בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב חטאת או לא התירו א"ל רב אחא בר אביי לרבינא היכי דמי אילימא בשוגג ולא אידכר ליה למאן התירו ואלא לאו דאיהדר ואידכר מי מחייב והתנן כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה אלא במזיד קודם שיבא לידי איסור סקילה מיבעי ליה אמר רב שילא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך אלא אמר רב אשי לעולם במזיד ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה רב אחא בריה דרבא מתני לה בהדיא אמר רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה.
-
יש לי בזה הרהורי דברים ואציע אותן לפני החברים דפה
א. מה השיעור של 'קודם שיבא לידי חיוב חטאת'? היינו, אם הדביק פת בתנור בשבת כמה נצרך הפת להיות נאפה ויהא חייב, המשנה לקמן י"ט ב' פוסקת אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום רא"א כדי שיקרום התחתון האם זה השיעור של אפי' בשבת, שאם אפה פת בשבת עד שיקרמו פניה ואח"כ הרדה את הפת, יהיה חייב?
ב. אם הדביק פת בתנור ע"ש עם חשיכה ולא קרמו פניה מבעוד יום, והפת נאפה בשבת יהא חייב חטאת? ידוע דברי הנמוק"י במס' ב"ק בהסוגיא של אשו משום חציו שהדלקת נרות בע"ש אעפ"י שהנר דולקת והולכת בשבת והוי חציו של המדליק אעפ"כ לא מיקרי מבעיר בשבת כי כל הפעולה מתייחסת לזמן שהפעולה התחילה עיי"ש, האם זה הכלל נכון גם באפי' או בישול בעת שאכן חלק האפי' או הבישול נעשים בשבת, ולא דמי להדלקת הנר שכל המעשה נעשה בער"ש, או דילמא ל"ש כי גם הדלקת הנר החלק מהנר שדולקת בשבת לא הודלק בער"ש ויש הבערה חדשה על כל חלק מהפתילה שנבערת בשבת ואפ"ה לא מיקרי מדליק בשבת והכא נמי לא שנא.
ג. עפ"י הנ"ל, מה הדין אם הדביק פת בתנור בסוף השבת באופן שהאפיה כבר נעשית במוצ"ש, את"ל שבנידון דלעיל פטור שהכל נחשב שנעשה מתחלה בעת הדבקת הפת בתנור, אז בנידון דידן יהא חייב אע"פ שהאפיה נעשית במוצ"ש?
ד. אם הדביק בת בתנור בשבת במזיד, ולפני שנאפית כשיעור החיוב התחרט על מעשיו אבל לא הרדה את הפת בשוגג שלא ידע שאם ירדה את הפת יפטור או שחשב שההורדה ג"כ אסורה, יהי' חייב סקילה? השאלה הוא מכח ב' ספיקות; 1. החיוב סקילה הוא על מלאכת האפיה בכללית וזה לא נעשה במזיד, או כיון שהכל הולך אחר ההתחלה (זה באת"ל מהשאלות ב' וג') ואז היה מזיד ממילא חייב סקילה. 2. על חיוב חטאת למדנו כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן שגגה וסופן שגגה האם זה הכלל גם במזיד.
ה. בנידון הנ"ל, הדביק פת בתנור במזיד והתחרט ורצה לרדות את הפת כדי שיפטור מסקילה, אבל היה אנוס ובאונס לא היה יכול לרדות אותה, האם יהיה חייב סקילה? הנה התוס' בד"ה קודם שיבא כתבו בזה"ל וא"ת מאי בעיא היא זו אם התירו לרדותה פשיטא שלא ישמע לנו אם נאסור לו ותי' ריב"א דאם לא התירו לא מיחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו וכן בפסחים בס"פ האשה (דף צב. ושם) ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת אלמא לא מיחייב כרת הואיל ורבנן הוא דאסרי ליה למיעבד פסח עכ"ל, הרי שתוס' נקטו בפשיטות שהיכן שנמנע מלרדות את הפת באונס (ואונס עפ"י איסור חז"ל מיקרי אונס ומהני לדאורייתא, עי' בזה בספר בית האוצר להגר"י ענגיל ערך אונס שדן בזה) פטור מסקילה, וקשה לי, מאיפה נקטו זה, למה לא להיה חייב סקילה על הדבקת הפת שהיתה במזיד אע"פ גמר האפיה היה ע"י אונס?
-
אשמח לקבל תשובות או הערות, או מראי מקומות בספרים שדנו בזה.
תודה רבה