מבקש לדעת כתב:נכון, היו גדולי עולם, שניסו לענות לטענות המינים אבל בחלקם הגדול של חכמי ישראל לא התעסקו בזה, והבסיס של כולם היה שיש לנו תורה ברורה המסורה לנו מדור דור והיא ורק היא אמת.
במחילה, דבריך אלה אינם עולים בקנה אחד עם המציאות. יש הרבה מאד דיונים במפרשי התורה הראשונים על שאלות מן המציאות, ללא כל קשר לטענות המינים (המינים עמם התמודדו הראשונים באו בטענות אחרות לחלוטין, כידוע).
פעמים רבות תשובתם של המפרשים (או חלק מהם) לקושיה מסויימת היא שהדבר היה בדרך נס, אולם הרואה יראה כי לא באו כלל לשלול את עצם השאלה. לעתים רק בהעדר פתרון אחר הוכרחו לתרץ כך, ולעתים הם דוחים את התשובה של דרך נס משום שהיא קשה מצד עצמה מבחינה פרשנית (עי' למשל, אב"ע ורמב"ן גבי יוכבד, ואבוהון דכולהו הרמב"ן גבי הקשת).
לפיכך, ניתן ללכת בדרך פרשנית המתעלמת לחלוטין משאלות עובדתיות (שאת כולן יש לתלות בדרך נס), אך אין טעם לתלות זאת בדעת 'חלקם הגדול של חכמי ישראל' - לפחות בזמן הראשונים לא כך היה. התירוץ שהעלה הרב מבקש לדעת בסוף דבריו, לפיו חוקי הטבע היו שונים בזמן הקדום (עד מתי?) הוא פתרון אפשרי ויש לדון בו לכאן ולכאן, אך אין כל בסיס להציגו כפתרון האחד בו החזיקו רוב חכמי ישראל וכנ"ל, וכמדומה שעצם רעיון זה הוא מאוחר מאד.
ולענין האשמות ברוח הכפירה: הנה יש להעיר כי הרואה יראה שמגמה זו להתעלם לחלוטין משאלות עובדתיות בפירוש התורה (ודברי חז"ל) הולכת פעמים רבות בד בבד עם יחס מזלזל לדברי המדענים בכללם, וכבאשכול דידן. ולכאורה הוא תימה, הלא מי שנוקט בשיטה לפיה כל המעשים המתוארים בתורה יש להעמידם בדרך נס או בשינוי מעיקרא של חוקי הטבע, הרי לדידו אין שום קושיה מן המדע. אדרבא, דווקא לשיטתו יש לומר שהמדענים צודקים מאד בטענותם ומחקרם יציב וקיים, אלא שהם מחשבים ע"ד הטבע המצוי לפנינו, ומאורעות התורה היו כולם למעלה מן הטבע או בעולם שהתנהל על פי חוקי טבע אחרים. ויש ליישב ודו"ק.