני מכוון לעשות לו נחת רוח בזה, ושיהיה מצוה זו לפניו תמיד לרצון לו, ויהי רצון מלפניו שיחשב כאילו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה. אמן סלה.


 

[סענדער]

שו"ת יחווה דעת חלק ג סימן עג

שאלה: נוהגים כשבא אדם גדול בתורה לביקור במוסד תורני, או למקום מסויים, מקבילים את פניו בשירה וזמרה, בפסוק: שאו שערים ראשיכם וכו', והרי פסוק זה נאמר על הקדוש ברוך הוא, והיאך אומרים אותו כלפי בשר ודם?

תשובה: בירושלמי (פרק ה' דעירובין הלכה א'): כל המקבל פני רבו כמקבל פני שכינה, שנאמר: והיה כל מבקש ה' יבא אל אהל מועד. ובמסכת קידושין (ל"א ע"ב) אמרו: רב יוסף כשהיה שומע קול צעדי אמו כשהיתה נכנסת לחדרו (רב יוסף מאור עינים היה), היה קם מלוא קומתו, ואומר: הריני קם מפני כבוד השכינה שנכנסת, כלומר, הואיל והוקש כיבוד אב ואם לכבוד המקום (כמו שאמרו בבבא מציעא ל"ב ע"א), המכבדם כאילו מכבד את השכינה. וכן אמרו (בקידושין שם /ל"א ע"ב/), בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אומר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני. וכבר שנינו (בבבא מציעא ל"ג ע"א) כבוד רבו קודם לכבוד אביו, שאביו הביאו לחיי העולם הזה, ורבו שמלמדו תורה מביאו לחיי העולם הבא. ולכן כשנכנס אדם גדול בתורה למקום מסויים, הרי כאילו השכינה נכנסת עמו, ואף אם לא למד ממנו כלל, הרי דין גדול הדור כדין רבו מובהק, (כמבואר בתוספות ברכות ל"א ע"ב, ובבא קמא מ"א ע"ב), לכן מותר לומר הפסוקים שאו שערים ראשיכם, מי הוא זה מלך הכבוד וכו', ועוד שכל שמפרשים בעצמם באר היטב שכוונתם להקדוש ברוך הוא, הרי ניכר הדבר שכוונתם לשמים, וחולקים כבוד לשכינה הנכנסת עמו, וכמו שאמרו בבראשית רבה (פרשה פ"ו סי' ז') אמר רבי שמעון בר יוחאי, בכל מקום שהצדיקים הולכים, השכינה הולכת עמהם. וראה בירושלמי ביכורים (פרק ג' הלכה ג'), וה' בהיכל קדשו, זה רבי יהודה בר' אלעאי בבי כנישתא דקסרין. ובזוהר הקדוש פרשת בא (דף ל"ח ע"א), פני האדון ה', דא רבי שמעון בר יוחאי. והגאון יעב"ץ הוסיף מלת את, וכדרשת חז"ל (בבא קמא מ"א ע"ב) את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים. ובזוהר הקדוש פרשת אחרי מות (דף ע"ט ע"ב) מסופר, שכאשר היו רואים ר' אבא וחבריו את רבי שמעון בר יוחאי היו אומרים אחרי ה' ילכו וכו'. (וראה בניצוצי זהר פר' בא).

והנה בספר חסידים (סי' תתקל"ו) כתב: אין משנים את השם לכוין אותו כלפי הדיוט, כגון אחד ששלח לנדיב אחד, במקום יהי כבוד ה' לעולם, יהי כבוד אדוני (הנו"ן /הנ'/ בחיריק) לעולם, שלא יתכן לעשות כן. כעין מה שאמרו בראש השנה (כ"ד ע"א) לא יעשה אדם אולם תבנית אולם, מנורה כנגד מנורה וכו'. ומרן החיד"א בספרו ברית עולם בהגהותיו על הספר חסידים שם, כתב, ואני בעניי ראיתי במכתב ששלחו לשר אחד: אל מלך יושב על כסא רחמים, ונצטערתי מאד עד היכן הגיעה החנופה, ואיסור גמור הוא, מכל שכן ממה שכתב רבינו, ומלבד שהפכו מלת אל שהיא קודש ועשאוה חול, איך יתארו לבשר ודם ח"ו בתואר מלך הכבוד. ומזה יש להקיש על כמה דברי שטות שכותבים סופרים בורים בימינו ולא יראו אלקים, ויש למחות בידם בחזקת היד ע"כ. אולם נראה שאם עושים כן לגדולי התורה אין להקפיד על כך, כי מצינו שהקדוש ברוך הוא חלק כבוד לצדיקים יותר מכבודו יתברך, וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (פרשת האזינו דף קפ"ח ע"א), שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם וכבודם של צדיקים יותר מכבודו, כמו שמצינו בירבעם בן נבט שהיה מקטר ומזבח לעבודה זרה, והקדוש ברוך הוא האריך לו אפים, ומיד כשהושיט ידו נגד עדו הנביא, יבשה ידו, ותבע הקדוש ברוך הוא בכבודו של צדיק ע"ש. וכן הוא במדרש תנחומא (פרשת כי תשא אות ו'). ובמגילה (י"ח ע"א), אמר רבי אלעזר, מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל. ובבבא בתרא (ע"ה ע"ב), אמר רבי יוחנן, עתידים צדיקים שהיהיו נקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. אמר רבי אלעזר עתידים צדיקים שאומרים לפניהם קדוש, כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. וכתב רבינו בחיי בפרשת כי תשא (פרק ל"ג פסוק ז'), והיה כל מבקש ה', היה ראוי לומר כל מבקש משה, אלא מכאן שנקרא משה בשם המיוחד, כמו שמצינו ליעקב שנקרא אל, שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל. וכן שם (בן נח) הצדיק נקרא בשם המיוחד, שנאמר ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה, ודרשו חז"ל (בראשית רבה פרשה ס"ג סימן ח') על ידי שם, כי השם המיוחד לא דיבר עמה כלל. וכן מצינו במלך המשיח שנקרא בשם המיוחד, שנאמר וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו (בבבא בתרא ע"ה ע"ב). וטעם הדבר בכולם כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שנדבק בו, ונקרא השליח בשם השולח ע"ש. ונודע שדין תלמיד חכם המופלג בדורו כדין רבו מובהק, שאמרו עליו חז"ל (אבות פרק ד' משנה י"ב): מורא רבך כמורא שמים, וכמו שכתבו התוספות בברכות (ל"א ע"ב), ובבבא קמא (מ"א ע"ב). וכן כתב בשו"ת תרומת הדשן (סימן קל"ח). וכן פסק מרן בשלחן ערוך (אורח חיים סימן תע"ב סעיף ה', ויורה דעה סימן רמ"ד סעיף י'). וכבר אמרו בבבא בתרא (דף קי"ט ע"ב) חולקים כבוד לתלמיד במקום הרב היכא דפליג ליה רביה יקרא. וכן פסק בשלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ"ב סעיף כ"א). ועיין בש"ך שם. וכן מצאתי להגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי (בתשובה שנדפסה בסוף שו"ת הסבא קדישא חלק ג', סימן ב') שנשאל, אודות סופר מליץ שכתב באגרות לרבני ישראל תארי כבוד וכינויים הניתנים להשי"ת, כגון מאורן של ישראל, אור צחצחות וכו', וערערו עליו בזה, ונראה לי שאין עיכוב בדבר, שהרי השוה הקדוש ברוך הוא כבודם של חכמי ישראל לכבוד ולמורא הקדוש ברוך הוא. ואמרו במדרש אגדה (תנחומא פרשת וארא אות ח'), מלך הכבוד, שהוא חולק מכבודו לבריותיו, הוא נקרא אלקים, וקרא למשה אלקים, ראה נתתיך אלקים לפרעה. וכן אלקים לא תקלל. ולא עוד אלא שהחמיר בכבוד תלמידי חכמים יותר מכבודו, כמו שכתוב ומקללך אאור, אני בעצמי, ואילו בכבודו נאמר ובוזי יקלו, מאליהם. ואף על פי שלכאורה יש לבעל דין לחלוק, שדוקא הקדוש ברוך הוא עצמו יכול לחלוק כבוד בשמו, אבל שיהיה אדם רשאי לתאר תלמידי חכמים בתארי כבוד של הקדוש ברוך הוא, מי יאמר שמותר, אולם מצינו בזוהר הקדוש (פרשת בא דף ל"ח) את פני האדון ה', מאן פני האדון ה', דא רבי שמעון בר יוחאי וכו', ולא חששו חסידי קמאי תלמידי רבי שמעון בר יוחאי לומר שאין מן הנאות לתת שבחו ותארו של הקדוש ברוך הוא לבשר ודם. והוא הדין לדידן בכל דור ודור, כי יפתח בדורו כשמואל בדורו (ראש השנה כ"ה ע"ב). וכל שכן לגדולי רבני הגולה אשר מימיהם אנו שותים שאין קפידא בדבר, וחולקין כבוד לתלמיד במקום הרב היכא דפליג ליה רביה יקרא ע"כ. והגאון רבי חיים פלאג'י בספרו כף החיים (סימן ל"ו אות מ"ד), וכן בשו"ת נשמת כל חי חלק ב' (דף צ"ט ע"ג) כתב על הגאון מר זקנו, בעל חקרי לב, תאר אבינו מלכנו, ואף על פי שהוא עצמו הקפיד על בנו הרה"ג רבי אברהם פלאג'י שתיארו בשעת הזימון בתאר אבינו מלכנו, הואיל והוא תארו של הקדוש ברוך הוא מלכו של עולם, וכמו שכתב בספר צוואה מחיים (דף כ"ג ע"א), צריך לומר שסובר שאין לעשות כן אלא לגדולי הדור, והוא ז"ל ברוב ענותנותו לא החזיק עצמו שהוא מגדולי הדור, ולכן הקפיד על בנו בזה, וכמו שכתבו כיוצא בזה התוספות (בבא מציעא ס"ז סע"ב) ע"ש. גם הלום ראיתי בספר עקרי הד"ט (יורה דעה סימן כ"ו אות ל'), שהביא מה שכתב מרן החיד"א בספר ברית עולם הנ"ל, וכתב לתמוה מזה על המוציא לאור שו"ת רבינו ברוך אנג'יל, שכתב בדברי ההקדמה שלו על הגאון המחבר, רבינו הגדול והקדוש ברוך הוא, אם לא שנאמר דשאני צדיקים שהקדוש ברוך הוא חפץ ביקרם ורוצה שיקראו על שמו, כמו שאמרו במגילה (י"ח ע"א) שקראו ליעקב אל, (אף שיש לדחות קצת, שהוא דוקא יכול למחול על כבודו, ולא לנו בריותיו לכנות צדיקים בכינויי ותארי הקדוש ברוך הוא). וכן בבבא בתרא (ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא, וכן עתידים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא ע"ש. ולפי זה יש להליץ על מה שעשו סופרים מוקירי תורה להגאון רבי אלעזר רוקח, כשנתקבל לאב בית הדין באמסטרדם, וכתבו לו בין השאר, לשון שבח וקילוס לעילא מן כל ברכתא וכו', והגאון יעב"ץ בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק א' (סוף סימן ק"ע) מחי לה אמוחא, על פי דברי הספר חסידים (סימן תתקל"ו) הנ"ל, שאיך הקילו ראש בשבחי וקילוסי המקום ברוך הוא להשתמש בו בתאר כבוד לבשר ודם, אף כי בלשון כבוד ותהלה שנאמר בקדיש המקודש, חלילה לעשות כן, ולא תהא כזאת בישראל ע"ש. ולפי מה שכתבנו יש מקום להליץ בעדם, שכבודו של גאון וצדיק המופלג בדורו, הוא כבודו יתברך, ואין להקפיד על כך. ומעתה גם בנידון דידן יש מקום להתיר אמירת שאו שערים ראשיכם בקבלת פנים של תלמידי חכמים מגדולי הדור, ששכינה הולכת עמהם, והכבוד והתהלה להשי"ת שחפץ בכבודם. וידוע מה שאמרו (בשבת ל' ע"א) שכאשר אמר שלמה, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, ביקשו שערי ההיכל לבולעו, כסבורים הם שעל עצמו הוא אומר, ובודאי הכוונה על מלאכי השרת הממונים על שערי ההיכל, שאף הם אינם יודעים מחשבות בני אדם, וכמו שאמר שלמה כי אתה לבדך ידעת את לבב האדם. ועיין בתוספות שבת (י"ב ע"ב) ובהגהות מהר"ץ חיות שם, ובפתח עינים שם, ובשו"ת יביע אומר ח"א (חלק אורח חיים סימן ל"ה אות ו', ובהערה לשם) ע"ש. עד שאמר, מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה וכו'. ואף כאן שבאומרם שאו שערים ראשיכם ויבוא מלך הכבוד, הכוונה היא לכבוד השי"ת, רחמנא לבא בעי, ואין להקפיד על כך, כשעושים כן לתלמידי חכמים, וכל שכן לגדולי הדור, ה' עליהם יחיו, ובפרט שמיד מפרשים בשירתם מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. הרי פירשו כוונתם באר היטב. ואף אם כופלים בשירה פעמים מספר את הפסוק הראשון, טרם יפרשו כוונתם שהכוונה על השי"ת, בפסוק השני, כבר אמרו על כיוצא בזה (בסוכה ל"ט רע"א): אסוקי מילתא היא ולית לן בה ע"ש. ולכן הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם, ויש להם על מה שיסמוכו.

בקיצור: בכל יהודי יש חלק אלוק ממעל, ועל דא מזמרין לו, ובל ישלה עצמו שאליו כוונו.

[נויירא]

רק אזהירך, אל תגע ביין שלי.

[סענדער]

מדוע ?
נאמר בפסוק : בצלם אלוקים ברא אותו.

[נויירא]

צלם זה דימוי, האדם מוגדר אל במובן חול של אל, נשמת היהודי הינה חלקיק שיצא מה' [מדילי' נפח וכו'].
שיהיה ברור אין חלק מה' בתוך יהודי, רח"ל.

איש ספר אינך דואג להוציא מכאן דברי מסיונרים לנצרות? 

[סענדער]

עוד ירצה לומר כי ברא האדם בב' צלמים הראשון צלם הניכר בכל אדם ואפילו בבני אדם הרקים מהקדושה אשר לא מבני ישראל המה ועליהם אמר בצלמו פירוש של הנברא, והב' הם בחינת המאושרים עם ישראל נחלת שדי כנגד אלו אמר בצלם אלהים בראו הרי זה בא ללמדנו כי יש בנבראים ב' צלמים צלם הניכר וצלם אלהים רוחני נעלם והבן: (אור החיים)

[נויירא]

לרו"ר צלם המכוון לדימוי [רמב"ן ועוד], אף לשיטות שהמכוון לתבניתו של האדם, הר"ז לתבנית אלוהית [חול] רוחנית, כח רוחני, כמשנ"ת.

הנושא ארוך, לצערינו הרבה כופרים כמוך יש במחנינו, כל אלה שהוסיפו והוסיפו על הנכתב בסוגית הצמצום, וחושבים שהכל ניתן ליאמר בכלל שיטת הגר"ז, נקוה שהלכה כהראב"ד ש'נעב'ך אפיקורס אינו אפיקורס'. 

[סענדער]

לפי דרך הבעש''ט הק'
הבורא נראה בתוך הבריאה,
וכי איך הבריאה מתקיימת?
אלא 'ואתה מחייה את כולם'
ואע''כ אין הכוונה בפשטות אלא שבכל חלק מהבריאה יש את חיות הבורא ית',
שאילו לא בראו ותיקנו , לא היה .






הודעה אחרונה להיום.

[גלילי]

לפי דרך הבעש''ט הק'
הבורא נראה בתוך הבריאה,
וכי איך הבריאה מתקיימת?
אלא 'ואתה מחייה את כולם'
ואע''כ אין הכוונה בפשטות אלא שבכל חלק מהבריאה יש את חיות הבורא ית',
שאילו לא בראו ותיקנו , לא היה .






הודעה אחרונה להיום.

עיין כאן

[נויירא]

אכן טוב שתפסיק לדבר דברי מינות ועבודה זרה, אלוווול.

זו לא שיטת הבעש"ט, אילו היה כך הרי שגם לגביו אני עונה ואומר ...., ומלבד שאתה הקצנת הרבה יותר מזה. 

[נויירא]

ברשותך, רק אנסה להבין איך הגעת למסקנתך.

לפי דרך הבעש''ט הק'
הבורא נראה בתוך הבריאה

וודאי וודאי, השמים מספרים כבוד קל

וכי איך הבריאה מתקיימת?
אלא 'ואתה מחייה את כולם'

הה"ד בראשית ברא אלקים, וכן עושה [לשון הווה, ומינה בברכת יוצר] אורים גדולים.
חסר לך מקורות לכך? ומה הקשר בין ההנחת בשם הבעש"ט לקושיא זו?

ואע''כ

לא זכור לי שהשארת לבנתיים קושיא.

אין הכוונה בפשטות אלא שבכל חלק מהבריאה יש את חיות הבורא ית',

מה הקשר לקושיא שלא כתבת?, מה הקשר בין מחיה [מפעיל] לבין חלק?, אגב, מה זה חיות הבורא?, אוי האומרים לעץ אבי אתה ולאבן אתה ילדתני.

ואף לפי"ז אינך אומר אלא שהחיות כח הפעילות שבה', ישנו גם באדם, לא שאני מסכים, אבל זה שונה ממה שטענת שחלק מה' ישנו באדם

שאילו לא בראו ותיקנו , לא היה .

וודאי וודאי, כמשנ"ת שבראשית ברא אלקים.

בקיצור, הנושא ארוך,ורק קח טיפ, כמסיונר תנסה שהדברים שלך יראו חכמים.

[יאיר]

http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?14 ... S&page=223

[אדג]

עמקו הדברים ורמו למאוד, ובאמת על כגון דא הוא דאמרינן "בני הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא; שמא אתה מחסר אות אחת, או מייתר אות אחת, נמצאת מחריב את כל העולם כולו" (מסכת עירובין יג, ע"א), אולם עכ"פ אנסה להבהיר כמה ענינים:
אין לומר חלילה שהדבר הגשמי כמו שנראה לעיננו הוא ה', והואמר כן הוי כופר - ובפשטות. אולם עם זאת אין בעיה לומר שאתה מחיה את כולם, ודבר ה' המלובש בתוך הדבר הגשמי הוא המהווהו ומחייהו בכל רגע מאין ליש, נמצא שכל מציאותו של הדבר הגשמי הוא דבר ה'. לא ה' כי אם דבר ה'. אולם, באמת רק לשבר את האוזן נקטה תורה לשון "דיבור", דהרי האדם המדבר הרי דיבורו נפרד הימנו והוא חוץ ממנו, אולם חלילה לומר כן על השי"ת שאין חוץ הימנו ולית מציאות זולתו והוא מקור כל הכוחות כולם, אלא הועי דומה כוח המהווה ומחייה העולמות דומה לדיבור האדם בפרט א', שהוא בטל ואין ואפס לעומת האדם המדבר עצמו, ואכ"מ.
נמצאנו למדים, שכל מציאות העולמות מריש כל המדרגות עד סוף כל דרגין הוא דבר ה' הכלול בבורא ית', ולא דבר זולתו וחוץ ממנו, ח"ו.
ועתה ישראל, מה הוי' אלוקיך דורש מעימך, שלא יתכן מציאות העולמות אלא ממציאותו ולא הוי מציאות העולם דבר חוץ הימנו כי נמצא ממציאותו.
ודייק בלשוני, כי נזהרתי לכוונה.
ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי, ובאמת אין ללמוד הדברים על רגל אחת אלא יש לעסוק בעניין זה במתינות, ובמטותא מייניכו - אל למי שאינו עוסק בתחום זה לחרוץ דינים בענינים מסובכים כאלו.

[אדג]

ועוד, ורק לציין לספר "על הצדיקים" של הרב א"ב פעווזנער שליט"א (כיום רב קהילת חב"ד בפאריס), אודות עניין דק זה של התלבשות הבורא בצדיקים. אולם, לא נצרכנו לזה, שהתירוץ הוא בפשטות כמ"ש הגר"ע יוסף שליט"א.

[גל של אגוזים]

שמעתי בשם חכם א' שכתב בדרך הלצה על הפסוק "שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים", שמכיוון שהחסידים "גנבו" את התארים של הקב"ה והתחילו להשתמש בהם על רבותיהם, לכן צריכים להמציא לקב"ה שירים חדשים...

לא מצאתי אשכול מתאים ממש

זה נדפס בכמה ספרים...

[לבי במערב]

אף 'פועל ישועות בקרב הארץ' (תהלים עד, יב) בכלל. וגם 'נערץ בהילולי קודש' (אם כי בשינוי קל)...
ולמה זכו אלו בדוקא להדגשה מאדמת?
אודות 'הפליא חסדיו לישראל' - יש להעיר מתהלים לא, כב (ועוד).

[גל של אגוזים]

אף 'פועל ישועות בקרב הארץ' (תהלים עד, יב) בכלל. וגם 'נערץ בהילולי קודש' (אם כי בשינוי קל)...
ולמה זכו אלו בדוקא להדגשה מאדמת?
אודות 'הפליא חסדיו לישראל' - יש להעיר מתהלים לא, כב (ועוד).

'פועל ישועות' ו'נערץ בהילולי קודש' כבר עשו בהם שימוש רב בדורות שלפני משא"כ באלו ש'זכו' בהדגשה מאדמת.

[לבי במערב]

אכן. אך אליבא דאמת, ליכא הפרש ביניהם...

[גל של אגוזים]

לענ"ד יש הפרש והגם כי לשון זה לא נמצא בפסוק מ"מ...

[מחולת המחנים]

כבר נשתברו הרבה קולומסים אם מותר לכתוב על בן אנוש תוארי כבוד שנאמרו על השי"ת.

המליצה "ברוך הוא וברוך שמו" על אדם ששמו ברוך האם נמצא בספרי הקדמונים.

[מה שנכון נכון]

ראה עיקרי הד"ט יו"ד כו, ל על שער שו"ת ר' ברוך אנגל. (אבל המעיין שם יראה שי"ל הערתו בקל).

[הרב מטאפראוו]

ידוע הווארט שאומרים
שירו לו שיר חד"ש כיון שתהלתו (משתמשים גם) בקהל חסידים

[עזריאל ברגר]

ידוע מאמר העולם:

לעתיד לבוא, יהיה צורך לקיים: "שירו לה' שיר חדש", ומדוע? משום ש"תהלתו בקהל חסידים"... את כל תהלותיו של הקב"ה, לקחו החסידים לרבותיהם...

ידוע הווארט שאומרים
שירו לו שיר חד"ש כיון שתהלתו (משתמשים גם) בקהל חסידים

החל מאחד החסידים הראשונים, כמבואר באשכול "אביעה חידות" - viewtopic.php?p=629006#p629006 - שחסיד גדול וקדום לקח את התואר "וצדקתו עומדת לעד" שנאמר על הקב"ה, ואמר אותו בשבחו של צדיק.