מרן האגרות משה

[צדיק]

לרגל 28 שנים לפטירתו של שר התורה ועמוד ההוראה מרן הגר"מ פיינשטיין זצוקלה"ה, אשר לא הניח אחריו כמותו!!!!! נביא בזאת סיפורים חדשים שלא נאספו עדנה במרוכז, עם מקורותיהם לתועלת הלומדים, כל היודע על עובדות חדשות נא להחכימנו.

כאן המקום לתאונן על העובדה שעדיין לא יצא ס' מקיף לתולדותיו [הס' ר"מ פיינשטיין שי"ל אחר פטריתו באמריקה מיוחד מאוד, אבל כבר לא מתאים לדורנו. מן הראוי שיקום הנחשון ויטול את היוזמה, להלן נביא חומר בעזה"י.

כפתיחה אציין למה שסיפר תלמיד מרן הגרי"ש זצוקללה"ה, אשר ביום פטירת מרן זצוק"ל ראהו שקרע את בגדו , כדין השו"ע [יו"ד סי' שמ] שקורעין על החכם. [וכמדומה שישב גם על הארץ, אם זכרוני אינו בכזיב].
לשאאלתו מה ראה לעשות כן מה שלא עשה לגדולים אחרים, אל" הגרי"ש ר' משה הוא גדול הדור!!!!
לשאלתו זאת מנין והאם הגריש הכיר, ענהו הגרי"ש שאמנם התכתב איתו פ"א בקשר לאיזה גט, אבל לא מכך הוא נתפעל ממנו, אלא רק מספרו האדיר אגרות משה!!!

[צדיק]

פעם זכיתי בצוותא חדא עם הגאונים האמיתיים ר' אהרן קוטלר, ר' יעקב קמינצקי ור' משה פיינשטיין זצ"ל, הצעתי לפניהם חידו"ת ששמעתי ממו"ר הגר"א סילבער זצ"ל, אז פתח ר' יעקב ואמר חילי' לאורייתא. ר' אהרן הסכים להוסיף שהוא באמת גדול שבגדולים, ועל זה הוסיף ר' משה שהוא גאון אדיר לא רק בתורה אלא שהוא גם גאון אדיר בחסד ובמסירות נפש. עכ"ל הטהור. (הרב שלמה הלוי וואהרמאן, ישורון ז' עמ' רע"ח).

בשנת תשכ"ב פתח הג"ר בנימין פאלר את ישיבתו, וכששאל את רבינו כיצד לקרא את שם הישיבה, יעץ רבינו לקראה מקור חיים, ונימוקו של רבינו עימו, על שם מגמת הישיבה להורות לתלמידים במקוריות את דרך לימודו של ר' חיים מבריסק (ישורון חלק ט' עמ' רנה)
ו
שמעתי עובדה נפלאה אודות הג' רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שפעם אחת בא אחד לבית המדרש שבו היה רבי משה זצ"ל עסוק בלימודו, ואמר הנ"ל להרב "רבי עכשיו קרתה תאונת דרכים בבחור בגיל י"ד או ט"ו שנדרס על ידי רכב, וכנראה שזקוק לרחמים גדולים ואולי עלינו לומר כמה פרקי תהלים בהיכל הישיבה, בשביל הבחור האומלל. השיב לו מרן זצ"ל לא! אנחנו לא מפסיקים מלימודנו לדבר זה, כי הלא הנדרס הוא "גוי". שמע האיש והשיב להרב "והלא היה לו בידו כיפה" [יארמולקע] וע"כ שאינו גוי. השיב לו הרב, תשמע מה שאני אומר לך הוא גוי, ואין עלינו לבטל מלימודינו לדבר זה. לסוף התברר שאכן היה התאונה בילד גוי שגנב כיפה מילד ישראל ורץ עם הכיפה לרחוב מבלי להביט אם יש רכב החולף או לא ונדרס.
לתמיהת האיש איך ידע הגר"מ דבר זה, וכי הופיע רוח הקודש בבי מדרשא, ענה לו הגר"מ, כי זה כ"כ פשוט, הלא באותו עת הייתי עסוק בסוגיא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וידעתי כי מפאת העמלות בתורה שהייתי עמל אז היה מן המוכרח שהתורה תגן ותציל על בני עמינו בסביבות בית המדרש ולא יתכן שהתורה לא תגן עלינו באותו עת, לכן הייתי בטוח שהוא גוי ולא בן ישראל. (הג"ר משה שינרמאן בס' אהל משה – עניני המקדש, עמ' רצ).

שמירת העינים
על הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל מסופר, שאברך אחד שאל אותו בקשר לאיזה דרך אם אסור לעבור שם משום דרכא אחרינא, ובתוך דבריו נזכר שגם רבינו עצמו עובר שם יום יום מביתו לבית מדרשו, ושאלו על מה הוא מסתמך, השתומם רבינו ואמר לו מה אתה סח, יש שם מראות אסורות, מעולם לא ראיתים! (ס' והאר עינינו עמ' טו).

הנה דבר מצוי הוא בקניית כרטיס טיסה, אם משלמים על הכרטיס עד זמן מסויים שהוא זמן רב לפני הטיסה עצמה, המחיר זול יותר בהרבה ממה שמשלמים אח"כ, ויש גם חברות המוכרות כרטיסים באופן שהמחיר משתנה כל כמה ימים, דהיינו שאם משלמים זמן רב לפני הטיסה הכרטיס עולה כך וכך, ולאחר כמה ימים הוא יותר ביוקר וכן הלאה. ויש לדון בכל זה משום איסור ריבית וכו',
והנה שמעתי מח"א בשם הגר"מ פיינשטין זצ"ל שהעלה סברא להיתירא בשאלה זו, דכיון דמי שקונה ומשלם הרבה זמן לפני נסיעתו יש לפניו הרבה סיבות ואופנים שאח"כ יצטרך לבטל את נסיעתו, וודאי שמי שקונה ממש לפני הנסיעה יש לו פחות סיבות שיפסיד את הנסיעה לאונסו, א"כ באמת הכרטיס המוקדם שיוויו האמיתי הוא זול יותר, דיש הרבה צדדים שבסוף יפסידו לגמרי, ואין כאן כלל הוזלה, עכת"ד ששמעתי. (הרב זלמן חיים שטרנגר קובץ קול התורה כרך נו).

שמעתי סיפור, דהנה הלכה פסוקה היא שאסור לעבור לפני המתפלל, לפני ארבעים שנה הטלפונים היו יקרים, הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל היה באסיפה בבית מלון בניו יארק, באמצע חזרת הש"ץ באו לקרוא לו לטלפון מא"י, כנראה משהו חשוב מאד והיה אחד עומד מאחריו באמצע שמו"ע, ור' משה לא זז! רבי יש טלפון מא"י, הוא לא זז! ורק כאשר ההוא גמר שמו"ע אז ר' משה יצא. מישהו שאל, מדוע הרב לא יצא, ואמר הגר"מ הלא יש קיר חומה, אינני יכול לעבור דרך קיר, הלכה בשו"ע היא קיר. (הגר"ש פינקוס קובץ קול התורה כרך נח).

[צדיק]

שמעתי מעשה נפלא שסיפר אחד מבניו של הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל. היה זה באחת משבתות ה"קונוונשן" של אגו"י שבהן היו מתכנסים כולם במקום מסויים, ודנים בעניינים העומדים על הפרק, ובמרכז האסיפה עמד כמובן ר' משה זצ"ל שהיה שם בבחינת 'ראש המדברים'. בדיוק אותה שבת היתה שבת עליה לתורה של אחד מנכדיו אשר נעשה בר מצוה, העליה לתורה התקיימה במקום אחר לחלוטין כך שלא היתה אפשרות להשתתף בשני האירועים כאחד, ומאחר וה"קונוונשן" הינו ענין ציבורי הנוגע לכלל ישראל, כולו פשוט היה שר' משה זצ"ל יעדיף להגיע לשם, וייאלץ לוותר בכך על השתתפותו בשמחת הבר מצוה של נכדו.
כאשר נשאל בנו של ר' משה, האם אינו מצטער שאביו לא השתתף בשמחת הבר מצוה שלו, ענה כי אמנם היה שמח אם היה מגיע, אך כעת הוא אינו מצטער, משום שיודע הוא שאביו אוהבו באמת, ואם החליט להעדיף את ההליכה לשם על פני השתתפות בבר מצוה, אי"ז משום שאינו אוהב אותו ודואג רק לאחרים, אלא משום שכך באמת צריך לעשות.
וכשנשאל מהיכן יודע הוא שאכן אביו אוהבו, נענה וסיפר כך בהיותי ילד היתה לי קביעות ללמוד עם אבי בזמנים מסויימים, פעם באמצע הלימוד ראינו מבעד לחלון שהגיעה המשאית הגדולה המלאה במזרוני קפיצה או משהו כעין זה, היה זה שעשוע מקובל באמריקה שכל ילדי השכונה היו מתאספים במקום, קופצים על המשאית ונהנים הנאה מרובה מהמשחק.
כאשר אבי הבחין בנעשה, הוא פנה אלי ושאלני "האם גם אתה מעוניין לצאת לשחק עם כל ילדי השכונה?". "והרי כעת לומדים אנו וכיצד נפסיק באמצע"?! - תמהתי. "אין דבר - ענה לי אבי - מאחר ואת המשחק בקפיצה על אותה משאית לא תוכל להשלים אחר כך, אני אמתין לך כאן, ולאחר המשחק נשלים את פרק זמן הלימוד שנקבע מראש". "מאז כך אמר בנו של ר' משה זצ"ל יודע אני כי אבי אוהב אותי באמת". (הגרא"י קוק, שדה אברהם - עמ' תריט).
מו"ר הרה"ג ר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר לי פעם שלא השאיר צוואה היכן להקבר, כי מאמין בביאת המשיח בכל יום. (שו"ת רבבות אפרים ח"ה עמ' י"א).
אמר רבינו לתלמידו הגר"א גרינבלאט, על אביו של הגר"א שהיה ת"ח גדול ושקדן עצום, "טוב לו שאין לו עול רבנות ציבור, כי העול שלו הוא עול של תורה עול שמים, שזה דבר הכי גדול בעוה"ז. (בעל המעשה בשו"ת רבבו"א ח"ה עמ' יב. וראה שם תיאור מקורי מהלוית רבינו).

שמעתי מהרב שבתי רפפורט שליט"א בשם זקנו הגר"מ פיינשטיין זצ"ל שהתיר שמיעת מוזיקת רקע בימי בין המיצרים, היינו מוזיקה ששומע אדם תוך שהוא עוסק במלאכתו, לומד או נוהג. נראה לי שטעם ההיתר הוא, משום שמוזיקה כזו אינה מביאה לידי ריקודים ומחולות היות והאדם טרוד בעבודתו. (הגר"א שלזינגר שו"ת שואלין ודורשין ח"ד).

לפנינו ספור נורא הממחיש את סגולת עניית "אמן" ויצירתו של מלאך הדואג להמליץ טוב על העונה, כפי מעשה שהיה עם רבנו.
מסופר על רופא בעל תשובה שעלה ארצה מארה"ב, שנשאל על הרקע שהביאו לדת, וסיפר דברים כהוויתם מה חולל בו את המהפך בחיים.
הגיע אלי חולה שכל המערכות הגופניות שלו קרסו, חולה אנוש שנותרו לו מספר ימים לחיות. בדיון בין רופאים בכירים הובעה הערכה שבניתוח מסובך ומורכב ניתן להותירו עוד כמחצית השנה בחיים, הניתוח יקר מאד וגם מנת היסורים הממתינה לו גדולה. הצגנו את המצב לאשורו בפני המשפחה, והמתנו להכרעתם. החולה עצמו שהיה מתלמידי הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ביקש להפנות את השאלה למורו ורבו.
שמעתי את בקשתו, והחלטתי בעצמי להגיע אל רבי משה זצ"ל, לשמוע ממקור ראשון את דעתו. הגעתי אל ר' משה מספר אותו רופא, והצגתי בפניו את הבעיה. עיניו ירדו דמעות, קרוב לעשרים דקות ישב ובכה, שנים לא שמע מתלמידו זה, וברגע שנודע לו על מצבו הרפואי, בכה ללא הפוגה, מה לעשות.
ביקש ר' משה שהות של יום לחשוב ולהחליט, למחרת אמר לנתח! אנחנו נתפלל לרפואתו ונבקש בשבילו שנים ארוכות, והוסיף להסביר את סיבת החלטתו ומקור אמונתו כי החולה אכן יאריך ימים, - אמר ר' משה - חצי שנה הוא יזכה לענות "אמן" על כמה ברכות מלאך יווצר מכל "אמן" שלו, כל מלאך ומלאך מאלו האמנים יצטרפו לפמליא של מעלה, ויעמדו להגן עליו לשמרו ולהמליץ עליו זכות! (הרב אברהם קסלר בס' נוטרי אמן ח"ב עמ' רפא).

[צדיק]

מעשיות נוראות- המשך!!

מספר הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל: רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, היה הולך באמריקה ב'איסט סייד' אחר תפילת שחרית מבית המדרש לביתו, והיו אנשים עומדים בצידי הדרכים, כמו אצל ר' שלמה קלוגר בבראד, שהיו השואלים עומדים משני צידי הדרך מוכנים עם השאלות שלהם, זה שואל ב'אורח חיים', וזה ב'חושן משפט', זה שואל ב'יורה דעה' וזה ב'אבן העזר' ור' משה הקטן הצנום זה האיש ה'מרעיש ארץ המרגיז ממלכות' הולך ביניהם והוא עונה פה ועונה פה... הוא עונה תשובות בכל ארבעת חלקי שו"ע, תשובות בלולות ומבוססות ומהצד עומד יהודי הרואה זאת פעם ראשונה בחייו, מעולם הוא לא ראה דבר כזה שבן אדם עובר עומדים משני צידי הדרך ושואלים אותו שאלות והוא עונה... על כל דבר הוא עונה.
לא יכול היה היהודי הלז לעבור על דבר כזה בשתיקה, ומתוך רתיחתו לקנא לדבר ה' הוא פתאום צועק: - מה זה? ככה פוסקים שאלות?...
רבי משה שמע את זה, והוא מבין היטב שאין כוונתו לקנטר, הוא הסתובב אחורנית, נגש אל היהודי, הוא לא מכיר אותו, הוא רואה אותו כעת פעם ראשונה, אך חזותו הכירה בו שהוא יהודי זקן ומכובד, לוחץ לו ר' משה את ידיו, בכל הכבוד, ואומר לו:
אני רוצה להגיד לכם משהו, אם לומדים שלש מאות שבעים וחמש פעם ארבעת חלקי שולחן ערוך, אפשר לפסוק ככה... כך הוא אמר, והמשיך הלאה... (משמר הלוי עה"ת עמ' כב).

אין זמן שמופקע מהעסק והחידוש בתורה
סח הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל:
התאריכים הם ה"ספר מוסר" הכי גדול... כמעט בכל תשובה שבספר "אגרות משה" כתוב תאריך, ואתה מתפלא מהתאריכים. שם אין תאריך אחד בשנה שמופקע מלכתוב בו תשובות...
אם זה התשובה הענקית המפורסמת ב'אגרות משה' - או"ח ח"א המשתרעת על כשלשה עשר עמודים של הספר על העירובין בברוקלין ומנהטן - בניו יורק הדנה אם אפשר לעשות שם עירוב או שאי אפשר לעשות, ושם זה לא תשובה של מראי מקומות וזהו, זוהי תשובה ענקית שכל מי שלומד עירובין ונמצא קצת בעניינים הרי הוא עומד נדהם ממש על השליטה הנוראה בכל הענין עם כל הראשונים ועם ההסברות שלו... ובכל דבר יש לו שלוש ארבע דרכים. אפשר להגיד מהלך כזה ויהיה נפק"מ כך, ואפשר לומר מהלך כזה ויהיה נפק"מ כך ונפק"מ כך...
בתחילת התשובה כתוב "בע"ה ערב חג השבועות תשי"ב"
כשמתחילים ללמוד את התשובה נוטים להבין שהוא התחיל בערב חג השבועות וגמר לפחות בערב חג הסוכות... כי אחרת אין זה ביכולת אנושי בכלל - מה ששם נעשה. אם רק לצטט ולהעתיק ממה שכתוב בספרים קודמים - זה אולי אפשר לעשות ביום אחד, זה לא כ"כ בעיה, ובפרט כשיש ספרי מפתחות וספרי ליקוטים המלקטים מעתיקים בשפע ואפילו לא צריך להעתיק בעצמו, אפשר למסור לאיזה פקיד שיעשה את ההעתקה, ונהיה מזה "תשובה גדולה".
אבל מה שכתוב שם ב"אגרות משה", שום פקיד, שום מחשב לא יכול לעשות זאת, ומשום ספר אי אפשר להעתיק. זה להתחיל מעצם הסוגיא, מהראשונים, ומהרמב"ם, ולבאר את העניינים באריכות עד שמגיע להלכה, זו עבודה של כמה חודשים... אינני מדבר על שצריך לחשוב את כל זה, ולחדש את כל זה, שזה בעצמו לוקח זמן רב. אבל עוד להספיק לכתוב את כל זה?!... ולכן כשראיתי את התשובה, הייתי בטוח שבסוף התשובה שהחלה כאמור בערב חג השבועות, יהיה כתוב "השלמתי בערב חג הסוכות", או "השלמתי בערב חג הפסח", אבל שם - באורח חיים חלק א' בתשובה הענקית הזו המחולקת לשתי תשובות [סי' קל"ח וקל"ט] תשובות ענקיות... ובסוף התשובה הוא מסיים וזה לשונו: "והנני "ידידו מוקירו בלב ונפש ומברכו בחג שמח ובקבלת תורה בלב שלם ולזכות בחג הבע"ל לקיים מצות ראיה חגיגה ושמחה בבית הבחירה שיבנה במהרה ע"י גוא"צ".
כל זה ביום אחד! בערב חג השבועות תשי"ב.
וכסדר זה כך, ערב שבועות זה יום, פורים זה יום, ושושן פורים זה יום, תענית אסתר זה יום, וערב ראש השנה זה יום, וערב יום כיפור זה יום... כך אפשר למצוא שם באגרות משה תשובות גדולות גדולות מערבי חגים ומימי פורים וכדומה. אין יום אחד שמופקע מללמוד, ואין יום אחד שמופקע מלחדש...
אין יום שמופקע, ממילא זה לא פלא...
(משמר הלוי עה"ת עמ' סב).

סח הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל:
כך צריך לנהוג, כמו שאמר ת"ח אחד: 'ר' משה פיינשטיין יותר מתמיד ממך, אבל כשאני בא אליו הוא שם את העט על השולחן, ודי, אין עכשיו 'עגונה', ואין עכשיו 'חליצה', אין עכשיו שאלה של 'קידושין' ולא שאלה של 'גרופה וקטומה' בשבת, ואין עכשיו שום שאלה של סתימה בשיניים, ואין עכשיו שאלה של ניתוח, אין עכשיו שום דבר... עכשיו יש רק את זה מטורונטו שצריכים לדבר אתו יפה, ולשאול אותו מה נשמע אצלו, מה אפשר לעזור לו ובמה אפשר לסייע לו, כל דבר צריך לעשות בדעת. (משמר הלוי עה"ת עמ' קלב).

הערכתו של הגרש"ז
מגוחך היה בעיני הגרש"ז אוירבך זצ"ל כשפנו אליו בתוארי כבוד מופלגים. באחד הימים נכנס לשיעור בישיבה כשחיוך רחב נסוך על פניו ואמר: לפני בואי הנה ראיתי בעיתון אודות כנס שהשתתפתי בו אמש שנכתב שם בהאי לישנא, "הס הושלך באולם כשנכנס הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך", ובחיוך של ביטול אמר "וכי זהו כבוד?! האם כשכותב עתון תוארים ומעשיות כאלו האם לזאת כבוד יקרא?! אין זה אלא הבלים!".
וכאן המשיך ר' שלמה זלמן ואילפם בינה רצונכם לדעת "כבוד" מהו אשר עמו צריך להתמודד ועליו דברו רבות ספרי המוסר, אספר לכם, בשבוע האחרון טלפן אלי הגאון רבי משה פיינשטיין כדי לשמוע חוות דעת בהלכה, דבר זה הוא "כבוד", זה דבר של ממש שעליו יש להתגבר ולעבוד לתיקון המידות אולם לא הבלים כאלו הכתובים בעיתונות".
(מתוך מאמר לזכר הגרש"ז הנדפס בישורון כרך טו עמ' תקלה).


לאחר פטירת מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל כאשר שב המשגיח דליקווד הגה"צ ר' נתן וואכטפויגל מניחום אבלים בבית הגר"מ נכנס לביתינו, והיה ניכר עליו שבכה. שאלתי את פיו על הדבר, ואמר שכעת שמע שסיפרו שרבי משה זצוק"ל לא עישן, כי אמר "שמעולם לא שם משהו בפיו רק לתענוג", ועל זה פירש המשגיח ובכה, שאם אדם בן זמנינו יכול להגיע למדרגה כזו, הרי זה מחייב אותנו לעבוד על עצמינו להגיע ג"כ לידי כך. (נכדו הרב משה יו"ט רובניץ, ס' נטעי נעמנים ח"א עמ' שלח).

[צדיק]

עם הדובב מיששרים
כשנפטר הגאון מטשעבין בעל הדובב מישרים, הספידוהו תמרורים בביהמ"ד ספרד בבורו פארק, רבנו ורעו הגר"י קמינצקי זצ"ל, ובתו"ד אמר רבינו: עתה הדור התייתם, ועתה לא נותר לנו כבר את מי לשאול. (ס' שר התורה לתולדות הדובב מישרים - עמ' 629).

פעם ביקר רבנו בביתו של הגאון האדיר מטשעבין בעל הדובב מישרים, וכיבדהו הגאון בכבוד מיוחד וליוהו יותר מכפי הרגלו, וכששב הגאון לביתו התבטא שמלבד גדלותו בתורה של ר' משה, התפעל ממידותיו הטובות ומפשטותו, באומרו: "זה הלא כל היופי"!


כמה חידושים בהלכה
ע"ד השאלה אם קודם האירוסין יעשו בדיקת דם החתן והכלה נראה דטוב שיעשו, וסיבת הדבר כי אחוז קטן יש שהדם ביחד לא מתאים, ואם ינשאו אז נולד להם ולד שנקרא טיי זעקס, ועל ידי הבדיקה שהדם מתאים אז אין החשש הזה, וכו', ואף שהכל ביד הקב"ה ויש לבטוח בהקב"ה, אבל כל מה שאדם יכול לעשות ולהשתדל אז טוב שיעשה את ההשתדלות, וכאן אין זה ח"ו שלא מאמינים בה' ולא צריך לחקור אחת העתידות, אבל היות שזה דבר שאפשר לעשות, אז שמעתי ממורי ורבי הרה"ג ר' משה פיינשטיין זצ"ל שאפשר, כי זה דבר קל, וטוב שישתדלו לעשות את זה. וחפשתי בהערמות שלו ומצאתי שמו"ר זצ"ל ענה ג"כ שיעשו בדיקת דם. וכו'. ואמרתי אם מו"ר פסק דמותר עלי ללכת בדרכיו ולפסוק כמותו, ועל מו"ר זצ"ל אפשר לומר הלכה כמותו בכל מקום.
הג"ר אפרים גרינבלאט – קובץ בית אהרון וישראל (גליון ק"ב עמ' קל"ה).

עיין בדברי הגר"מ פיינשטין זצ"ל שנדפסו בקובץ עם התורה שכותב, דלא נאמרה קולא דריבוי בשיעורין [כגון מה שהתירו ריבוי ביו"ט] אלא באופן שכל החפצים שנעשתה בהם המלאכה ראויים להיתר אלא שדי לו בכמות מועטת ועשה כמות מרובה, דזה חשיב ריבוי בשיעורין, אבל אם חלק מהחפצים אינו ראוי כלל להיתר לא נאמר בזה דין ריבוי כלל, וה"ז מלאכה גמורה. וכגון חולה שהוצרך לכזית בשר, אם יבשלו עבורו ב' זיתי בשר, ה"ז תלוי בנידון של ריבוי בשיעורין, אבל אם יבשלו עבורו בשר וקטנית, ואין הוא צריך לקטנית כלל, אין זה ענין לדין ריבוי בשיעורין כלל. (הג"ר שלום גלבר - ישורון כרך טז עמ' תקנב, וראה מה שהוסיף בזה בס' אורחות שבת ח"ג עמ' שע"ה).

וזכורני שבקיץ של שנת תש"מ דנתי לפני הגאון רבי משה פיינשטיין נ"ע, בשאלת ממזר מחמת שהיה נראה שגיטה של אמו מבעלה הראשון היה בטל מן התורה, ואחר דיון ומשא ומתן ארוך בענין בפני, אמר לי שיש להתיר את הבן אבל לא את האם, שאלתי מהגאון הלא הוא תרתי דסתרי, על זה ענה לי ששונה גישת שאלת ממזר משאלת אשת איש מכח שני טעמים. הא' שספק אשת איש אסור מן התורה, ואילו ספק ממזר מותר מן התורה, וכו', הב' ספק אשת איש הוא ספק כרת, ואילו ספק ממזר הוא איסור לאו וקל יותר בשרשו, ואז הביא ראיה לזה מאיזה תוספות בש"ס - כמדומה לי שהיה קידושין דף יב בד"ה אם וכו', (מתוך מכתב הגרשי"ל לאמדעסמאן למרן הגרי"ש אלישיב אלול תשנ"ח - נדפס בישורון כרך ח' עמ' תקלג).

נראה לדון בשאלה גדולה, והוא, באדם שאין לו כלום וגם במחיר כסותו לא יוכל לקנות אלא נר אחד בלבד, או נר שבת או נר חנוכה, דהשתא צ"ע לצורך איזה מהם ימכור את כסותו, דאם נימא בשביל מצות נר שבת הלא לדעת הר"מ אין צריך למכור את כסותו לקיום מצות נר שבת, ואם נימא כדי שיקנה בזה נר חנוכה הלא קיי"ל דנר חנוכה ונר שבת נר שבת קודם.
וזכיתי להציע שאלה זו בפני מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל, והנה מתחילה אמר לי מרן זצ"ל דאינו רואה שום נפק"מ הנוגעת לדינא בשאלה זו, שהרי בזמנינו יש חשמל וא"כ מה שמדליקים נ"ש אינו מטעם שלום בית אלא רק מדין כבוד ועונג שבת גרידא, ומשום זה ודאי ליכא כלל לדינא דנ"ח ונ"ש נר שבת קודם, והשבתי למרן זצ"ל שיהי' נפק"מ בזה לבני ארץ ישראל אשר נזהרים מלהשתמש בחשמל בשבת.
וענה מרן זצ"ל דאין הכי נמי בכה"ג יש מקום להשאלה, ושוב אמר לי שאחזור על השאלה, וחזרתי על השאלה וכו', והסכים עמדי מרן זצוק"ל שכן מדוקדק בדברי הר"מ, ואז השיב לי מרן זצוק"ל על אתר כצד השלישי, דזה ודאי שהוא חייב למכור את כסותו ולקנות בזה נר חנוכה, אך לאחר שקנה בזה נ"ח, ממילא חוזר וניעור הדין דנ"ח ונ"ש נ"ש קודם, וכן הכריע כדבר פשוט יבלחט"א מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. (הגאון ר' אליהו ברוך פינקל זצ"ל בס' ברכת אליהו סי' ב' אות ב').

המשך יבא.....

[צדיק]

כמובן, שמי שיכול להפנות אותנו לסיפורים חדשים, ועובדות מעניניות על פרשת גדולתו של הגרמ"פ, ישר כוחו וחילו

[מחולת המחנים]

כדאי גם לציין כי בימים אלו ממש יצא לאור הספר "מסורת משה" ח"א, פסקים והנהגות מאת רבי משה פינשטיין בשאלות בהלכה והנהגה שבאו אליו מכל קצוי תבל, נכתב בשעתו ע"י נכדו, וכעת י"ל בהסכמת יבדל"א בניו הגאונים רבי דוד ורבי ראובן שליט"א.

חומר מעניין מאוד, לראות מעט מרום דרכיו של גדול בישראל ולהפיק לקח באיזה שיקול הדעת ואחריות התייחס לכל ענין.

[צדיק]

שמעתי ממו"ר מרן הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, שבעוה"ב מודדין המעלות לפי ה"בכח" ולא לפי ה"בפועל".
ומרגלא בפומיה דמו"ר לפרש בזה דברי חז"ל בבבא בתרא (דף י' ב') "דיוסף בריה דר' יהושע חלש אינגיד. א"ל אבוה מאי חזית, א"ל עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. א"ל עולם ברור ראית". ופי' שם רש"י, עליונים למטה, אותם שהם עליונים מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה. ותחתונים למעלה, ראיתי עניים שהם בינינו שפלים, שם ראיתים חשובים, ע"כ.
וביאר מו"ר הג"ר משה זצ"ל, דבנותני צדקה איירי, ואצלנו בהאי עלמא מודדים יותר את מעלת ה"בפועל", ומי שנתן יותר ממון הרי יותר מתכבד הוא ע"י זה, ומושיבים אותו למעלה, משא"כ התם בעלמא דקשוט מודדים את מעלת ה"בכח", ולכן אף עניים שהם נותנים מעט אבל כיון ש"בכח" הם נותנים יותר מן העשירים, לכן שם הם למעלה, אף שבעוה"ז הם למטה, ולכן אמר לו אביו של ר"י עולם ברור ראית שכן הוא האמת, ודפח"ח. (הרב פרץ שטיינברג, ס' פרי עץ החיים עמ' קצ"ח).

ובשם הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל שמעתי, שפעם בא לפניו ת"ח אחד לפני הפסח ואמר לו שמנהגו לאכול קניידלעך בפסח, ואשתו אינה רוצה לבשל קניידלעך, שבביתה לא אכלו געבראגק"ט, ורוצה שהגאון יגיד לה ההלכה שמחוייבת לבשל לו ביו"ט כרצונו וכמנהגו. ופתח הגאון ז"ל והסביר לה שמצד ההלכה האשה צריכה לעשות רצון בעלה, והולכת אחריו במנהגים, ולכן תבשל כרצונו. והאשה כששמעה לדבריו השיבה לו באימה ובחרדה, רבי אני אעשה כל מה שרוצה בעלי כי אני רוצה להיות אשה כשרה, אבל היאך אכניס חמץ בפסח לביתי - בשום אופן לא. הגאון ז"ל ראה שהיא לתומה לא תוכל להסכים לבשל קניידלעך בפסח, קרא את הבעל לצד ואמר לו ראה אשה כשרה היא, אבל כך קבלה מאבותיה שגעבראגק"ט הוא חמץ בפסח ואתה רואה שלא תוכל לשנות דעתה, וכנראה שהיא באה מבית חסידי ואצליהם לעבור על מנהגים היא בגדר יהרוג ואל יעבור, כי אצלם המנהגים מאד חמורים ונשמרים ועומדים על "לא תטוש תורת אמך", לכן איעצך שלא תעמוד על זה, ואי"ה אצל בנך תאכל קניידלעך כי היא תגדיל בנים כשרים. סיפר הבן של אותו ת"ח, שלאחר חתונתו על פסח ראשון, רצה אביו לבוא אליו על הסדר, ושאלה הכלה מה פתאום נתהפך הסדר, הלוא מדרך העולם שהצעירים הולכים לההורים. סיפר לה הבן המעשה מהקניידלעך, והכלה בתומה השיבה מה פתאום קניידלעך בפסח, חס מלהזכיר, אצלנו לא אכלו קניידלעך וגם אני לא אבשל קניידלעך חמץ בפסח. הבן לא השיב כלום לאשתו, אלא חזר ואמר לאביו הרי כבר יש לי פסק מאותו הגאון. והמעשה סיפר הבן על שבע ברכות של נכדו שהיתה גם כן מבית חסידי, ואמר כנראה קניידלעך בפסח כבר לא נאכל. והנה צריך לזה חכמת הגאון והצדיק של ר' משה זצ"ל להסביר שבשביל דברים כאלו לא מתגרשים ולא משברים השלום בית. (הגאון ר' מנשה קליין – ספר בית רחל נתיב י"ז).

שמעתי הביאור מפי מרן הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל על דרך זה, כי כן דייק בלשונות הכתובים גבי מעשה דאשת פוטיפר דכתיב "וינס ויצא" החוצה, ולשון כזה מורה שהאדם נס מכאן רק בעבור שיש לו מקום ללכת המובטח יותר מכאן, משא"כ כשכתוב רק "וינס" מורה שמוכרח לברוח ולנוס מכאן, כי הסכנה ודאית.
ורצה לפרש לפי"ז שנוכל לומר על יוסף הצדיק שידע בעצמו שאפשר להשמר מהעבירה אף אם ישאר בבית, אך רצה למעט בנסיון, (והא דאמרה עליו אשת פוטיפר "וינס החוצה" היה לפי השקר שלה שטענה שבא שלא ברצונה, והבן). ולכן ה"וינס" היה רק משום "ויצא החוצה" כי שם מובטח יותר, וסיים דבריו ואמר, דלפי"ז דרשת חז"ל על "בזכות וינס החוצה הים ראה וינס", מדוייקת מאד, שיש שכר מיוחד בעבור ה"וינס" שהתאמץ למעט בנסיון, דהיינו שאמר שלא נצטרך לפרש כפירוש המורגל בזה דהשכר היה בעבור שלא נכשל בגוף העבירה, ודמיון התיבות של וינס הוא רק בגדר גזרה שוה לעשות קשר בין הענינים. (הרב יצחק נאבעל, ראש ישיבת עטרת יעקב, נטעי נעמנים ח"ג עמ' תיד). ויל"ע בדרש משה


ופעם שמעתי מהגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, לענין אמונה, שאין חצי שיעור במינות ואפיקורסות, ואם לא מאמין בדבר אחד הרי הוא אינו בכל התורה. (הגר"מ קליין בס' משנה הלכות – שנו חכמים בלשון המשנה, פרק לח).


"ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם", תמה רבינו, לכאורה איך יתכן לומר מעתה ועד עולם הרי האדם אינו חי לעולם. ומבאר רבינו, ונראה, דאם אינו מחנך בניו לתורה, נמצא שנפסק ממנו אחר מיתתו התהלה להשי"ת, אבל אנחנו שמחנכים בנינו לתורה הרי התהלה שלנו להשי"ת קימת לעד לעולם. (ישורון ח"ג עמ' תס"ד)
וראה עוד ביאורי אגדה מרבנו, בישורון ח"ב עמ' 236 ח"ג עמ' תס"ג

[צדיק]

פסקי הלכה מרבנו



בדיני ד' פרשיות
ועיין במחזיק ברכה שהביא החיד"א זצ"ל בסימן קמ"ו שכתב, מדברי התוספות ישנים שכל ד' הפרשיות הם מהתורה, וביאורו שבכל ד' הפרשיות תיקנו מצות קריאה כדאורייתא, וכן שמעתי מלפני נ' שנה ממורי ורבי הרב הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל במתיבתא תפארת ירושלים אחרי הצהרים כשלמדתי בכולל, והאריך בזה כדרכו בקודש. (הג"ר אפרים גרינבלאט קובץ קול התורה כרך נב).

בהל' שבת
ובעיקר הדלקת נר שבת כשיש כבר אור אלקטרי בחדר מקודם, נסתפקתי טובא שבכל בית מדליקין בערב שבת נרות, אף שמואר כבר מקודם מזמן באור אלקטרי, אף שלא הודלק לשם מצות הדלקת נר שבת, וא"כ יש עונג בשבת גופא בלאו הכי מצד האור אלקטרי, וכו', ולכן לכאורה כדאי לכבות האור אלקטרי ושהיא תדליקו לשם שבת ואחר כך תדליק הנרות ותברך ועולה שפיר הברכה לתרווייהו ויש בזה הידור מצוה. וכן שמעתי שיש מהדרין כן, שאז כל ההדלקה לעונג וכן לכבוד לשם מצוה דווקא, ובברכה. ושמעתי שכך נהג הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. (הגר"מ שטרנבוך - שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' קנז. ועי' בס' מאורות נתן להגרי"נ קופרשטוק – דיני חשמל בשבת עמ' רע"ז).

שמעתי בשם רשכבה"ג מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל דההיתר לרמוז לנכרי שלא בדרך צווי, מיירי לדוגמא באדם שיש לו שפחה בבית ובתוך שיחתו הוא מבליע רמז כזה חבל שהחשמל בוער כל השבת, או כשמדבר בינו לבין עצמו שהנר אינו מאיר יפה, אבל לקרא עכו"ם מבחוץ חשוב כצווי, ואינו מותר אפילו כשנעשה דרך רמז. וכשאין שפחה בבית מותר לקראו לבא לביתו לאכול או לשתות, ובאמצע האכילה יספר לו בעייתו דרך אגב, ואם יתפוס העכו"ם לעשות את המכוון מותר. (ספר הלכות אמירה לעכו"ם להרה"ג ש.ב. קהאן בביאורים סימן א'. הובא בס' מלכים אמניך עמ' קי"ח).

פסח
ושמעתי מהגר"ד פיינשטיין שליט"א שאביו הגר"מ זצ"ל נהג לצוות לב"ב להניח המרור החתוך אצל החלון להפיג טעמו ובלשונו הטהור נימק "לקיים מצות מרור אינם מחוייבים להתעטש". ולא חשש למ"ש בס' חיי"א [הל' ליל הסדר] דמנהג הגר"א לחתך המרור אחר מעריב כדי שלא יפוג טעם מרירותו. (הרב אברהם מרמורשטיין - ישורון ח"ו עמ' תשל"ג)

נראה, דמכיון שהברכה רק ממנהג, אין צריך כונה לצאת, ויוצא כששומע מש"ץ אף בלי כונה לצאת, ואם מברך אח"כ אף שיצא חשש ברכה לבטלה, ולכן נהגתי לומר הברכה דהלל בר"ח עם הש"ץ ולגמרו קודם ולענות אמן, כמו בשהחיינו בליל יוה"כ שנהגו כן. שוב שמעתי שנהג כן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. (הגר"מ שטרנבוך, ס' פשט ועיון – ברכות דף י"ד ע"א).

יו"ד
בענין מי שכרתו לה את רחמה
שמעתי בשם תלמיד מובהק של מרן פה"ד הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בעל האגרות משה, שדעתו היתה לפי הרשום בכתביו כדלהלן: שכל הדם שהיא רואה בשעת הוצאת הרחם, בין הוציאו כל הרחם או מקצת הרחם הוי דם מכה וטהורה. הרי שלדעתו הדין כן בכל אשה שעברה ניתוח כזה בשעה שהיא מסולקת דמים, שהיא נשארת בטהרתה. (הרב דוד מצגר, מוריה – כרך שסא, שבט התש"ע עמ' קלח).


בדין גילוח באבל לאחר שיגערו בו חביריו, בשם הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל שמעתי, דשיעור גערה הוא כפול מזמן שרגיל לספר. (הגר"מ שטרנבוך - שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' שפג).

מעשה שבא אדם לפני הגרש"ז אוירבך, לשואלו בדבר הלכה חמורה בענין פסול חיתון, ומכיון שהתעתד הלה לנסוע לארה"ב באותה תקופה, יעץ לו הגרש"ז שישטח את שאלתו לפני הגר"מ פיינשטיין, וביקשו שבהזדמנות זו ישאלנו גם על המבואר בכתובות י"ז וביו"ד סי' שס"א דמבטלין ת"ת להכנסת כלה ולהלוית המת, שהיאך מצאנו ידינו ורגלינו כהיום בריבוי החופות בערים הגדולות, וכן בהלויות רח"ל. וסיפר השואל, שבבואו לפני הגר"מ מצאו מוטה על משכבו, ועל שאלתו הראשונה ענהו בעודו שוכב, ואילו על שאלה זו נתיישב והרהר בכובד ראש, ואח"כ אמר ששאלה קשה היא, ואין לו בזה דבר ברור. והוסיף, שלכן הריהו משתמט ככל האפשר מלהבחין בהלוית המת ואילו בהכנסת כלה באין לו עצה אחרת מוכרח הוא לילך. ועדיין צ"ע. עכ"ד. (ס' הליכות שלמה ח"א עמ' קסג).
והנה בכתובות [י"ז ע"א] תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, וכו', וה"מ למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא. שמעתי ממרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, דמאן דקרי ותני הדין ללוותם הוא מצד כבודם, ומימלא אם יש כבר שישים רבוא שוב א"צ לו. אבל מאן דמתני, הדין לויה הוא חובת הגוף לכל אחד ומעטם זה לית שיעורא – לא מצד הלכות שיעור, אלא הטעם כנ"ל. (שמחת בנימין כתובות שם)

יוצא דופן דהיינו שנולד ע"י ניתוח (קייזער-שניט) שאין מילתו דוחה שבת ויו"ט יש מתירים למולו ביו"ט שני, ויש שמוסרים בשם רבנו שהורה לאסור. (נטעי גבריאל הל' יו"ט פרק נו הל' ח').

בענין הספק אם כלי אלומניום מקבלים טומאה, ונפק"מ לטבילת כלים, ולענין מטוס שעשוי מחומר זה אם מקבל טומאה, דהנה באגרו"מ [יו"ד ח"ב סי' קס"ד] כ' וז"ל, אך יש לעיין דאולי רק אלו מיני מתכות שנאמרו בקרא ששה מינים שהם זהב וכסף ונחשת וברזל ובדיל ועופרת הם מקבלין טומאה, ולא מינים אחרים. וקצת היה נראה כן מדהוצרך הקרא להחשיבם בפרטיות ולא בכלל אך כל דבר מתכות, וכלפי שמיא גליא שאיכא עוד מיני מתכות שלכן פרטן להשמיענו שרק אלו מק"ט ולא מיני מתכות אחרים, והעראפלאן כמדומה שאינו מששה מינים אלו וכו' עיי"ש, ולפ"ז י"ל דאה"נ כלי אלומניום אינם מקבלים טומאה, הנה האגרות משה לא כתב כן אלא כספק וגם שמעתי מהגר"ד פיינשטיין שליט"א בנו של האגרות משה זצ"ל שלא היה סומך אביו על סברא זו להקל למעשה וכתב כן רק לפלפולא. (ס' טהרת הכהנים בתשובת הרב ירמיהו כהנוב - עמוד קצה. ועע"ש).

בעלי הש"ע וגדולי הפוסקים כולם סגרו לנו הדרך מלכוף [ליתן גט] רק באותן המבוארים בחז"ל וכו', בדורות אחרונים לא היו כופין ולכן מעולם לא שמענו ולא ראינו כפיות כאלו ע"י עכו"ם לא בחו"ל ולא בארץ אמעריקא, עד שקמו איזה אינשי שלא שמשו כל צרכן שכרו להם איזה בריוני מעולם התחתון [אונטערוועלט בלע"ז] להכות את אחינו בני ישראל ולכופן. ואדרבה הגרמ"פ זצ"ל באגרות משה (אה"ע ח"ג סי' מ"ג) סיים להדיא וז"ל: אך בכלל ליכא מציאות לדינא לכפות בזה"ז, ובכל אופן צריך להשתדל שיתן גט ברצונו הטוב, ע"ש. ועתה ראיתי מכתב בצירוף בתשובה שכתב מעכ"ת שכן העיד לו גם בנו הגאון מוה"ר דוד פיינשטיין שליט"א שיודע שאביו מעולם לא הסכים על כפיות כאלו בשוטים, ואילו הי' יודע שהגט נעשה ע"י כפייה כזה לא הי' מסדר קידושין בנשואיה השניים. והם דברים ראוים למי שאמרם. (הגאון ר' מנשה קליין – ספר מגיד משנה – משנה הלכות, פרשת כי תצא).

[צדיק]

חתן נכדתו של הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הרב שבתי רפפורט, סיפר שבחג הסוכות אחד במונסי עסק הגר"מ בתשובה שנדפסה בחלק חו"מ ח"ב ב"אגרות משה" חלק שמיני, נגד פסק ה"ציץ אליעזר" שאסר הפלה במקום ספק סכנה לאישה. אז הראה לו הרב רפפורט את תוספת הדברים שהוסיף בזה הרב קוק: "כיוון שהתירה תורה דמו של רודף שוב הוי דינו כשאר איסורי תורה דנידחין אפילו מספק של סכנת נפש". על כך הגיב הרב פיינשטיין ואמר: "מה החידוש, הוא הלא היה גאון הגאונים!" ('ליקוטי הראי"ה' חלק א' בפרק "למדנותו").

[לייטנר]

מתוך גיליון שבת בשבתו שבת זו הרב גורדין:

איך אתה מעדיף שהחתונה תהיה', שאל הרב טנדלר את חתנו הצעיר, 'מעורבת או נפרדת?'. 'מה אתה חושב? מה הסבא חושב?', שאל החתן הצעיר. דעתו של הסבא הייתה חשובה מאוד כמובן, הסבא היה אחד מגדולי הדור, הרב משה פיינשטיין.

'כל ילדיו של הסבא התחתנו בחתונות מעורבות', ענה הרב טנדלר, 'אבל עכשיו יש מנהג חדש בעולם הישיבות להתחתן נפרד, חלק מהנכדים התחתנו נפרד וחלק מעורב'.

'לא אוציא לעז על הדורות הראשונים', ענה החתן הצעיר, 'מה שטוב לך טוב גם לי. חוץ מזה, אם יראו חתונה נפרדת בהשתתפות הסבא, הרב פיינשטיין, יטענו שהרב פיינשטיין אוסר על חתונות מעורבות'.

תגובתו של הרב טנדלר הפתיעה מאוד את החתן הצעיר. 'בסדר גמור. אגב הסבא ישמח. הוא הרבה יותר אוהב לשבת בחתונה ליד אשתו מאשר בשלחן נפרד'.

(את הסיפור שמעתי במו אוזני מפי החתן הנזכר, הרב אברהם אורן, ר"מ וותיק, שמרביץ תורה כבר שנים רבות).

[אוצר החכמה]

ואתה גם מצפה שנאמין לזה?

[אוצר החכמה]

עשה שבא אדם לפני הגרש"ז אוירבך, לשואלו בדבר הלכה חמורה בענין פסול חיתון, ומכיון שהתעתד הלה לנסוע לארה"ב באותה תקופה, יעץ לו הגרש"ז שישטח את שאלתו לפני הגר"מ פיינשטיין, וביקשו שבהזדמנות זו ישאלנו גם על המבואר בכתובות י"ז וביו"ד סי' שס"א דמבטלין ת"ת להכנסת כלה ולהלוית המת, שהיאך מצאנו ידינו ורגלינו כהיום בריבוי החופות בערים הגדולות, וכן בהלויות רח"ל. וסיפר השואל, שבבואו לפני הגר"מ מצאו מוטה על משכבו, ועל שאלתו הראשונה ענהו בעודו שוכב, ואילו על שאלה זו נתיישב והרהר בכובד ראש, ואח"כ אמר ששאלה קשה היא, ואין לו בזה דבר ברור. והוסיף, שלכן הריהו משתמט ככל האפשר מלהבחין בהלוית המת ואילו בהכנסת כלה באין לו עצה אחרת מוכרח הוא לילך. ועדיין צ"ע. עכ"ד. (ס' הליכות שלמה ח"א עמ' קסג).
והנה בכתובות [י"ז ע"א] תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, וכו', וה"מ למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא. שמעתי ממרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, דמאן דקרי ותני הדין ללוותם הוא מצד כבודם, ומימלא אם יש כבר שישים רבוא שוב א"צ לו. אבל מאן דמתני, הדין לויה הוא חובת הגוף לכל אחד ומעטם זה לית שיעורא – לא מצד הלכות שיעור, אלא הטעם כנ"ל. (שמחת בנימין כתובות שם)

בעניין זה כבר הבאתי פעם מה ששמעתי מפיו של הרב אלישיב שהחיוב הוא דווקא כשרואה את הלוויה או את החתונה אבל אינו חייב לבטל מלימודו ללכת ללוויה או חתונה כשאינו רואה.

[לייטנר]

ואתה גם מצפה שנאמין לזה?

א. ביקשו דברים שלא התפרסמו, והבאתי משהו שהופיע בעלון שבת זו. מה יעשה עם זה כל אחד, החלטה שלו.

ב. אינני מכיר את הרב אברהם אורן שבחתונתו מדובר. מי שהדבר מעניין אותו, יפנה אליו ויאמת (או יכחיש) את הסיפור. חתן אחר של הרב טנדלר (חתן הרב פיינשטיין) הוא הרב שבתי רפפורט (המכונה ע"י האגרו"מ 'נכדי') גר בירושלים ואפשר גם לברר איתו את העניין.

ג. בשורה הבאה באותו מאמרון הביא הרב גורדין את דברי הרה"ג אהרון ליכשטנשטיין (ראש ישיבת הר עציון וחתנו של הרב סולובייצ'יק) שאמר בשיעור שהעביר על חתונות נפרדות ומעורבות:

בארצות הברית בדור הקודם כמעט כל גדולי הדור התחתנו בחתונות מעורבות. מנהג הונגריה להפריד היה קיים אך חריג

לי, אישית, מכל העניין הזה אין לי נ"מ.

[הגהמ]

שמעתי ממי ששמע מהר' שמואל בירנבוים ר"י מיר, שפ"א מצא ר' שמואל להר' פנחס הירשפרונג מסתובב בברוקלין ערב שבת מבלי יכולת להגיע לביתו במונטריאל לפני השבת ומבלי מקום מסודר לשבת בברוקלין. שאלו ר' שמואל פשר הדבר וענה לו שאתמול יום חמישי טלפן לו הגר"מ פיינשטיין בבקשה להתראות אותו בקשר לד"ת מסויים שנתעסקו בו. ואמר ר' פנחס שאם איזה גדול אחר היה מבקשו ככה היה מאחר הדבר עד אחרי השבת אבל בשביל ר' משה לא איחר הדבר ובא מיד. סיבת ההערכתו הגדולה כ"כ לר"מ, הסביר ר' פנחס, הוא בגלל מידת בקשת האמת שכה אפיין דרך לימודו של ר' משה עד שאי אפשר לצפות מראש מה יהיה גישתו לשום שאלה שנשאל עליה.

[אוצר החכמה]

עשה שבא אדם לפני הגרש"ז אוירבך, לשואלו בדבר הלכה חמורה בענין פסול חיתון, ומכיון שהתעתד הלה לנסוע לארה"ב באותה תקופה, יעץ לו הגרש"ז שישטח את שאלתו לפני הגר"מ פיינשטיין, וביקשו שבהזדמנות זו ישאלנו גם על המבואר בכתובות י"ז וביו"ד סי' שס"א דמבטלין ת"ת להכנסת כלה ולהלוית המת, שהיאך מצאנו ידינו ורגלינו כהיום בריבוי החופות בערים הגדולות, וכן בהלויות רח"ל. וסיפר השואל, שבבואו לפני הגר"מ מצאו מוטה על משכבו, ועל שאלתו הראשונה ענהו בעודו שוכב, ואילו על שאלה זו נתיישב והרהר בכובד ראש, ואח"כ אמר ששאלה קשה היא, ואין לו בזה דבר ברור. והוסיף, שלכן הריהו משתמט ככל האפשר מלהבחין בהלוית המת ואילו בהכנסת כלה באין לו עצה אחרת מוכרח הוא לילך. ועדיין צ"ע. עכ"ד. (ס' הליכות שלמה ח"א עמ' קסג).
והנה בכתובות [י"ז ע"א] תנו רבנן מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, וכו', וה"מ למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא. שמעתי ממרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, דמאן דקרי ותני הדין ללוותם הוא מצד כבודם, ומימלא אם יש כבר שישים רבוא שוב א"צ לו. אבל מאן דמתני, הדין לויה הוא חובת הגוף לכל אחד ומעטם זה לית שיעורא – לא מצד הלכות שיעור, אלא הטעם כנ"ל. (שמחת בנימין כתובות שם)

בעניין זה כבר הבאתי פעם מה ששמעתי מפיו של הרב אלישיב שהחיוב הוא דווקא כשרואה את הלוויה או את החתונה אבל אינו חייב לבטל מלימודו ללכת ללוויה או חתונה כשאינו רואה.

הר"ן במגילה ב ע"ב בדפי הרי"ף כתב שמה שכתב בברייתא הוא רק רשות.

[פלא פלאים]

חתן נכדתו של הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הרב שבתי רפפורט, סיפר שבחג הסוכות אחד במונסי עסק הגר"מ בתשובה שנדפסה בחלק חו"מ ח"ב ב"אגרות משה" חלק שמיני, נגד פסק ה"ציץ אליעזר" שאסר הפלה במקום ספק סכנה לאישה. אז הראה לו הרב רפפורט את תוספת הדברים שהוסיף בזה הרב קוק: "כיוון שהתירה תורה דמו של רודף שוב הוי דינו כשאר איסורי תורה דנידחין אפילו מספק של סכנת נפש". על כך הגיב הרב פיינשטיין ואמר: "מה החידוש, הוא הלא היה גאון הגאונים!" ('ליקוטי הראי"ה' חלק א' בפרק "למדנותו").

כמו שכתבת לגבי פסקים אחרים, גם כאן היה מקום לכותרת (הפלה במקום ספק סכנה ליולדת).

[פלא פלאים]

כאן המקום לתאונן על העובדה שעדיין לא יצא ס' מקיף לתולדותיו [הס' ר"מ פיינשטיין שי"ל אחר פטריתו באמריקה מיוחד מאוד, אבל כבר לא מתאים לדורנו. מן הראוי שיקום הנחשון ויטול את היוזמה, להלן נביא חומר בעזה"י.

מדוע הספר לא מתאים לדורנו?

[צדיק]

כאן המקום לתאונן על העובדה שעדיין לא יצא ס' מקיף לתולדותיו [הס' ר"מ פיינשטיין שי"ל אחר פטריתו באמריקה מיוחד מאוד, אבל כבר לא מתאים לדורנו. מן הראוי שיקום הנחשון ויטול את היוזמה, להלן נביא חומר בעזה"י.

מדוע הספר לא מתאים לדורנו?

לא חלילה מחוסר רמה וכיו"ב, אלא זה ערוך למבוגרים, בקיצור ובסגנון אמריקאי, יש שמה סיפורים מדהימים ממש שכתובים בחצאי שורה, וצריך להיות עמקן בשביל להבהין את העוצמה שבדברים.

דורנו שהתרגל לספרים על גדו"י בסגנון של ש,י, מלר, ובסגנון של הספרים על הח"ח וכיו"ב לא מתפעל מספר כזה.

ועוד לא דיברנו על התמונות והגרפיקה וכו',,,,,

אציין כמו"כ שהרבנית צ, קרלנשטיין הו"ל סדרה של ג"כ לפחות "והאיש משה", גם שם יש סיפורים מיוחדים מאוד, אבל זה כבר ממש בסגנון ילדותי, כתב ענק , מנוקד, וכו',

ובכלל, אף פעם לא מאוחר, בשנתיים האחרונות יצאו ספרים על הגרצ"פ פראנק והרב מטשעבין שניהים מיוחדים, למרות השנים הרבות שעברו מאז.

[צדיק]

ראיתי בספרי הגר"י זילברשטיין שליט"א [איני זוכר איפה בדיוק, עלינו לשבח וכיו"ב] שסיפר מעשה נורא:
האג"מ לאחר נישואיו נתמנה לרב, והשלטונות אסרו את המקוה, הוא הכשיר להמון את הבריכה המקומית, על סמך כמה קולות, אבל לעצמו החמיר, וכך חמש שנים היה פרוש לגמרי. וכ"ז בהיותו כמעט חתן צעיר.
וסיפר הגרי"ז שמרן הגרי"ש הפליג בהתפעלות ממעשה זה.
שו"ר שכ"כ בהקדמה לאגרות מבני המחבר, בהרחבה, ראה קובץ מצורף.

וכאן הבן שואל: דהנה מפורש בשו"ע יו"ד סי' קפ"ז בסופו, שאשה שאינה יכולה לטבול מחמת פצעים וכיו"ב אסור לדור עימה, וא"כ נמצא לפ"ז דתקנתו קלקלתו!
ולכאו' יש ליישב. ודו"ק.

[פלא פלאים]

כאן המקום לתאונן על העובדה שעדיין לא יצא ס' מקיף לתולדותיו [הס' ר"מ פיינשטיין שי"ל אחר פטריתו באמריקה מיוחד מאוד, אבל כבר לא מתאים לדורנו. מן הראוי שיקום הנחשון ויטול את היוזמה, להלן נביא חומר בעזה"י.

מדוע הספר לא מתאים לדורנו?

לא חלילה מחוסר רמה וכיו"ב, אלא זה ערוך למבוגרים, בקיצור ובסגנון אמריקאי, יש שמה סיפורים מדהימים ממש שכתובים בחצאי שורה, וצריך להיות עמקן בשביל להבהין את העוצמה שבדברים.

דורנו שהתרגל לספרים על גדו"י בסגנון של ש,י, מלר, ובסגנון של הספרים על הח"ח וכיו"ב לא מתפעל מספר כזה.

ועוד לא דיברנו על התמונות והגרפיקה וכו',,,,,

אציין כמו"כ שהרבנית צ, קרלנשטיין הו"ל סדרה של ג"כ לפחות "והאיש משה", גם שם יש סיפורים מיוחדים מאוד, אבל זה כבר ממש בסגנון ילדותי, כתב ענק , מנוקד, וכו',

ובכלל, אף פעם לא מאוחר, בשנתיים האחרונות יצאו ספרים על הגרצ"פ פראנק והרב מטשעבין שניהים מיוחדים, למרות השנים הרבות שעברו מאז.

אוסיף שיצא בשנתיים האחרונות ספר גם על הרב חרל"פ.

[צדיק]

ואתה גם מצפה שנאמין לזה?

מי שמכיר את הנפשות הפועלות, יודע שבהחלט טנדלר יכול לספר כזה סיפור.

וד"ל.

ולגופו של ענין: מי שהכיר את עדינות נפשו של הגרמ"פ, יודע, שבהיות ובלא"ה יעשו מעורב ולא ישמעו לו בשום אופן, במקרה כזה הוא גם יכל לחייך ולתת הרגשה טובה,,,,,

באופן שיתכן שהדברים היו גם היו.

[לייטנר]

ואתה גם מצפה שנאמין לזה?

מי שמכיר את הנפשות הפועלות, יודע שבהחלט טנדלר יכול לספר כזה סיפור.

וד"ל.

ולגופו של ענין: מי שהכיר את עדינות נפשו של הגרמ"פ, יודע, שבהיות ובלא"ה יעשו מעורב ולא ישמעו לו בשום אופן, במקרה כזה הוא גם יכל לחייך ולתת הרגשה טובה,,,,,

באופן שיתכן שהדברים היו גם היו.

הרי יש שם טענה שכל ילדיו של האגרו"מ התחתנו בחתונה מעורבת. האם גם בחתונות שלו עצמו לא היו שומעים לו בשום פנים ואופן?!
לענ"ד, יש מספיק אנשים שחיים בדורנו שיכולים להעיד אם ההעובדה הנ"ל נכונה או לא.

יש לי הרגשה שהעובדה הנ"ל נכונה, והפלפול שהצעת כאן הוא מפלפולי הסרק ושכתובי ההיסטוריה שרבים גם כאן בפורום.

[צמא לדעת]

ואתה גם מצפה שנאמין לזה?

מי שמכיר את הנפשות הפועלות, יודע שבהחלט טנדלר יכול לספר כזה סיפור.

וד"ל.

שמעתי מפי גאון גדול א' שליט"א, מתלמידיו המובהקים של הגר"מ שטרן ז"ל בעל באר משה, שסיפר לו שרמז פעם להגרמ"פ על חתנו טנדלר דסאני שומעני', ואמר לו הגרמ"פ ז"ל שיש "חתניו" ויש "לוקחי בנותיו", טנדלר אינו חתני כ"א לוקח בתי.
וד"ל.

[עזרה]

ואתה גם מצפה שנאמין לזה?

מי שמכיר את הנפשות הפועלות, יודע שבהחלט טנדלר יכול לספר כזה סיפור.

וד"ל.

ולגופו של ענין: מי שהכיר את עדינות נפשו של הגרמ"פ, יודע, שבהיות ובלא"ה יעשו מעורב ולא ישמעו לו בשום אופן, במקרה כזה הוא גם יכל לחייך ולתת הרגשה טובה,,,,,

באופן שיתכן שהדברים היו גם היו.

הרי יש שם טענה שכל ילדיו של האגרו"מ התחתנו בחתונה מעורבת. האם גם בחתונות שלו עצמו לא היו שומעים לו בשום פנים ואופן?!
לענ"ד, יש מספיק אנשים שחיים בדורנו שיכולים להעיד אם ההעובדה הנ"ל נכונה או לא.

יש לי הרגשה שהעובדה הנ"ל נכונה, והפלפול שהצעת כאן הוא מפלפולי הסרק ושכתובי ההיסטוריה שרבים גם כאן בפורום.

ההרגשה שלי הוא הרב לייטנר, שקראת את החלק הפורימי שצורף לעיתון.

ולגופו של דברים.

וכי יתכן לומר שהאגר"מ ז"ל עבר על איסורי דאורייתא.

מה גם שכמה וכמה פעמים דן באגרות משה על תערובת נשים וגברים, כמו למשל.

ביו"ד א סימן עב בזה"ל:
בדבר אם מותר לעשות מסחר הכנת חתונות שהוא להשכיר האולם ולעשות הסעודה וכדומה שנקרא קייטערינג בלע"ז באשר שבהרבה חתונות מתנהגים שלא כשורה ברקידות אנשים ונשים שהוא דבר עבירה וכדומה אם יש בזה משום לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה.

וראה גם
בסימן קלז שם בזה"ל: הנה בדבר למוד במחלקה אחת ילדים וילדות ודאי אף לקטנים וקטנות ביותר אין רוח חכמים נוחה מזה דאף שעדין אין בהן יצר הרע וחשש הרהור מ"מ הא צריך לחנך אותם להתרחק מנשים ואת הילדות מאנשים וכשלומדין ביחד אדרבה עוד מתרגלין להיפוך להתקרב ויתרגלו מזה גם לכשיתגדלו שכבר יהיה בהן יצה"ר וחשש הרהור. ולכן אף שאין בזה שייכות חשש איסור עתה שאף אם היו גם קטנים חייבין במצות לא היה שייך בהו האיסור מ"מ הא יש חיוב חינוך.

[צדיק]

ואתה גם מצפה שנאמין לזה?

מי שמכיר את הנפשות הפועלות, יודע שבהחלט טנדלר יכול לספר כזה סיפור.

וד"ל.

שמעתי מפי גאון גדול א' שליט"א, מתלמידיו המובהקים של הגר"מ שטרן ז"ל בעל באר משה, שסיפר לו שרמז פעם להגרמ"פ על חתנו טנדלר דסאני שומעני', ואמר לו הגרמ"פ ז"ל שיש "חתניו" ויש "לוקחי בנותיו", טנדלר אינו חתני כ"א לוקח בתי.
וד"ל.

ויש מוסרים שהגר"מ זלה"ה התבטא כך:
אני סבלתי מכל חתני
מהר"מ שיסגל במותו [כידוע שהיה גאון עצום וחד בדרא בצדקותו, ונפטר מהמחלה בטרם עת]
ומהחתן האחר בחייו.
ודו".ק

[פלא פלאים]

ההרגשה שלי הוא הרב לייטנר, שקראת את החלק הפורימי שצורף לעיתון.

ולגופו של דברים.

וכי יתכן לומר שהאגר"מ ז"ל עבר על איסורי דאורייתא.

מה גם שכמה וכמה פעמים דן באגרות משה על תערובת נשים וגברים, כמו למשל.

ביו"ד א סימן עב בזה"ל:
בדבר אם מותר לעשות מסחר הכנת חתונות שהוא להשכיר האולם ולעשות הסעודה וכדומה שנקרא קייטערינג בלע"ז באשר שבהרבה חתונות מתנהגים שלא כשורה ברקידות אנשים ונשים שהוא דבר עבירה וכדומה אם יש בזה משום לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה.

וראה גם
בסימן קלז שם בזה"ל: הנה בדבר למוד במחלקה אחת ילדים וילדות ודאי אף לקטנים וקטנות ביותר אין רוח חכמים נוחה מזה דאף שעדין אין בהן יצר הרע וחשש הרהור מ"מ הא צריך לחנך אותם להתרחק מנשים ואת הילדות מאנשים וכשלומדין ביחד אדרבה עוד מתרגלין להיפוך להתקרב ויתרגלו מזה גם לכשיתגדלו שכבר יהיה בהן יצה"ר וחשש הרהור. ולכן אף שאין בזה שייכות חשש איסור עתה שאף אם היו גם קטנים חייבין במצות לא היה שייך בהו האיסור מ"מ הא יש חיוב חינוך.

בחתונות של דתיים-לאומיים הריקודים נפרדים אף שהחתונה מעורבת, כך שזה אינו סותר את דברי האגר"מ שהבאת.

[צדיק]

ההרגשה שלי הוא הרב לייטנר, שקראת את החלק הפורימי שצורף לעיתון.

ולגופו של דברים.

וכי יתכן לומר שהאגר"מ ז"ל עבר על איסורי דאורייתא.

מה גם שכמה וכמה פעמים דן באגרות משה על תערובת נשים וגברים, כמו למשל.

ביו"ד א סימן עב בזה"ל:
בדבר אם מותר לעשות מסחר הכנת חתונות שהוא להשכיר האולם ולעשות הסעודה וכדומה שנקרא קייטערינג בלע"ז באשר שבהרבה חתונות מתנהגים שלא כשורה ברקידות אנשים ונשים שהוא דבר עבירה וכדומה אם יש בזה משום לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה.

וראה גם
בסימן קלז שם בזה"ל: הנה בדבר למוד במחלקה אחת ילדים וילדות ודאי אף לקטנים וקטנות ביותר אין רוח חכמים נוחה מזה דאף שעדין אין בהן יצר הרע וחשש הרהור מ"מ הא צריך לחנך אותם להתרחק מנשים ואת הילדות מאנשים וכשלומדין ביחד אדרבה עוד מתרגלין להיפוך להתקרב ויתרגלו מזה גם לכשיתגדלו שכבר יהיה בהן יצה"ר וחשש הרהור. ולכן אף שאין בזה שייכות חשש איסור עתה שאף אם היו גם קטנים חייבין במצות לא היה שייך בהו האיסור מ"מ הא יש חיוב חינוך.

בחתונות של דתיים-לאומיים הריקודים נפרדים אף שהחתונה מעורבת, כך שזה אינו סותר את דברי האגר"מ שהבאת.

דומני שעל כגון דא אמרו, הוי זהיר בגחלתן.
עצם העיסוק בדמותו של מי שכונה גדול הפוסקים בדורו, האדם שהשפיע יותר מכל על עולם ההלכה במאה האחרונה, ולבא ולהמציא כל מיני הבלים וקשקושים, כמוהו כפגיעה בכלל ישראל כולו. ודי בזה.

[פלא פלאים]

ההרגשה שלי הוא הרב לייטנר, שקראת את החלק הפורימי שצורף לעיתון.

ולגופו של דברים.

וכי יתכן לומר שהאגר"מ ז"ל עבר על איסורי דאורייתא.

מה גם שכמה וכמה פעמים דן באגרות משה על תערובת נשים וגברים, כמו למשל.

ביו"ד א סימן עב בזה"ל:
בדבר אם מותר לעשות מסחר הכנת חתונות שהוא להשכיר האולם ולעשות הסעודה וכדומה שנקרא קייטערינג בלע"ז באשר שבהרבה חתונות מתנהגים שלא כשורה ברקידות אנשים ונשים שהוא דבר עבירה וכדומה אם יש בזה משום לפני עור או מסייע ידי עוברי עבירה.

וראה גם
בסימן קלז שם בזה"ל: הנה בדבר למוד במחלקה אחת ילדים וילדות ודאי אף לקטנים וקטנות ביותר אין רוח חכמים נוחה מזה דאף שעדין אין בהן יצר הרע וחשש הרהור מ"מ הא צריך לחנך אותם להתרחק מנשים ואת הילדות מאנשים וכשלומדין ביחד אדרבה עוד מתרגלין להיפוך להתקרב ויתרגלו מזה גם לכשיתגדלו שכבר יהיה בהן יצה"ר וחשש הרהור. ולכן אף שאין בזה שייכות חשש איסור עתה שאף אם היו גם קטנים חייבין במצות לא היה שייך בהו האיסור מ"מ הא יש חיוב חינוך.

בחתונות של דתיים-לאומיים הריקודים נפרדים אף שהחתונה מעורבת, כך שזה אינו סותר את דברי האגר"מ שהבאת.

דומני שעל כגון דא אמרו, הוי זהיר בגחלתן.
עצם העיסוק בדמותו של מי שכונה גדול הפוסקים בדורו, האדם שהשפיע יותר מכל על עולם ההלכה במאה האחרונה, ולבא ולהמציא כל מיני הבלים וקשקושים, כמוהו כפגיעה בכלל ישראל כולו. ודי בזה.

אם הם היו הבלים, הרב ליכטנשטיין לא היה אומר את מה שאמר והוא לא דיבר רק על הגר"מ פיינשטיין.

[פלא פלאים]

חתן נכדתו של הגאון הרב משה פיינשטיין זצ"ל, הרב שבתי רפפורט, סיפר שבחג הסוכות אחד במונסי עסק הגר"מ בתשובה שנדפסה בחלק חו"מ ח"ב ב"אגרות משה" חלק שמיני, נגד פסק ה"ציץ אליעזר" שאסר הפלה במקום ספק סכנה לאישה. אז הראה לו הרב רפפורט את תוספת הדברים שהוסיף בזה הרב קוק: "כיוון שהתירה תורה דמו של רודף שוב הוי דינו כשאר איסורי תורה דנידחין אפילו מספק של סכנת נפש". על כך הגיב הרב פיינשטיין ואמר: "מה החידוש, הוא הלא היה גאון הגאונים!" ('ליקוטי הראי"ה' חלק א' בפרק "למדנותו").

לגבי הרב פיינשטיין והרב קוק אוסיף שהרב ניסן אלפרט, תלמיד מובהק של האג"מ, סיפר שרבו המובהק אמר שמצא דברים גדולים בספריו של הרב קוק ולא מבין מה רצו מתנגדיו ממנו.

[אוצר החכמה]

בעניין החתונה המעורבת
השאלה שלי היתה פשוטה למה שאאמין לסיפורים על ר' משה פיינשטיין, ואיני מכיר כאחרים כאן שום "נפשות פועלות", ולא לדבריו עצמו שכתב בתשובה או"ח סימן לט שבכל מקום קיבוץ (כגון הספד וביהכ"נ) חיוב עשיית מחיצה הוא דאורייתא ואיך ישמח בדבר שלדידיה סבירא ליה שהוא איסור דאורייתא.

[לייטנר]

בעניין החתונה המעורבת
השאלה שלי היתה פשוטה למה שאאמין לסיפורים על ר' משה פיינשטיין, ואיני מכיר כאחרים כאן שום "נפשות פועלות", ולא לדבריו עצמו שכתב בתשובה או"ח סימן לט שבכל מקום קיבוץ (כגון הספד וביהכ"נ) חיוב עשיית מחיצה הוא דאורייתא ואיך ישמח בדבר שלדידיה סבירא ליה שהוא איסור דאורייתא.

סברא מאוד מעניינת, אך שים לב שלא כתב כלל בכל תשובתו לגבי חתונה, ואכן כתב במפורש ביו"ד ח"ד סי' כ"ד:

ובקשר להצטרכות מחיצה בחתונה, ידוע שהסברתי בספרי אג"מ או"ח (חלק א' סי' מ"א ד"ה ובמקום קיבוץ, ועי' גם לעיל חלק או"ח סימנים י"א-י"ב) שהחיוב למחיצה יש רק לדבר שפתוח לרבים, וחתונה נחשב דבר פרטי

ראה גם או"ח ח"ג סי' ל' שהתיר לערוך חופה בבית כנסת קונסרבטיבי, ובוודאי אין לחשוש שיהיו שם מחיצות כשרות...

עזרה, זו רק טיפשות לחשוב שאם הרב פיינשטיין התיר חתונה מעורבת, הוא התיר גם ריקודים מעורבים חלילה. ודי בזה.

צדיק, נראה מדבריך שהרב פיינשטיין פסק "הבלים ושטויות". דומני שעל כגון דא אמרו, הוי זהיר בגחלתן וכו' וכו'....

[הדעה והדבור]

ויעוין מ"ש הגר"מ פיינשטיין, (יו"ד ח"ד סכ"ד) שנטה להתיר ישיבה מעורבת בחתונות ומקורותיו ההלכתיים עמו.
קדם לו במאות שנים בעל ה'לבוש' (לקוטי מנהגים ל"ו) שהעיד: "ואין נזהרים בזה עכשיו. ואפשר משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין אנשים ואין כאן הרהורי עבירה מרוב הרגלן" (מובא ביביע אומר או"ח ח"ו סי' י"ג).
-------
כאן כבר טחנו זאת הדק היטב - http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?w ... rum_id=771
ושם גם נכתב שהחונה של בניו היו מעורבות - ומתועד בתמונות כך נכתב שם -

[ברזילי]

לפני כשנתיים התארחתי בביתם של ר' ראובן פיינשטיין ורעייתו. שוחחנו על דא ועל הא בעת ארוחת הבוקר, ומפה לשם הובאו אלבומי החתונה של הרב ואשתו.
אם זכרוני אינו בכזיב, החתונה של ר' ראובן היתה נפרדת ללא מחיצה (מלבד הריקודים). החופה ללא ספק היתה ללא מחיצה (כנהוג עד היום במרבית החתונות הישיבתיות
בארה"ב - גברים ונשים יושבים בשני גושים של כסאות שמפריד ביניהם שביל לא רחב בו פוסעים בני המשפחה בטקסיות, זוגות זוגות בדרך כלל, אל החופה
(walking down the aisle בלעז). זכורה לי היטב תמונתו של ר' משה פוסע בשביל, כחלק מן הטקס (שנראה זר, מוזר ו"גויי" בעיני בני א"י) בין הגברים לנשים.

מכל מקום, בשיחה זו אמר לי ר' ראובן מפורשות שחתונות אחיו הגדול ושתי אחיותיו היו בישיבה מעורבת, והוא שהתחתן מאוחר יותר התחתן בנפרד בעקבות שינוי מנהג ה"עולם".
אינני זוכר במדוייק את הביטוי בו השתמש, אך הוא לא ראה בשינוי זה צדקות יתירה.

כפי שהביא לייטנר, כך כתב להדיא באגרות משה, שאין שום צורך במחיצה בחתונות (וראייתו בין השאר מחבורת קרבן פסח, עיי"ש).

מענין לענין (באותו ענין של שכתוב דעתו של ר' משה והתאמתה לקונסנסוס דהיום), בן משפחתי התארח אצל ר' משה ומשפחתו המורחבת בבית הקיט שלהם ב-upstate Newyork.
הרבנית פנתה אליו ושאלה אם הוא נוהג להקל ב"חלב סתם" (היינו חלב עכו"ם במדינת ארה"ב שיש עליו פיקוח ממשלתי). הוא היה מעט נבוך, אך אמר את האמת שאמנם בביתו בא"י הוא
מקפיד בחלב ישראל, אך בשהותו בדרכים בחו"ל הוא מקל בזה. אמרה הרבנית בשמחה: מצויין, אוכל להוציא את כל מה שיש לי במקרר. ואכן כשישבו לסעודה, יחד עם ר' משה, היו על
השולחן חלב סתם ומוצריו. לאמור, אף שכתב ר' משה שבעל נפש יחמיר בחלב הקאמפאניעס, כוונתו הייתה באופן ל"בעל=נפש" באופן מילולי, ולא כפי שרגילים לומר שמשמעות
הביטוי היא "יש להקל בדוחק וראוי לכל מי שיש בו ריח תורה להחמיר".

ואגב דאגב, ההשמצות בחוגים מסויימים על הרב טנדלר מתגמדות לעומת ההשמצות של אותם חוגים עצמם על בנו וחתנו. וראה זה פלא, דווקא בהם בחר הגר"מ לערוך את ספריו. ידוע לכל בני
המשפחה הקרובה עד כמה חבבם (אני לא מן המשפחה בכלל, קשור בקשרי חיתון רחוקים, ולא לצד של הטנדלרים כמבואר מן האמור לעיל).

[אוצר החכמה]

יעוין מ"ש הגר"מ פיינשטיין, (יו"ד ח"ד סכ"ד) שנטה להתיר ישיבה מעורבת בחתונות ומקורותיו ההלכתיים עמו.

צריך לדייק שם לא כתוב להתיר תערובת אלא שאין צורך במחיצה.

[אוצר החכמה]

החופה ללא ספק היתה ללא מחיצה (כנהוג עד היום במרבית החתונות הישיבתיות
בארה"ב - גברים ונשים יושבים בשני גושים של כסאות שמפריד ביניהם שביל לא רחב בו פוסעים בני המשפחה בטקסיות, זוגות זוגות בדרך כלל, אל החופה

איני יודע איך זה אצל חסידים, אבל בכל החתונות הישיבתיות בזמן החופה גם בארץ אין מחיצה, והטעם ברור.

[לייטנר]

ואתה גם מצפה שנאמין לזה?

העיקר שעכשו אתה מאמין...

[אוצר החכמה]

על זה אמרו אם קבלה היא נקבל אם לדין יש תשובה.

[אוצר החכמה]

הגיעני בפרטי וביקשו שאפרסם

שלום רב, כתבתי ללייטנר את הדברים הבאים:
ראיתי את המו"מ בפורום, והנה עתה ממש יצא ספר 'מסורת משה' ממרדכי טנדלר בהסכמת דודיו ואביו, היינו בני וחתן הגרמ"פ, [ספר מרתק ומעניין מאוד מקיף את כל מקצועות התורה בכל חלקי שו"ע ואגדה ועצות וכו'!], ואלו רשימות פסקים שפסק סבו והנ"ל רשם סמוך לאמירתם, וכך נאמר שם [בעמ' תח]:
'ואמר רבנו לרב אחד, שבאמת אלו שחושבים שמחמת חבריהם צריכים להניח שהאנשים ישבו בתערובת יחד עם הנשים בחתונה וכדומה, סתם הוי חלומות, דאף אחד אינו מקפיד כ"כ לישב בכל פעם דוקא עם אשתו. וזה שיגעון שהרבה באמריקה לימדו את עצמם'.העתקתי אות באות.
הכותרת שם היא: 'בשגעון התערובת בחתונות'.
הנה הדברים מכחישים את כל הנידון.
מכיון שמטעם הכמוס איני כותב בפורום, אבקשך להעלות את הדברים, ואודה לך על כך.

עד כאן כתבתי ללייטנר, אבל הוא ענני שהדברים מוכחשים ועל כן אינו רואה טעם לפרסמם.
כמובן שאין בזה להכחיש את המעשים המסופרים בפורום ואת דברי האג"מ עצמו, אלא את זאת שהביאו את הדברים כאילו היה ניחא ליה להגרמ"פ בזה, וכאן מוכח שעשה כמנהג מקומו, אך ראה זאת כשגעון. ואלו מדברי טנדלר עצמו!

[גאולה בקרוב]

כל הפילפול כאן לא מובן לי כלל.
וכי יש למישהו איזו הו"א קלה שבקלים, או צל צילו של ספק, להתיר חתונה מעורבת בלי מחיצה גמורה?
וגם אם הגאון הנ"ל זצ"ל זיע"א התיר בשעתו, מה שכלל לא בטוח, אולי היה במציאות מסוימת מאד, ואולי מסיבות מסוימות, ואולי חזר בו, ואולי ואולי ואולי-
ואין קובעים הלכה לא לפי מעשה רב- ואפילו לא לפי תשובה באחד מספרי השותי"ם ולו מהחשובים- אלא לפי שכל ישר, מה שמבורר בכל ספרי רבותינו ראשונים ואחרונים!!!