הוא מביא את שני הטעמים המפורסמים (שמקורם בספר הפרדס המיוחס לרש"י ומשם לשבלי הלקט, סי' רה): א, לפי שמאריכים לדרוש נראה לאנשים שהיום ארוך. ב, פסח מצרים מקחו בעשור ובשנה שישראל יצאו מצרים הוא חל בשבת, והיו מעיהן של המצרים מתחתכין, כי לקחו את אלהיהם, ולא יכלו לעשות להם מאומה.
והנה הוא כותב טעם שלישי:
בשביל נס היציאה עצמה, שהיה דבר גדול לצאת משם, כמו שנאמר: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו, כי הוציא יי את ישראל ממצרים". ואמרו רז"ל: שקול זה כנגד כולם, שהיה פלא גדול מן הכל. לפי שהיה להם פסל עשוי בכשפים בבעל צפון - - -
ולא הבנתי טעמו.
הרי ישראל יצאו כמה ימים אחרי אותה שבת, מדוע אפוא יתכנה השבת 'הגדול' על שום ניסי היציאה שבכלל לא ארעו בשבת עצמה?!