"תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל שער. ותנא דידן, צמר, מכווץ כוויץ, שער איחרוכי מיחרך".
ברש"י פירש: "מכווץ כווץ, מפני האור, ואין דולק כלל ואין שלהבת אוחזת בו, ולא צריך למתנייה".
משמעות הדברים לכאורה שכיון שאין האור אוחזת בו, ממילא אינו ענין למתני' שנכתבו הדברים האסורים בהדלקה, וא"כ יתכן שמצד הדין אין איסור, אלא שסתם אין להדליק בהם כיון שאינם ראויין כלל, ולכן הושמטו ממתני', והיינו, שהרי מבואר להלן כ"א א' שבין שמנים ובין פתילות עיקר החשש הוא שמא יטה או יתקן הפתילה (בתחילה מבואר כן לגבי שמנים לבד, אבל בהמשך מבואר כן גם לענין פתילות), וזה שייך רק במה שדולק אלא שטעון תיקון, אבל אם הוא אינו דולק כלל באמת אין מה לגזור אלא יכבה מעצמו תיכף ומיד, וזהו משמעות לשון רש"י לכאורה.
ולפי"ז הא ד"הוסיפו עליהן וכו'", היינו לומר שבאמת אסורין, וצ"ב הטעם, וגם צ"ב דלשון הוסיפו משמע שגם למתני' זה בתורת איסור.
אולם בתוס' כאן (ד"ה ותנא), משמע שבאמת פתילת צמר ושיער הוי בכלל האיסור.
השאלה האם באמת נחלקו רש"י ותוס' במציאות אם פתילת צמר ושיער דולק? והאמת דכפי המציאות אינם דולקות כלל, דשיער אין האור נאחזת בו כלל כידוע, ואמנם יש לדחוק דהיות וודאי מיירי באופן שאינו שיער אחד, רק פתילה עבה של שערות, וגם יש בהם שמן, א"כ שמא האור כן נאחז בזה, אלא שא"כ ק' לשון רש"י שכתב דבהני אין נידון כיון שאין האור נאחז בו כלל, וצ"ב.