ששה בכרס אחד בלידת משה רבינו עליו השלום

[רחמים]

ב. כמה לידות היו שם בממוצע לעת עתה לא מצאתי מי שעמד ע"ז.

עיין באזנים לתורה וז''ל:

אזניים לתורה.png (414.19 KiB) נצפה 6577 פעמים

אזניים לתורה2.png (32.39 KiB) נצפה 6577 פעמים

[רחמים]

באמת שלא ברור לי מה הגדר, כי בבואנו לדון אם לסמוך על הנס אם לאו אנו מתחשבים עם הסטטיסטיקה ויש לכך דוגמאות לרוב.

אך מדברי הצד"ל והרע"א משמע שבדווקא אמרו ששה בכרס אחד כיון שלא רצו לפרש שהתחרש שם 'נס'. - כעין מה שכתב ראב"ע בזה"ל.

אולי מלת וישרצו רמז שילדו נשיהם תאומים ויותר ואני ראיתי ד' בנים שילדה אשה אחת והרופאים נותנים טעם עד שבעה יגיע בבטן אחת.

וצ"ב.

לדעתי נס אינו דבר מוחלט אלא יש בו כמה וכמה דרגות יש נס נסתר יותר ויש נסתר פחות ויש נס גלוי, והרי גם הטבע הוא נס רק כאשר נס קורא באופן תמידי הוא נקרא בפי העולם טבע, אבל בוודאי שכל זמן שאין זה נס גלוי כמו שחומץ דולק בוודאי שהכל תלוי בסטטיסטיקה וכל מאורע שלא קורא ברוב הפעמים מתחיל להיות נס, בכל מקרה לגבי הלידות במצרים אף שהיום גם קימות כמה לידות כאלו בכל בעולם אבל במצרים זה היה אצל כל הנשים מבני ישראל ולא משבט לוי ללא יוצא מן הכלל וגם שכל השישה היו חזקים ובריאים וכאילו נולדו לבד זה מעל ומעבר לכל סטטיסטיקה וזה נס למהדרין.

[אוצר החכמה]

החשבון שהובא מהאזנים לתורה בשם ר' אליעזר גורדון יפה מאד, מה שפליאה בעיני הוא שכתב שם שבימי משה חיו שבעים שנה מהפסוק ימי שנותינו בהם והוא הפך הגמרא יבמות סד ב, ותוספות שם.

[רחמים]

החשבון שהובא מהאזנים לתורה בשם ר' אליעזר גורדון יפה מאד, מה שפליאה בעיני הוא שכתב שם שבימי משה חיו שבעים שנה מהפסוק ימי שנותינו בהם והוא הפך הגמרא יבמות סד ב, ותוספות שם.

וז''ל התוספות מסכת יבמות דף סד עמוד ב

ימי שנותינו בהם שבעים שנה - אף על גב דהאי קרא בתפלת משה כתיב מסתמא דוד אמרו שמצינו שחי כך אבל משה מצינו שחי יותר.


א''כ התוס' לא דיברו על כללות הדור אלא על אנשים פרטיים

[אוצר החכמה]

להיפך. הגמרא אומרת שבימי דוד אימעוט שני, שהכוונה שהדור כולו חיו פחות, ומביאה הגמרא ראיה מהפסוק הזה. שואל תוספות הלא בפשטות פסוק זה אמרו משה וא"כ נאמר על דורו של משה, ומתרץ שהיה פשוט לגמרא שאמרו דוד אע"פ שנאמר בתפילה למשה, שכן משה שחי יותר לא ייתכן שאמר לשון זו אלא דוד, אבל ודאי הכוונה היא כפשט הגמרא שמדבר על הדור כולו.

[רחמים]

באמת צריך פשט בגמ' אבל עיין ברמב"ן בראשית פרק ה פסוק ד וז''ל:

והסבה באריכות ימיהם, כי אדם הראשון, מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, נעשה בתכלית השלימות בנוי, בכח, בקומה. וגם אחרי שנקנס עליו שיהיה בן מות היה בטבעו לחיות זמן רב. וכאשר בא המבול על הארץ נתקלקל עליהם האויר, והלכו ימותם הלוך וחסור, כי עד המבול היו ימיהם בארך ההוא, ויש מהם שחיו יותר מאדם. ושם שנולד קודם המבול חיה שש מאות, הועיל לו החוזק שנולד בו, והזיק לו האויר שנתקלקל. ובניו הנולדים אחר המבול נתקצרו ימותם, ושבו לארבע מאות:
ותראה שהיה זה בהם עד הפלגה, וכאשר משל עליהם שנוי האוירות בהפלגה נתקצרו עוד ימיהם, כי פלג, אשר בימיו נפלגה הארץ, שב לחצי ימיהם למאתים שנה. ונראה כי בדורות אברהם יצחק ויעקב היו הימים בעם שבעים ושמנים שנה, כאשר הזכיר משה רבינו בתפלתו (תהלים צ י). אבל הצדיקים בדורותם יראת ה' תוסיף בהם ימים, כי פרעה תמה על יעקב, והוא הפליג לו בימי אבותיו, כמו שאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם (להלן מז ט):


ועיין עוד בספר מורה הנבוכים חלק ב פרק מז

אבל מה שכתבה בו התורה ממדת ימי האנשים ההם, אני אומר שלא חיה הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו, ואמנם שאר האדם חיו הימים הטבעיים הנהוגים, והיתה הזרות הזאת באיש ההוא אם לסבות רבות במזונו והנהגתו, או ע"ד המופת ונוהג מנהגו, ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה

[לעיקוואד]

בגבורות ה' למהר"ל מסביר שהשיטה שהיו ששים בכרס אחד אינו כפשוטו עיי"ש, ולא ברור אם לדעתו גם מ"ד שהיו ששה בכרס אחד אינו כפשוטו.

א. הנידון כאן, מהו הכוונה בכרס אחד, אם הכוונה לשישייה או לשש נפשות ממוצע בכל בית, מה שאינו מסתבר וכפי שכתב הרב אוצה"ח.

גם אילו היו מבארים בששה בכרס אחת היינו שכך ראוי להיות בעצם אע"פ שלא תמיד היה או משהו דומה על דרך המהר"ל ומתוך ביסוס ראוי היה אפשר לקבל, אבל הרעיון שהכוונה היא לממוצע לידות לאשה, אינו במשמעות הדברים וכמו שהביאו כאן רבות.

מה שהבאת בשם המהר"ל ששים לאו דווקא, אינו קשור לעניינינו, ויתכן בהחלט שגם המהר"ל מודה שהכוונה לבבת אחת. לשישייה או לחמישייה.

ב. מדברי הרע"א שם בברכות משמע שגם הוא מודה שלא שייך בבת אחת יותר משישה. ע"ש היטב בדבריו.

אכן כנראה מהר"ל נוקט שהכוונה בבת אחת, ורואים זאת ברור מקושייתו שאין מקום לששים בכרס אחד עיי"ש. אך הוא מוציא את המספר מדי פשוטו, וא"כ אפשר לומר שגם המספר ששה אינו כפשוטו ובאמת היה אחד או שתים בכל פעם ולא אמרו ששה אלא לטעם פנימי המבואר שם במהר"ל.

[לייטנר]

ועיין עוד בספר מורה הנבוכים חלק ב פרק מז

אבל מה שכתבה בו התורה ממדת ימי האנשים ההם, אני אומר שלא חיה הימים ההם אלא האיש ההוא הנזכר לבדו, ואמנם שאר האדם חיו הימים הטבעיים הנהוגים, והיתה הזרות הזאת באיש ההוא אם לסבות רבות במזונו והנהגתו, או ע"ד המופת ונוהג מנהגו, ולא יסבול שיאמר בזה זולת זה

וע"פ מו"נ זה מסביר התו"ת את הביטוי 'תמים היה בדורותיו' - לא בדור אחד היה תמים, אלא בכמה וכמה דורות, שהרי הוא חי כ"כ הרבה שנים.

להיפך. הגמרא אומרת שבימי דוד אימעוט שני, שהכוונה שהדור כולו חיו פחות, ומביאה הגמרא ראיה מהפסוק הזה. שואל תוספות הלא בפשטות פסוק זה אמרו משה וא"כ נאמר על דורו של משה, ומתרץ שהיה פשוט לגמרא שאמרו דוד אע"פ שנאמר בתפילה למשה, שכן משה שחי יותר לא ייתכן שאמר לשון זו אלא דוד, אבל ודאי הכוונה היא כפשט הגמרא שמדבר על הדור כולו.

המהר"ל מסביר שעד ימי דוד המלך היתה אבולוציה והתפתחות, וכנראה סומך דעתו על כך.

[ארי שבחבורה]

מה שפליאה בעיני הוא שכתב שם שבימי משה חיו שבעים שנה מהפסוק ימי שנותינו בהם והוא הפך הגמרא יבמות סד ב, ותוספות שם.

וכבר קדם לר' אליעזר גורדון בזה ה'ספורנו' בביאורו על התורה שכותב בביאור הפסוק "ומשה בן שמונים שנה" (שמות ז,ז), וז"ל: ועם כל זקנתם השכימו והזדרזו לרצון קונם. כי אמנם מי שהגיע לשמונים גם בימים ההם כבר עבר ימי השיבה והגיע ל'גבורות', כמו שהעיד בתפילתו באמרו "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, עכ"ל.
והשוה עוד לדברי הנצי"ב בביאורו על שיר-השירים 'מטיב שיר' (א,א), וז"ל:
...והרי זה כמו ספר תהלים שעשה דוד... ונקרא כולו על שמו, וכדכתיב (תהלים עב,כ) "כלו תפלות דוד בן ישי", אע"ג שיש בהם מזמורים שאמרום אחרים - היינו עשרה זקנים, אלא שדוד גם כן אמרם ברוח הקודש והגיה בהם והוסיף משלו. כמו ב"תפלת משה איש האלהים" (פרק צ') כתיב (פסוק י') "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" ואמרו על זה ביבמות (סד,ב): והא בימי דוד אימעוט שני שנאמר "ימי שנותינו וגו'". אלא שאת זה יש לדחות על פי גירסת הרי"ף (כ,א מדפי הרי"ף): והא בימי רבי אימעוט שני שנאמר "ימי שנותינו וגו'", ועל כרחך לא נקיט הגמרא את הזמן שנאמר בו אותו מקרא אלא את זמן המשנה - עיי"ש, ואם כן אפשר שבאמת גם בימי משה היו גם כן ימי האדם שבעים שנה.

[סורגים]

א. כדברי הנצי"ב שהביא ארי שדוד המלך עליו השלום הגיה ושיכתב את הפרקים שבתהלים שנאמרו על ידי עשרה זקנים כך עולה מהרבה מקומות בחז"ל. ולפי"ז באמת תמוה איך הוכיח מזה רבי אליעזר גורדון ז"ל שימי חייהם בימי משה היו שבעים שנה. (ומזה יש לתמוה גם על מה שהביא בשם הספורנו, מה גם שבכמה מקומות בחז"ל כמו במלחמת סיחון ועוד מתואר ומסופר על גבורתו של משרע"ה ולדבריו כבר הגיע מרע"ה לגבורות כדרך כל העולם - וגם איך זה שנשא את צפורה אם הגיע לגבורות כדרך כל העולם).
ב. ידוע מה שכתב המ"ב שאין לומר ימי שנותינו שבעים שנה בתפילה קודם התהלים שהרי הרבה מאריכים ימים מעבר לשבעים שנה ובהכרח שמה שאמר ימי שנותינו שבעים שנה אמרו דוד המלך ע"ה על עצמו ולא על הכלל.
ג. עיין היטב בדברי רש"י בתהלים ומדבריו עולה שאין הכוונה שימי חייהם היו שבעים שנה, שרש"י כתב להדגיש את הבהם, כלומר ימי שנותינו בהם שבעים שנה, בהם, בחטאים אלו, ותחת כעסך. אך לא על הכלל.

[הכהן]

וגם איך זה שנשא את צפורה אם הגיע לגבורות כדרך כל העולם

לא הבנתי, הוא נשא אותה בצעירותו!

[סורגים]

וגם איך זה שנשא את צפורה אם הגיע לגבורות כדרך כל העולם

לא הבנתי, הוא נשא אותה בצעירותו!

אתה צודק שקודם היה במדין ורק אח"כ עמד בפני פרעה בהיותו בן שמונים שנה.

אמנם כבר כתב הרמב"ן שמות ב פסוק כ"ג כל החשבון שהגיע למדין לסוף ששים שנה ואז נישא לציפורה.

והקרוב כי בסוף הזמן בא למדין ונשא צפורה, כי כשהיה לו הדבור הזה עדיין לא הוליד ממנה רק בנו הבכור גרשום

וגם אם לא נתפוס כפי שהניח הרמב"ן שנשא את צפורה בטרם חזר למצריים ועיין ראב"ע, כו"ע מודים שהוליד את בנו אליעזר בגיל שמונים, ובהכרח שלא הגיע לגבורות כדרך כל האדם. - ויש ליישב בדוחק.

[רחמים]

וגם איך זה שנשא את צפורה אם הגיע לגבורות כדרך כל העולם

לא הבנתי, הוא נשא אותה בצעירותו!

אתה צודק שקודם היה במדין ורק אח"כ עמד בפני פרעה בהיותו בן שמונים שנה.

אמנם כבר כתב הרמב"ן שמות ב פסוק כ"ג כל החשבון שהגיע למדין לסוף ששים שנה ואז נישא לציפורה.

והקרוב כי בסוף הזמן בא למדין ונשא צפורה, כי כשהיה לו הדבור הזה עדיין לא הוליד ממנה רק בנו הבכור גרשום

וגם אם לא נתפוס כפי שהניח הרמב"ן שנשא את צפורה בטרם חזר למצריים ועיין ראב"ע, כו"ע מודים שהוליד את בנו אליעזר בגיל שמונים, ובהכרח שלא הגיע לגבורות כדרך כל האדם. - ויש ליישב בדוחק.

גבר יכול להוליד בכל גיל - מדעית.
ובפרט משה רבינו שנאמר עליו לא כהתה עינו ולא נס ליחו.

[הכהן]

גבר יכול להוליד בכל גיל - מדעית.
ובפרט משה רבינו שנאמר עליו לא כהתה עינו ולא נס ליחו.

בלי להתווכח עם הקביעה, מה פירוש הפסוקים: הלבן מאה שנה יוולד" ואדוני זקן"?

[שפה ברורה]

גבר יכול להוליד בכל גיל - מדעית.
ובפרט משה רבינו שנאמר עליו לא כהתה עינו ולא נס ליחו.

בלי להתווכח עם הקביעה, מה פירוש הפסוקים: הלבן מאה שנה יוולד" ואדוני זקן"?

לשון הרמב''ן
http://www.otzar.org/aspcrops/22030_340 ... 012013.asp

לשון האבן עזרא
http://www.otzar.org/aspcrops/22030_339 ... 012013.asp

[בית שביעי]

באשכול הזה יש הרבה נושאים...

אבל מתחילת האשכול פלא שאף אחד לא הביא המדרש שעם משה רבינו נולדה תאומות צפורה ובתיה ומרים! ונלקחה מביתם, וצפורה נלקח לבית יתרו, ובתיה לבית פרעה.

נו איך זה מסתדר שמרים אחותו עמדה בצד לראות? אה זה לא היתה מרים לדעה זו, אלא בתיה!

והגם שכבר הבאנו בשם האור החיים הק' שמותר לפרש שלא כחז"ל בפירוש הכתובים, פשוט הדבר שאין לנו לעמך רשות לפרש שלא כחז"ל על סמך דברי האור החיים אלו. ורש"י כידוע מעתיק דברי חז"ל

מה פשוט ומה דרש? יש לנו מאמרים נפלאים מחילוני בת זמינינו ותגובת חרדי, והופכין הפשט לדרש ודרש לפשט... כי הכל מודים שאין הכתוב כפשוטו...
וזה שייך לאשכול הזה viewtopic.php?f=7&t=11812


ויש הרבה (המון) להעיר, אבל זה להתחלה.

[לייטנר]

מר נוי הנ"ל גם מאפשר את הריבוי הטבעי החל מהשבטים עצמם, ז"א שגם הם הולידו כ"א ששה ילדים נוספים במצרים!

קרוב לומר דכל בני יעקב הולידו עוד בנים אחר שבאו למצרים

(העמ"ד במדבר כו ה)

[הכהן]

מר נוי הנ"ל גם מאפשר את הריבוי הטבעי החל מהשבטים עצמם, ז"א שגם הם הולידו כ"א ששה ילדים נוספים במצרים!

קרוב לומר דכל בני יעקב הולידו עוד בנים אחר שבאו למצרים

(העמ"ד במדבר כו ה)

מעניין, יישר!

[תורת חיים]

רמב"ן פרשת במדבר
והנה לא היו שבט הלוים כשאר השבטים, כי מבן חדש ומעלה לא היו רק עשרים ושנים אלף (להלן פסוק לט), ומבן שלשים שנה כלם שמנת אלפים (להלן ד מח), והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכלם, ועדין לא נשאו הארון שתהיה הקדושה מכלה בהם, וזה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם. ואני חושב, שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו) כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך. והנה ישראל, אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם, היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ), כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם, אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים.

מכאן סורגים יכול לראות ש"דעת מקרא" לא פירשו משהו שלא היהבמקור אחר מחז"ל או מפרשני המקרא המסורתיים הנכנסים בבתי המדרש של שומרי המצוות, ולא צריכה להיות בעיה לעיין ב"דעת מקרא".

[תורת חיים]

המסקנא העולה מדבריך היא, שדברי המדרש שנתנו מסיני אינם הגיוניים (עפ"ל), וממילא מי שמקבלם כפשוטו כמו שקבלו אותם כל הדורות מאז מתן סיני הוא חסר היגיון.
הקראים ושאר האפיקורסים במשך הדורות עד לטפשים העוסקים בביקורת המקרא בימינו קדמו לך כבר במסקנא זו, ובמילים אחרות יתוש קדמך.

הרמב"ם בהתייחסו לפרשנות אחגדות חז"ל מדבר על 3 כתות: אחת שבגלל שדברי חז"ל כפשוטם לא הגיוניים ולא סבירים, אומרת שחז"ל דיברו שטויות, ואלו הם הכופרים; שנייה שאומרת שבגלל שחז"ל הקדושים אמרו מה שאמרו, אז הדברים הם כפשוטם, ואלו שוטים; הדרך הנכונה לפי הרמב"ם היא שבגלל שחז"ל היו קדושים הם לא דיברו שטויות אלו דיברו במשל והדברים אינם כפשוטם.
ולפי דברי הרמב"ם האלו, לייטנר לא כופר, אך אתה שוטה.

וכן כלל מפרשי האגדות פירשו את אגדות חז"ל שלא שפשוטם, כמו המהר"ל, המהרש"א וכו'.

[יאיר]

"מותר" ללכת גם כדעת הגר"א...
(הרמב"ם גם לא האמין בשדים וגלגולים, והפעם אחרוג ממנהגי ולא אקשר קישורים)...

[בברכה המשולשת]

על דעת אדוננו הגר"א כבר כתבנו שהיא כדעת כל המקובלים שעיקר אגדות חז"ל באות לשם מסירת תורת הסוד ברמז (וייתכן שהן גם כפשוטן- אך זה משני לעיקר עניינן על-פי סוד)

[תורת חיים]

"מותר" ללכת גם כדעת הגר"א...
(הרמב"ם גם לא האמין בשדים וגלגולים, והפעם אחרוג ממנהגי ולא אקשר קישורים)...

1. גם אם הגר"א רואהאת הדברים כפשוטם, אין זה אומר שלא לראות את הדברים כך זו כפירה כפי שניסה מישהו לומר כאן, שהרי הרמב"ם לא סבר כך וגם לא גדולי פרשני האגדה כמו המהר"ל והמהרש"א, ולאותו אחד צ"ל ש"מותר" ללכת גם כדעת הרמב"ם, המהר"ל והמהרש"א...
2. אכן רבים תמהו על הרמב"ם (וזו גם דעת האברבנאל) לעניין השדים והרוחות, וגמרות מפורשות הן על קיומם של שדים ורוחות כמו לילית ואשמדאי ועוד, וקריאת שמע על המיטה היא לשמירה מן המזיקין ובליל הסדר שהוא ליל שימורים מצמצמים ואומרים חוץ מברכת "המפיל" רק "שמע ישראל" ו"ואהבת" ו"השכיבנו".

[נוטר הכרמים]

לתשומת לבם של הרבנים החשובים.
א. בנוגע לנשים שילדו יותר מששה בנ"ך יש לצרף את דברי הגמ' סוף ברכות ס"ג ע"ב בני עובד אדום. וברש"י שם כל אחת ילדה ששה הם חמישים וארבע הוסיף עליהם שמונה בנים הראשונים הרי ששים ושנים לעובד אדום. - כלומר, כל אחת מהן ילדה שבעה בנים.
ב. ובנוגע לששה בכרס אחד, המבואר שם בברכות וכך לפחות הבין שם הרע"א בגליון שהכוונה בלידה אחת ששה ועיין גם תוס' נדה י"ג ע"ב ד"ה עד וכן משמע לכאו' בילקוט ריש שמות בפסוק וישרצו הגדולים שבשרצים יעו"ש.

כמו"כ יעו"ש במהרש"א בברכות שכתב שכך היה במצרים.

בנוגע לציון הגרע"א הנ"ל אעתיק הרשום עמדי דבר נפלא:
הנה איתא בשילהי ברכות (סג, ב),

פתח רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש ויברך ה' את עבד אדם (הגתי) בעבור ארון האלהים, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא אכל ושתה, אלא כבד ורבץ לפניו כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו, ומאכילו ומשקהו, ומהנהו מנכסיו - על אחת כמה וכמה. מאי היא ברכה שברכו, אמר רב יהודה בר זבידא: זו חמות ושמונה כלותיה שילדו ששה ששה בכרס אחד.

והגרע"א בגליון הש"ס שם כתב, וז"ל,

בצידה לדרך פרשה שמות כתב בשם המפרשים דז' חדרים יש באשה שלשה מימין ושלשה משמאל ואחד באמצע אם תתעבר מימין יהיו זכרים ובשמאל נקבות ובאמצע טומטום או אנדרוגינוס ונתעברו מכל החדרים רק לא מאמצע דטומטום הוי סימן קללה.

[וכבר נמצא כן בפי' ר' חיים פלטיאל כאן, וכן בגור אריה בשם יש מפרשים, ומהרל כתב דבב"ר לא משמע הכי, דאיכא למאן דאמר שהיו יולדות י"ב בכרס אחד, ודריש פרו ב', וישרצו ב', וירבו ב' וכו', יעו"ש].

ולפי"ז מטו בי מדרשא דבר נפלא ביותר, דהנה מקור דבר זה דילדו ששה בכרס אחד מבואר בדברי רבותינו הראשונים, עי' דעת זקנים מבעלי התוספות, וז"ל, ורמז מדכתיב ו' לישני פריה ורביה פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד, (ועי' עוד בהדר זקנים ובפי' ר"ח פלטיאל ובעמר נקא ובפנים יפות), ואמנם יש לדקדק לפי"ז בלישנא דקרא בסמוך (א, כ) וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד, מפני מה כתיב הכא רק ג' תיבות של ריבוי.

אכן לפי דברי הצדה לדרך הנ"ל מבואר היטב, שהרי פס' זה מיירי במיילדות שלא הצילו במעשיהם אלא את הזכרים שבקשו המצרים להשליך ליאור, אבל לא את הנקבות שממילא הניחום לחיות, ונמצא שהמילדות הצילו מכל הריון ג' עוברים מתוך ששה. וזהו שמדקדק הכתוב לומר אחר מעשיהן 'וירב העם ויעצמו מאוד', שלש לשונות ריבוי בלבד שנתווספו בזכות מעשי המילדות. [בשם דודי הגאון רבי שלמה אריאלי שליט"א].

[פי האתון]

ייש"כ, מתוק מדבש.

אך זאת אעירה, שיוצא לפי"ז: שגם בבית עובד אדום, ילדו כל אחת ג' זכרים וג' נקבות.

ומה נעשה שבפסוק מפורש לא כך?
(דברי הימים א' כ"ו ז') בְּנֵי שְׁמַעְיָה (שהיה הבכור של עובד אדום) א) עָתְנִי ב) וּרְפָאֵל ג) ועוֹבֵד ד) אֶלְזָבָד (אֶחָיו בְּנֵי חָיִל) ה) אֱלִיהוּ ו) וּסְמַכְיָהוּ:

הרי שהיו כולם (השישיה שנולדה לשמעיה בכורו של עובד) זכרים...

(הבנים של שאר בני עובד לא מפורשים שם בהמשך).