ששה בכרס אחד בלידת משה רבינו עליו השלום

[לייטנר]

נראה רחוק מאד לפרש ששה בכרס אחת שהכוונה שלא מתו מסקרלנטינה בגיל 5.

אפשר לא להגיב, מאשר להגיב תגובה לא לעניין.

מה הדבר הזה, בעיני לומר שששה בכרס אחת של האשה הכוונה שהאריכו ילדיה ימים ולא חלו במחלות שונות במשך השנים, (לזה הלא התייחסתי אני בדברי שעליהם בנית) זה פירוש מוזר, אם בעיניך זה נראה, שיערב לך.

תמותת ילדים אינה מוות בגיל חמש וגם לא בגיל שמונה.
סביר בעיני (ובודאי אמרו את זה קודם לפני. זה לא משנה) שהמשתה הגדול ביום גמילת יצחק היה שמחה על מעברו של יצחק מהיותו תינוק, המסוכן לחיות, להיותו אדם. לאמר, כל עוד ילד צמוד לאמו, הוא עדיין חלק ממנה. מבחינת מנייתו כאדם.
אחר כל זאת, מונח לפניך חשבון, ודרכך לדחות אותו מוזרה ביותר. הרי אם נשוב לכך שנשים ילדו שישיות, המספרים יהיו רבים מכל מספר נורמטיבי, אף אם נאמר שיצאו ב'אחד מחמש מאות' (ובכך תשובה גם להכהן. אם כי, בוודאי הדבר תמוה, שהרי א"א לומר שחז"ל לא ידעו את החישוב המובא לעיל, ח"ו).

[היימישער]

הכוונה, למשל, ל'אחד מחמישה', 'אחד מחמישים' או 'אחד מחמש מאות'. בהנחה שאתה מוכן לקבל את זה שהדעות האלה סותרות אחת את השניה, אין סיבה לומר שגם אם אין היגיון להסביר כפי שהסברת (בהנחה שאין כזה), חובה לעשות כן כדי להעמיד מדרש (!).

כדי להסביר ניסים לא צריך הגיון.

[לייטנר]

הכוונה, למשל, ל'אחד מחמישה', 'אחד מחמישים' או 'אחד מחמש מאות'. בהנחה שאתה מוכן לקבל את זה שהדעות האלה סותרות אחת את השניה, אין סיבה לומר שגם אם אין היגיון להסביר כפי שהסברת (בהנחה שאין כזה), חובה לעשות כן כדי להעמיד מדרש (!).

כדי להסביר ניסים לא צריך הגיון.

צריך היגיון כדי להביע דעה.

[היימישער]

המסקנא העולה מדבריך היא, שדברי המדרש שנתנו מסיני אינם הגיוניים (עפ"ל), וממילא מי שמקבלם כפשוטו כמו שקבלו אותם כל הדורות מאז מתן סיני הוא חסר היגיון.
הקראים ושאר האפיקורסים במשך הדורות עד לטפשים העוסקים בביקורת המקרא בימינו קדמו לך כבר במסקנא זו, ובמילים אחרות יתוש קדמך.

[רחמים]

היו גם הרבה ילדים נוספים שעד כעת לא נלקחו בחשבון באשכול זה והם השלוש מאות תינוקות ששחט פרעה כל יום שזה 365 X מי יודע כמה שנים כנראה לפחות שמונים וגם נוסיף לזה את כל אלה שנשקעו בטיט ונזרקו ליאור.

[לייטנר]

המסקנא העולה מדבריך היא, שדברי המדרש שנתנו מסיני אינם הגיוניים (עפ"ל), וממילא מי שמקבלם כפשוטו כמו שקבלו אותם כל הדורות מאז מתן סיני הוא חסר היגיון.
הקראים ושאר האפיקורסים במשך הדורות עד לטפשים העוסקים בביקורת המקרא בימינו קדמו לך כבר במסקנא זו, ובמילים אחרות יתוש קדמך.

זו המסקנה שהלעיטו אותך בכך: כל מי שלא חושב שהמדרש הוא כפשוטו = כופר.
אתה כולל בהגדרה זו גם את הרמב"ם?!

[אוצר החכמה]

מה הדבר הזה, בעיני לומר שששה בכרס אחת של האשה הכוונה שהאריכו ילדיה ימים ולא חלו במחלות שונות במשך השנים, (לזה הלא התייחסתי אני בדברי שעליהם בנית) זה פירוש מוזר, אם בעיניך זה נראה, שיערב לך.

תמותת ילדים אינה מוות בגיל חמש וגם לא בגיל שמונה.
סביר בעיני (ובודאי אמרו את זה קודם לפני. זה לא משנה) שהמשתה הגדול ביום גמילת יצחק היה שמחה על מעברו של יצחק מהיותו תינוק, המסוכן לחיות, להיותו אדם. לאמר, כל עוד ילד צמוד לאמו, הוא עדיין חלק ממנה. מבחינת מנייתו כאדם.
אחר כל זאת, מונח לפניך חשבון, ודרכך לדחות אותו מוזרה ביותר. הרי אם נשוב לכך שנשים ילדו שישיות, המספרים יהיו רבים מכל מספר נורמטיבי, אף אם נאמר שיצאו ב'אחד מחמש מאות' (ובכך תשובה גם להכהן. אם כי, בוודאי הדבר תמוה, שהרי א"א לומר שחז"ל לא ידעו את החישוב המובא לעיל, ח"ו).

תמותת תינוקות היא בשנים ראשונות, במחלות ילדות באירופה מתו גם בגיל יותר גדול, ואין לנו מושג מה היה אחוז תמותת התינוקות במצרים.

אני לא מבין, המאמר שהבאת טוען שהחשבון אינו עולה יפה בהנחה שנולדו ששה בממוצע לאשה, וכדי לפתור את הבעיה הוא צריך לגייס גיור של נשים מצריות.
למה ההנחה שנולדו ששה בכרס אחת כפשוטו מגיע למספרים רבים מכל מספר הגיוני, נניח שנולדו ששה בכרס אחת וכל אשה ילדה שלוש פעמים, ומתוך השמונה עשר שרדו שנים עשר בממוצע (היו מחלות ורדיפות של המצרים והיתה תקופת כל הבן היילוד) מה הבעייה בחישוב זה?

[לייטנר]

כלומר, מספר הלידות קטן ממספר לידות נורמטיבי של אשה, ואת זה חז"ל לא טורחים לומר?!

בכנות, אשמח מאוד לקבל יישוב של המדרשים השונים (רחמים הביא מדרשים לעיל שמהם ברור שהכוונה שבכל לידה היתה שישייה), אבל לא במחיר איבוד ההיגיון.

[אוצר החכמה]

עם המדרש על רבבה כצמח השדה נתתיך, אתה מסתדר. עם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור אתה מסתדר, ורק הנס של ששה בכרס אחת מטריד אותך?

[אוצר החכמה]

כלומר, מספר הלידות קטן ממספר לידות נורמטיבי של אשה, ואת זה חז"ל לא טורחים לומר?!

למה חז"ל צריכים להדגיש את זה אם התוצאה שמספר הילדים גדול בהרבה מהמספר הממוצע של ילדים בלידות רגילות די בזה.

[לייטנר]

עם המדרש על רבבה כצמח השדה נתתיך, אתה מסתדר. עם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור אתה מסתדר, ורק הנס של ששה בכרס אחת מטריד אותך?

אני מסתדר עם המדרשים, בגלל שנקודת המוצא שלי היא לא לקבל כל מדרש כפשוטו.

[היימישער]

המסקנא העולה מדבריך היא, שדברי המדרש שנתנו מסיני אינם הגיוניים (עפ"ל), וממילא מי שמקבלם כפשוטו כמו שקבלו אותם כל הדורות מאז מתן סיני הוא חסר היגיון.
הקראים ושאר האפיקורסים במשך הדורות עד לטפשים העוסקים בביקורת המקרא בימינו קדמו לך כבר במסקנא זו, ובמילים אחרות יתוש קדמך.

זו המסקנה שהלעיטו אותך בכך: כל מי שלא חושב שהמדרש הוא כפשוטו = כופר.
אתה כולל בהגדרה זו גם את הרמב"ם?!

ראשית - אל תשכח שהמלעיטים לפי לשונך הם כל חכמי ישראל לדורותיהם,
שנית - אני מעדיף לא להבין את הרמב"ם מאשר לא להבין את המדרש,
בכל מקרה העובדה שאצל הרמב"ם זה לא נבע מכפירה - לא אומרת שאצל כל אלה - שמה שמוחם אינו מסוגל להשיג אינו קיים - זה לא נובע מכפירה, שלא לדבר על היוהרא הנוטפת מההנחה שמה שאיני מבין אינו קיים.
והרמב"ם הקדוש היה יחיד בענין זה מול כל גדולי הראשונים והאחרונים, ואין הלכה כמותו, ואם הייתי רוצה לגלוש לנושא זה הייתי מזכיר גם את דברי המהרש"ל על הרמב"ם.
ולתוספת בעלמא עיין היטב בדברי הגמ' המצוטטים להלן וראה מה חשב ר' יוחנן שצריך לקרות למי שמאמין רק למה שהוא רואה, אלא א"כ תחליט שגם מעשה זה אינו הגיוני (עפ"ל) ושוב שלום על נפשך.
בבא בתרא דף ע"ה ע"א
כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן? לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו: הני למאן? אמרו ליה: שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: דרוש, רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו: ריקא! אלמלא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.

[לייטנר]

המסקנא העולה מדבריך היא, שדברי המדרש שנתנו מסיני אינם הגיוניים (עפ"ל), וממילא מי שמקבלם כפשוטו כמו שקבלו אותם כל הדורות מאז מתן סיני הוא חסר היגיון.
הקראים ושאר האפיקורסים במשך הדורות עד לטפשים העוסקים בביקורת המקרא בימינו קדמו לך כבר במסקנא זו, ובמילים אחרות יתוש קדמך.

זו המסקנה שהלעיטו אותך בכך: כל מי שלא חושב שהמדרש הוא כפשוטו = כופר.
אתה כולל בהגדרה זו גם את הרמב"ם?!

ראשית - אל תשכח שהמלעיטים לפי לשונך הם כל חכמי ישראל לדורותיהם,
שנית - אני מעדיף לא להבין את הרמב"ם מאשר לא להבין את המדרש,
בכל מקרה העובדה שאצל הרמב"ם זה לא נבע מכפירה - לא אומרת שאצל כל אלה - שמה שמוחם אינו מסוגל להשיג אינו קיים - זה לא נובע מכפירה, שלא לדבר על היוהרא הנוטפת מההנחה שמה שאיני מבין אינו קיים.
והרמב"ם הקדוש היה יחיד בענין זה מול כל גדולי הראשונים והאחרונים, ואין הלכה כמותו, ואם הייתי רוצה לגלוש לנושא זה הייתי מזכיר גם את דברי המהרש"ל על הרמב"ם.
ולתוספת בעלמא עיין היטב במעשה המצוטט להלן וראה מה חשב ר' יוחנן שצריך לקרות למי שמאמין רק למה שהוא רואה, אלא א"כ תחליט שגם מעשה זה אינו הגיוני (עפ"ל) ושוב שלום על נפשך.
בבא בתרא דף ע"ה ע"א
כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן, כולי האי משכחינן? לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים, אמר להו: הני למאן? אמרו ליה: שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: דרוש, רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי. אמר לו: ריקא! אלמלא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.

נו נו, עם דברי ברכה כפי שנתת לי, אכן אין לי צורך להגיב לדבריך יותר.

[הכהן]

מר נוי הנ"ל גם מאפשר את הריבוי הטבעי החל מהשבטים עצמם, ז"א שגם הם הולידו כ"א ששה ילדים נוספים במצרים!
הוא גם לא לקח בחשבון שדורות הראשונים הולדו בגיל צעיר יותר (עי' סנהדרין סט: ) וא"כ היו הרבה יותר משבעה דורות במאתיים ועשרים שנה, מה שגם היום לא הגיוני.
מה שהוא עשה, הוא צמצם את ה'אנומאליה' של הריבוי, ואיר כך יישב אותה בעזרת ששה ילדים לכל אם.
אם נעשה את החשבון בנקודת התחלה שביציאת מצרים היו יותר משמונה מאות אלף גברים וכנגדם נשים, ונוסיף עוד דורות. נבין שאנו לוקים בחסר נתונים ולא ננסה להתווכח עם הבנת רבותינו.

אגב, הוא גם מסביר בהמשך מאמרו המלומד את עבדות מצרים:

בתוך ארבעה דורות קרה להם בדיוק מה שקרה לאוכלוסייה הערבית בארץ ישראל בארבעת הדורות האחרונים: מכיוון שלא רצו (וכנראה גם לא יכולים היו) לצאת מארץ מצרים, נאלצו בני ישראל לקבל על עצמם במצרים כל תעסוקה מזדמנת, כמעט בכל מחיר, בכל מקום. בני ישראל הפכו, מחוסר ברירה, לעובדים בתנאי עבדים. רבים מהם נאלצו לעבוד במרחק רב מביתם; או, לחילופין, לעקור עם משפחתם למחוזות מרוחקים ממרכזי הקהילה העברית. עם הזמן, נאלצו גם ילדים קטנים לצאת לעבודה 'בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה'. הבטחת ברית בין הבתרים 'ועבדום ועינו אותם' התקיימה במלואהּ.

אם נוסיף גם את הסברו על מצב העבודה הזרה בקרב בני ישראל במצרים גם אחרי יציאתם משם, עקב התגיירות נשים שלא לשם שמים, נחפש לנו מעיינות אחרים להרוות את צמאוננו...

[לייטנר]

מר נוי הנ"ל גם מאפשר את הריבוי הטבעי החל מהשבטים עצמם, ז"א שגם הם הולידו כ"א ששה ילדים נוספים במצרים!

ליוסף כנראה נולדו ילדים נוספים, מלבד אפרים ומנשה.

אגב, מר נוי גם מסביר בהמשך מאמרו המלומד את עבדות מצרים...

הסבריו של נוי אינם רלוונטיים לעצם הדיון אודות 'שישה בכרס אחד', ולכן לא הבאתי אותם.
האם אתה מכיר את הביטוי 'שמע את האמת ממי שאמרה'?

[הכהן]

הסבריו רלוונטיים להגדיר אם הוא מקבל את התורה כאמת אבסולוטית אם לאו!
אם הוא 'מבין' רק את מה שנראה לו, אקבל ממנו רק אחרי שאנסה להבין מה לא נכון, ויש הרבה כאלו!

[לייטנר]

הסבריו רלוונטיים להגדיר אם הוא מקבל את התורה כאמת אבסולוטית אם לאו!
אם הוא 'מבין' רק את מה שנראה לו, אקבל ממנו רק אחרי שאנסה להבין מה לא נכון, ויש הרבה כאלו!

אז נראה שאתה מבין את הביטוי הנ"ל בצורה חלקית בלבד.

[הכהן]

כשהאמת חלקית אני מקבל אותה חלקית...
הסברתי קודם שהשאלות שלו לוקות בחסר, וכן הנתונים עליהם הוא בונה את תירוצו, וכל זה במטרה להוכיח את מה שהוא רוצה, אז מה נשאר לי לקבל?

אגב, מלבד יוסף שגם אם הוליד בנים נוספים, נאמר עליהם 'על שם אחיהם ייקראו', מה נעשה עם משפחות הבנים הנוספים של אחד עשר אחיו?

[אוצר החכמה]

עם המדרש על רבבה כצמח השדה נתתיך, אתה מסתדר. עם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור אתה מסתדר, ורק הנס של ששה בכרס אחת מטריד אותך?

אני מסתדר עם המדרשים, בגלל שנקודת המוצא שלי היא לא לקבל כל מדרש כפשוטו.

אכן כמו שמסביר המהר"ל בכמה מקומות, יש להבין את דברי חז"ל כפי כוונתם האמיתית, ולפי דרכו של המהר"ל היינו שלפעמים חז"ל דברו על מהות העניין אע"פ שמאיזה סיבה לא היו הדברים בפועל תמיד כך. גם המספרים בחז"ל לפי ביאורו עניינם הגדרה, של ריבוי או עניין אחר ולאו דווקא חישוב מדוייק. במקרה הזה של ששה בכרס אחת נלענ"ד שהפירוש של ממוצע לידות פשוט לא מתאים ללשון ולרעיון.
עם זאת ברור, שעל דרך המהר"ל אחד מחמש מאות, יש לו פירוש בעומק העניין אבל אין הכוונה שהיו ישראל במצרים בפועל כמליארד וחצי איש.

[לייטנר]

כשהאמת חלקית אני מקבל אותה חלקית...
הסברתי קודם שהשאלות שלו לוקות בחסר, וכן הנתונים עליהם הוא בונה את תירוצו, וכל זה במטרה להוכיח את מה שהוא רוצה, אז מה נשאר לי לקבל?

אגב, מלבד יוסף שגם אם הוליד בנים נוספים, נאמר עליהם 'על שם אחיהם ייקראו', מה נעשה עם משפחות הבנים הנוספים של אחד עשר אחיו?

אמת. הערותיך נכונות, אך כפי שכתבתי לעיל, תיקון כזה או אחר, לא יהפוך זאת למצב כל כך בלתי אפשרי עד שיש צורך לומר שכל אשה ילדה בכל לידה שישייה.

עם המדרש על רבבה כצמח השדה נתתיך, אתה מסתדר. עם דבש מסלע ושמן מחלמיש צור אתה מסתדר, ורק הנס של ששה בכרס אחת מטריד אותך?

אני מסתדר עם המדרשים, בגלל שנקודת המוצא שלי היא לא לקבל כל מדרש כפשוטו.

אכן כמו שמסביר המהר"ל בכמה מקומות, יש להבין את דברי חז"ל כפי כוונתם האמיתית, ולפי דרכו של המהר"ל היינו שלפעמים חז"ל דברו על מהות העניין אע"פ שמאיזה סיבה לא היו הדברים בפועל תמיד כך. גם המספרים בחז"ל לפי ביאורו עניינם הגדרה, של ריבוי או עניין אחר ולאו דווקא חישוב מדוייק. במקרה הזה של ששה בכרס אחת נלענ"ד שהפירוש של ממוצע לידות פשוט לא מתאים ללשון ולרעיון.
עם זאת ברור, שעל דרך המהר"ל אחד מחמש מאות, יש לו פירוש בעומק העניין אבל אין הכוונה שהיו ישראל במצרים בפועל כמליארד וחצי איש.

מודים הוא שבחייהו דרבנן.

[שיף]

הדבר פשוט שדברי חז"ל הן כפשוטן "בכרס אחד" ואכמ"ל. ובודאי לא מפילוסופיות חיצוניות.

[שיף]

מר נוי הנ"ל גם מאפשר את הריבוי הטבעי החל מהשבטים עצמם, ז"א שגם הם הולידו כ"א ששה ילדים נוספים במצרים!

ליוסף כנראה נולדו ילדים נוספים, מלבד אפרים ומנשה.

אגב, מר נוי גם מסביר בהמשך מאמרו המלומד את עבדות מצרים...

הסבריו של נוי אינם רלוונטיים לעצם הדיון אודות 'שישה בכרס אחד', ולכן לא הבאתי אותם.
האם אתה מכיר את הביטוי 'שמע את האמת ממי שאמרה'?

ברש"י כתב שלא נולדו לו עוד ילדים וכמדומני שכך מפורש במדרש[איני זוכר כעת].

[סורגים]

לתשומת לבם של הרבנים החשובים.
א. בנוגע לנשים שילדו יותר מששה בנ"ך יש לצרף את דברי הגמ' סוף ברכות ס"ג ע"ב בני עובד אדום. וברש"י שם כל אחת ילדה ששה הם חמישים וארבע הוסיף עליהם שמונה בנים הראשונים הרי ששים ושנים לעובד אדום. - כלומר, כל אחת מהן ילדה שבעה בנים.
ב. ובנוגע לששה בכרס אחד, המבואר שם בברכות וכך לפחות הבין שם הרע"א בגליון שהכוונה בלידה אחת ששה ועיין גם תוס' נדה י"ג ע"ב ד"ה עד וכן משמע לכאו' בילקוט ריש שמות בפסוק וישרצו הגדולים שבשרצים יעו"ש.

כמו"כ יעו"ש במהרש"א בברכות שכתב שכך היה במצרים.

[אוצר החכמה]

באמת לא מובן מה ההתעקשות לטעון שזה לא כפשטו, כשאין לזה שום סיבה הגיונית.

[סורגים]

כי לפי החשבון יוצא שבני ישראל היו מספר אגדי של מיליארד וחצי וכפי שכתב כבודו לעיל. - וזה לא מסתדר להם בראש ובהגיון. - אצלהם בן אדם נורמלי עושה מנ.. ואינו מביא יותר משתיים וכלב. :)

----
דעה אחרת אומרת, כי היוצאים ממצרים היו רק חלק אחד מתוך חמישים שמתו במכת חושך, ולפי זה עם ישראל מנה לפני מכת בכורות פי חמישים ממה שמנה ביציאתו, כלומר למעלה מ- 150,000,000 נפשות!!!
מתוך אתר תורת אמת
כאן.
http://www.ateret4u.com/online/f_01871. ... Num0002_L3

[אוצר החכמה]

זה שני עניינים. ששה בכרס אחת הוא דבר אפשרי ואין סיבה לומר שאינו כפשוטו, לעומת זאת שהיו מליארד וחצי זה באמת לא סביר, ואם היה קבלה כך היינו מקבלים, אבל אחר שהמהר"ל מבאר שבכל המקומות האלו אין המניין כפשוטו, גם כאן אפשר ומסתבר לבאר כך.

גם אילו היו מבארים בששה בכרס אחת היינו שכך ראוי להיות בעצם אע"פ שלא תמיד היה או משהו דומה על דרך המהר"ל ומתוך ביסוס ראוי היה אפשר לקבל, אבל הרעיון שהכוונה היא לממוצע לידות לאשה, אינו במשמעות הדברים וכמו שהביאו כאן רבות.

[לעיקוואד]

בגבורות ה' למהר"ל מסביר שהשיטה שהיו ששים בכרס אחד אינו כפשוטו עיי"ש, ולא ברור אם לדעתו גם מ"ד שהיו ששה בכרס אחד אינו כפשוטו.

[היימישער]

נו נו, עם דברי ברכה כפי שנתת לי, אכן אין לי צורך להגיב לדבריך יותר.

זייער גוט.

[סורגים]

בגבורות ה' למהר"ל מסביר שהשיטה שהיו ששים בכרס אחד אינו כפשוטו עיי"ש, ולא ברור אם לדעתו גם מ"ד שהיו ששה בכרס אחד אינו כפשוטו.

א. הנידון כאן, מהו הכוונה בכרס אחד, אם הכוונה לשישייה או לשש נפשות ממוצע בכל בית, מה שאינו מסתבר וכפי שכתב הרב אוצה"ח.

גם אילו היו מבארים בששה בכרס אחת היינו שכך ראוי להיות בעצם אע"פ שלא תמיד היה או משהו דומה על דרך המהר"ל ומתוך ביסוס ראוי היה אפשר לקבל, אבל הרעיון שהכוונה היא לממוצע לידות לאשה, אינו במשמעות הדברים וכמו שהביאו כאן רבות.

מה שהבאת בשם המהר"ל ששים לאו דווקא, אינו קשור לעניינינו, ויתכן בהחלט שגם המהר"ל מודה שהכוונה לבבת אחת. לשישייה או לחמישייה.

ב. מדברי הרע"א שם בברכות משמע שגם הוא מודה שלא שייך בבת אחת יותר משישה. ע"ש היטב בדבריו.

[רחמים]

ב. מדברי הרע"א שם בברכות משמע שגם הוא מודה שלא שייך בבת אחת יותר משישה. ע"ש היטב בדבריו.

מה הכוונה לא שייך הרי מדובר במעשה ניסים?

[סורגים]

למה נס?
ששה בכרס אחד, כלומר, שישייה הוא דבר מצוי גם בימינו אנו.!

הרע"א מעתיק שם את דברי הצד"ל שכתב לתרץ מדוע דווקא שישה לא פחות ולא יותר, ועל זה כתב משום דשישייה יתכן שייצאו כולם בריאים בדרך הטבע משא"כ שבייעייה אחד מהם ייצא טומטום יעו"ש.

אגב, בדקתי שוב בכתובים ונוכחתי לראות דבר פלא שהצד"ל שהעתיקו הרע"א שם בא לתרץ את קושייתו של הגור אריה (המהר"ל) שהק' בפרשת שמות מדוע דווקא שישה בכרס אחד לא פחות ולא יותר ע"ש. – האם המהר"ל סותר את עצמו ממה שכתב בגו"א למה שכותב בשאר ספריו.
דבר מעניין לכשעצמו.

היוצא מדברינו לעת עתה.
א. ששה בכרס אחד הכוונה בכל לידה.
ב. כמה לידות היו שם בממוצע לעת עתה לא מצאתי מי שעמד ע"ז.
ג. לכו"ע וכפי הנראה גם המהר"ל סובר כן, שבמידה ואנו מפרשים ששה בכרס אחד, הכוונה בזה שש ממש לא פחות ולא יותר. ובב"ר למדו כן, מששה לשונות פרו אחד וכו', ובילקוט בשם הפסיקתא למדו כן מלשון וישרצו ועיין שם ברא"ם שרש"י תפס כפי הילקוט יעו"ש.

[לייטנר]

למה נס?
ששה בכרס אחד, כלומר, שישייה הוא דבר מצוי גם בימינו אנו.!

אנחנו מדברים על בני אדם, ולא על חתולים. אני מקווה שזה ברור גם לך.

[סורגים]

באמת לא מובן מה ההתעקשות לטעון שזה לא כפשטו, כשאין לזה שום סיבה הגיונית.

יסלח לי הרב אוצה"ח שלעיל לא הסברתי את עצמי מספיק טוב.

כוונתי לומר, מטבע הדברים, שאם יוצאים מתוך הנחה שבממוצע יש בכל בית בין שתיים לשלש ילדים, ניתן לומר ששה בכרס אחד, כלומר, ממוצע ששה לידות, שחז"ל הדגישו שהממוצע במצרים היו ששה בכל בית בממוצע שזה מעבר לנורמה המקובלת.

אך אם יוצאים מתוך הנחה שהממוצע הוא ששה, וכפי הקורה נכון להיות באוכלוסייה החרדית, חייבים לפרש ששה בכרס אחד, כלומר, בכל לידה ששה. כי אחרת באמת יוקשה כפי שהקשה רחמים מאי קמ"ל ששה בכרס אחד.

[סורגים]

למה נס?
ששה בכרס אחד, כלומר, שישייה הוא דבר מצוי גם בימינו אנו.!

אנחנו מדברים על בני אדם, ולא על חתולים. אני מקווה שזה ברור גם לך.

ראה ספר הגינס שם מדובר על בני אדם ומה שכתבתי מצוי כוונתי שיש דברים כאלו גם בזמנינו - שינוי סטטיסטיקה והממוצע אינו נחשב לדעתי לנס.

[לייטנר]

למה נס?
ששה בכרס אחד, כלומר, שישייה הוא דבר מצוי גם בימינו אנו.!

אנחנו מדברים על בני אדם, ולא על חתולים. אני מקווה שזה ברור גם לך.

ראה ספר הגינס שם מדובר על בני אדם.

אהה, אז מדבר שהוא חריג עד כדי כך שצריך לפרסם אותו בספר השיאים של גינס, זה נהיה "דבר מצוי גם בימינו אנו"?!

[סורגים]

אצל החילונים ששה לידות בבית כפי שקורה באוכליסייה החרדית גם זה אמור להיכנס בספר הגינס. כך שזה לא משנה כל כך אם הסטטיסטיקה השתנתה בשישיות או במספר הלידות.

[לייטנר]

אצל החילונים ששה לידות בבית כפי שקורה באוכליסייה החרדית גם זה אמור להיכנס בספר הגינס. כך שזה לא משנה כל כך אם הסטטיסטיקה השתנתה בשישיות או במספר הלידות.

לא תאמין, אבל אני מכיר לא משפחה חילונית אחת ולא שתיים, שיש להם שישה ילדים. הנושא הזה לא לעניין, ואפשר פשוט לומר: "טעיתי. שישייה היא באמת דבר לא מצוי בימינו".

[הכהן]

גם עשרים ואחד בבית אחד הוא דבר לא מצוי, ואף הופך לשם של ספר. תאמר שזה נס?

[לייטנר]

האשכול הזה נסחף למקומות הזויים לחלוטין.
אשמח לשוב אליו, כשישוב למקומו הטבעי.

[סורגים]

גם עשרים ואחד בבית אחד הוא דבר לא מצוי, ואף הופך לשם של ספר. תאמר שזה נס?

באמת שלא ברור לי מה הגדר, כי בבואנו לדון אם לסמוך על הנס אם לאו אנו מתחשבים עם הסטטיסטיקה ויש לכך דוגמאות לרוב.

אך מדברי הצד"ל והרע"א משמע שבדווקא אמרו ששה בכרס אחד כיון שלא רצו לפרש שהתחרש שם 'נס'. - כעין מה שכתב ראב"ע בזה"ל.

אולי מלת וישרצו רמז שילדו נשיהם תאומים ויותר ואני ראיתי ד' בנים שילדה אשה אחת והרופאים נותנים טעם עד שבעה יגיע בבטן אחת.

וצ"ב.