בכל יום שיבוא - המקור?

[יגאל10]

בעקבות דברי בית שביעי באשכול סמוך, אבקש להביא מקורות לקביעה המעניינית הנמצאת ב'נוסח הסידורים' לי"ג העיקרים, בנוגע לביאת המשיח 'אחכה לו בכל יום שיבוא' - מהו המקור לכך שב"ד יכול לבוא בכל רגע ורגע? בגמ' וכו'.

תודה מראש.

[מאיר סובל]

נוסח תפילת שמונה עשרה קדם לסוף תקופת כתיבת הגמרא,
ובוודאי הרבה לפני הרמב"ם שכתב בכל יום שיבוא.

ובברכת "את צמח" כתוב בפירוש "כי לישועתך קיווינו כל היום". כלומר שיכול לבוא בכל יום. וזה מקור קדום.
וכבר אמר על זה הגרי"ז לרב ואזנר שליט"א "ההלכה כמו שכתוב בסידור"
[שאל אותו על האמונה שיבוא בכל יום, לעומת האמור בגמרא שאינו בא בערבי שבתות ויו"ט, ושאליהו הנביא בא ימים לפניו וכו'. ועל זה ענה הגרי"ז "ההלכה כמו שכתוב בסידור" האמונה היא שיכול לבוא בכל יום. והקושיה - תשבי יתרץ כשיבוא]

[זה מופיע בב' ספרים שונים ונפרדים, אחד מהם מהגרממ"ש, והשני מרבי ועלוול אידלמן, שהיו עדים שניהם באותו אירוע]

[בברכה המשולשת]

למיטב זכרוני שיש על השאלה שבבסיס האשכול תשובה בשו"ת בני בנים

[יגאל10]

שמעתי פעם הראי' לזה ממאחז"ל 'הריני נזיר ביום שיבוא ב"ד' - 'ה"ז אסור לעולם' ('אם בחול נדר').

[בין גברא לגברא]

מכיר שלי שאל הגאון ר' מאיר סאלאוויציק שליט"א בנו של הגרי"ז זצ"ל, איך שייך להאמין שמשיח יבוא בכל יום, הרי עד עכשיו לא בא, ואם היה חיוב להאמין שיבוא בימים שעברו נמצא שהיה חיוב להאמין שקר. וענה דיש חיוב להאמין שיכול לבוא בכל יום. והקשה מה עם הימים שמבואר בגמ' שלא יבוא, ולא ענה לו מידי. כנראה לא ידע מזה שהגרי"ז "פסק" כהסידור, ואולי ס"ל שהיה רק דיחוי בעלמא.
לעצם הענין, לכאורה החיוב לחכות בכל יום אינו בהכרח חיוב לחשוב שאולי יגיע באותו יום ממש. אפשר לחכות היום גם עבור דבר שיגיע מחר אם זה בזמן קרוב.

[בית שביעי]

נוסח תפילת שמונה עשרה קדם לסוף תקופת כתיבת הגמרא,
ובוודאי הרבה לפני הרמב"ם שכתב בכל יום שיבוא.

ובברכת "את צמח" כתוב בפירוש "כי לישועתך קיווינו כל היום". כלומר שיכול לבוא בכל יום. וזה מקור קדום.
וכבר אמר על זה הגרי"ז לרב ואזנר שליט"א "ההלכה כמו שכתוב בסידור"
[שאל אותו על האמונה שיבוא בכל יום, לעומת האמור בגמרא שאינו בא בערבי שבתות ויו"ט, ושאליהו הנביא בא ימים לפניו וכו'. ועל זה ענה הגרי"ז "ההלכה כמו שכתוב בסידור" האמונה היא שיכול לבוא בכל יום. והקושיה - תשבי יתרץ כשיבוא]

[זה מופיע בב' ספרים שונים ונפרדים, אחד מהם מהגרממ"ש, והשני מרבי ועלוול אידלמן, שהיו עדים שניהם באותו אירוע]

רק רציתי לוודא שהינך מבין כמה גדול ופלאי חידושו!

המובן כל היום בפשטות היינו, לחכות עליו כל היום, ולא שהציפוי שמחכים היא שיבוא כל יום ויום.

ואם ההלכה כבסידור יותר ממקור הסידור, היא היא חידושו.

ואם צריכים לתשבי שיתרץ, כל זה אכניס בהקושיא.

ובאמת צריכים להבין, כי המקור היא אימרת ריב"ל, והאיך מקבלים ממה שאמר לגוי

ולענ"ד אפ"ל שתשבי יתרץ כי אכן היתה טעות, אבל כמו שכתב הרדב"ז כי האמונה של כלל ישראל בשטויות על משלים של ימי העתיד אינו מזיק, ולמה נתקן את עמיראצות של המון עם, שיאמינו בשטויותיהם, וכשיתקיים הנבואות יתקיימו...
[אבל לכאורה כהיום זה כן מזיק, כי אם כלל ישראל האמינו שצריכים לקחת השלטון ולהעמיד בית דין הגדול וביהמ"ק היכולת בידם, (במהלך בחירות כמצע פיגלין וכדו') וא"כ האמונה הטפילה גורם לעיכוב הגאולה במלא מובן המלה, וכנראה זה ממש חבלי משיח שאין כדוגמתו, ונשאר לנו רק לשוב אל לבבינו לחקור נסיבות חיינו, ולשרש אחר רעותיה, וממילא יתגלה הטוב במלא עוזה]

ומקור הבריסקע רב מונח בהגיון שלמדנו בחיידר, וגם גדו"י שדגלו בגאולה טבעית לא מנעו מילדיהם חוויית אמונת משיח וכדו' בדרך הנסי והמופתי, ובאמת לגבי ילדים אין שום ענין ללמוד אחרת כי לא יבינו בזה בכל אופן.

[יגאל10]

מדוע בכל עניין מוכרחים לדחוף הגיבובים האלו?
הרמב"ם פוסק סדר לעמידת המשיח
וצריכים להאמין שיכול לבוא בכל יום
וכפי שמאריך הגרמ"מ שולזינגר שאין מעניינו לדרוש ולחפש האם ישנו הגדר כי "בכל יום שיבוא".


ואין שייך לגאולה בדרך הטבע.

[בית שביעי]

וכפי שמאריך הגרמ"מ שולזינגר שאין מעניינו לדרוש ולחפש האם ישנו הגדר כי "בכל יום שיבוא".

איפוא?

[יגאל10]

במאמרו הידוע הנדפס במשמה"ל.

[יין המשמח]

ידועה האימרה (של הרבי מליובאוויטש):

שאמנם בגמ' כתוב שאינו בא בערש"ק מפני הטורח,

אך בני ישראל מוותרים על טורח זה "העיקר שיבוא כבר"..

[בית שביעי]

כאן המאמר לאלה שלא ידועים להם

והכל נבנה ע"ד הבריסקע רב זי"ע

[למאי_נמ?]

ויש לו בזה התכתבות ארוכה (לא ברור עם מי) בסוף פניני רבנו האבי עזרי ע"ש. (אמרו שבקונטרס אחד - של ת"ח גדול מקריית ספר - כתב להשיג ע"ד, מישהו יודע במה מדובר? יש באוצר?)

[חובב_ספרים]

ידועה האימרה (של הרבי מליובאוויטש):

שאמנם בגמ' כתוב שאינו בא בערש"ק מפני הטורח,

אך בני ישראל מוותרים על טורח זה "העיקר שיבוא כבר"..

וחז"ל לא ידעו מהחכמה הזו!?

[חסיד חבד]

ידועה האימרה (של הרבי מליובאוויטש):

שאמנם בגמ' כתוב שאינו בא בערש"ק מפני הטורח,

אך בני ישראל מוותרים על טורח זה "העיקר שיבוא כבר"..

וחז"ל לא ידעו מהחכמה הזו!?

כל הרגיל בתורתו של נשיא ישראל יודע מובין שאין דרכו של כ"ק אדמו"ר לדחות דברי חז"ל בקש ובגבבא ובגלייכע ווערטלאך [לעומת רבנים אחרים שיכולים לדחות פלפול שלם ברמב"ם בטענה סתמית של "וכי זה מה שחסר לנו" או פסק מפורש בשו"ע בטענת "אינו שייך לעניינו", וכדי בזיון וקצף...]

אלא פתגם זה נאמר בצחות לשון וכביטוי לציפיה העמוקה של בנ"י לגאולתם,
ואמיתית הדבר הוסברה על ידי הרבי באגרת קודש (כרך ב' אגרת רפ"ח):

ב"ה, כח מנחם אב תש"ז
כבוד הרה"ח הוו"ח אי"א חו"ב וכו' התמים
הר"א שי' [הגאון רבי אברהם דב העכט זצ"ל, נשיא איגוד הרבנים דאמריקא]

שלום וברכה!

במענה על שאלתו:

א) מה שכותב שהרמב"ם אומר אני מאמין בביאת המשיח וכו' בכל יום שיבוא.

הנה, לע"ע לא מצאתיו ברמב"ם לא בפיה"מ (פ' חלק) ולא ביד (הלכות תשובה פ"ג ה"ו. פ"ט ה"ב וסוף הלכות מלכים) - אלא שכן הוא בנוסח הסדורים.

ב) מ"ש ששמע פי' בהנ"ל שבכל יום הוא מחכה שסוף כל סוף יבוא, אף שא"א שיבוא היום, וכגון שהוא שוי"ט וע"פ מרז"ל (בעירובין מג, ב) - הנה זה מכבר שאלוני בסתירת נוסח אני מאמין ומרז"ל הנ"ל, ותירצתי כנ"ל. אבל עדיין צ"ע דא"כ הול"ל "בכל יום אחכה לו שיבוא" - כדי שלא יהי' ספק בכוונת הדברים.

ולחדודי י"ל, שכיון דהא דאין בן דוד בא בשוי"ט ספק הוא ולא ודאי (רמב"ם הלכות נזירות פ"ד הי"א), לכן נסחו א"מ באופן כזה שלאיזה צד שיפשטו ספקו של ביאת בן דוד בשוי"ט יתאים הנוסח.

או באופן אחר קצת: ישנם כמה ספיקות בדין שאליהו יפתרם, אף שלא בשמים היא, וכידוע שזהו ר"ת תיק"ו (של"ה חלק תושבע"פ כלל אות תי"ו והוא ע"פ זח"ג כח, א. ועייג"כ ערוך השלם בערכו), וא"כ כשעומד בשוי"ט, הרי ספק אפשר שכבר בא אליהו לבי"ד הגדול ביום עשוי"ט או לפני זה ופתר הספק לקולא, וא"כ יכול ב"ד לבוא היום.

ג) והנה לכאורה קשה דעת מ"ד דאין ב"ד בא בשוי"ט מפני איסור תחומין שלמעלה מיו"ד (ראה נ"כ הי"ד שם), כי בשלמא באלי' שייך זה שהוא נמצא למעלה, משא"כ בבן דוד שנמצא למטה (יעיין סנה' צח, א). ובפרט עפמ"ש ביד בסוף הלכות מלכים שאם יעמוד מלך מב"ד הוגה בתורה כו' ויכוף כל ישראל לילך בה כו' וילחם מלחמות כו' והצליח כו' ה"ז משיח. הרי שנצחונו של משיח יהי' איזה זמן אחרי שיתגלה. והא דאין ב"ד בא בשויו"ט הכוונה כשינצח, וכמו שאומר בש"ס דכיון דאתי הכל עבדים הן לישראל, וא"כ הרי אינו ענין כלל ללמעלה מעשרה טפחים.

ועכצ"ל, דהנה ביאת ב"ד צ"ל לכל ישראל (עיין עיון יעקב על ע"י בעירובין שם) או לבית דין הגדול שהם באי כח כל ישראל. והנה בי"ד הגדול לטבריא עתיד לחזור תחלה ואח"כ לביהמ"ק (רמב"ם הל' סנה' פי"ד הי"ב), ומלחמת גוג ומגוג והנצחון יהי' על הרי ישראל (יחזקאל לח-לט) או סביבות ירושלים (זכרי' י"ד), וא"א שיבוא לטבריא או לכל ישראל אלא ע"י הליכה למעלה מיו"ד טפחים או שידחה את זה לימות החול, אם יש תחומין גם למעלה מיו"ד.

ד) והנה כל הנ"ל שייך דוקא למשיח בן דוד, משא"כ במשיח בן יוסף שאינו צריך להתגלות בבת אחת לכל ישראל (עיין בעיון יעקב שם). ולכן י"ל בנוסח דאני מאמין שאומרים משיח סתם והכוונה על התחלת הגאולה, שגם משיח בן יוסף בכלל, והוא יכול לבא גם בשבת ויו"ט לכל הדעות כנ"ל.

ה) ומחוורתא בפשיטות דכוונת ה"אני מאמין" הוא אמונת הגאולה שמחכה שתהי' התחלתה בכל יום. וגם ביאת אליהו, המבשר שלמחר או לשני ימים מתגלה משיח, ג"כ בשם ביאת המשיח קורא לה, וא"כ יכול לומר הנוסח בכל יום ויום וק"ל.

באיווי כט"ס

מ. שניאורסאהן

נ.ב.
זה עתה א"ל הרב קוינט, שי"נ שלא לאמר אני מאמין בשבת מטעם קושיא הנ"ל.

[למאי_נמ?]

מכיר שלי שאל הגאון ר' מאיר סאלאוויציק שליט"א בנו של הגרי"ז זצ"ל, איך שייך להאמין שמשיח יבוא בכל יום, הרי עד עכשיו לא בא, ואם היה חיוב להאמין שיבוא בימים שעברו נמצא שהיה חיוב להאמין שקר. וענה דיש חיוב להאמין שיכול לבוא בכל יום. והקשה מה עם הימים שמבואר בגמ' שלא יבוא, ולא ענה לו מידי. כנראה לא ידע מזה שהגרי"ז "פסק" כהסידור, ואולי ס"ל שהיה רק דיחוי בעלמא...

כנראה לא רצה להתפלפל עמו, אלא להשאיר העניין כמסקנה ברורה (וכמפורסם שהגרי"ז אמר שהמשיח יבוא ואפילו בשב"ק ואנו נתרץ את הגמ').

[היימישער]

וכמפורסם שהגרי"ז אמר שהמשיח יבוא ואפילו בשב"ק ואנו נתרץ את הגמ'

הדברים כבר נאמרו ע"י השר שלום מבעלזא.

[בין גברא לגברא]

מכיר שלי שאל הגאון ר' מאיר סאלאוויציק שליט"א בנו של הגרי"ז זצ"ל, איך שייך להאמין שמשיח יבוא בכל יום, הרי עד עכשיו לא בא, ואם היה חיוב להאמין שיבוא בימים שעברו נמצא שהיה חיוב להאמין שקר. וענה דיש חיוב להאמין שיכול לבוא בכל יום. והקשה מה עם הימים שמבואר בגמ' שלא יבוא, ולא ענה לו מידי. כנראה לא ידע מזה שהגרי"ז "פסק" כהסידור, ואולי ס"ל שהיה רק דיחוי בעלמא...

כנראה לא רצה להתפלפל עמו, אלא להשאיר העניין כמסקנה ברורה (וכמפורסם שהגרי"ז אמר שהמשיח יבוא ואפילו בשב"ק ואנו נתרץ את הגמ').

זה אכן מפורסם בשם הגרי"ז אבל לא ראיתי בשום מקור מוסמך. זה מובא במשמר הלוי אבל צ"ע כמה מוסמך הוא על השמועה. הגרמ"ס שליט"א אינו נוהג ליתן הרגשה שהוא מסכים לדבר כשיש לו מסורת ברורה להיפך. הוא יכול להשטמט מלהתפלמס אבל הוא לא ישאר פתח לומר שהוא מסכים להטענה. יתכן שאדם שאינו מבין אותו ומהלך המחשב ודיבור שלו יכול לטעות, אבל זה ששאל אותו היה תלמיד ומבין אותו היטב.
אגב גם בספרים אחרים לא ראיתי שיש חיוב להאמין שמשיח יבוא היום. חשבתי שראיתי כן באורחת צדיקים אבל חפשתי עכשיו [בחפזון] ולא מצאתי.

[היימישער]

לגבי הזמנים דאיתא בהו שאין אליהו בא, וא"כ איך אנו מצפים בכל יום שיבוא:
בטורי אבן ר"ה י"א ע"ב ובפלתי בסו"ס ק"י בסוף בית הספק, כתבו שהני זמנים דאיתא בהם שאין אליהו בא הם רק בלא זכו דהוי הגאולה בעתה, אבל אי זכו והגאולה היא באופן של אחישנה יכול לבוא בכל יום.
ועל זה אנו מאמינים שיכול לבוא בכל יום [ולא שצריך לבוא בכל יום].

[למאי_נמ?]

זה אכן מפורסם בשם הגרי"ז אבל לא ראיתי בשום מקור מוסמך. זה מובא במשמר הלוי אבל צ"ע כמה מוסמך הוא על השמועה.

אם תעיין במכתבים שבסוף פניני אבי עזרי (שהזכרתי לעיל, ואולי מישהו ייתן קישור לקרוא את הדברים) תראה שאחד מבני הגרי"ז (אינני זוכר מי) עבר על דבריו ואישר אותם.

לגבי הסיפור, אני כתבתי את משמעותו מתוך איך שהוא הוצג כאן, ובכ"א קשה להסתמך על סיפורים בפורום, ועדיף דברים שפורסמו ע"י ת"ח.

[עת לעשות]

בפורים בשעה שקיימתי דברי חז"ל כפשוטן... אמרתי בדרך אפשר
דחז"ל אמרו (סנהדרין צז.) אין בן דוד בא אלא מתוך היסח הדעת
ולכאורה הרי מחויבים להאמין בכל יום שיבוא, והאיך שייך היסח הדעת.
אבל בפורים במצב של עד דלא ידע הוא הזמן המוכשר לביאתו, כי אין לך היסח הדעת גדול מזה,
ועוד יותר שגם אין פגם בהיסח הדעת הזה כי הרי מקיים דברי חז"ל,
וא"כ נמצינו במצב של כולו זכאי וכולו חייב, כי באמת מצב שכרות הוא כולו חייב, וקיום דברי חז"ל כפשוטן הרי כולו זכאי
הרי לנו גם דברי חז"ל (שם צח.) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או דור שכולו זכאי

[בין גברא לגברא]

זה אכן מפורסם בשם הגרי"ז אבל לא ראיתי בשום מקור מוסמך. זה מובא במשמר הלוי אבל צ"ע כמה מוסמך הוא על השמועה.

אם תעיין במכתבים שבסוף פניני אבי עזרי (שהזכרתי לעיל, ואולי מישהו ייתן קישור לקרוא את הדברים) תראה שאחד מבני הגרי"ז (אינני זוכר מי) עבר על דבריו ואישר אותם.

לגבי הסיפור, אני כתבתי את משמעותו מתוך איך שהוא הוצג כאן, ובכ"א קשה להסתמך על סיפורים בפורום, ועדיף דברים שפורסמו ע"י ת"ח.

בדקתי עכשיו וכתבתי קצת שלא בדקדוק.
יש מושג עממי שחייב להאמין שמשיח יבוא היום ממש, וזה מש"כ שאין לו שום מקור מוסמך. אמנם בחידושי מרן הגרי"ז הלוי החדשות על תנ"ך הוצאות מישור [בסוף מהדורתם של הסטציל] אות פ"ד כ' "אלא גם החיוב גם לחכות לביאות והיינו להאמין דהנה ממש ביום הזה הוא בא" אבל לא ידוע מי כתב זה ועד כמה הוא הבין ודקדק בשמועתו.
יש מקום לצדד דיש חיוב להאמין שמשיח יכול לבוא בכל יום, וזה מש"כ בפניני רבינו אבי עזרי, ממחבר ספר משמר הלוי. [חשבתי שהוא כ' דיש חיוב לאמין שיבוא ממש אבל בקדקתי עכשיו ולא כ"כ.] לא שמתי לב שזה גם מה שדן בו פותח האשכול והייתי צריך לכתוב קצת אחרת, ואיתו הסליחה.
למעשה הגם שיש יותר מקום לומר כן הדבר אינו פשוט שאינו מוכרח שמה שמחכים בכל יום הוא שחושבים שאולי יבוא היום ממש ויתכן שמספיק לצפות שיבוא בזמן הקרוב ואינו מייאש שיהיה לזמן רחוק. כל הראיות שראיתי הם בעיקר על החיוב לחכות בכל יום אבל אינו כ"כ ברור שחייב להאמין שיכול לבוא בכל יום.
זה לא חכמה "לפסוק" כהסידור כנגד משמעות ראשונים וגם הגמ' באמתלא שמשיח או אליהו יתרץ הסתירות. עם סברות כזו אפשר לפסוק מה שרוצים בכל דבר ולהניח לאליהו לתרץ הקושיות על ה"פסק" הזה. [בפרט כשרוצים לעשות מי שאינו מקבל ה"פסק" הזה לאפיקורס.] אבל למעשה הפסוקים ודברי חז"ל בענין משיח אינם ברורים, כש"כ הרמב"ם בהל' מלכים. ובכלל דברי חז"ל בענין משיח הם בד"כ דברי אגדה ואנחנו ממעטים לפסוק הלכה ע"י דברי אגדה. לגבי נודר ליום שמשיח בא הוי הלכה למעשה, אבל נפסק שהוא ספק, וממילא יש מקום שחייב להאמין שאולי משיח יבוא ויתברר כצד הזה של הספק.
מצאתי בטורי אבן (ראש השנה דף יא ע"ב) אחר שדן בסתירות בדברי חז"ל וצידד לחלק בין בעתו ואחישנה סיים: מיהו בפ"ק דפסחים (דף י"ג) גבי י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות ותלויות וטהורות כו' א"ל לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם א"ל כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בעי"ט מפני הטורח ש"מ דא"א בשום ענין שיבא אליהו בע"ש ובעי"ט אפי' בקץ דבעתו דאל"כ אכתי תקשה שמא בעתו הוא ויבא אליהו בעי"ט ויטהרם עכ"ל, ומשמע שלמסקנתו דעתו נוטה שלא אמרינן שמשיח יכול לבוא בערב שבת.

[בית שביעי]

כמה וכמה דברים צונזרו במהדורות בספריו טורי אבן וגבורת ארי...

[בין גברא לגברא]

כמה וכמה דברים צונזרו במהדורות בספריו טורי אבן וגבורת ארי...

האם יש לך דוגמאות, ומקור בלתי מצונזר?

[פולסברג]

מי אלו הנוהגים כך?

[דרומי]

הרב הנזכר שם הוא הרב אליהו קווינט.

[פולסברג]

הרב הנזכר שם הוא הרב אליהו קווינט.

אז כנראה זה מנהג ליטאי... מי יודע?

[באמונתו]

הרב הנזכר שם הוא הרב אליהו קווינט.

אז כנראה זה מנהג ליטאי... מי יודע?

לשון הנ"ל נמצא ב"אגרות קודש".
ע"ע ב"אור הפלאות" דף פ"ב.
כן "העמק" כ"ט עמוד נ"ו מתוך "קונטרס אחד".
כולם מצ"ב:

[פולסברג]

תודה רבה

[מלבב]

יש שפירשו לא שמחכה שיבוא בכל יום רק כל יום מחכה שיבוא מתי שיכול לבוא

[יושב בשער]

מונח לי בזכרון שבישורון (איני זוכר איזה כרך) הדפיסו חילוף מכתבים בין הגאון בעל משמר הלוי ז"ל ולהבחל"ח הג"ר אורן רייך שליט"א מארצה"ב אם באמת החיוב להאמין שמשיח יכול לבוא בכל יום כולל שויו"ט או רק לחכות בכל יום לביאתו.

[באמונתו]

מונח לי בזכרון שבישורון (איני זוכר איזה כרך) הדפיסו חילוף מכתבים בין הגאון בעל משמר הלוי ז"ל ולהבחל"ח הג"ר אורן רייך שליט"א מארצה"ב אם באמת החיוב להאמין שמשיח יכול לבוא בכל יום כולל שויו"ט או רק לחכות בכל יום לביאתו.

ראה המצורף פה:

[אברכון]

דברים שכתובים אצלי מכבר הימים בענין זה.

בגדר חיוב האמונה בביאת המשיח
א. "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" (האזינו לב, לו). ואמרו חז"ל (סנהדרין צז, א), אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. דבר אחר עד שיתמעטו התלמידים. דבר אחר עד שתכלה פרוטה מן הכיס. דבר אחר עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא בעינא מנייכו לא תרחקוה, דתנינא שלשה באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב.
[וכתב הגאון ר' יעקב קמינצקי זצ"ל (אמת ליעקב עה"ת), והנה מאמר חז"ל זה טעון ביאור, וכי תנאי הוא שחס ושלום ישתכח עיקר אחד מהשלש עשרה עיקרים, והלא הרמב"ם מנה תקות הגאולה בין העיקרים. אבל הכוונה בזה הוא שכל זמן שכלל ישראל מצפה לגאולה שתבוא באופן טבעי, והיינו שירחמו עלינו אומות העולם ויתנו לנו איזה מקום לבנות לנו מולדת וכדומה, ודאי לא תבוא הגאולה, כי חסד לאומים חטאת ובאמת שנואים אנחנו מכל יושבי תבל, ורק אם נתייאש לגמרי מאשליות כאלו ונבין כי אין לנו לישען אלא על אבינו שבשמים אז יבוא בן דוד ויגאלנו גאולה אמיתית].
ב. ובעיקר חיוב האמונה בביאת המשיח כתב הרמב"ם (מלכים יא, א) "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'".
ומבואר בדבריו, שאין די להאמין במלך המשיח, אלא אף צריך לחכות לביאתו, ומי שאינו מחכה לביאתו הוא כופר בתורה.
והחפץ חיים זצ"ל (צפית לישועה, כ) הביא כמה סימוכין מדברי חז"ל שיש חיוב לצפות לביאת המשיח, ולא די רק להאמין שיבוא.
ג. ויש להסתפק אם צריך לחכות שיבוא באחד מן הימים, והיינו אף שחושב שאינו ראוי שהמשיח יבוא היום אבל מאוד רוצה שכבר יבוא היום שראוי לביאתו, או שצריך לחכות שיבוא היום, וכל זמן שאינו מחכה לביאתו היום ממש הרי הוא כופר.
ובסדור התפילה בי"ג עיקרי אמונה אומרים "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". ויש להסתפק אף בנוסח זה, האם האמונה שהוא יבוא בכל יום ממש, או שכל יום צריך לחכות שהוא יבוא, אבל אין צריך להאמין ולחכות שיבוא היום ממש.
וידועים דברי מרן הגרי"ז זצ"ל (הובא במשמרת הלוי סוף חגיגה באריכות), שצריך לחכות בכל יום וכל היום.
ד. אמנם נראה שיש מן הפוסקים שלא סברו כן. שהנה אמרו (עירובין מג, א) לגבי נזירות, שאם אמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא, מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים. ובהו"א סברו לומר שהוא מצד איסור תחומין מעל עשרה (ולכן המשיח אינו יכול לבוא בשבת ויו"ט). ודחו, שהוא מפני שאמר קרא "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא", והיינו שאליהו הנביא יבוא קודם ביאת המשיח, וכיון שמובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח (שצריכים להניח צרכי שבת ולילך להקביל פניו), לכן אם לא בא אליהו ביום שישי, ודאי שהמשיח שבא אחריו לא יבוא בשבת, ולכן מותר הנזיר לשתות יין בשבת ויו"ט.
והקשה הטורי אבן (ר"ה יא, ב) שהנה נחלקו (שם) מתי עתידין ליגאל, האם בתשרי או בניסן. ולכאורה לפי זה מדוע אם נדר נזירות ביום שבן דוד בא אסור בכל ימות החול, והלא המשיח אינו בא אלא בניסן או בתשרי.
וכתב ליישב, על פי המבואר (סנהדרין צח, א) שרבי יהושע בן לוי הקשה כתיב "בעתה" וכתיב "אחישנה", ותירץ, זכו – אחישנה, לא זכו – בעיתה. וא"כ, מה שאמרו שיגאלו או בתשרי או בניסן זה דוקא אם לא זכו, וזהו הזמן של הגאולה. אבל אם יזכו לאחישנה, אין זמן קבוע לדבר ובכל יום הוא זמנו.
[ובשו"ת תשובה מאהבה (א, ריא) כתב שאין זה בגדר קושיא כלל, כי ביום שבן דוד בא אז לא תהיה הגאולה כי אם כמו שכתב הרמב"ם (הנ"ל) שאחר שיכוף את ישראל ללכת בדרכי תורה וילחם מלחמת ה' ויצליח ויבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל ומקריבים קרבנות ויעשו שמיטין ויובלות עפ"י התורה שבכתב ובע"פ אז תהיה הגאולה שלימה, וזה יהיה בניסן או בתשרי].
ונמצא לפי דברי הטורי אבן, שהסוגי' לגבי נזירות ביום שבן דוד בא, הוא לגבי גאולת אחישנה שאין קבוע לה זמן, ואעפ"כ אמרו שהמשיח לא יבוא בשבת ויו"ט [ומה שכל יום הוא אסור אף שאליהו לא בא, אמרו שם בסוגי' שחיישינן שמא אליהו בא כבר לב"ד הגדול]. ונמצא שלדברי הטו"א אין צריך לחכות למשיח שיבוא בשבתות ויו"ט.
ה. וכן משמע מדברי המהרש"א (סנהדרין צח, א) שביאר את המעשה שרבי יהושע בן לוי מצא את אליהו שהיה עומד על פתח המערה שהתחבא בה רבי שמעון בר יוחאי מפני הרומאים. ושאל אותו, איפה המשיח נמצא, ושלח אותו לשער של רומי, וכשהלך לשם שאל את המשיח מתי הוא יבוא, אמר לו שיבוא היום. וכשבא לריב"ל אמר לו שהמשיח שיקר עליו שהרי לא בא היום, ענה לו ריב"ל שכוונתו היתה "היום אם בקולו תשמעו".
וכתב המהרש"א, שכוונת המשיח היתה לפי מה שאמרו שאם זכו אחישנה, ולכן אמר לו שאם ישמעו בקול ה' הוא יבוא היום. והוסיף, שבאותו היום לאו דוקא שהרי אליהו צריך לבוא לפניו ולבשר על ביאתו.
ומוכח מדבריו שסבר שאף בגאולת אחישנה אליהו יבוא לפניו, וכיון שאליהו לא בא בערבי שבתות ויו"ט, א"כ אף המשיח לא יבוא בשבת ויו"ט.
ו. אמנם מדברי הפלתי (קונטרס בית הספק, יב) נראה שסבר שבגאולת אחישנה המשיח יכול לבוא בכל יום. שכתב להקשות על הרמב"ם שכתב (מלכים יב, ב) "יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו". ולכאורה הרי מפורש בסוגי' בעירובין שאליהו יבוא קודם המשיח ומה יש להסתפק בדבר זה.
וביאר, שכיון שיש ב' זמנים בגאולה, בעיתה ואחישנה, ולכן סבר הרמב"ם שודאי סדר ותנאי ביאת המשיח, שאליהו יבא לבשר ביאתו, רק הני מילי אם נעשה בעתה, אבל אם זכו שימהר ויחיש את הגאולה, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות לשנות הסדר, ואהבה של הקב"ה כי זכו ישראל משנה השורה, ולכן אף שודאי ראוי שאליהו יבא קודם לבשר, אבל אין מוחלט, כי אולי ירחם ה' להערות על ישראל רוח קדשו לעבדו בכל לבב, ואז יחיש הפדות והגאולה, למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת אליהו.
והוסיף, שאף שיתכן שתהיה גאולה בכל יום, אם נדר שלא לשתות יין ביום שבן דוד בא אינו אסור לשתות יין בשבת ויו"ט, כי בשביל מילתא דלא שכיח שיזכו ותהיה גאולה של אחישנה לא אסרו בנזירות.
ולדבריו, ודאי שיש חובה לצפות שמא המשיח יבוא בכל יום, כי בגאולת אחישנה אין סדר וזמן, ויתכן שהמשיח יבוא קודם לאליהו.
ז. ובעיקר חיוב האמונה כתב הרמב"ם (פירוש המשניות הקדמה לפרק חלק) כשסיים לבאר את י"ג עיקרי האמונה, "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'".
וידועים דברי מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל (הובא בקובץ מאמרים להגר"א וסרמן זצ"ל חלק א, עמוד יא), שאפיקורס בשוגג הוא גם אפיקורס, כי אף שאינו יודע מחמת ששגג, אבל סוף סוף אינו מאמין ואינו בכלל ישראל.
ועל פי זה ביאר את שיטת הרמב"ם שכתב (תשובה ג, ז) שמי שאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה הוא מין. והראב"ד השיגו וכתב "ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות". וביאר הגר"ח, שאף שהם טעו כן בפשט המקראות, אבל סוף סוף אף בשוגג הוא אפיקורס כיון שאינו מאמין.
אמנם הגר"א וסרמן הקשה על דבריו ממה שאמרו (שבת סח, ב) שתינוק שנשבה לבין הגוים צריך להביא חטאת ואין דינו כמומר.
ולכן כתב לחלק, שאם הטעות של האדם מחמת שאומר מותר, וטועה שכך כתוב בתורה, דינו כשוגג כיון שסבר שעושה ברשות התורה, אבל מי שסובר כן מעצמו ולא מחמת שטעה בדברי התורה, שגגתו עולה לזדון ודינו כאפיקורס.
ועל פי זה ביאר את דברי ר' הלל שאמר (סנהדרין צח, ב) אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה (שסבר שחזקיה היה המשיח). ולכאורה איך אפשר לומר שר' הלל יצא מכלל ישראל ח"ו שהרי כפר באחד מעיקרי הדת. אלא ע"כ כיון שאמר כן מחמת שטעה בהבנת הכתובים הרי הוא כאומר מותר ודינו כשוגג.
וכבר כתב יסוד זה בשו"ת הרדב"ז (ד, אלף רנח) לגבי איש שדרש ברבים שישראל היו חושבים שמשה רבינו היה אלוה, וכתב "ולא עדיף האי ממי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד שלא נקרא בשביל זה כופר, והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו, ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח"ו דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו, והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור".