נרות חנוכה כשאי אפשר להכיר

[אוצר החכמה]

לדעת הרמ"א כל בני הבית מדליקים כדעת הרמב"ם, והוסיף שיש להזהר שיהיה כל אחד ניכר בפני עצמו (כדי שיעלה גם לדעת תוספות כמו שהביא הגר"א מהד"מ) ולכאורה מלשונו היה משמע שזה רק עניין של יש להזהר, אבל כשאי אפשר להזהר בזה, נעדיף את עיקר הפסיקה שלו והמנהג כדעת הרמב"ם, ועדיין ידליקו כל בני הבית אע"פ שאינו ניכר. אבל בשעה"צ כתב שביום הראשון יש לסמוך בשעת הדחק על הא"ר ולהדליק אע"פ שאין ניכר משמע שבשאר הימים גם בשעת הדחק אין להדליק כולם, וצ"ע. ואולי אין שעת הדחק הזה מצב של אין ברירה אלא של טירחא גדולה וצ"ע.

[סורגים]

הרמ"א כתב את שכתב מפני שהיו מדליקים בבית וכפי שכתב בדרכי משה, ובזה שפיר אין למיחש לסברת התוס' שאם ידליקו כפי "המהדרין" נר לכל אחד ואחד לא יתכן "מהדרין מן המהדרין". ובאמת שאין צריך להרחיק זה מזה, והוא רק עניין של להיזהר. ועיין בדרכי משה.

המ"ב מדבר בזמנינו שאנו מדליקים בחוץ, ועל זה קאמר שלא שייך לנהוג כפי הרמ"א, גם 'מהדרין' נר לכל אחד ואחד, וגם 'מהדרין מן המהדרין' שמוסיף והולך כמניין ימי החג, והוסיף המ"ב בשער הציון שאף על פי כן, כלומר, גם כשאנו מדליקים בחוץ, ניתן לקיים את דברי הרמ"א בלילה הראשון, שאז לדעת הא"ר אין צריך לדעת איזה יום היום.

(כמובן שאם מקפידים להרחיק זה מזה, גם בזמנינו אנו שאנו מדליקים בחוץ ניתן לקיים את דברי הרמ"א)

[שפה ברורה]

המ"ב מדבר בזמנינו שאנו מדליקים בחוץ, ועל זה קאמר שלא שייך לנהוג כפי הרמ"א, גם 'מהדרין' נר לכל אחד ואחד, וגם 'מהדרין מן המהדרין' שמוסיף והולך כמניין ימי החג, והוסיף המ"ב בשער הציון שאף על פי כן, כלומר, גם כשאנו מדליקים בחוץ, ניתן לקיים את דברי הרמ"א בלילה הראשון, שאז לדעת הא"ר אין צריך לדעת איזה יום היום.

(

מעולם לא ידעתי שהמשנה ברורה הדליק בחוץ, במדינות הללו לא היה המנהג כלל להדליק בחוץ כמו שכ' בערוך השלחן,
וגם תעיין היטב בדברי השעה''צ - שהביא האוצר החכמה - פעם שנית, ואין שם לא רמז ולא רמיזא מכל האוקימתות שאתה מוקים בדברי המ''ב. והוא מיירי מנר שיש לו שני פיות, וכנראה שהוא במקרה שאין לו מנורה אחרת להדליק בה את הנרות

[סורגים]

אתה צודק שלא עיינתי עתה במשנה ברורה וגם לא בשער הציון, אך כתבתי ממה שזכרתי מפעם, ואם תבדוק בדרכי משה בפנים תווכח שאני צודק.

כמובן שניתן לפרש במ"ב גם באופן אחר ועל פי הגר"א אך נקטתי באופן הפשוט.
--
המהלך שלי בדברי המ"ב והרמ"א לכאו' נכונים אך גם אתה צודק במה שכתבת להקשות מדוע אין המ"ב מזכיר כלל את עניין ההדלקה בחוץ - ולכאו' אם כבודו צודק באמת הדרא קושיית הרב אוצה"ח לדוכתיה.

[שפה ברורה]

הנה הדין הזה של המ''ב מקורו מדברי המג''א ופרמ''ג, וכל אלו הדליקו בפנים, רק המג''א כ' להלן דאם יש לו חלון לרה''ר ידליק שמה, ואמנם מאחר דבזה לא חילקו שום אחד מכל הפוסקים כלום, הרי זה ברור דגם בפנים הצריכו שיהי' היכר. וז''ב

[סורגים]

זה ברור שהיסוד עליה בנה הדרכי משה ה"ה הרמ"א את דבריו שניתן להדליק כמהדרין נר לכל אחד ואחד וגם כמהדרין מן המהדרין כימי החג הוא מפני שסבר שבפנים אין צריך היכר, ורק אם ניתן ואפשר להיזהר לעשות היכר עדיף. ועל סמך זה כתב הרמ"א מה שכתב.

השאלה היא על סמך מה חולק המ"ב על הרמ"א שהרי כפי שהוא עצמו כתב שהרמ"א אינו נגד התוס' וגם התוס' מודים בזה כשיש היכר. או כשאין צריך היכר.

מדברי השערי ציון כפי שהביא הרב אוצה"ח מבואר שחולק על הרמ"א מבלי לפרש למה ומדוע. ודבר זה צריך ביאור.

[שפה ברורה]

זה ברור שהיסוד עליה בנה הדרכי משה ה"ה הרמ"א את דבריו שניתן להדליק כמהדרין נר לכל אחד ואחד וגם כמהדרין מן המהדרין כימי החג הוא מפני שסבר שבפנים אין צריך היכר, ורק אם ניתן ואפשר להיזהר לעשות היכר עדיף. ועל סמך זה כתב הרמ"א מה שכתב.

השאלה היא על סמך מה חולק המ"ב על הרמ"א שהרי כפי שהוא עצמו כתב שהרמ"א אינו נגד התוס' וגם התוס' מודים בזה כשיש היכר. או כשאין צריך היכר.

מדברי השערי ציון כפי שהביא הרב אוצה"ח מבואר שחולק על להדיא על הרמ"א מבלי לפרש למה ומדוע. ודבר זה צריך ביאור.

לא! המ''ב אינו חולק על הרמ''א
הוא העתיק דברי המג''א
אתה מבין?
ועכשיו הנידון הוא בביאור דברי המג''א
הנה לא מצינו לאחד שיאמר שהוא נגד דברי הרמ''א
וכנראה שהם הבינו אחרת בלשון זהירות שכ' הרמ''א

[סורגים]

בדרכי משה לא התנה שמותר להדליק כשיטת הרמב"ם משום שכל אחד ואחד מדליק נרותיו במקום אחר, אכן בפירושו השני שם המשיך וכתב הדרכי משה בזה"ל "ועוד דמאחר שמדליקין בפנים כל אחד יכול להדליק במקום מיוחד" והנה מלשון המ"ב בשער הציון כפי שכבודו דייק מלשונו, משמע שהוא הוא עיקר הטעם, מזה שכתב [b]ובשעת הדחק[/b] נראה דיש לסמוך על זה. הרי שלולא סברא זו לא ניחא ליה לומר כדעת הרמ"א. ועל כן כתבתי שהוא כפי הנראה חולק על הדרכי משה, אלא אם כן נאמר שכך הבין המ"ב כוונת הדרכי משה והרמ"א.

[אוצר החכמה]

מהמג"א והא"ר אין קושיה בכלל, המג"א כתב רק שאע"פ שביום הראשון אין צורך בהיכר, יש לעשות היכר משום לא פלוג, והא"ר חלק עליו וס"ל שביום הראשון אין צורך כלל לעשות היכר והרמ"א דיבר רק על שאר הימים.
מה שהתפלאתי זה רק על השעה"צ שכתב לסמוך על הא"ר במקום הדחק, שמשמע שס"ל שלפי המג"א אפילו במקום הדחק צריך להחמיר בהיכר. ולכאורה הכוונה היא שאם אי אפשר לעשות היכר לא ידליקו, וזה לכאורה נגד משמעות לשון הרמ"א, ויש ליישב.

אם הבנתי נכון סורגים טוען שהשאלה נכונה, כי זה לא רק משמעות לשון הרמ"א בהגה אלא עוד יותר מפורש כן בד"מ. כיוון שקשה לומר שהמ"ב פליג עליה אולי באמת צריך לומר כמו שהצעתי למעלה שכוונתו בשעת הדחק כלומר שקשה להדליק במקום שיש היכר אבל אפשרי, ובשאר הימים יש צורך להתאמץ שיהיה היכר, וביום הראשון אפשר להקל.

[סורגים]

הרשו לי רק לסכם שתי דינים מעניינים שיצא לנו מזה עד עתה.

א. לפי מה שהתבאר כאן, שטעמו של הרמ"א וכפי שמבואר היטב בדרכי משה, שיש לנהוג כדעת הרמב"ם גם מהדרין וגם מהדרין מן המהדרין מפני שבבית בכל אופן יש היכר וכדבריו שם בזה"ל, "דלדידן שמדליקין בפנים ויודעין בבית כמה ב"א בבית וליכא למיחש שמא יאמרו כך וכו'" וגם נדייק בלשונו הזהב של הרמ"א שכתב "להיזהר". ייצא לנו חידוש גדול, שבבית אין ההיכר מעכב, וזה שכתב בשער הציון בשעת הדחק כבר כתבו ליישב הרב אוצה"ח.
עוד ייצא לנו מזה חידוש מעניין.

ב. שבזמנינו שמדליקים בחוץ גם הרמ"א מודה שיש לנהוג כדעת התוס' ולא ניתן לקיים גם מהדרין לכל אחד ואחד וגם מהדרין מן המהדרין.

הנותר לנו לברר מדוע הפוסקים לא כתבו כן וכפי שהק' הרב שפה ברורה.

[שפה ברורה]

הגם שרק בשעה''צ מבואר להדיא שלא מצא היתר רק בשעת הדחק, עכ''ז גם מדברי הפרמ''ג בביאור דברי המג''א נראה שלא למד הזהירות שבדברי הרמ''א כחומרא לכתחילה, דאל''כ למה החמיר בליל ראשון דלא שייך בי' חששא דתוס', ועכ''ז החמיר משום לא פלוג, ואם כל החומרא בזה הוא רק במקום דאפשר, למה הוסיף בזה חומרא על חומרא.