הגאון האדיר רבי יעקב בלוי[א] זצ"ל

[יודל'ה]

חבר הבד"ץ ויו"ר ועד הכשרות.
מח"ס פתחי חושן עשרה כרכים על חו"מ, [מהספרים הכי חזקים בדורנו], חנוך לנער, ועוד כעשרה ספרים יהיה זכרו ברוך.

[חיס]

מספריו נמצא באוצר:

ספר ברית יהודה ליקוטים וביאורים להלכה בהלכות ריבית

‫ספר חובת הדר בו נכללו פרטי מצות מזוזה

קונטרס חנוך לנער ליקוט מדברי הפוסקים על הלכות חנוך

ספר מלבושי ישע ליקוטים וביאורים בהלכה, בהלכות כלאי בגדים

ספר נתיבות שבת ליקוטים וביאורים בהלכה בהלכות רשויות

‬ספר צדקה ומשפט ליקוטים וביאורים בהלכה, בהלכות צדקה

ספר פתחי חושן לקוטים וביאורים בהלכה בחו"מ י' חלקים

ספר מלוא העומר [לקט העומר] חידושים וליקוטים מדיני חלה

יש לציין שאוצר מפרשי התלמוד עמ"ס בבא מציעא חלק אחרון נערך על ידו

[מבקש חכמה]

ראוי לציין שהגאון הנפלא בעל ה"מנחת יצחק" כבר מצטט מחיבוריו של הר"י בלוי שהיה צעיר ממנו לימים הרבה, ללמדך גודל מעלת חיבורים אלו שאינם זזים משולחן העוסקים בחושן המשפט ושאר מקצועות בהם נכתבו חיבוריו.

[בברכה המשולשת]

חבל על דאבדין.
ספריו פתחי חושן הם פשוט הכרחיים לכל מי שעוסק בחו"מ.
ולאחרונה זכיתי לעסוק גם בספרו צדקה ומשפט- וכנ"ל בתחומים ההם.

[מחולת המחנים]

חבל על דאבדין
רבי יענקל כפי שנקרא חיבה בפי כל, היה גאון אדיר הבקי בכל מכמני התורה, מתמיד נפלא המשים לילות כימים על לימוד התורה.

הסתופף בצעירותו בצל מרא דארעא ישראל הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא וינק מאורו של עמוד ההוראה הגאון רבי ישראל זאב (ר' וועלוועל) מינצברג, תלמידו המובהק של ראב"ד העדה החרדית הגאון רבי דוד יונגרייז, חובר חכמים מחוכמים דמבדרן בבי מדרשא.
חבר ביד"צ העדה החרדית ורב שכונת פאג"י סנהדריה בירושלם, רב פוסק של ועד הכשרות שע"י העדה החרדית וועד העירובין וכן ועד הפיננסים והועד לעניני סת"ם.

למד שנים רבות בחברותא בישיבת "אהל משה" עם יבדל"א הגאון רבי מרדכי אהרן שיינברגר שליט"א.

אביו היה הר"ר ברוך יהודא בלויא ז"ל מעסקני פאג"י הירושלמית וממייסדי שכונת פאג"י, בנו של העסקן הנודע מו"ה רבי משה אורי בלויא ז"ל מראשי אגו"י.

מי יתן לנו תמורתו

[יגל]

כל ימיו נהנה מיגיע כפיו, ולא הסכים להתפרנס משררה.

היה מלמד בת"ת בעלזא תקופה קצרה, ואח"כ עבד כפקיד בבנק בריטניה ארץ-ישראל, ובאותה תקופה כתב את ספרו על הלכות ריבית. בתשל"ד הבנק קרס והוא עבר לבנק הפועלים. בתשל"ד גם נפטר הרב יעקבזון רב שכונת סנהדריה, ולאחר כשלוש שנים שלא היה רב בשכונה הוא ניאות לקבל ע"ע את רבנות השכונה (בתואר מו"צ בלבד...) מטעם העדה"ח, אבל את שכרו נטל רק על עבודתו בוועד הכשרות.

[הדעה והדבור]

מקור: http://www.jdn.co.il/news/175021
הגאון זצ”ל נולד ביום י”א אלול בשנת תרפ”ט בירשלים לאביו הרב ברוך יהודה זצ”ל בנו של עסקן היהדות החרדית הרב משה בלוי זצ”ל. התגדל והתחנך בבית מרא דארעא דישראל הגה”ק רבי יוסף צבי דושינסקיא זצ”ל שגידלו בביתו אחרי מות אביו בעודו ילד וצעיר לימים.

בילדותו התחנך בבתי החינוך עץ חיים ותורה ויראה שם עלה במדרגות התורה והיראה, שמו הטוב יצא למרחקים כעילוי גדול וכבור סיד שאינו מאבד טיפה, כן עלה והתעלה במדרגות הנעלות של בין אדם לחברו בהם הקפיד עד מאד.

לימים הלך והוסיף לתורתו ולמד הוראה אצל הגה”ק רבי שמשון אהרן פולנסקי זצ”ל גאב”ד טעפליק ורב שכונת בית ישראל, על ידו גם הוסמך להוראה.

שמו הטוב יצא כגאון עולם וכבקי בדיני ‘חושן משפט’, ורבים התדפקו על דלתות ביתו לשמוע דבר חוק ומשפט, חיבר חיבורים הרבה והוציא כמה ספרים בהם הספרים הנודעים לשם ולתהילה בכותל המזרח של היכלי התורה, ספר ברית יהודא על הלכות ריבית ושו”ת פתחי חושן, ספרים על מקוואות ועוד רבים וטובים שעדיין לא עלו על מכבש הדפוס.

לפני 45 שנה הוכתר למלא את מקומו של הגאון רבי בנימין יעקובזון זצ”ל כרבה של שכונת פאג”י בירושלים.

גאב”ד העדה החרדית בעל ה’מנחת יצחק’ ביקשו לפני כיובל שנים, שיטול על שכמו את עול ההוראה בלשכת הבד”ץ, וכן מינה אותו לעמוד בראש מחלקת הכשרות. קרוב ליובל שנים, מינוי שהביא לביסוסה והתפתחותה של מערכת הכשרות.

כל ימיו התמיד בתורה מתוך יסורים ומכאובים נוראים, בתקופה האחרונה נחלש ואף עבר ניתוח בגבו, שבעקבותיו נאלץ להתאושש בביתו ולהעדר מדיוני העדה החרדית, לפני כשלושה שבועות הגיע אל לשכת הבד”ץ בבנייני זופניק ברחוב שטראוס, שם ישב יחד עם חברי הבד”ץ והורה הלכה למעשה, לפתע התמוטט ואיבד את הכרתו, כונני הצלה ביצעו בו פעולות החייאה ופינוהו לבית החולים ‘שערי צדק’, שם מצבו הלך והחמיר, והבוקר (שני) סמוך לשעה 11:00 אבד כלי חמדה – השיב את נשמתו הטהורה לבוראה.

מסע הלוויה תצא מבית מדרשו בשכונת פאג”י בשעה 13:00, ובשעה 14:00 מבנייני זופניק שם הורה הלכה למעשה למעלה כיובל שנים בדרכה להר המנוחות.

זכה והותיר אחריו שלשה בנים תלמידי חכמים, הרבנים הגאונים: רבי משה אורי, רבי חיים יוסף מו”צ מרבני וועד השחיטה, מראשי ישיבת תולדות אהרן ורב שכונת שמואל הנביא, ורבי שלמה מנהל רוחני בת”ת סאטמאר.

[פניני]

אחיו:
הג' ר' טוביה בלוי מחשובי רבני חב"ד
הרב ר' עמרם מחסידי חב"ד
ר' יוסף בלוי

[הכהן]

אביו היה הר"ר ברוך יהודא בלויא ז"ל מעסקני פאג"י הירושלמית וממייסדי שכונת פאג"י, בנו של העסקן הנודע מו"ה רבי משה אורי בלויא ז"ל מראשי אגו"י.

מי יתן לנו תמורתו

ט"ס

[מחולת המחנים]

אביו היה הר"ר ברוך יהודא בלויא ז"ל מעסקני פאג"י הירושלמית וממייסדי שכונת פאג"י, בנו של העסקן הנודע מו"ה רבי משה אורי בלויא ז"ל מראשי אגו"י.

מי יתן לנו תמורתו

ט"ס

כפי ידיעתי אינו טעות
וראה כאן בספרו של רבי יעקב זצ"ל
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... q=8978&st=%u05DE%u05E9%u05D4%20%u05D0%u05D5%u05E8%u05D9%20%u05D1%u05DC%u05D5%u05D9%u05D0

[הכהן]

היברו חסום לי

[בר ששת]

מישהו יודע למי היה נשוי בזיווגיו?

[מחולת המחנים]

בזיווג ראשון היה נשוי להרה"ח ר' יעקב יהושע ראטה.
בשנים האחרונות נשא בזיווג שני את אלמנת הרב ביטון מצרפת.

[זאגער ישן]

בשנים האחרונות נשא בזיווג שני את אלמנת הרב ביטון מצרפת.

ספריו של הג"ר שמעון ביטון זצ"ל נמצאים באוצר, "שלמי שמעון".
השדכן היה הגרי"ט וייס שליט"א שהכיר את הגר"ש ביטון מגייטסהד. הוא סיפר להגר"י בלוי על שקידתו של הרב ביטון, והבטיחו שזה שידוך מתאים.

[מבקש חכמה]

שמעתי לאחרונה מיהודי יקר וחשוב שלמד בישיבת ההסדר בשעלבים לפני שנים רבותקודם מלחת יום הכיפורים והר״מ שלו היה הרב בלוי זצ״ל שלפי דבריו היה תקופה מסויימת ר״מ בשעלבים.
לדבריו השיעור היה על דרך הפשט ובסוף השיעור היא היה אומר להם מבחינתי זה מספיק אבל אני יודע מה אתם רוצים והיה ממספר דקות מזכיר את כל הלומדס על הדף....
והיו הדברים חידוש גדול בעיני.

[יראה- שלם]

שמעתי לאחרונה מיהודי יקר וחשוב שלמד בישיבת ההסדר בשעלבים לפני שנים רבותקודם מלחת יום הכיפורים והר״מ שלו היה הרב בלוי זצ״ל שלפי דבריו היה תקופה מסויימת ר״מ בשעלבים.
לדבריו השיעור היה על דרך הפשט ובסוף השיעור היא היה אומר להם מבחינתי זה מספיק אבל אני יודע מה אתם רוצים והיה ממספר דקות מזכיר את כל הלומדס על הדף....
והיו הדברים חידוש גדול בעיני.

ביררתי הדבר אצל בני משפחתו של הגאון זצ"ל, והם אומרים שלא היה מעולם ר"מ בישיבה תיכונית, וכל מי שיודע פרק ביחסי משפחת בלויא לאנשי הרב יודעים שהדבר בלתי אפשרי כלל.

[וונדרבר]

שמעתי לאחרונה מיהודי יקר וחשוב שלמד בישיבת ההסדר בשעלבים לפני שנים רבותקודם מלחת יום הכיפורים והר״מ שלו היה הרב בלוי זצ״ל שלפי דבריו היה תקופה מסויימת ר״מ בשעלבים.

ביררתי הדבר אצל בני משפחתו של הגאון זצ"ל, והם אומרים שלא היה מעולם ר"מ בישיבה תיכונית, וכל מי שיודע פרק ביחסי משפחת בלויא לאנשי הרב יודעים שהדבר בלתי אפשרי כלל.

האם מאז ומתמיד שעלבים היתה ישיבה תיכונית/הסדר, או שהיו תקופות שהישיבה היתה שונה?
[דרך אגב, שמעתי פעם שהרב בלוי זצ"ל היה בצעירותו תקופה מסויימת פקיד בנק או מנהל בנק, ומכאן המומחיות הגדולה שלו בבעיות המעשיות של הבנקים בקשר להלכות רבית. האם זה נכון?].

[מבקש חכמה]

א. מדובר בישיבת הסדר ולא בישיבה תיכונית. בתקופה ההיא לימדו בה כמה תלמידי חכמים רצינים היישוב הישן כמו הרב זלזניק ועוד.
ב. גם אני הופתעתי אבל המעיד אדם נכבד מאד ורציני. מדובר בקרוב ליובל שנים כך שיתכן שהמשפחה דהיינו הילדים שהיו קטנים אז אינם מודעים לכך.

[יהודה בן יעקב]

[דרך אגב, שמעתי פעם שהרב בלוי זצ"ל היה בצעירותו תקופה מסויימת פקיד בנק או מנהל בנק, ומכאן המומחיות הגדולה שלו בבעיות המעשיות של הבנקים בקשר להלכות רבית. האם זה נכון?].

ראה לעיל: viewtopic.php?f=19&t=12390#p116023

[פלוריש]

כאן העלה זאת ערבות את החוברת 'זכור זאת ליעקב - פרקי זיכרון מהרב יעקב ישעי' בלויא: https://forum.otzar.org/download/file.p ... b57a4832a0

והנה דברים שכתב לזכרו הרב יהודה עמיחי (מכון התורה והארץ):

הגאון הרב יעקב ישעי' בלויא זצ"ל היה רב שכונת פאג"י בירושלים, חבר בית הדין של העדה החרדית וכן רב מערכת הכשרות של העדה החרדית. אבל מעל כל זאת, תרומתו הגדולה לעם ישראל הייתה בחיבור ספרים רבים בכל מקצועת התורה: ריבית, עירובין, חלה, מזוזה, חנוכה, טהרה; וסדרה שלמה של ספרי 'פתחי החושן' בדיני ממונות. רבים מהמלווים אותו בדרכו האחרונה באו לחלוק כבוד למי שהשאיר ירושה מיוחדת לעם ישראל, ספרים מיוחדים, שכבר היום נחשבים אבני יסוד בכל פסיקת הלכה בעם ישראל, וברור שהם ימשיכו וילוו את עם ישראל לאורך שנים רבות. מכאן נשאלת השאלה, כיצד זוכה אדם למעלה כזו, להיות מעמודי ההוראה בעם ישראל?

ברור שיש זכויות שבאות לאדם מצד הוריו ורבותיו. הרב בלוי זצ"ל היה מהמשפחות המיוחסות שבירושלים, הן מצד אביו, משפחת בלויא, שהיו ממקורבי המהרי"ל דיסקין זצ"ל; והן מצד אמו שהייתה ממשפחת אורנשטיין (סבו היה הרב יעקב אורנשטיין, ואבי סבו הרב ישעיהו, ועל שמם הוא נקרא). אבל ייחוס המשפחה בלבד איננו סיבה לזכות להיות אחד מעמודי ההוראה בעם ישראל; שהרי רבים בעלי ייחוס, אבל תורתם איננה 'מתבדרת בכל העולמות'. גם כישרון הזיכרון המופלג שהיה לרב בלויא זצ"ל אינו מספיק לזכייה זו; ישנם רבים בעלי זיכרון וידע, אבל תורתם נשארת בד' אמות, קרוביהם נהנים ממנה, אבל כלל ישראל אינו זוכה לקבל את תורתם.

1. הווי מתאבק באפר רגליהם
התכונה הראשונה במעלה שאפיינה את הרב בלויא זצ"ל הייתה תכונת האמת; כדברי הנביא מיכה 'תתן אמת ליעקב'. האמת אינה נושאת פנים לאף אדם, כדברי הנביא (זכריה ז, ט) 'משפט אמת שפוטו'. הדיין צריך לדון דין אמת, אסור שדבר יטה את ליבו, אפילו חסד ורחמים אין מקומם בדין; אלא לאחר משפט האמת, אם רואה אתה בעל הדין במצב קשה, יש מקום ל'חסד ורחמים עשו איש את אחיו'. קנאות לאמת היא הבסיס המיוחד לדרכי ההוראה של הרב בלויא זצ"ל, בספריו המרובים משיג הרב בלויא פעמים רבות על ספרים וחיבורים שקדמו לו, אבל את ההשגות לא כתב לצורך הניצוח והווכחנות, אלא לבירור אמיתה של תורה. יש רבנים המסדרים שמועה ופסקי הלכות, אבל פוחדים להשיג ולערער על דברי הקודמים להם, אבל איש אמת איננו פוחד, 'כי המשפט לאלוקים הוא'. 'הווי מתאבק בעפר רגליהם', אמנם המאבק, הוויכוח ההלכתי, הוא הבסיס להוראת הלכה בעם ישראל, אבל כדברי ר' יוסי בן יועזר, המאבק צריך להיות 'בעפר רגליהם' של חכמים. איש האמת הוא הנאבק על דעותיו ופסיקותיו, אבל עם זאת הוא זוכר שהוא אבק לרגלי גדולי הדורות. תכונה מופלאה זו של עמידה על דעותיו, יחד עם הכבוד לפוסקים אחרים וקדמונים, היא הבסיס להוראותיו של הרב בלויא זצ"ל, בכל ספריו והערותיו.

2. ארדה נא ואראה
איש אמת, כאשר הוא עוסק בשאלה, הוא מברר תחילה את המציאות, לדעת מהי. לצורך חקר המציאות צריך לרדת ולראות, וכפי שהורה הקב"ה 'ארדה נא ואראה' - ללמד את הדיינים שירדו לראות בעיניהם את הנדון. אין להסתמך על שרטוטים וציורים אלא 'טוב מראה עינים'. הליכה זו דורשת התמדה וזמן רב, קל יותר לשבת בבית ולפסוק פסקי הלכות, ולא להיטלטל במרחבי הארץ כדי לראות צנרת במפעלים למשל; ובייחוד כאשר אדם יש לו ייסורים גדולים כפי שהיו לרב בלויא זצ"ל, והנסיעות הארוכות מקשות עליו. אבל דורש אמת כרב בלויא זצ"ל, היה נוסע ממפעל למפעל לראות בעיניו את המציאות, ובוחן כיצד הטכנולוגיה החדשה ניתנת ליישום הלכתי, ורק לאחר מכן מכריע את הכרעותיו. כאשר פותחה בגוש קטיף שיטת הגידול במצעים מנותקים (ערב שביעית תשנ"ד), בא הרב בלויא זצ"ל עם חברי בית הדין וועד הכשרות, לראות כיצד הדבר נעשה, חקר ובדק איך מוציאים את המים וכיצד הגידול נעשה בכל שלב (דעת הרב בלויא זצ"ל הייתה שזו שיטה נכונה לגדל ירקות נקיים מחרקים גם בשנת השמיטה). גם בביקוריו במפעל 'עלי קטיף - חסל"ט', עמד על כל שאלות הכשרות שהתעוררו, והציע דרכי פתרון מתוך הניסיון הרב שהיה בידו. הרצינות המיוחדת של 'ארדה נא ואראה', הייתה אחת הסיבות לכך שוועד הכשרות של העדה החרדית זכה להיות מקובל מאוד בקרב הציבור, בימי חיותו של הרב. וועד הכשרות של העדה החרדית הפך מוועד מקומי לוועד ארצי, בזכות הנוהל של הכרת המציאות בשטח, שלאחריו מתקיים דיון הלכתי אמיתי.
תכונת הירידה לפרטי המציאות ניכרה בכל העניינים שהרב בלויא זצ"ל עסק בהם. כשעסק בענייני מסחר וריבית, הוא הכיר את דרכי המסחר המציאותיות. ספרו הגדול 'ברית יהודה' הודפס בשנת תשל"ו, כעשרים שנה לאחר מכן הדפיס שוב את עיקרי הדינים של הספר, וכבר היו שינויים בדרכי המסחר שהשפיעו על פסיקת ההלכה, ועל כן שינה דברים בפסיקותיו (עיין בהקדמתו).

3. מבקש אמת
הרמב"ם (בהקדמתו ל'שמונה פרקים') אומר שיש לשמוע את האמת ממי שאמרה. מבקש האמת מחפשה בכל מקום שיכול למוצאה, אצל גדול וקטן. פעמים ביקש הרב בלוי זצ"ל שנכתוב לו סיכומי דברים ובירורים מיוחדים, כדי שיהיה לו את החומר הנצרך לשם הדיון ההלכתי, ועל סמך דברים אלו ישב לכתוב את הכרעותיו, כאשר היריעה כבר פרוסה לפניו. פעמים ביקש תמצות הדעות השונות אודות גבולות הארץ, ופעמים ביקש סיכום של שאלת הרכבות 'תמך' בעצים שונים. כשהתעוררו שאלות בקשר לתרומות ומעשרות, היה מבקש לשמוע האם לתלמידי חכמים אחרים ששאלנו יש דעות נוספות. הרב בלויא זצ"ל היה מחפש את האמת – באמת, בלא הבחנה מיהו האיש שמוסר לו את המידע, האם הוא בעל דעות כאלו או אחרות, האם הוא איש העדה החרדית או מבני הציונות הדתית. כל זמן שהיסוד הוא אמת של תורה, ורק לשם התורה, לא פעלו עליו חילוקי השקפה שלא לקבל האמת. פעמים שהרב בלוי זצ"ל היה מתקשר אלי הקטן, ושואל שאלה (בדרך כלל שאלה מעשית); מעולם לא הציג עצמו בתואר אלא בשמו הפרטי, ולאחרי מכן היה שואל שאלה קצרה ודן דיון ארוך. כאשר עסק ב'פתחי מקוואות', ידע שבכפר דרום ת"ו היה מתקן טבילה לנכים, ועל כן ביקש את כל החומר שהיה לנו שנכתב בנושא זה, והשתמש בו בספרו. ידעתי שהרב בלוי זצ"ל עובר על כל המאמרים ההלכתיים המופיעים בחוברת 'אמונת עתיך'. בחול המועד פסח תשע"ב, כשבאתי לביקור החג הקבוע שלי אצלו, הוא דן איתי על מאמרי אודות ה'חגז' ביום טוב. כששאלתי מתי יש לרב זמן לקרוא מאמרים נוספים, ענני שהוא קורא לפחות את הסיכום ההלכתי. אבל לא פעם ראיתי שעבר על כל המאמרים, ולפעמים היה מתקשר ואומר שלנושא זה יש ראיה בגמרא זו, ולנושא זה יש פירכא מסוגיא זו וכו'.
מבקש אמת יכול להודות ולהכיר בטעותו ולחזור בו בדברי הלכה, 'מודים דרבנן היינו שבחייהו'. בהקדמתו לספר 'עיקרי הדינים' מספר הרב בלויא שחזר על תלמודו בענייני ריבית אחר עשרים שנה, וכעת התבררה לו ההלכה ביתר ביאור, ועל כן הוא חוזר בו מכמה דברים שכתב בספרו הקודם 'ברית יהודה'; ולא עוד אלא הוא מציין בספר היכן הן השינויים. קל למחבר ספרים רבים כל כך, להשמיט ולהעלים את החזרות שחוזר בו, אבל גם כאן ניכרת מידת ה'אמת ליעקב'.

סוף דבר
האמת היא דבר קיים ונצחי, לעומת השקר החולף, ש'אין לו רגליים'. תכונת האמת המיוחדת שהייתה לרב בלויא זצ"ל, בצרוף מידותיו התרומיות וכישרון הזיכרון נדיר שניחן בהם, הם שנתנו לו את מעמדו המיוחד בתור אחד מעמודי ההוראה של ישראל לדורות.

[מתוך: https://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%9 ... %99%D7%90/]

[דרופתקי דאורייתא]

שמעתי שהמנחת יצחק הורה לו להפסיק מעבודתו בבנק, הגם שהיה זה מטה לחמו, והוא קיים מיידית דבריו ככל אשר הורה, וקיבל פיצויים וכו' כמקובל, ואחרי זמן קצר הבנק הזה פשט רגל וכל שאר העובדים יצאו קרחים ללא הפיצויים, ורק הוא בזכות ששמע למנחת יצחק הרוויח.
(יבואו היודעים ויעמידו הדברים על דיוקם).