תיקון טעות: תנצב"ה.

[חכם באשי]

כיום מקובל לפתור את ראשי התיבות 'תנצב"ה': תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
אך נראה שהפתרון האמיתי הוא: תהא נפשו צרורה בצרור החיים.
שכן איחול זה הוא ע"פ הפסוק בשמואל א, כה כט: "וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים".

עוד יש להעיר: יש הכותבים: ת.נ.צ.ב.ה.
ולדעתי, עדיף לסמן גרשיים. כי סימון נקודה כסימן קיצור הוא 'יבוא' מהגויים. הם כותבים: דר. פרופ'. וכן הלאה.

האם מישהו התייחס לשתי הטענות הנ"ל?

[סמבוסק]

ללא שם.JPG (30.32 KiB) נצפה 11989 פעמים

[חכם באשי]

לא אמרתי, שהפתרון 'נפשו' לא ידוע. ידוע גם ידוע. אולם כיום בציבור, אם תעשה סקר (אני עשיתי כזה, קטן), תראה, שרוב הציבור פותר: נשמתו.
וגם בשערי ספרים, אלו שלא כתבו בראשי תיבות, הרבה כותבים: 'נשמתו'.

[img770]

כיום מקובל לפתור את ראשי התיבות 'תנצב"ה': תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
אך נראה שהפתרון האמיתי הוא: תהא נפשו צרורה בצרור החיים.

א. ראה מאמרו הארוך של הרב מרדכי פוגלמאן על זה, ב"סיני" מ"ט, ע' קע"ו ואילך.

ב. להלן אציין מעט ממה שראיתי בנוסחאות מצבות עתיקות וכו', ואין זה אלא כטיפה מן הים, והרוצה לעיין עוד, יעיין.

"נשמתו" -
1. בספר "גל עד" - קובץ מאה ושבעים כתבי לוחות אבני זיכרון בשדה הקבורה ישן נושן ק"ק פראג יע"א", שיו"ל בשנת תרט"ז, מביא יותר מעשר פעמים הנוסח "נשמתו", ורק פעמיים "נפשו". (מצבות 23, 34, 40, 59, 98, 102, ועוד).
2. ב"אור ישראל" (י"ח, ע' קצ"ב בהערה), מביא את נוסח מצבתו של בנו של המהרח"ש משאלונקי, ושם הוא "נשמתו". (נפטר בשנת תמ"ה).
3. ב"אבני אש" - כתבות שעל גבי הקברים בבית העלמין הישן דקהל אייזן שטאט" מצבה 81 הנוסח "נשמתו".
4. בספר "שרשי משפ' שניידר", מביא (ע' 65, 66), שתי נוסחאות מצבות (קצ"ט ושי"ט), הנוסח שם "נשמתו".
5. ב"סיני (ק' ע' תצ"ט), מביא נוסחאות מצבות עתיקות מלבוב, הנוסחאות בכל המצבות בהם הר"ת פתוחים הם "נשמתו, (לפחות ג' מצבות).
6. במכ"ע "הצופה לחכמת ישראל", מביא בכמה גליונות נוסחות של הזכרת נשמות, לפני יותר משלש מאות שנה, הנוסח בכולם "נשמתו".
7. ב"כתבי יד", (פינר), מביא נוסחאות "מצבות קברות הרבנים ואנשי השם", הנוסח בכולם הוא "נשמתו", (ע' 144, 168, 169, 179).
8. ב"סיני" במאמרו של ד"ר שמעון מרכוס, "על אשכנזים ספרדים", מביא נוסחאות "יזכור", בכולם הנוסח "נשמתו".

"נפשו".
1. כאמור, פעמיים בס' "גל עד", (מצבות 164, 117).
2. ב"גדולי שאלוניקי לדורותיהם", מביא 2 מצבות (58, 470,), בהם הנוסח "נפשו".
3. "נחלת עולמים", מצבות ע"ד, ע"ט, ש"א, ועוד.

הרי לנו יתרון משמעותי לנוסח המקובל "נשמתו", על פני "נפשו".

ג. להעיר עוד, מדד החיפוש החופשי נותן יתרון (אם כי לא גדול במיוחד) לנוסח "תהא נשמתו צרורה", על פני "תהא נפשו צרורה".

[מבי מדרשא]

ומן הסתם יודעי ח"ן יתלו הדבר בעניני נר"נ, ‏נפש רוח ונשמה.‏

[אליהוא]

כמדומה שאצל עדות אשכנז אומרים נשמתו ובעדות מזרח נפשו.
הפסוק אינו בהכרח ראיה היות והוא מדבר באדם חי, וודאי יש לחלק בענינים הללו.

לא הבנתי רבי באשי, מה אתה רוצה מסימון הר.ת. אין כאן איזה קדושה אלא הסכמת הכותבים בלבד.
בעבר בכלל היו מסמנים בנקודה על כל אות שהיא קיצור, כמ.ש. ר.ש.י. שבת קד ב' ד.ה. נוטריקון עי.ש. וזה יותר דומה לנקודות מאשר לגרשיים.

[img770]

כמדומה שאצל עדות אשכנז אומרים נשמתו ובעדות מזרח נפשו.

בתחילה גם אני סברתי לומר כן, אך אם תעיין שוב בתגובתי הקודמת תיווכח שאין זה נכון כלל.

[חכם באשי]

הפסוק אינו בהכרח ראיה היות והוא מדבר באדם חי, וודאי יש לחלק בענינים הללו.

ברור שהפסוק נאמר לאדם חי, אבל לדרשת חז"ל 'צרור החיים' הכוונה למקום בו הנשמות מצויות לאחר פטירתם מהגוף (עי' שבת קנב)
ולאיחול זה מתכוונים גם אלו הכותבים תנצב"ה.
ולפיכך עדיף להצמד ללשון המקרא.

[עתניאל בן קנז]

בנוסח 'קל מלא רחמים', המקובל כיום (מקורו דומני כתקציר מהנוסח הארוך של ה'מעבר יבוק'), מופיע הנוסח "ויצרור בצרור החיים את נשמתו', ומכאן נהיה שגור בפי הציבור 'נשמתו'' ולא 'נפשו'...

[ישבב הסופר]

יפה, ושם כתוב נשמתו ולא נפשו, בשונה מהכתוב, לכאורה מפני החרוז עם ה' הוא נחלתו.

[חכמת האוצר]

כיום מקובל לפתור את ראשי התיבות 'תנצב"ה': תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
אך נראה שהפתרון האמיתי הוא: תהא נפשו צרורה בצרור החיים.
שכן איחול זה הוא ע"פ הפסוק בשמואל א, כה כט: "וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים".

עוד יש להעיר: יש הכותבים: ת.נ.צ.ב.ה.
ולדעתי, עדיף לסמן גרשיים. כי סימון נקודה כסימן קיצור הוא 'יבוא' מהגויים. הם כותבים: דר. פרופ'. וכן הלאה.

האם מישהו התייחס לשתי הטענות הנ"ל?

לגבי הגרשיים לעומת הנקודות, זה גם נראה הרבה יותר טוב לעומת כמה וכמה נקודות מול העיניים, וספרי ר"ת תורניים הם גרשיים בלבד (לא יודע על ספרים כאלה אצל החילונים).

[הגהמ]

בענין הנקודות מול הגרשיים, הדבר משתנה ממקום למקום ומשפה לשפה. גם ענין הגרשיים עבר גילולים שונים וכבר העירו כאן שזאת לפנים בישראל שהגרשיים היו מססמנים דגש ולא (רק) ראשי תיבות ודו"ק.

דבר אחד מעיק לי במיוחד כשאני רואה (בארה"ב) שני השימושים משתמשים בערבוביא כמו לדוגמא מודעה שר' (גרשיים) אליעזר י. (נקודה) פלוני יגיד שיעור באיזה שהוא מקום. מאיזה סיבה נתפס במוחי חרדיים אמריקאיים שהתואר ר' צריך להיות דוקא בגרשיים אפילו באנגלית ('R) בניגוד למנהג הנהוג בכיתוב אנגלית.

[הוצאת-אמת]

דבר אחד מעיק לי במיוחד כשאני רואה (בארה"ב) שני השימושים משתמשים בערבוביא כמו לדוגמא מודעה שר' (גרשיים) אליעזר י. (נקודה) פלוני יגיד שיעור באיזה שהוא מקום. מאיזה סיבה נתפס במוחי חרדיים אמריקאיים שהתואר ר' צריך להיות דוקא בגרשיים אפילו באנגלית ('R) בניגוד למנהג הנהוג בכיתוב אנגלית.

חבל שדברים כאלו מעיקים עליך ועל נפשך
דא עקא שגם בארה"ק ראיתי נוהגים כך, ולא כותבים ר' אליעזר י' פלוני

[הגהמ]

אולי כאן המקום להעיר על תופעה מצויה ממלים שנוצרו על ידי ר"ת שנשתרשו ברבות הימים כמילים בפנ"ע. לדוגמא המלה 'אדמו"ר' אם היה מובן בשימושו העיקרי לא היה אפשרות לומר 'אדמורי בעלז' וכדו'.

כמו"כ נראה לי שהברכה שמספחים לשם מי שלא הגיע עדיין ל'שליטאות' - 'נרו יאיר' - נוצרה ע"י קריאת ר"ת נר"ו המצויה בדברי ראשונים (ופירושו נטריה רחמנא ופרקיה) כמלה בפנ"ע, מעיקרא רק בשימוש מליצי לקשרו עם מלת יאיר מלשון הכתוב 'תאיר נרי', וברבות הימים נשמטו הגרשיים ונעשה מטבע לשון בפנ"ע.

[הסרפד]

אולי כאן המקום להעיר על תופעה מצויה ממלים שנוצרו על ידי ר"ת שנשתרשו ברבות הימים כמילים בפנ"ע. לדוגמא המלה 'אדמו"ר' אם היה מובן בשימושו העיקרי לא היה אפשרות לומר 'אדמורי בעלז' וכדו'.

כמו"כ נראה לי שהברכה שמספחים לשם מי שלא הגיע עדיין ל'שליטאות' - 'נרו יאיר' - נוצרה ע"י קריאת ר"ת נר"ו המצויה בדברי ראשונים (ופירושו נטריה רחמנא ופרקיה) כמלה בפנ"ע, מעיקרא רק בשימוש מליצי לקשרו עם מלת יאיר מלשון הכתוב 'תאיר נרי', וברבות הימים נשמטו הגרשיים ונעשה מטבע לשון בפנ"ע.

קשה לקבוע כך, מאחר שבדורות הקדמונים היה מבחר עצום של 'ברכות החיים' (י"א, י"ץ, יזיי"א, שלי"ט, וכן עוד הרבה) כך שאין שום סיבה לחשוב שגם ברכת 'נרו יאיר' לא היתה ברכה בפני עצמה, ואין צורך ליחסה לטעות.

[הכהן]

היו כותבים רק נר"ו. מצאת כיתוב נר"ו יאיר?

[הגהמ]

ע"פ רוב ברכות בחיים למיניהם היו ליטרליות ומובנות בקלות אם רק ידעו לפענח הר"ת משא"כ נרו יאיר הוא יותר מדי פיוטית. וע"כ אני משער מה ששערתי. ואכן מצאנו גם מצאנו השימוש בגרשיים ראה כאן לדוגמא: http://hebrewbooks.org/23925

[שבטיישראל]

ה"ה שאפשר לשאול על פיענוח הר"ת של נ"ע המצוי בהרבה בכת"י של סופרים מתקופת הראשונים באשכנז, האם צ"ל נ'שמתו ע'דן או נ'חלתו ע'דן ?

[אדג]

נוחו עדן.

[ישבב הסופר]

אכן הוא ר.ת. נוחו עדן. לא אדע מדוע בחב"ד נהגו לומר 'נשמתו עדח', גם לא אבין מובן מילים אלו. זה מסתמא שילוב בין 'נבג"ם' נשמתו בגנזי מרומים' ובין 'נוחו עדן'

[הסרפד]

ע"פ רוב ברכות בחיים למיניהם היו ליטרליות ומובנות בקלות אם רק ידעו לפענח הר"ת משא"כ נרו יאיר הוא יותר מדי פיוטית. וע"כ אני משער מה ששערתי. ואכן מצאנו גם מצאנו השימוש בגרשיים ראה כאן לדוגמא: http://hebrewbooks.org/23925

אכן אסמכתא מעניינת היא, אבל שפיר יתכן שהגרשיים הם לסימן שתיבת 'נר"ו" הם מליצה, ולא שהם ר"ת.

[אדג]

אכן הוא ר.ת. נוחו עדן. לא אדע מדוע בחב"ד נהגו לומר 'נשמתו עדח', גם לא אבין מובן מילים אלו. זה מסתמא שילוב בין 'נבג"ם' נשמתו בגנזי מרומים' ובין 'נוחו עדן'

"צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא".

[שבטיישראל]

קשה לקבוע כך, מאחר שבדורות הקדמונים היה מבחר עצום של 'ברכות החיים' (י"א, י"ץ, יזיי"א, שלי"ט, וכן עוד הרבה) כך שאין שום סיבה לחשוב שגם ברכת 'נרו יאיר' לא היתה ברכה בפני עצמה, ואין צורך ליחסה לטעות.

מהו הר"ת של יזיי"א ?

[מה שנכון נכון]

יראה זרע יאריך ימים אמן.

[שבטיישראל]

יראה זרע יאריך ימים אמן.

ייש"כ

[מנחם-כהן]

האם יש מקור לפתוח את הר"ת נבג"מ כ-'נשמתו בג"ע מקדם'? כך ראיתי שמפענחים כמה.

[שייף נפיק]

מוזר קצת לכתוב על גן עדן ''מקדם'' שהוא מסמל דבר עבר ולא הווה. פלא.

[יוסף בניהו]

לגבי הגרשיים מול הנקודות (שהוזכר בתחילת הנושא)
זכורני שהצדיק ר' ינון חורי העיר בזה פעם
כמדומני שהוזכר בספר שיצא מדבריו "שמש ינון"

[לבי במערב]

. . בחב"ד נהגו לומר 'נשמתו עד[ן]' . . זה מסתמא שילוב בין 'נבג"ם' נשמתו בגנזי מרומים' ובין 'נוחו עדן'

אכן נמצא ביטוי "נ"ע בג"מ" [=נשמתו עדן בגנזי מרומים] - ברשימת כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע מליובאוויטש אודות הסתלקות אביו, כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע (אגרות-קדשו ע' א).