הודעהעל ידי אברכון » ה' יוני 09, 2022 2:27 pm
דברים שכתובים אצלי מכבר הימים בענין זה.
בגדר חיוב האמונה בביאת המשיח
א. "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" (האזינו לב, לו). ואמרו חז"ל (סנהדרין צז, א), אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. דבר אחר עד שיתמעטו התלמידים. דבר אחר עד שתכלה פרוטה מן הכיס. דבר אחר עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא בעינא מנייכו לא תרחקוה, דתנינא שלשה באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב.
[וכתב הגאון ר' יעקב קמינצקי זצ"ל (אמת ליעקב עה"ת), והנה מאמר חז"ל זה טעון ביאור, וכי תנאי הוא שחס ושלום ישתכח עיקר אחד מהשלש עשרה עיקרים, והלא הרמב"ם מנה תקות הגאולה בין העיקרים. אבל הכוונה בזה הוא שכל זמן שכלל ישראל מצפה לגאולה שתבוא באופן טבעי, והיינו שירחמו עלינו אומות העולם ויתנו לנו איזה מקום לבנות לנו מולדת וכדומה, ודאי לא תבוא הגאולה, כי חסד לאומים חטאת ובאמת שנואים אנחנו מכל יושבי תבל, ורק אם נתייאש לגמרי מאשליות כאלו ונבין כי אין לנו לישען אלא על אבינו שבשמים אז יבוא בן דוד ויגאלנו גאולה אמיתית].
ב. ובעיקר חיוב האמונה בביאת המשיח כתב הרמב"ם (מלכים יא, א) "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'".
ומבואר בדבריו, שאין די להאמין במלך המשיח, אלא אף צריך לחכות לביאתו, ומי שאינו מחכה לביאתו הוא כופר בתורה.
והחפץ חיים זצ"ל (צפית לישועה, כ) הביא כמה סימוכין מדברי חז"ל שיש חיוב לצפות לביאת המשיח, ולא די רק להאמין שיבוא.
ג. ויש להסתפק אם צריך לחכות שיבוא באחד מן הימים, והיינו אף שחושב שאינו ראוי שהמשיח יבוא היום אבל מאוד רוצה שכבר יבוא היום שראוי לביאתו, או שצריך לחכות שיבוא היום, וכל זמן שאינו מחכה לביאתו היום ממש הרי הוא כופר.
ובסדור התפילה בי"ג עיקרי אמונה אומרים "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". ויש להסתפק אף בנוסח זה, האם האמונה שהוא יבוא בכל יום ממש, או שכל יום צריך לחכות שהוא יבוא, אבל אין צריך להאמין ולחכות שיבוא היום ממש.
וידועים דברי מרן הגרי"ז זצ"ל (הובא במשמרת הלוי סוף חגיגה באריכות), שצריך לחכות בכל יום וכל היום.
ד. אמנם נראה שיש מן הפוסקים שלא סברו כן. שהנה אמרו (עירובין מג, א) לגבי נזירות, שאם אמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא, מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים. ובהו"א סברו לומר שהוא מצד איסור תחומין מעל עשרה (ולכן המשיח אינו יכול לבוא בשבת ויו"ט). ודחו, שהוא מפני שאמר קרא "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא", והיינו שאליהו הנביא יבוא קודם ביאת המשיח, וכיון שמובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח (שצריכים להניח צרכי שבת ולילך להקביל פניו), לכן אם לא בא אליהו ביום שישי, ודאי שהמשיח שבא אחריו לא יבוא בשבת, ולכן מותר הנזיר לשתות יין בשבת ויו"ט.
והקשה הטורי אבן (ר"ה יא, ב) שהנה נחלקו (שם) מתי עתידין ליגאל, האם בתשרי או בניסן. ולכאורה לפי זה מדוע אם נדר נזירות ביום שבן דוד בא אסור בכל ימות החול, והלא המשיח אינו בא אלא בניסן או בתשרי.
וכתב ליישב, על פי המבואר (סנהדרין צח, א) שרבי יהושע בן לוי הקשה כתיב "בעתה" וכתיב "אחישנה", ותירץ, זכו – אחישנה, לא זכו – בעיתה. וא"כ, מה שאמרו שיגאלו או בתשרי או בניסן זה דוקא אם לא זכו, וזהו הזמן של הגאולה. אבל אם יזכו לאחישנה, אין זמן קבוע לדבר ובכל יום הוא זמנו.
[ובשו"ת תשובה מאהבה (א, ריא) כתב שאין זה בגדר קושיא כלל, כי ביום שבן דוד בא אז לא תהיה הגאולה כי אם כמו שכתב הרמב"ם (הנ"ל) שאחר שיכוף את ישראל ללכת בדרכי תורה וילחם מלחמת ה' ויצליח ויבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל ומקריבים קרבנות ויעשו שמיטין ויובלות עפ"י התורה שבכתב ובע"פ אז תהיה הגאולה שלימה, וזה יהיה בניסן או בתשרי].
ונמצא לפי דברי הטורי אבן, שהסוגי' לגבי נזירות ביום שבן דוד בא, הוא לגבי גאולת אחישנה שאין קבוע לה זמן, ואעפ"כ אמרו שהמשיח לא יבוא בשבת ויו"ט [ומה שכל יום הוא אסור אף שאליהו לא בא, אמרו שם בסוגי' שחיישינן שמא אליהו בא כבר לב"ד הגדול]. ונמצא שלדברי הטו"א אין צריך לחכות למשיח שיבוא בשבתות ויו"ט.
ה. וכן משמע מדברי המהרש"א (סנהדרין צח, א) שביאר את המעשה שרבי יהושע בן לוי מצא את אליהו שהיה עומד על פתח המערה שהתחבא בה רבי שמעון בר יוחאי מפני הרומאים. ושאל אותו, איפה המשיח נמצא, ושלח אותו לשער של רומי, וכשהלך לשם שאל את המשיח מתי הוא יבוא, אמר לו שיבוא היום. וכשבא לריב"ל אמר לו שהמשיח שיקר עליו שהרי לא בא היום, ענה לו ריב"ל שכוונתו היתה "היום אם בקולו תשמעו".
וכתב המהרש"א, שכוונת המשיח היתה לפי מה שאמרו שאם זכו אחישנה, ולכן אמר לו שאם ישמעו בקול ה' הוא יבוא היום. והוסיף, שבאותו היום לאו דוקא שהרי אליהו צריך לבוא לפניו ולבשר על ביאתו.
ומוכח מדבריו שסבר שאף בגאולת אחישנה אליהו יבוא לפניו, וכיון שאליהו לא בא בערבי שבתות ויו"ט, א"כ אף המשיח לא יבוא בשבת ויו"ט.
ו. אמנם מדברי הפלתי (קונטרס בית הספק, יב) נראה שסבר שבגאולת אחישנה המשיח יכול לבוא בכל יום. שכתב להקשות על הרמב"ם שכתב (מלכים יב, ב) "יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו', ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים, ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו". ולכאורה הרי מפורש בסוגי' בעירובין שאליהו יבוא קודם המשיח ומה יש להסתפק בדבר זה.
וביאר, שכיון שיש ב' זמנים בגאולה, בעיתה ואחישנה, ולכן סבר הרמב"ם שודאי סדר ותנאי ביאת המשיח, שאליהו יבא לבשר ביאתו, רק הני מילי אם נעשה בעתה, אבל אם זכו שימהר ויחיש את הגאולה, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות לשנות הסדר, ואהבה של הקב"ה כי זכו ישראל משנה השורה, ולכן אף שודאי ראוי שאליהו יבא קודם לבשר, אבל אין מוחלט, כי אולי ירחם ה' להערות על ישראל רוח קדשו לעבדו בכל לבב, ואז יחיש הפדות והגאולה, למהר ביאת בן דוד מבלי בשורת אליהו.
והוסיף, שאף שיתכן שתהיה גאולה בכל יום, אם נדר שלא לשתות יין ביום שבן דוד בא אינו אסור לשתות יין בשבת ויו"ט, כי בשביל מילתא דלא שכיח שיזכו ותהיה גאולה של אחישנה לא אסרו בנזירות.
ולדבריו, ודאי שיש חובה לצפות שמא המשיח יבוא בכל יום, כי בגאולת אחישנה אין סדר וזמן, ויתכן שהמשיח יבוא קודם לאליהו.
ז. ובעיקר חיוב האמונה כתב הרמב"ם (פירוש המשניות הקדמה לפרק חלק) כשסיים לבאר את י"ג עיקרי האמונה, "וכאשר יהיו קיימים לאדם כל היסודות הללו ואמונתו בהם אמתית, הרי הוא נכנס בכלל ישראל, וחובה לאהבו ולחמול עליו וכל מה שצוה ה' אותנו זה על זה מן האהבה והאחוה, ואפילו עשה מה שיכול להיות מן העבירות מחמת תאותו והתגברות יצרו הרע, הרי הוא נענש לפי גודל מריו ויש לו חלק, והוא מפושעי ישראל. וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנותו ולהשמידו ועליו הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וכו'".
וידועים דברי מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל (הובא בקובץ מאמרים להגר"א וסרמן זצ"ל חלק א, עמוד יא), שאפיקורס בשוגג הוא גם אפיקורס, כי אף שאינו יודע מחמת ששגג, אבל סוף סוף אינו מאמין ואינו בכלל ישראל.
ועל פי זה ביאר את שיטת הרמב"ם שכתב (תשובה ג, ז) שמי שאומר שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה הוא מין. והראב"ד השיגו וכתב "ולמה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות". וביאר הגר"ח, שאף שהם טעו כן בפשט המקראות, אבל סוף סוף אף בשוגג הוא אפיקורס כיון שאינו מאמין.
אמנם הגר"א וסרמן הקשה על דבריו ממה שאמרו (שבת סח, ב) שתינוק שנשבה לבין הגוים צריך להביא חטאת ואין דינו כמומר.
ולכן כתב לחלק, שאם הטעות של האדם מחמת שאומר מותר, וטועה שכך כתוב בתורה, דינו כשוגג כיון שסבר שעושה ברשות התורה, אבל מי שסובר כן מעצמו ולא מחמת שטעה בדברי התורה, שגגתו עולה לזדון ודינו כאפיקורס.
ועל פי זה ביאר את דברי ר' הלל שאמר (סנהדרין צח, ב) אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה (שסבר שחזקיה היה המשיח). ולכאורה איך אפשר לומר שר' הלל יצא מכלל ישראל ח"ו שהרי כפר באחד מעיקרי הדת. אלא ע"כ כיון שאמר כן מחמת שטעה בהבנת הכתובים הרי הוא כאומר מותר ודינו כשוגג.
וכבר כתב יסוד זה בשו"ת הרדב"ז (ד, אלף רנח) לגבי איש שדרש ברבים שישראל היו חושבים שמשה רבינו היה אלוה, וכתב "ולא עדיף האי ממי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד שלא נקרא בשביל זה כופר, והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו, ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח"ו דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו, והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור".