מורה היתרא

[שליטא]

שנים אוחזים בטלית כו'..
ב"מ ב: אי תנא מציאה ה"א מציאה הוא דרמו רבנן שבועה עליה משום דמורי ואמר כו'..

ובב"ב קסה: רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע..

רוב בגזל היינו שהרוב מורים בזה היתר..
כמ"ש במפרשים..

אם כן יש לחקור האם אותו אחד שמורה היתרה באמת ובתמים..
(אבל לא בנקיון כפים כמ"ש ברש"י בבראשית כ,ו ע"ש)

הוא יענש על כך או לא..

אם נאמר שכן, הוא יוכל לטעון שהרי רוב שומרי התורה והמצוות הוא כזה..
ועוד שכך חז"ל אמרו..
ולא משמע מחז"ל שהם רצו להגיד..
שהרוב יענשו..

אלא יותר משמע מחז"ל שהם רצו להגיד..
שאין מה לעשות הרוב הם כאלה..

ואם כן מה רוצים משמים מאחד שמורה היתרא באמת ובתמים..


אם נאמר שהוא לא יענש על כך..
לכאו' זה מחליש מערך למוד התורה הקדושה..
והרי ברור שחז"ל לא יחלישו אותנו בזה..

אשמח לקבל תשובה ברורה..

[חיים]

אם מורה הוא לעצמו היתר באמת ובתמים, כיצד זה מועילה השבועה שהטילו עליו חכמים?
אמנם יש ליישב...

[שליטא]

אני חשבתי לענות..
שכל מקרה לגופו..
ובאמת יש אחד שיענש על כך..
ויש אחר שלא יענש על כך..
כי האדם יראה לעיניים (שזה בעצם מהות הבית דין ודו"ק)
וה' יראה ללבב (פנימיות באמת)

הבית דין לא מצווה לראות את פנמיות האדם..
כוון שזה כבר עולם הבא ובן אדם למקום ודו"ק..

[חיים]

בדרך כלל "מורה היתר לעצמו",
זהו אדם שלא היה מורה כן לאחרים.
קשה לומר עליו "באמת ובתמים".

[שליטא]

ביחס לדברי חיים..
יפה.. אבל מה שנשאר לך לישב זה את הפסוק בבראשית (כ,ו) לגבי מה שה' ית' אמר לאבימלך שבתם לבבו הוא עשה מה שעשה..
שהן אמת שלא היה נקיון כפים (רש"י) אבל על כל פנים תום לב היה..
ולדבריך היאך מסתדרים הדברים..

[חיים]

נקיון כפיים שם, הכוונה כפי שכתב רש"י בפסוק קודם - שלא נגע בה,
בפסוק זה אומר לו הקב"ה שאין זה נחשב נקיון כפיים,
וכלשון רש"י: "לא ממך היה שלא נגעת בה אלא חשכתי אני אותך מחטוא, ולא נתתי לך כח".
עיי"ש שם בשפתי חכמים.

[שליטא]

תגובה לחיים..

אז אתה רוצה לומר לי שלא היה לאבימלך מורה היתרא..

אם לא, אז ממה אברהם אבינו פחד שאמר אמרי אחותי היא..

אלא ודאי שהיה לו מורה היתרא ואעפ"כ ה' ית' אמר לו בתם לבבך..

ועוד יותר מזה..
מדוע למרות תם לבבו ה' ית' אמר לו הנך מת אלא ודאי כנ"ל..

כמובן שאולי זה כנ"ל..