אוצר החכמה כתב:מאז ומעולם עד לדורות האחרונים נהגו בירושלים גם לקולא כר"ת, וכפי שמעדים ומוכח מכמה מהאחרונים וביניהם: הרדב"ז. האר"י ז"ל, הבית יוסף,
אתה מוכיח מהב"י מה דעת הגר"א?
בסופו של דבר אתה ור"א זייני הולכים באותה דרך שתחת שתקבלו שבדבר זה נחלקו גדולי עולם ויש הסוברים כך ויש הסוברים אחרת, שניכם באים לטעון שכל העולם כדבריכם ומי שאינו סובר כך גם אם יהיה כגובה ארזים גבהו (שהרי גם אתה נאלץ להודות שהיו אחרונים שסברו כן), טועה, או נדחה משום דברי הרב ודברי התלמיד.
אבל ההבנה הפשוטה היא שרבותינו האחרונים (לדוגמה המהר"ם אלשקר שהובא באשכול השני, הגר"א בביאורו בשו"ע, החת"ס שאתה הבאת שהביא שיש הסוברים כך ועוד רבים ) כולם ראו בזה מחלוקת ולא ניסו לדחות דעה אחת מפני הדעה השנייה לחלוטין.
אוהב אוצר כתב:הרבה פעמים יצא לי לחשוב ולא רק בענין זה,כיצד יכול לבוא אדם שלא מגיע לקרסולי ענקים ממנו בדור, וחותך את הדין שדנו בו רבים וטובים ממנו.
נכון, תורה מונחת בקרן זוית וכל אחד רשאי לפלפל בהלכה וקודשא בריך הוא שמח בזה, אבל מכאן ועד לבוא בפסיקה ומסקנה משלו כהוראה לציבור?
אז מדוע ת"ח יקרים שכאן צריכים לדון ולהתפלפל בדבריו?
מילא שאחד מכאן מעלה שאלה לדיון, נושא לבירור וכל אחד נושא ונותן, תרבה כן התורה, אבל לפסוק בצורה כזו? הגעת לחצי התורה שמחזיקים גדולי הדור שאתה חולק עליהם בענין?
מתי כבר יפסיקו להתייחס לאנשים כאלו, מתי???!!!!
הגיון אמתי כתב:אוצר החכמה כתב:מאז ומעולם עד לדורות האחרונים נהגו בירושלים גם לקולא כר"ת, וכפי שמעדים ומוכח מכמה מהאחרונים וביניהם: הרדב"ז. האר"י ז"ל, הבית יוסף,
אתה מוכיח מהב"י מה דעת הגר"א?
בסופו של דבר אתה ור"א זייני הולכים באותה דרך שתחת שתקבלו שבדבר זה נחלקו גדולי עולם ויש הסוברים כך ויש הסוברים אחרת, שניכם באים לטעון שכל העולם כדבריכם ומי שאינו סובר כך גם אם יהיה כגובה ארזים גבהו (שהרי גם אתה נאלץ להודות שהיו אחרונים שסברו כן), טועה, או נדחה משום דברי הרב ודברי התלמיד.
אבל ההבנה הפשוטה היא שרבותינו האחרונים (לדוגמה המהר"ם אלשקר שהובא באשכול השני, הגר"א בביאורו בשו"ע, החת"ס שאתה הבאת שהביא שיש הסוברים כך ועוד רבים ) כולם ראו בזה מחלוקת ולא ניסו לדחות דעה אחת מפני הדעה השנייה לחלוטין.
יסלח לי כבודו על כמה הערות שאציג לפניו.
א. האם כבודו קרא את כל דברי שבפורום זה?
ב. כת"ר כתב: אתה מוכיח מהב"י מה דעת הגר"א? תשובה: אין מקור ברור מה דעתו (לכל הפחות).
ג. כת"ר כתב: בסופו של דבר אתה ור"א זייני הולכים באותה דרך.עכ"ל כת"ר. - טעות! אני הולך בדרך הישנה שדרכו בה רוב ככול גדולי עולם (כידוע לאלו שכבר פתחו את הספרים. שכל הפותח את הספרים הללו לא יצטרך אותי שאכתוב לו שורות אלו). והוא הולך בדרך חדשה שהומצאה בדור האחרון ממש, ולפני כן לא ידענו עליה עד שהגיע מחבר אחד וחידש אותה. ועד לתקופתו של המחדש ההוא רוב ככול ישראל עשו מלאכות בערב שבת אחרי השקיעה וכך היה המנהג כר"ת. בקיצור: אני הולך בדרך אבותינו ורבותינו ז"ל. וזה מפורסם באחרונים שזה הדעה שרוב מניין ורוב בניין כר"ת ושכך היה המנהג לפנים, (עיין בשו"ת הב"ח סימן קנד, מגן אברהם סימן רלג, ושלא, שו"ת מהרי"ף סימן מז, שו"ת הרדב"ז, שו"ע הרב או"ח סימן רסא, סעיף ב', ושל"א סעי' ה', שו"ת ישמח לבב סימנים (י, יא, יב) ספר וזרח השמש לרבי שלום מלכה מרבני ירושלים, שו"ת תורת חסד (או"ח סי' ט"ו), שו"ת ארץ צבי סי' פ"ו ד"ה ומ"מ, ובסימן ק"ה – שם, יביע אומר חלק ב' סימן כא, ועוד רבים)
ד. לא אמרתי שכולם אומרים שאין מחלוקת, אלא אמרתי שמוכח מרובם הגדול של האחרונים (כפשוטו) שאין מחלוקת בין הראשונים לגאונים!
ה. כת"ר כותב: אבל ההבנה הפשוטה היא שרבותינו האחרונים עכ"ל כת"ר. וההבנה הפשוטה בשאר האחרונים שצווחים ככרוכיא כר"ת - היא אינה הבנה פשוטה?! - אלא רק של כת"ר?
ו. על פני מה העדפת את "האחרונים" שלך, מדוע בחרת בהם כצודקים להלכה, - על פני שאר האחרונים שפסקו כר"ת (ועוד שהכריעו כר"ת בראיות עצומות שאין עליהם תשובה)?
ז. כשכת"ר כותב: כולם ראו בזה מחלוקת ולא ניסו לדחות דעה אחת מפני הדעה השנייה לחלוטין. למי כוונתו? מי הם ה'כולם', יראה לי אותם בבקשה, (ימחל לי כבודו על הדברים הבאים, אינני יכול להתאפק: זה דברים שרק עם הארץ יכול להגיד! - אחד שלא פתח את ספרי האחרונים. כי אם היה פותח היה רואה שהדבריו אינם נכונים כלל וכלל!! מכמה וכמה טעמים וראיות)
ח. מדוע הרבה מגדולי האחרונים שהיו בדורו של רבינו המהר"ם אלשקר ובדורות שאחריו לא הזכירו את דברי הגאונים הללו כלל, [אלא פסקו רק כר"ת], וכמו למשל: הב"י. הרדב"ז. המביט. מהרי"ט. הרמ"ע מפאנו. הב"ח. הלבוש. תו"ט. הפרישה. הט"ז. א"ר. תוספת שבת. שאגת אריה. החיי אדם. היעב"ץ. הגר"י מליסא. רעק"א. החת"ס. ועוד עשרות. ואם כבר הזכירו האחרונים מישהו שחולק על ר"ת אזי כבר הזכירו את רבי אליעזר ממיץ (שגם הוא ספק האם הוא בכלל חולק על ר"ת). וכי יעלה על הדעת שכל גדולי האחרונים הנ"ל חיללו את השבת בכניסתה? אבל לפי כת"ר...
ט. מניין לכת"ר שהגאונים חולקים על ר"ת בוודאות גמורה עד שהוא מביא אותם כמקור ברור להקל נגד ר"ת? שהרי גדולי האחרונים כמו שו"ת מהרי"ף, שו"ת ישמח לבב, רכב על דבר אמת, שו"ת אבני שיש, ועוד, הוכיחו כי הגאונים סוברים לגמרי כמו ר"ת! כך שאין כל הכרח – בכלל - לומר כי הגאונים חולקים על ר"ת (ועוד "בוודאות גמורה" מהיכא תיתי!). ואם הינך עוד מתעקש וחושב כי בכל זאת הגאונים חולקים על ר"ת בלא שיש לך מקור חזק ויציב, אזי אין זה אלא דברי נביאות וחלומות שווא!
כרם כתב:אבקש ממאן דהוא לעשות אתנחתא, ולברר קצת מה הם הצדדים, ומי מן החכמים דפורומינו כאן סובר כאיזה צד.
יש מי שאומר יש מחלוקת ר"ת והגר"א, לר"ת מותר לעשות מלאכה עד ג' מיל ורביע אחר כיסוי השמש מן העין ואז מתחיל ביה"ש.ולהגר"א מתחיל ביה"ש מיד בכיסוי השמש מן העין וג' רבעי מיל אח"כ כבר לילה גמור.
יש מי שאומר אין מחלוקת ר"ת והגר"א, ולכו"ע מותר לעשות מלאכה עד ג' מיל ורביע בער"ש, ואינו לילה גמור במוצ"ש עד ד' מיל.
יש מי שאומר אין מחלוקת ר"ת והגר"א, ולכו"ע מכיסוי השמש מן העין ביה"ש, ואחר ג' רבעי מיל לילה גמור.
זו הבנתי הדלה, אלא שאיני מזהה מי ומי הסוברים כן ומי סובר אחרת.
אשמח מאד אם מישהו יעשה לי כאן סדר, בשיטות ובניקים למקומותיהם למושבותיהם.
מדהים ומהמם! כתב:אוהב אוצר כתב:הרבה פעמים יצא לי לחשוב ולא רק בענין זה,כיצד יכול לבוא אדם שלא מגיע לקרסולי ענקים ממנו בדור, וחותך את הדין שדנו בו רבים וטובים ממנו.
נכון, תורה מונחת בקרן זוית וכל אחד רשאי לפלפל בהלכה וקודשא בריך הוא שמח בזה, אבל מכאן ועד לבוא בפסיקה ומסקנה משלו כהוראה לציבור?
אז מדוע ת"ח יקרים שכאן צריכים לדון ולהתפלפל בדבריו?
מילא שאחד מכאן מעלה שאלה לדיון, נושא לבירור וכל אחד נושא ונותן, תרבה כן התורה, אבל לפסוק בצורה כזו? הגעת לחצי התורה שמחזיקים גדולי הדור שאתה חולק עליהם בענין?
מתי כבר יפסיקו להתייחס לאנשים כאלו, מתי???!!!!
לכאורה בנידון דידן זה אינו מסקנה שלו (של ה"הגיון אמתי") אלא של השלחן ערוך שפסק כר"ת.
וכן פורום זה נועד (לכאורה) גם להגיע אל האמת בדרך זו או אחרת, גם אם אתה כותב קצת חריף והלכתי, זה מצויין, ככה חושבים יותר טוב לענ"ד. (תתקן אותי אם נראה לך בשונה מדעתי זו).
עדיף להסתכל בפן החיובי של הדבר ולדרבן יותר את הלימוד, ולכן נראה לי אדרבה, צריך להתייחס לכל אחד שכותב במדור של הפורום. וכמו שכותב המסילת ישרים בפרק ג' בבאור חלקי הזהירות ז"ל: הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו: האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו. והשניה, על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע. וזה, בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה. בשעת מעשה שלא יעשה שום מעשה מבלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה. ושלא בשעת מעשה שיעלה לפניו זכרון כלל מעשיו וישקול אותם כמו כן במאזני המשקל הזה לראות מה יש בם מהרע למען ידחה ואתו, ומה מן הטוב להתמיד בו ולהתחזק בו. עכ"ל. וכתיבת חידושי תורה והלכות ופלפולים וחקירות וראיות וכו' זה מן הדברים הטובים.
אגב. כתבת את הדברים שלך אחרי שעברת על כל דברי "הגיון אמתי" שבפורום זה - לא ברפוף וקריאה בעלמא, אלא בהתבוננות?
מדהים ומהמם! כתב:גם אם אתה כותב קצת חריף והלכתי, זה מצויין, ככה חושבים יותר טוב לענ"ד. (תתקן אותי אם נראה לך בשונה מדעתי זו).
צמא לדעת כתב:כיון שכל אחד מביע דעתו המחודשת בצורה נועזת, אמרתי אחוה דעי אף אני...
לכאורה צע"ג (כאשר כבר תמהו באשכול אחר), כיון שרוב הראשונים והפוסקים החליטו כר"ת, וכן היה מנהג הדורות ברוב המקומות באירופה (ובכמה מקומות סמכו ע"ז גם לקולא בדאורייתא באופן מוחלט, וכמ"ש בבאר משה ח"ב סי' סא ועוד, וכן שמעתי מכמה זקני ת"ח יוצאי מדינות פולין וגליצי' והונגרי' שכמעט לא ידעו משיטת הגאונים כ"א תלמידי חכמים, וגם הם לא החמירו), ומאידך בזמנינו הרבה יראים ושלמים אין חוששין לדעת רבינו תם (כפשוטו) גם בשבת החמורה. נמצא שבאחד משני זמנים אלו חיללו רוב מנין ובנין בכלל ישראל את השבת, חלילה לא תהא כזאת בישראל.
לכן נראה, כיון שבאמת על שני השיטות יש קושיות עצומות מהנראה בחוש ומהמושכל (לא אכנס כעת לדיונים ותירוצים), וכבר אמרו מרנן מבעלזא ומשינאווא (ועוד) ששאלה זו לא תוכרע עד ביאת המשיח, א"כ כי היכי דאמרינן במחלו' ר"י ורבנן (בעניני זמנים!) דעביד כמר עביד, וכבר הוכיחו האחרונים שאינו מדין ספיקא דרבנן רק גם בדאורייתא (כהקרבת התמיד) יש לסמוך על זה או על זה (אם שעדיין צריך הסבר המתיישב על הלב לעצם דבר זה), הכ"נ בשאלה זו בענין ביה"ש וצה"כ, אפשר שנהגו רק בגדר דעביד כמר עביד ולא בגדר הכרעה ופסק, ועדיין שאלה זו ופי' סוגיא עמומה זו תלוי' ועומדת, ונמצא שמעולם לא חיללו את השבת לא בימיהם ולא בימינו. (אם שעדיין צ"ע האיך הותר לעזוב המנהג ומסורת אבות, ואפשר שבאמת לא הותר, מ"מ מידי שבת החמורה וכיו"ב יצאנו).
ולפי דרך זה פשוט שיש ענין גדול להחמיר (לעצמו, בדאורייתא, כשאינו חומרי דסתרי הדדי) כדברי שניהם (יותר ממחלו' רש"י ור"ת בתפלין, למשל).
אשמח לקבל ראיות או סתירות למש"כ.
צמא לדעת כתב:כבר ראיתי מה שכתבת שם, ובעיני הוא דוחק יותר ממה שכתבתי. שהרי פי' ר"ת קאי על הגמרא דאיירי מא"י, ונמצא דמנהג הדורות דלא כגאונים ודלא כר"ת, וכאשר כבר האריכו שם עוד בטענות אחרות, וכבר דחו דעה זו עשרות פעמים. (ועיקר הנחתך שנהגו אבותינו ב72 דקות אינה ברורה כלל, בזמנם לא היה שעוני כיס ושיערו עפ"י מדת החושך. וגם לאחרונה סמוך לחורבן אירופה החמירו אבותי כר"ת עפ"י האופק, ושמעתי שכן נהג לעצמו גם בעל ויואל משה מסטמר ז"ל. ועיקר מה שתמהת על הנוהגים 72 בכל מקום ועת, אם כי הוא קושיא עצומה -וישנה-, יש לה תירוצים).
ידידיה כתב:האם לפי ר"ת שהלכה כמותו, יש להמתין 72 דק' על השעון בכל מקום, או לפי האופק והמעלות?
ועוד, מה כוונתך שאבותינו קבעו לפי החושך, האם הם פשוט ספרו בשמיים ג' כוכבים? ואם כן, מדוע שלא ננהג כמותם?
ועוד יש לידע, כי אפילו בזמן שלא היו שעונים, יכלו לשער כמה זמן עבר מרגע מסויים לחבירו, ומדורי דורות ידעו לשער לפי שיעור הילוך, ובודאי מישהו היה שם לב שבארץ ישראל "לפי השמיים" שלך, הוא מוקדם בהרבה משיעור הילוך ד' מילין.
אוצר החכמה כתב:אני הבנתי את זה באופן כזה תאר לעצמך אדמה שטוחה ועליה רקיע כעין כיפה, השמש הולכת על הכיפה מבפנים עד שהיא מגיעה לגובה האדמה שם היא מתחילה להכנס לעובי הרקיע, ובזה נבדל הרקיע שם מהרקיע שמעליו שבו אי אפשר להכנס. וממילא כאשר היא מתקרבת לרקיע שבו אפשר להכנס אע"פ שהיא עדיין יורדת, קרניה ההולכות לפניה נכנסות ונבלעות בו (מה שלא קורה קודם כשהיא ברום השמים וקרניה על החלק שאי אפשר להכנס בו). ובליעת קרנים זו נקראת שקיעה ראשונה.
צמא לדעת כתב:עכשיו הבנתי. ונמצא לפי"ז שבאמת השמש ממשכת לרדת מטה, אלא שקרניה שבצד מערב נבלעות בקו אלכסוני (ביחס לעובי הרקיע) תוך הרקיע. וא"כ האיך הוכיחו מזה בגמרא שיעור עובי הרקיע? הרי שפיר יש לומר ששיעור עובי הרקיע כקליפת השום, אלא ששיעור הקו האלכסוני (מתחילת בליעת הקרנים המערביות עד סוף כניסת הצד המזרחי) ד' מילין?
ואף אם נתעקש לומר דזהו גופא כוונת הגמרא, לא לעובי מוחשי אלא שיעור זמן כניסת השמש קרי לי' עובי הרקיע, מ"מ למה להו לחכמי ישראל כל הדוחק הזה? הרי אנו רואים בעינים שהשמש יורדת מטה, עד ששוקעת בנקודת התחתון היכי דנשקי שמיא וארעא, וא"כ למה לן לחדש עוד תהליך מסובך (שאין אנו רואים ואין לנו ראי' עלי') שבשעה זו השמש גם נבלעת תוך הרקיע?
אלא ודאי איירי אחר השקיעה הנראית, והוה קשיא להו כיון שהשמש כבר שקעה מהו פשר התמעטות האור אח"כ בהדרגה, ומזה הוכרחו שהחמה נכנסת תוך עובי הרקיע (בקו ישר), וא"כ עכ"ח הוא ד' מילין. (וכבר הסבירו הכוונה על האטמוספירה, שהיא באמת הגורם להאור אחר השקיעה והתמעטותה בהדרגה).
אוצר החכמה כתב:יגידו שאחר שגוף השמש עצמו נבלע כבר אין נראות הקרנים כי אם זמן קצר שהוא שלושת רבעי מיל.
אוצר החכמה כתב:אפשר להגיע למסקנה הזאת מכוח טענת סימטריה ביחס לעלות השחר. וכבר היה כאן אשכול שדנו בזה ובשאלה למה בתחושה שלנו יש הבדל.
מכל מקום בהלכה אין סימטריה בין הבוקר לערב שהרי לכו"ע אין מושג בין השמשות בבוקר. וכיוון שכן אפשר לומר שגם אין סימטריה כלל ואע"פ שעדיין יש קרני שמש, כיוון שיצאו כוכבים מיקרי וודאי לילה.
אוצר החכמה כתב:אבל אתה הרי לא מתחשב בקרנים עד הסוף כי אם היית מתחשב בקרנים עד הסוף היית קובע שכשם שבבוקר היום מתחיל מעלות השחר וזה בתורת וודאי כך הלילה מתחיל רק מצאת הכוכבים דרבנו תם כלומר ה מילין אחרי השקיעה וזה בתורת וודאי אבל כולנו יודעים שזה לא כך ויש זמן שנקרא בין השמשות. כך שרואים שלא די בשיקול האסטרונומי.
הגיון אמתי כתב:מה קורה באמת אחרי השקיעה עם קרני השמש?
צירפתי כאן קובץ עם שני תמונות על כך. שלפי זה מוכח כי אין מקום כלל לשיטת הבני ציון - כדלעיל.
וטענתי היא שאם אנו מתחשבים בקרני השמש שלפניה, אותו דבר חייבים אנו להשתמש בקרני השמש שלאחריה - שזה נמצא בפועל במציאות עד ד' מילין לאחר השקיעה. ומכאן יוצא שנפל כל הבנין של הבני ציון.
הערה: הצילום הוא כלפי העננים (באלכסון כלפי מעלה) ולא ישר כלפי האופק ששם הדמדומים ממשיכים להראות עד כשעה לאחר השקיעה. והאור מופיע עד כשעה ורבע לאחר השקיעה. (היינו במקום נקי מאורות ובניינים - מקום טבעי וחשוך)
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי את דבריך
א. הלשון בגמרא בבמה מדליקין מפורש ספק מן היום ספק מן הלילה. כך שזה ספק אמיתי.
ב. הדין לא אמת גם בדרבנן אין אנו מקילין לעשות כל דרבנן בביהשמ"ש רק במקום מצווה וגם אז יש הלוןמדים שהכוונה היא לגבי החלות ולא לגבי היתר עשייה כמבואר בבהגר"א.
מכל מקום כל העניין אינו נפ"מ כי אם זה סברא פשוטה לא צריך להיות ספק בזה גם לדאורייתא.
בין השמשות דר' יוסי לא נוגע לעניין כי כל הדיון דידן הוא אליבא דר' יהודה שהוא ג רבעי מיל.
הלשון בגמרא בפסחים באמת היתה קשה לי מהדין באלו מדליקין, והתירוץ פשוט דדי בזה שזה ספק, כלומר שיש צד שאע"פ שמחשיך ובא נקרא יום כדי לסתור את הפשט שלמאיר ובא קראו יום כי אחרת יש ראייה מהפסוק שזה לילה וזה אינו מתאים למה שקיי"ל. וזה ברור שם בסוגיא.
עניין נוסף הרי תלונתך אינה עליהם אלא על כל מי שסובר כשיטת הגאונים או שסובר שיש בכלל שיטה כזאת אפילו אם לא פוסק כמוה (בלי להכנס לויכוח אם הגאונים אמרו את זה) וכל מה שהם אמרו זה שגם רבנו תם סובר כך. וכשם שלא קשה על כל הפוסקים שסברו כדעת הגאונים או שיש דעה כזאת, כך לא קשה גם עליהם.
אוצר החכמה כתב:אסביר את דברי
הדין שבין השמשות הוא ספק, הוא דבר שאין בו ספק. גם ר' יוסי לא נחלק עליו , רק לדעתו משכו קצר מאד.
הלכה כר"י הוא לעניין הגדרת משך זמן בין השמשות.
כמו שכתבתי איך שלא יהיה הדין המעשי בדרבנן, אין זה משנה את העובדה שחז"ל ראו בבין השמשות ספק גמור (לא חומרא בעלמא משום דאורייתא) והא ראיה הגמרא לגבי סקילה. כל זה מוכיח שאין אנו יכולים לבא ולטעון ברור לנו מכח הסימטריה והשיקולים האסטרונומיים שהלילה צריך להיות עד סוף ה מילין שהוא סוף בין השמשות, שהרי זה מכחיש את דברי הגמרא שבין השמשות ספק ואת הדין הפשוט לפסוק כך בכל הפוסקים.
נשארה קושיה מהגמרא בפסחים שכתוב שם שקיי"ל שעד צאת הכוכבים יממא הוא. אם תגיד שהגמרות סותרות, הרי וודאי שהלכה כגמרא בשבת שכן היא לעניין הלכה וכך פסקו כל הפוסקים. אבל אני כתבתי תירוץ על זה, שכוונת הגמרא בפסחים שקיי"ל שהוא יממא הכוונה היא שקיי"ל הוא לא וודאי לילה כי לעניין הגמרא בפסחים זה היינו הך והגמרא נקטה דרך קצרה.
אוצר החכמה כתב:מה יש בידי לעשות שרבותינו לא ידעו את הפסק שאתה פוסק ופסקו שבספק חשיכה היינו בין השמשות אסור לעשות אפילו איסור דרבנן (חוץ מממה שהותר בדרבנן לצורך מצווה או כמו דמאי) וכתבו שלגבי דאורייתא זה ספיקא דאורייתא גמור. עיין סימן רס"א בשולחן ערוך ובמשנה ברורה.
והתוספות שם בריש פסחים כתב שהטעם הוא משום שבעצם אנו מסתפקים מייד עם השקיעה שמא זה כבר צאת הכוכבים (שאנחנו לא יודעים להכירו), אבל לא עד הזמן שאנחנו רואים כוכבים שזה לר"ת אותו זמן של ה מילין וזה ממש היפך מה שאתה טוען שהכל תלוי בה' מילין ועד שייגמרו הה' מילין אין מה להסתפק.
נכון שלפי רבנו תם לא צריך את התירוץ שאמרתי למעלה, אלא אפשר להגיד שכוונת הגמרא היא כך שהרי עד שקיעה שנייה שהיא תחילת זמן צאת הכוכבים שאפשרית, יש כבר החשכה ובכל אופן זה וודאי יום ולכן אי אפשר לפרש את הפסוק שלמחשיך ובא קראו לילה, והתירוץ שלי נצרך רק לגאונים (ולגאונים תירוץ התוספות לבד לא יעזור).
אבל כל זה לא משנה את העובדה הברורה שבערב מזמן השקיעה לכל מר כדאית ליה הווה ספק לילה. משא"כ בבוקר.
פלתי כתב:אה? מישהו שומע?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 310 אורחים