למה אין בטעמי המקרא טעם המורה על שאלה?

[אורח]

מסתמא כל אחד חשב ע"ז השבוע בפסוק

כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ [?] עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ [!]

[אפרקסתא דעניא]

בשמשי כבעל קריאה, פעמים רבות קראתי פסוק זה בתמיהה. אכן עיינתי באבן עזרא, וכן משמע מן התרגום (שלא כגירסת רש"י בתרגום) שהכוונה בציווי ולא בתמיהה: עליך לחדול מלעזוב אותו לנפשו, אלא עזוב תעזוב עמו.

[אורח]

'תיקנת' את עצמך, אבל השאלה היה למה אין טעם כזה 'במקור'
ואגב זה כמובן לא הפסוק היחיד

חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט [?]:

אם כי במקרה הזה, זה מובן מאליו, כי כנראה שאם זה היה בניחותא היה צ"ל, שופט כל הארץ וגו' ולא השופט.

[אפרקסתא דעניא]

עוד מקום ש'תיקנתי': גדול עווני מנשוא, שלפי רש"י זה בתמיהה, ולפי מפרשים אחרים זה בניחותא.

אבל "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו?!" אני קורא בתמיהה, וכן את דבר יפתח "ה' אלוקי ישראל הוריש את האמורי מפני בני ישראל ואתה תירשנו?!"

[לייטנר]

וכמובן שיש להזכיר כאן את דעתו של מירסקי שכמעט שאין צורך בפיסוק. להוכחת דבריו כתב ספר שלם, כמעט ללא פיסוק (אגב, בהוצאה השניה, כבר הוציא את הספר מפוסק...).
והוא כבר הוזכר באשכול אחר.

[יאיר]

וכמובן שיש להזכיר כאן את דעתו של מירסקי שכמעט שאין צורך בפיסוק. להוכחת דבריו כתב ספר שלם, כמעט ללא פיסוק (אגב, בהוצאה השניה, כבר הוציא את הספר מפוסק...).
והוא כבר הוזכר באשכול אחר.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147187&

[עשוי לנחת]

שמתי לב לדבר מעניין, שגם בכל ספרי דברי יעקב (עדס) אין שום סימני פיסוק, ואפשר כמעט שלא לשים לב לעובדה זו, מחמת שהכתיבה שם מאוד יעילה וקלה אף ללא פיסוק. מעניין מאוד אם יש איזה "סוד" בזה... אשמח לשמוע מהיודעים.

[מזמור שיר]

ומישהו יכול להסביר את העובדה המוזרה, שבקובץ הערות במהדורה הראשונה יש נקודה לאחר כל חצי משפט?

[זרע הארץ]

גם רבי חיים קנייבסקי כותב ללא פיסוק. וכמו רבותינו הראשונים ז"ל.
לעצם הענין, סימני שאלה הם פירוש מורחב שבדורות האחרונים הכניסוהו לתוך הכתיבה. התורה שהיא הספר האלקי נמסרה כמות שהיא והטעמים הינם לפסק בין המילים ולא לתת פירושים של שאלות ותירוצים וכמו שאין תוים שמחים לשירת הים. אלא רק הטעמים הינם צורת קריאה נכונה.

[עשוי לנחת]

'תיקנת' את עצמך, אבל השאלה היה למה אין טעם כזה 'במקור'
ואגב זה כמובן לא הפסוק היחיד
חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט [?]:
אם כי במקרה הזה, זה מובן מאליו, כי כנראה שאם זה היה בניחותא היה צ"ל, שופט כל הארץ וגו' ולא השופט.

מעניין, שבשלטי הגיבורים (לר"א משער אריה, בהקדמה) מציין כדוגמא לשאלות ותמיהות בתורה את הפסוקים: [שאלה] ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה?, [תמיהה] האנכי הריתי את כל העם הזה? אם אנכי ילדתיהו?

[רחמים]

אולי ניגון שונה לשאלה נכנס לאנושות רק בדורות האחרונים ובדורות קודמים פשוט לא היה הבדל והעינין היה מובן לפי ההקשר וכדומה.

[לייטנר]

אולי ניגון שונה לשאלה נכנס לאנושות רק בדורות האחרונים ובדורות קודמים פשוט לא היה הבדל והעינין היה מובן לפי ההקשר וכדומה.

דוגמא טובה לכך היא במלכים א א יז.

[אפרקסתא דעניא]

אולי ניגון שונה לשאלה נכנס לאנושות רק בדורות האחרונים ובדורות קודמים פשוט לא היה הבדל והעינין היה מובן לפי ההקשר וכדומה.

דוגמא טובה לכך היא במלכים א א יז.

שם זה לא חייב להיות בתמיהה. ייתכן באירוניה או משהו דומה.

[לייטנר]

אולי ניגון שונה לשאלה נכנס לאנושות רק בדורות האחרונים ובדורות קודמים פשוט לא היה הבדל והעינין היה מובן לפי ההקשר וכדומה.

דוגמא טובה לכך היא במלכים א א יז.

שם זה לא חייב להיות בתמיהה. ייתכן באירוניה או משהו דומה.

הוא אשר אמרתי. למשפט הנ"ל יש כמה וכמה אפשרויות קריאה, ולכן רק הצליל הוא שיכול לשנות את משמעותו.

[שיבר]

גם רבי חיים קנייבסקי כותב ללא פיסוק. וכמו רבותינו הראשונים ז"ל.

החזו"א כתב בפיסוק כבד.

[רחמים]

אולי ניגון שונה לשאלה נכנס לאנושות רק בדורות האחרונים ובדורות קודמים פשוט לא היה הבדל והעינין היה מובן לפי ההקשר וכדומה.

דוגמא טובה לכך היא במלכים א א יז.

מלכים א פרק א, יז

(יז) וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי:

לא הבנתי כונתך איפה פה הדוגמא?

[יגל]

אולי ניגון שונה לשאלה נכנס לאנושות רק בדורות האחרונים ובדורות קודמים פשוט לא היה הבדל והעינין היה מובן לפי ההקשר וכדומה.

דוגמא טובה לכך היא במלכים א א יז.

מלכים א פרק א, יז

(יז) וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי:

לא הבנתי כונתך איפה פה הדוגמא?

נראה שפירש הפסוק באופן של תמיהה, וראה מ"ש שמעון אפרת כאן:
http://lib.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=12554

[אפרקסתא דעניא]

אולי ניגון שונה לשאלה נכנס לאנושות רק בדורות האחרונים ובדורות קודמים פשוט לא היה הבדל והעינין היה מובן לפי ההקשר וכדומה.

דוגמא טובה לכך היא במלכים א א יז.

מלכים א פרק א, יז

(יז) וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי:

לא הבנתי כונתך איפה פה הדוגמא?

הוא מתכוון לפסוק שאמר נתן: אדוני המלך, אתה אמרת אדוניהו ימלוך אחרי והוא ישב על כסאי.

(אמש לא בדקתי את נכונות המ"מ, כי זכרתי הפסוק מהפטרת חיי"ש)

[רחמים]

מלכים א פרק א, כד-כז

(כד) וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי: (כה) כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ: (כו) וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא: (כז) אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת עבדיך עַבְדְּךָ מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו: ס

רשי ורדק ורלבג מסבירים שמדובר בשאלה ותמיהה

[כבוד קדושת]

השאלה שלדעתי צריכה לישאל היא מדוע אין בטעמי המקרא איזשהו פיסוק או ניגון שיורה על מאמר מוסגר בתוך פסוק
ולדוגמא בשמות יב טו
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי
ברור שאין הכונה שהנפש תיכרת מיום הראשון עד יום השביעי אלא הכונה תשביתו שאר מבתיכם מיום הראשון עד יום השביעי ובאמצע נכנס מאמר מוסגר שכי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו'
לי כבעל קורא הענין מפריע מאוד ואני מנסה בכל מיני צורות ניגון להדגיש את זה אבל לא יצא לי דרך טובה
כמו כן בבדברים יא כא
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ
שהכונה למעןם ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ ובאמצע האדמה אשר נשבע וגו' ולא שה' נשבע לאבותיכם כימי השמים על הארץ
וכהנה רבות וצ"ע

[לייטנר]

ייש"כ. אכן כתבתי מזכרוני.

מלכים א פרק א, כד

(כד) וַיֹּאמֶר נָתָן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי

רשי ורדק ורלבג מסבירים שמדובר בשאלה ותמיהה

[/quote]

ומה רצית לומר בזה?

[לומד]

סימן שאלה מכריח את הפסוק לזרום לנתיב אחד, ובעצם מהווה בכך סוג של פירוש. התורה אינה מפורשת, אלא ניתנה להתפרש ולהידרש על ידי חכמי התורה. ומדוע יהיו בה סימני שאלה... ושמא תרצה שיהיה בה סימן נפרד לשאלה הדורשת תשובה וסימן אחר לשאלה רטורית?!

[לבי במערב]

בפתח־דבר ל'תיקון קוראים - סימנים', כתב הרש"מ ריאחי שליט"א:

פתח דבר - סימנים.jpg (170.07 KiB) נצפה 7424 פעמים

[באר בשדה]

השאלה שלדעתי צריכה לישאל היא מדוע אין בטעמי המקרא איזשהו פיסוק או ניגון שיורה על מאמר מוסגר בתוך פסוק
ולדוגמא בשמות יב טו
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי
ברור שאין הכונה שהנפש תיכרת מיום הראשון עד יום השביעי אלא הכונה תשביתו שאר מבתיכם מיום הראשון עד יום השביעי ובאמצע נכנס מאמר מוסגר שכי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו'
לי כבעל קורא הענין מפריע מאוד ואני מנסה בכל מיני צורות ניגון להדגיש את זה אבל לא יצא לי דרך טובה
כמו כן בדברים יא כא
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ
שהכונה למען ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ ובאמצע האדמה אשר נשבע וגו' ולא שה' נשבע לאבותיכם כימי השמים על הארץ
וכהנה רבות וצ"ע

בהסכמת הגרש"ד לתקון קוראים הוצ' 'סימנים':

א.JPG (95.05 KiB) נצפה 5084 פעמים

[עושה חדשות]

בפתח־דבר ל'תיקון קוראים - סימנים', כתב הרש"מ ריאחי שליט"א:

פתח דבר - סימנים.jpg

לא הכלכול, אלא הבלבול.

[קמנו ונתעודד]

השאלה שלדעתי צריכה לישאל היא מדוע אין בטעמי המקרא איזשהו פיסוק או ניגון שיורה על מאמר מוסגר בתוך פסוק
ולדוגמא בשמות יב טו
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי
ברור שאין הכונה שהנפש תיכרת מיום הראשון עד יום השביעי אלא הכונה תשביתו שאר מבתיכם מיום הראשון עד יום השביעי ובאמצע נכנס מאמר מוסגר שכי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו'
לי כבעל קורא הענין מפריע מאוד ואני מנסה בכל מיני צורות ניגון להדגיש את זה אבל לא יצא לי דרך טובה
כמו כן בבדברים יא כא
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ
שהכונה למעןם ירבו ימיכם כימי השמים על הארץ ובאמצע האדמה אשר נשבע וגו' ולא שה' נשבע לאבותיכם כימי השמים על הארץ
וכהנה רבות וצ"ע

טעמי המקרא מורים את זה מצויין, אם יודעים להבין אותם.

[נוריאל עזרא]

'תיקנת' את עצמך, אבל השאלה היה למה אין טעם כזה 'במקור'
ואגב זה כמובן לא הפסוק היחיד

חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט [?]:

אם כי במקרה הזה, זה מובן מאליו, כי כנראה שאם זה היה בניחותא היה צ"ל, שופט כל הארץ וגו' ולא השופט.

בפסוק זה החטף פתח שבאות הא של השופט מורה על התימה.
אכן מלשון הרלב"ג שם שכתב "השופט כל הארץ לא יעשה משפט - הוא נקרא בתמיה" אפשר להבין שלא די בדקדוק הגיית החטף פתח אלא שכל המשפט הנ"ל יש לקוראו במנגינה של תמיהה.

[ההוא אמר]

מתוך חומש בית נאמן למרן הגר"מ מאזוז:
אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. לכאורה קשה שהרי כל שבעת הימים השאור מושבת, והול"ל שבעת ימים מצות תאכלו ותשביתו שאור מבתיכם. והפשט הברור הוא מ"ש בגמ' (פסחים דף ה' ע"א) ראשון דמעיקרא משמע, כמו הראשון אדם תולד (וזו אחת ההוכחות שמרע"ה כתב ספר איוב. ואכמ"ל). ושיעור הלשון שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון שקודם להם תשביתו. ולפי שאין בתורה מלת קודם, לכן מוכרח לכתוב אך ביום הראשון. והומ"ל ביום שלפניהם, אבל ביום הראשון קצר יותר. [וע"ע בספרי ארים נסי - פסחים, סוף עמוד מט].
והראב"ע כתב: ודע כי כילוי מעשה אינו מעשה, והנה פירוש ויכל אלהים ביום השביעי (בראשית ב' ב'), כאשר נכנס היום השביעי כבר כלתה מלאכה. וככה ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, בהכנס היום הראשון כבר נשבת כל השאור מהבתים. ע"כ. ולפי דרכו יש לפרש: אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם (ועד מתי יהא החמץ מושבת?) מיום הראשון עד יום השביעי. ומ"ש כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' הוא כעין מאמר מוסגר. אי נמי יש לפרש כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי ונכרתה הנפש ההיא מישראל, וזהו פשוטו של מקרא. [וכיו"ב ביהושע (ג' ד') "אך רחוק יהיה וגו' למען" וגו', עיין שם ברש"י]. וכתב קרא מיום הראשון וגו' לבסוף, שלא נפרש דדוקא שיושב ואוכל חמץ שבעה ימים רצופים, אלא ה"ק כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו', ודין זה אמור מיום הראשון עד יום השביעי.