מאי עבדא ליה א"ר אחא בריה דרבא מי שאור ושמן זית ומלח ומר בר רב אשי אמר משחא דאווזא בגדפא דאווזא
אמר אביי אנא עבדי כולהו ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא וקלנהו אמרא חדתא ודביק ביה דדרי עבדי הכי ואיתסאי.
מאי אסותא מייתי כמונא כרוייא וניניא ואגדנא וציתרי ואבדתא לליבא בחמרא וסימנך ויין ישמח לבב אנוש לרוחא במיא וסימנך ורוח אלהים מרחפת על פני המים לכודא בשיכרא וסימנך וכדה על שכמה
רב אחא בריה דרבא שחיק להו לכולהו בהדי הדדי ושקיל ליה מלא חמש אצבעתיה ושתי ליה רב אשי שחיק כל חד וחד לחודיה ושקיל מלא אצבעיה רבתי ומלא אצבעיה זוטרתי
אמר רב פפא אנא עבדי לכל הני ולא איתסאי עד דאמר לי ההוא טייעא אייתי כוזא חדתא ומלייה מיא ורמי ביה תרוודא דדובשא דתלי לה בי כוכבי ולמחר אישתי עבדי הכי ואיתסאי
ערער בערבה כתב:זכרוני שיש בגלה"ש על 'אמרו דבר אחד' [שאביי רגיל לקבצם].
איש_ספר כתב:ערער בערבה כתב:זכרוני שיש בגלה"ש על 'אמרו דבר אחד' [שאביי רגיל לקבצם].
יש"כ. קשה לי למצוא.
תודה גם לשאר המשיבים. דוגמאות יש בלי סוף. בקונטרס ברכת כהן של הגר"ש שליט"א ובספר מצור דבש צימרינג ועוד רבים. אבל כמדומה שהם הקיפו ביותר.
אודה למי שיכול לציין לדברי אחרונים כנ"ל.
יודל'ה כתב:ידוע שרב פפא משתמש במליצת לשונו אחרי שיש מחלוקת בין האמוראים 'הלכך נימרינהו לתרוייהו', ודבר זה ישנו 10 פעמים בש"ס
הסרפד כתב:יודל'ה כתב:ידוע שרב פפא משתמש במליצת לשונו אחרי שיש מחלוקת בין האמוראים 'הלכך נימרינהו לתרוייהו', ודבר זה ישנו 10 פעמים בש"ס
עתה הזכרתני במה שראיתי פעם מאמר לחוקר שוטה אחד מתקופת המסכילים שעבר על כל מימרא ועובדא מרב פפא בש"ס, ודרש כולם לגנאי, ומעקרי "ראיותיו" הם מאמרי 'הלכך נימרינהו לכולהו'. (לפי זכרוני, ערך רב פפא בJewish Encyclopdia המפורסמת מבוססת על מאמר זה.)
אחריו בא אחד מן החוקרים (כמדומני כותב על תולדות האמוראים, אינני זיכר את שם ספרו) והתלוצץ ממאמרו של זה.
האם יש מי שיודע על מה מדובר, והיכן נמצאים שני מאמרים אלה?
נמצינו למדים לדבריו שאביי באמת נשתמש בביטוי של קללה במקום שמצינו בש"ס 'לייט עלה אביי' ודבר זה קשה בעיני ממה שמצינו שיטת אביי בב"מ מח: ליזהר מאד מלקלל אפילו מי שאינו מעשה עמך וז"ל הגמרא שם:וצל"ע בדברי התוס', דמה שייך לומר שכל אמורא תפס לשונו, וכי האמוראים אמרו לשון זה שבש"ס, לא ס"ד רק מסדרי הש"ס כתבו אצל האמוראים כענין שהיה דיבורם, יש היה מתמיה ויש היה מקנטר ברתיחה, ורב אחאי כשהקשה וכי אמר לשון פריך? ודוק.
איתמר אביי אמר אודועי מודעינן ליה רבא אמר מילט לייטינן ליה אביי אמר אודועי מודעינן ליה דכתיב ונשיא בעמך לא תאור רבא אמר מילט לייטינן ליה דכתיב בעמך בעושה מעשה עמך
ש דבר נפלא, יתכן שהרב אי"ס נתכוין גם לזה, ידוע שרב פפא משתמש במליצת לשונו אחרי שיש מחלוקת בין האמוראים 'הלכך נימרינהו לתרוייהו', ודבר זה ישנו 10 פעמים בש"ס, למעשה ידוע מהרב מטעפליק שכתב שרב פפא זכה לי' בנים גדולי תורה בשכר שכיבד את תהורה וכל פעם כשהיה מחלוקת אמר נימרינהו לתרוייהו ומאן דמוקיר רבנן הוי ליה בנין רבנן, מ"מ מבואר מטבע לשון בענייני הלכה של רב פפא.
לענייננו יש רק 9 פעמים רק במקום אחד גורס רעק"א בגליון הש"ס עפ"י הרי"ף רב פפא במקום אמורא אחר, ויתכן שבעמקותו ציין בזה הרעק"א הגירסא בשונה מכל המקומות שלא ראינו שהוא מביא גירסאות בשמות אמוראים, להורות על מטבע לשון זה.
----
אני מצרף את המאמר אמנם כעת איני זוכר מה שכתבתי לעיל מהגליון הש"ס היכן ראיתית את זה.
ברזילי כתב:דוגמא קצת חריגה, אך מפני חביבות החידוד לא נמנעתי מלהביאה:
בחולין סח, בסוגיא של אבר שיצא אם מותר אח"כ בשחיטת אמו "כדאמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך". ובברכות סא "ויבן ה' אלהים את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב ... בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה א"ר ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך"
איש_ספר כתב:ברזילי כתב:דוגמא קצת חריגה, אך מפני חביבות החידוד לא נמנעתי מלהביאה:
בחולין סח, בסוגיא של אבר שיצא אם מותר אח"כ בשחיטת אמו "כדאמר רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך". ובברכות סא "ויבן ה' אלהים את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב ... בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה אלא למאן דאמר זנב מאי ויסגור בשר תחתנה א"ר ירמיה ואיתימא רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכה אלא למקום חתך"
יתוש קדמך
לוי כתב:כמה דוגמאות:
1. אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה
רוב הפעמים שנאמר בש"ס מוחלפת השיטה, הם מדברי ר' יוחנן. (מלבד 2 פעמים בשם רב).
יורה_דעות כתב:עד כמה שזכרוני מטעה אותי
זאב יעבץ הוא שדחה דברי אותו סכל בזה
סגן אלוף כתב:יורה_דעות כתב:עד כמה שזכרוני מטעה אותי
זאב יעבץ הוא שדחה דברי אותו סכל בזה
דוקא אני ראיתי בדורות הראשונים קודמו של יעבץ שהאריך בזה
איש_ספר כתב:הדמיון מפתיע ממש, אלא שכמובן התם ריב"ז והכא ר"י האמורא
מה דעתכם?
בברכה המשולשת כתב:איש_ספר כתב:הדמיון מפתיע ממש, אלא שכמובן התם ריב"ז והכא ר"י האמורא
מה דעתכם?
למיטב זכרוני ראיתי פעם שדרכם של האמוראים לדרוש על-פי שמם (שכן הוא שורש נשמתם), וכן שיש קישור מיוחד בין אמוראים ותנאים בעלי אותו שם
הגהמ כתב:
מעל"ע באותו ענין, בס' מר קשישא לבעל החו"י ערך מגדף כתב לתמוה על דברי התוס' בכתובות הנזכר וז"לנמצינו למדים לדבריו שאביי באמת נשתמש בביטוי של קללה במקום שמצינו בש"ס 'לייט עלה אביי' ודבר זה קשה בעיני ממה שמצינו שיטת אביי בב"מ מח: ליזהר מאד מלקלל אפילו מי שאינו מעשה עמך וז"ל הגמרא שם:וצל"ע בדברי התוס', דמה שייך לומר שכל אמורא תפס לשונו, וכי האמוראים אמרו לשון זה שבש"ס, לא ס"ד רק מסדרי הש"ס כתבו אצל האמוראים כענין שהיה דיבורם, יש היה מתמיה ויש היה מקנטר ברתיחה, ורב אחאי כשהקשה וכי אמר לשון פריך? ודוק.איתמר אביי אמר אודועי מודעינן ליה רבא אמר מילט לייטינן ליה אביי אמר אודועי מודעינן ליה דכתיב ונשיא בעמך לא תאור רבא אמר מילט לייטינן ליה דכתיב בעמך בעושה מעשה עמך
שלא להוציא הנייר חלק אודיע לו מה שפירשתי זה ימים שמאוד הי' לפלא בעיני מליצת חז"ל הרי כריסה בן שיניה שלא הבנתי מליצה הנ"ל ולא ראיתי מי שפי' בו דבר ואמרתי דמבואר ברמב"ם פ"ה מ"אב דסוף מקום מקור נקרא בין השיניים כמבואר בגמ' ועד שם מגיע בשעת תשמיש האבר של הבועל ובשעה שנעשה האשה מעוברת סגור שם שלא יפול הולד כנודע וע"ז רמזו הרי כריסה בין שיניה משם יבורר כריסה אם סגור כנודע שיש לברר ע"י הבקיאים אם היא מעוברת סגור כנלע"ד הבנת מליצתם
הדקדוק ידוע דהוה ליה למימר כריסה מלאה או גבוהה ומאי בין שיניה, ורבינו האר"י ז"ל פירש דבר זה על פי הסוד כנזכר בשער מאמרי רבותינו ז"ל יע"ש, ונראה לי בס"ד על פי הפשט דידוע שהאשה קודם שתלד יבא לה חבלים וכשיבא לה חבל קשה תסמוך ידה על כותל או על כסא ותרכין ראשה עד שיגיע פיה אצל כריסה, וכתב הרמב"ם ז"ל לכך נקראים חבלי יולדה כי היה דרכם מזמן קדמון לקשור חבלים מכאן ומכאן כדי שתסמוך עצמה עליהם ותרכין ראשה יעיין שם, ולכך אמר כריסה בין שניה. ואם תאמר הוה ליה למימר כריסה בפיה, נראה אמר בין שיניה מפני כי מחמת הקושי שיהיה לה בעת שתרכין ראשה עד כריסה תחרוק שיניה ותדבקם זה עם זה, וכל זה הקושי הגדול יהיה סמוך ללידתה ממש.
או יובן אמר כריסה בין שיניה רוצה לומר הולד אשר בכריסה עודנו לא נולד, שהוא עודנו מתפרנס מבין שיניה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל הולד בבטן אמו אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 138 אורחים