שבת דף נה <'שכינה ביניהם' בכמה נשים>

[עשוי לנחת]

בשבת נה: לגבי ראובן, 'שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו'.
ופירש רש"י ד"ה "אחת של שכינה - כך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו, מעמיד מטה לשכינה, ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה".
וקצת התקשיתי דלכאו' איש ואשה זכו שכינה ביניהם הוא על כל איש ואשה, ובוודאי יעקב אבינו עם האמהות הקדושות היה בבחינת 'זכו', וא"כ לכאו' בכל מי שהיה בוחר, היתה באה שם השכינה. וקצת קשה לומר שיש בזה דרגות.

והוא ספק מעניין לגבי מי שיש לו כמה נשים, האם יש בכל זמן ובאותה מידה 'שכינה שרויה' בינו ובין כל נשיו.

[יש כאן בסוגי' זו עוד כמה הערות, וביניהם, איך מחמת הדודאים עברה השכינה לאוהל אחר וצ"ע].

[יאיר]

[יש כאן בסוגי' זו עוד כמה הערות, וביניהם, איך מחמת הדודאים עברה השכינה לאוהל אחר וצ"ע].

אולי מחמת ההסכם.

[אוצר החכמה]

בעיני זה די מפתיע שאתה מפרש את עניין השכינה שהיה יעקב רואה ואת זכו שכינה ביניהם, כאותו דבר.

[יאיר]

כנ"ל.

[עשוי לנחת]

בעיני זה די מפתיע שאתה מפרש את עניין השכינה שהיה יעקב רואה ואת זכו שכינה ביניהם, כאותו דבר.

אפשר להבין שיש בזה חילוקים, ואכן לא התכוונתי לקושית ברזל, אבל בכל זאת מעניין אם יש מי שמדבר על זה.

[לא ידען]

מפרשים שכינה ביניהם בשעת מצווה. כמדומני.

[יין המשמח]

ואולי אפשר לומר,
איש ואשה ששלום ביניהם שכינה שרוי' ביניהם, אולם זה רק נמצא,
והחידוש שהי' בלילה מסויים הוא היכן שראה את השכינה, וזה הי' בכל לילה במקום אחר.

כלומר, יש השראה ויש גילוי, והם ב' דברים נבדלים, וד"ל.

[שחר קמתי]

אין לנו עסוק בכל ענינים אלו
אך ראוי להביא לכאן מה שמבואר בדברי הט"ז אבה"ע סי' כ"ב סק"ז

לשון תשרה, מורה על קביעות, כמו לשון שכינה שרויה ביניהם