בעל תשובה בהרהור

[מגיב ומניב]

בגמ' ברכות יט, אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה...וה"מ בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמיהדר למריה.

בהגהות ריח"ל מייזליש העיר לעיין בדברי רבינו ירוחם שהביא בשם הר"מ לענין גזלן, דבהרהר לעשות תשובה ולהשיב את הגזילה הוי צדיק, וכאן מבואר דלא מהני לזה הרהור בעלמא.

ואמנם י"ל, דהכא דמיירי להחשיבו כעשה תשובה, דהיינו שתיקן המעוות, הרי ודאי באופן שהעבירה היא בין אדם לחבירו ולא השיב את הגזילה לא תיקן המעוות. אבל כאשר דנים בגדרי כשרות הגברא, ודאי דמהני הרהור תשובה להחשיבו כצדיק גמור, ומקבל ע"ע במחשבה להשיב את הגזילה ודיו, ופשוט.

וכיו"ב ידועה קושית המנ"ח על מה דאיתא בקידושין נ,ב דאם קידש את האשה ע"מ שאני צדיק הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. וקשה דהרי כמה וכמה תנאים יש בתשובה, מצות וידוי וכל דיני התשובה. ועוד, מה עם עבירות שב"א לחבירו שלא ריצה את חבירו.

ושמעתי ממו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א, וכן מביא אביו מרן הגרש"ז זצ"ל בספר מנחת שלמה משמו, דצ"ל דעכ"פ יש בחינה של 'שב' כבר בהרהור, ודוק.

[צוציק]

התשובה לכל השאלות אני שמעתי, דהא שמועיל הרהור לענין שיחשב תשובה למהוי צדיק גמור, היינו דוקא מכאן ולהבא. אבל אם רוצה להחשב צדיק גם למפרע, לא יועיל מחשבה ללא וידוי ושאר תנאים.
גם בהחילוק דבברכות י"ט בין ממונא לדברים שבגופא מיירי רק על לשעבר, אבל על מכאן ולהבא שפיר מהני גם ללא חזרה.

[רחמים]

וז''ל דף על הדף ברכות דף יח עמוד ב

בגמ': אבל בממונא עד דמהדר למריה.

הנה בקדושין (מט ע"ב) איתא, דהמקדש את האשה ואומר על מנת שאני צדיק, אפי' הי' רשע גמור מקודשת. חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו ע"כ. ובב"י אבהע"ז (סי' לח סעיף לא) מביא בשם הרבינו ירוחם (נתיב כב חלק ד) די"מ שאם הוא גזלן וכדו' אינו יכול להחשב צדיק עד שישיב את הגזילה. ויש מפרשים שכיון שהרהר להשיב הרי הוא כצדיק עכ"ד. ובספר הישר לר"ת (בחלק החידושים סי' קמ) כתב כדעה הב' הנ"ל. ולפי"ז צ"ע כאן איך אמרינן כאן דבממונא עד דמהדר למריה. ומדוע לא אומרים שאולי הרהר בתשובה ונחשב כבר צדיק וכדעה הב' הנ"ל בקדושין. וכן הקשה בעצי ארזים (אבהע"ז סי' לח ס"ק סז).

ובשו"ת טוב עין לרבינו החיד"א (סוף סי' ו) כתב ליישב. דשאני היכא שאומר בפירוש על מנת שאני צדיק, שאז יש לתלות שבדעתו להחזיר הגזלה, משא"כ בסתם שראינו ת"ח שגזל, כל עוד לא החזיר הממון לבעליו, אינו בחזקת שעשה תשובה. וכיו"ב כתב הלחם משנה (פ"ח מהל' אישות ה"ה), שדוקא כשאומר לה על מנת שאני צדיק חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו, אבל בעדים פסולים מה"ת, בסתמא לא חיישינן שמא הרהרו תשובה, ולכן אין קידושיו קידושין.

והנה הב"ח בתשובה (סי' קב) כתב להכשיר שליח הגט שיצא עליו קלא דלא פסיק שחשוד בגניבה. ורצה הב"ח להכשירו לעדות אשה מטעם דמשום קלא דלא פסק לא מוציאין איש מחזקתו, ועוד דלפי סדר הגט שבידינו מגדולי הקדמונים שמזקיקין לעדי הגט שיהרהרו בתשובה על עבירות שעשו, שוב חשיב צדיק גמור, ובתשו' בית שלמה (אבהע"ז סי' פ בהג"ה אות ח) חולק ע"ז דהא גנב לא מתכשר אלא כשהחזיר הגניבה, וכמו שמבואר בגמ' כאן.

וצ"ל לדעת הב"ח דס"ל כדברי החיד"א הנ"ל. ולכן ס"ל דמהגמ' כאן אין ראי' דבעי דוקא שיחזיר הממון. כיון דאיירי שם בעדי הגט דבעי שיעשו תשובה א"כ סגי בהרהור וכדעה הב' בב"י הנ"ל בשם הרבינו ירוחם ודו"ק היטב.
בגמ': בכ"ד מקומות ב"ד מנדין וכו'.

וברש"י: מצינו שנדו חכמים בני אדם בכ"ד מקומות לכבוד הרב לפי שלא נשאו כבוד לרבם וכו' ע"כ. והנה בירושלמי (פ"ג דמוע"ק הלכה א) הגירסא: על כ"ד דברים מנדין וכו' וכן הביא ברמב"ם (פ"ו דת"ת הלכה יד) ע"ש ולכאורה נראה דיש משמעות אחרת לדברים מהנראה מדברי רש"י וצ"ע.

וראה באור הישר עמ"ס חולין (קלב ע"ב) שהעיר מדוע לא חשב הרמב"ם מה שהביא ברמ"א אבהע"ז (סי' קלד ס"ו) בשם תשו' הרא"ש דמנדים מי שמסר מודעה על גט ע"ש.

[שומר]

המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור ראיתי בשו"ת אחד שחיישינן מדרבנן בעלמא אבל מדאוריתא לא מקודשת

[יחזקאל]

לכאורה חידוש נפלא לפסוק ככה, אפשר מ"מ ?

[שומר]

לא אמרתי שפוסקים כך רק יש מי שכתב כך

[כולל יונגערמאן]

זה פשוט שהיא רק מקודשת מספק, דמאן יימר דבאמת עשה תשובה?

הנפק"מ אם חוששין מדאורייתא או מדרבנן, הוא רק כמה גדול האחוז שבאמת עשה תשובה, שמן התורה ניתן לומר שאין להסתפק בזה ומ"מ חששו רבנן אולי כן עשה תשובה. אבל לגבי עצם הדבר דמהני תשובה כזו לא יתכן להיות חילוק בין אם הוא דרבנן או דאורייתא.

[שומר]

הרי מראה המקום לענין המקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור שחיישינן מדרבנן . דבר נוסף לענין אם ראית ת"ח שעבר עבירה וכו ראיתי בחלקת בנימין על החפץ חיים שהיינו דוקא במקרה אבל לא אם עבר מספר רב של פעמים

[אבן ישראל]

הרי המקור של שומר להורדה למעונינים