טעם חדש(?) לכינוי 'שבת הגדול', מי מבין? ומה מקורו?

[חכם באשי]

חד מקמאי בדרשה לפרשת בא, דן בין היתר בטעם הכינוי 'שבת הגדול' לשבת שלפני פסח.
הוא מביא את שני הטעמים המפורסמים (שמקורם בספר הפרדס המיוחס לרש"י ומשם לשבלי הלקט, סי' רה): א, לפי שמאריכים לדרוש נראה לאנשים שהיום ארוך. ב, פסח מצרים מקחו בעשור ובשנה שישראל יצאו מצרים הוא חל בשבת, והיו מעיהן של המצרים מתחתכין, כי לקחו את אלהיהם, ולא יכלו לעשות להם מאומה.
והנה הוא כותב טעם שלישי:

בשביל נס היציאה עצמה, שהיה דבר גדול לצאת משם, כמו שנאמר: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו, כי הוציא יי את ישראל ממצרים". ואמרו רז"ל: שקול זה כנגד כולם, שהיה פלא גדול מן הכל. לפי שהיה להם פסל עשוי בכשפים בבעל צפון - - -

ולא הבנתי טעמו.
הרי ישראל יצאו כמה ימים אחרי אותה שבת, מדוע אפוא יתכנה השבת 'הגדול' על שום ניסי היציאה שבכלל לא ארעו בשבת עצמה?!

[פשוט]

הרי ישראל יצאו כמה ימים אחרי אותה שבת, מדוע אפוא יתכנה השבת 'הגדול' על שום ניסי היציאה שבכלל לא ארעו בשבת עצמה?!

מנין לך שבכלל לא ארעו בשבת עצמה.
לפי איזה חשבון?

[חכם באשי]

הרי ישראל יצאו בחמישי בשבת ולא בשבת. עי' שבת פז ע"ב.

[תוכן]

ולא הבנתי טעמו. הרי ישראל יצאו כמה ימים אחרי אותה שבת, מדוע אפוא יתכנה השבת 'הגדול' על שום ניסי היציאה שבכלל לא ארעו בשבת עצמה?!

זיי נישט קליין קעפעלדיג.

[פשוט]

הרי ישראל יצאו בחמישי בשבת ולא בשבת. עי' שבת פז ע"ב.

קח בחשבון שלדעת רבנן יצאו בערב שבת, ובכל אופן, גם לדעת רבי יוסי וגם לדעת רבנן, יתכן בהחלט שעמדו לפני בעל צפון וכו' בשבת.

[מאיר סובל]

ידוע עוד טעם,
איני זוכר כעת מקור.

שזה על שם ההפטרה "לפני בוא יום ה' הגדול"
כמו כינויי שבת "שובה", ושבת "נחמו", ושבת "חזון".

[חכם באשי]

ולא הבנתי טעמו. הרי ישראל יצאו כמה ימים אחרי אותה שבת, מדוע אפוא יתכנה השבת 'הגדול' על שום ניסי היציאה שבכלל לא ארעו בשבת עצמה?!

זיי נישט קליין קעפעלדיג.

במחילה,
מדוע אני 'ראש קטן'?
הנה, אצטט את כל הקטע על שלושת הטעמים שנתן לשם 'שבת הגדול':

ומפני זה קראוהו 'שבת הגדול', (א) לפי שדורשים בו רוב היום, ונראה להם שהיום גדול, דומיא דיום הכיפורים, שקורין אותו 'צומא רבא' , מפני שיושבים ומתפללים בכנסת כל היום, ולא מפני שהוא צום גדול משאר הצומות. (ב) ועוד, מפני הנס הגדול שנעשה בו בלקיחת הקרבן. כמו שאמרו זכרונם לברכה, כי פסח מצרים מקחו מ"בעשור לחדש" היה , ויום שבת היה , והיו קושרין אותו בכרעי מטתן עד יום י"ד , והיו מצריים שואלים אותם: מה אלה לכם? והם משיבים להם: לזבוח ליי' אלהינו. והיו שיניהם קהות , ולא היו רשאין לאמר להם דבר . (ג) או בשביל נס היציאה עצמה, שהיה דבר גדול לצאת משם , כמו שנאמר (שמות יח א): "וישמע יתרו, כהן מדין חותן משה, את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו, כי הוציא יי את ישראל ממצרים". ואמרו רז"ל: שקול זה כנגד כולם, שהיה פלא גדול מן הכל.

ועכשיו, רבינו תוכן, אולי תסביר לי בדיוק, כיצד הטעם השלישי מסביר את הכינוי 'שבת הגדול'? הרי הטעם השלישי לא מתייחס לניסים שארעו בשבת עצמה אלא לניסים שארעו ביציאת מצרים (שהיתה ביום חמישי), אז מדוע לקרוא דווקא את השבת בשם 'הגדול' ולא את יום ראשון, לדוגמא?...

[חכם באשי]

ידוע עוד טעם,
איני זוכר כעת מקור.
שזה על שם ההפטרה "לפני בוא יום ה' הגדול"
כמו כינויי שבת "שובה", ושבת "נחמו", ושבת "חזון".

עי' תורה שלמה, י-יא, פרשת בא, מילואים, מאמר ו, עמ' 182.

[סורגים]

אפשר שכוונתו שביום השבת יום השלישי לצאתם ממצרים עברו את בעל צפון וכזכר לנס זה קבעו את שבת הגדול.

בשביל נס היציאה עצמה, שהיה דבר גדול לצאת משם, כמו שנאמר: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו, כי הוציא יי את ישראל ממצרים". ואמרו רז"ל: שקול זה כנגד כולם, שהיה פלא גדול מן הכל. לפי שהיה להם פסל עשוי בכשפים בבעל צפון - - -

ועיין רש"י שמות י"ד פסוק ב' ד"ה וישבו. ומדבריו עולה שביום השלישי חזרו לאחוריהן שכבר עברו את בעל צפון יעו"ש.

[חכם באשי]

הגיוני בהחלט.
תודה רבה לך, סורגים.

[חכם באשי]

סורגים,
שבתי והתבוננתי בהסברך, ובמחילה נוכחתי שהוא מוקשה ביותר.
כי להסברך, היו צריכים לכנות את השבת של פסח בשם 'שבת הגדול', וכאן הוא בא להסביר מדוע השבת שלפני פסח נקראה כך.

[סורגים]

להמתיק את חומר הקושיא אפשר יש לומר בזה.
שהיות וימי הפסח נועדו לחגוג את החירות שהשתחרנו מעול עבדות מצריים, אין טעם לציין (ולחגוג) בהם נסים נוספים שהתרחשו להם לישראל. כמו הנס של בעל צפון שהתרחש בזמן היציאה מגבולות מצרים (לאחר שכבר שוחררנו מעול עבדות מצרים).
ולכן קבעו לציין את הנס שהתרחש בזמן היציאה בשבת שלפני הפסח.

יתירה מכך, גם את נס קריעת ים סוף איננו מציינים וחוגגים בימי חג הפסח, וגם לא בשביעי של פסח, וזה שקוראים בתורה בשביעי של פסח מנס קריעת ים סוף כבר עמדו על כך המפרשים השונים.
ובזמנו ראיתי מאמר מקיף על כל הנושא של שביעי של פסח ושם מוכיח הכותב מדברי הגמ' ומלשון הרמב"ם שאין אנו חוגגים ביום הזה את נס קריעת ים סוף, ושגם שביעי של פסח נועד לחגוג אך ורק את החירות, שאין אנו עבדים לפרעה במצרים. אך לא נס קריעת הים שהתרחש בעת היציאה.

[חכם באשי]

אילו היית תומך את התפיסה שלך באיזה מקור מהראשונים הייתי מסתמך על דבריך, בשעת דחק כזו. אבל - - -

[מחולת המחנים]

ולא הבנתי טעמו.
הרי ישראל יצאו כמה ימים אחרי אותה שבת, מדוע אפוא יתכנה השבת 'הגדול' על שום ניסי היציאה שבכלל לא ארעו בשבת עצמה?![/quote]
ברשות מרא דאתרא הדין, כבר מבואר בספה"ק שהתעוררות כל יו"ט נשפעת מהשבת שלפניו, כן בכל יו"ט ויו"ט, וכן בהתעוררות הנס נשפע ג"כ מהשבת שלפניו, וכמאמר הזוה"ק (כמדומני בזה"ל) "מינה מתברכין כל שיתא יומין", וע"כ גם בנס יציאת מצרים התחילה התנוצצות הנס ביום השב"ק שלפניו.
ולפי זה מובן למה נקראת שבת הגדול על שם נס יציאת מצרים, שכבר מיום שב"ק החלה להופיע התנוצצות נס יציאת מצרים.

[סורגים]

אילו היית תומך את התפיסה שלך באיזה מקור מהראשונים הייתי מסתמך על דבריך, בשעת דחק כזו. אבל - - -

אין לי ראיה מפורשת מהראשונים, אמנם יש קצת ראיה מזה שפסק הרמב"ם בהלכות אישות פרק י' שאין נושאין נשים במועד משום אין מערבין שמחה בשמחה יעו"ש, (ושמחת בחגך ולא באשתך והאריכו בזה מפרשי הרמב"ם) וגם כאן יתכן שיש לשמוח בשמחת החג ולא בשמחת הנס שקרה להם בבעל צפון. ועיין גם בספר עמק ברכה להגאון רב אריה פומרנצ'יק ז"ל שכתב להקשות איך מותר לשמוח בשמיני עצרת עם סיום התורה ולהסיח דעת משמחת החג.
ה"ה כאן אין לשמוח בחג הפסח בנסים שקרו לישראל בצאתם ממצרים ולא בעיקר שמחת החג, שהוא כפי שכתבתי, לשמוח על שיצאנו לחירות מעול עבדות מצרים.

זה אמנם לא ממש דומה אך בהחלט יש בדברי איזה מהלך כדי להבין את הטעם השלישי.

[סורגים]

ולא הבנתי טעמו.
הרי ישראל יצאו כמה ימים אחרי אותה שבת, מדוע אפוא יתכנה השבת 'הגדול' על שום ניסי היציאה שבכלל לא ארעו בשבת עצמה?!
ברשות מרא דאתרא הדין, כבר מבואר בספה"ק שהתעוררות כל יו"ט נשפעת מהשבת שלפניו, כן בכל יו"ט ויו"ט, וכן בהתעוררות הנס נשפע ג"כ מהשבת שלפניו, וכמאמר הזוה"ק (כמדומני בזה"ל) "מינה מתברכין כל שיתא יומין", וע"כ גם בנס יציאת מצרים התחילה התנוצצות הנס ביום השב"ק שלפניו.
ולפי זה מובן למה נקראת שבת הגדול על שם נס יציאת מצרים, שכבר מיום שב"ק החלה להופיע התנוצצות נס יציאת מצרים.

א. העולה מדבריך טעם רביעי מדוע נקראית שבת הגדול.
ב. דברי הזוהר הק' מן הסתם קאי רק על לאחר מתן תורה, ובכל אופן, היהודים במצרים לא שמרו את השבת ועל אלו שאינם שומרים את השבת שאינם מכבדים אותו ואינו מענגים אותו עליהם מפורש שם בזוהר הק' שאינם ממשיכים כל השפעה על ימות השבוע.

[הוגה ומעיין]

גם הדרך שנאמרה לעיל שמטעם כלשהו א"א לשמוח בפסח על נס היציאה ולכן מקדימים, חלש הוא, שהרי מה"ט לא היה צריך להקדים לשבת שלפניו דווקא אלא היה אפשר להקדים לערב פסח למשל. לא מצאנו במקורות אלו עניין בשבת שלפני (אלא בזוהר שהובא, וזה לא מתאים וכמו שהעירו).

נראה על פי הפשט, שאין כאן טעם שלישי אלא השלמה לטעם השני (ואכן לפני הטעם השני כתוב "ועוד", ואילו לפני השלישי לא כתוב אלא "או", שאינו טעם נפרד). והדרשן הוסיפו כיון שהוקשה לו על הטעם השני למה נקרא בשם "הגדול" דווקא, כיון שלא נמצא לשון "הגדול" על נס הקרבן, ולכן הוסיף כהשלמה, שנקרא "הגדול" על שם נס היציאה עצמה שבו מצאנו לשון זה במדרש שהביא, והטעם משום שהיה מופלא, וכיון שייחדו את השבת שלפני כן על שם נס הקרבן, צירפו לו את נס היציאה שהשתלשל מאותו מאורע, שהיה "גדול", ולכן קראוהו "שבת הגדול".

[רחמים]

ולא הבנתי טעמו.
הרי ישראל יצאו כמה ימים אחרי אותה שבת, מדוע אפוא יתכנה השבת 'הגדול' על שום ניסי היציאה שבכלל לא ארעו בשבת עצמה?!

עיין בדברים אחדים להחיד"א סוף דרוש שבת הגדול‏ שמסביר שהיה לעם ישראל את הכח לעמוד בנסיון בזכות השבת שמראה על ביטול העולם הזה וממילא על פי דבריו י''ל שזו הכוונה שגם נס היציאה קרא בזכות השבת שקודם ליציאה.

[חכם באשי]

נראה על פי הפשט, שאין כאן טעם שלישי אלא השלמה לטעם השני (ואכן לפני הטעם השני כתוב "ועוד", ואילו לפני השלישי לא כתוב אלא "או", שאינו טעם נפרד). והדרשן הוסיפו כיון שהוקשה לו על הטעם השני למה נקרא בשם "הגדול" דווקא, כיון שלא נמצא לשון "הגדול" על נס הקרבן, ולכן הוסיף כהשלמה, שנקרא "הגדול" על שם נס היציאה עצמה שבו מצאנו לשון זה במדרש שהביא, והטעם משום שהיה מופלא, וכיון שייחדו את השבת שלפני כן על שם נס הקרבן, צירפו לו את נס היציאה שהשתלשל מאותו מאורע, שהיה "גדול", ולכן קראוהו "שבת הגדול".

יש טעם בדבריך. תודה רבה לך.

[סורגים]

גם הדרך שנאמרה לעיל שמטעם כלשהו א"א לשמוח בפסח על נס היציאה ולכן מקדימים, חלש הוא, שהרי מה"ט לא היה צריך להקדים לשבת שלפניו דווקא אלא היה אפשר להקדים לערב פסח למשל.

היה לך להקשות גם על הטעם השני, שמשכו וקחו חלה אז בי' לחודש והיה בשבת, מדוע קבועה לשבת הגדול והיה להם לקבוע אותו בערב פסח.
ולעצם הענין, מדוע לא קבעו אותו בערב פסח כבר ביארתי לעיל שהנס שהצליחו לעבור את 'בעל צפון' יתכן בהחלט שקרה בשבת. כעין הנס של משכו וקחו שחל אז בשבת ועל כן נקבע יום השבת לציון נס זה.

[חכם באשי]

גם הדרך שנאמרה לעיל שמטעם כלשהו א"א לשמוח בפסח על נס היציאה ולכן מקדימים, חלש הוא, שהרי מה"ט לא היה צריך להקדים לשבת שלפניו דווקא אלא היה אפשר להקדים לערב פסח למשל.

היה לך להקשות גם על הטעם השני, שמשכו וקחו חלה אז בי' לחודש והיה בשבת, מדוע קבועה לשבת הגדול והיה להם לקבוע אותו בערב פסח.

לא נכון.
הרי בשבת שלפני הפסח משכו כל אחד מישראל שה לפסחו, וכבר אז ראו המצריים שהם מתכוננים לשחוט את אלוהיהם והיו 'מתפוצצים' ולא יכלו לעשות כלום. וזהו הנס.

[סורגים]

כמוך כמוני.
ואפשר שלא הובנתי.
מן הטעם הראשון אתה למד שאם הנס קרה בשבת יש לקבוע זכר לנס בשבת דייקא, וממילא אין להקשות מדוע לא קבועה בערב פסח למשל.

כלומר, בערב פסח באחד מימי החול אי אפשר לקבוע אותו כי הנס של בעל צפון קרה בשבת.
ובשבת פסח גם לא יכלו לקבוע אותו משום אין מערבין שמחה בשמחה על זה הדרך שכבר כתבתי לעיל.

[חכם באשי]

או. קיי.
נשאר רק הפרט ה'זניח' שבכזה מקרה 'אין מערבין שמחה בשמחה'.
עדיין לא הבאת לי מקור המסכים לתפיסה זו, ואני מדבר על מקור (לא קבלי) שמזמן הראשונים, לכל המאוחר.

[סורגים]

למה קבלי. הפניתי אותך לספר עמק הברכה ישנו באוצר תלמיד מרן הגרי"ז ז"ל שכתב להקשות איך מותר לשמוח בשמיני עצרת עם סיום התורה ולהסיח דעת מן השמחה של ושמחתך בחגיך. וראה היטב בדברי הרמב"ם ובמפרשים, שיש לשמוח בשמח החג, ולא לשמח את אשתו.
כלומר, בכל חג התורה ציוותה אותנו על מה לשמוח ואין לנו רשות בימי החג לציין ולחוג ולשמוח עם דברים אחרים שקרה לנו. אגב, אמש ראיתי בספר מועדים וזמנים שגם הוא כותב להסביר איך אנו שמחים בשמחת סיום התורה ומבטלים בזה שמחה החג. יעוש.

[חכם באשי]

שמת לב שציינת לחיבורים מאוחרים?
אני, 'משום מה', לא אוהב לתלות את המוקדם במאוחר. כל זמן שאין לי מקור (ברור, יחסית) לתפיסה זו מתקופת הראשונים אינני יכול להסביר כן דברי אחד מהראשונים.

[סורגים]

שנו חכמים בלשון המשנה במו"ק דף ח' ע"ב וז"ל אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו ופריך בגמ' וכי שמחה היא לו מאי הוי א"ר [יהודה] אמר שמואל לפי שאין מערבין שמחה בשמחה רבה בר רב הונא אמר מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו א"ל אביי לרב יוסף הא דרבה ב"ר הונא דרב הוא דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מניין שאין נושאין נשים במועד שנאמר ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך.

עיין שם ובמפרשי הרמב"ם.

[חכם באשי]

קשה מאוד להקיש את 'שמחת אשתו' לציון די 'סתמי' את השבת של פסח כ'שבת הגדול'.
הרי ב'שבת הגדול' אין איזה דין מיוחד לשמחה, זה 'רק' ציון מאורע. משהו כזה. לא יותר.

[סורגים]

בטרם כל עלינו לברר מהו כוונת המחבר ושבת זו נקראית שבת הגדול, אם אין זה נוגע למעשה ולתוספת שמחה, וכידוע שהמחבר כותב רק מה שנוגע הלכה למעשה, וכבר עמדו על כך המפרשים השונים והקושיא ידוע.
אם אכן כך הם פני הדברים, שאין זה נוגע למעשה ואין צריך להוסיף בשבת זו כל שמחה וכדו' כבודו בהחלט צודק שאין להשליך מושמחת בחגיך ולא באשתך על שבת הגדול.

[סורגים]

קשה מאוד להקיש את 'שמחת אשתו' לציון די 'סתמי' את השבת של פסח כ'שבת הגדול'.
הרי ב'שבת הגדול' אין איזה דין מיוחד לשמחה, זה 'רק' ציון מאורע. משהו כזה. לא יותר.

אפשר יש לומר בזה, שגם אם לא נקבע יום השבת הגדול ליום שמחה אך בפועל הוא מביא שמחה כאשר יתבונן בגודל הנס, וזה אסור משום ושמחת בחגיך ולא באשתך.

מעניין לעניין: ראיתי בפסקי דין ירושלים דיני ממונות שכתבו לדון אם מותר לקנות פיס בחג והאם אין בזה משום ושמחת בחגיך ולא בשמחת אשתך.
בזה"ל:
"...ונראה שהטעם שלא תשתכח שייך דוקא בשמחה נפשית ורוחנית ולא בשמחה חומרית, דאין להעלות על הדעת שאסור לקנות שטרי הגרלה במועד שגילו לו שבהם יזכה באותו יום בסכום רב ועצום, וע"כ דבשמחה חומרית לא שייך שתשתכח שמחת החג, מה שאין כן בשמחת הנישואין שהיא שמחה רוחנית יבוא לידי שכחה של שמחת החג.