הודעהעל ידי היא שיחתי » ג' אוקטובר 23, 2012 10:25 pm
דף יב.
גמ' "תני דבר"י יוצא אדם בתפילין וכו' "
תפילין גופייהו בשבת דרבנן עי' שו"ע ש"א מ"ב וגזירה שמא יורידם וילך, והכא אינו ס"ד לאסור בגזירה לגזירה, אלא הכא גם חששו שאם ילך משתחשך לסוף ישארו עליו בשבת ויורידם וילך עמהם.
גמ' "ת"ש וכו' מי אלימא ממתני' "
אפשר דהס"ד היא דכאן יש וי"ו החיבור "ואין קורין", ואף דגם במתני' יש וי"ו החיבור, מ"מ התם יש גם ברישא "ולא יפלה" וי"ו החיבור, ועי' תוד"ה מי ומהר"ם שכ"כ לפרשו.
דף יב:
תוד"ה שאין "ולשון ארמי אין יודעין"
וברא"ש בברכות כתב דמכירין רק שמגונה, ועי' תורא"ש כאן בשם ר"ת, ובט"ז דן מה דין כל לשון, ויש לדון לאור הנ"ל.
דף יג.
גמ' "ה"נ מסתברא"
יל"ע להך ה"נ מסתברא האם ס"ד לפשוט לנדה או דנדה חמורה ויש לחוש יותר ואין לפשוט מהיתר דהתם, ומה דהמשיכה הגמ' ואמרה ולאו איתמר וכו', כוונתה רק לדחות הה"נ מסתברא ולא דס"ד לפשוט הבעיא, ועי' ריטב"א ד"ה מהו דכתב דנדה חמורה מבשר וחלב עיי"ש, וכן עי' ביהגר"א קצה סק"ח דכתב "וכ"ש כאן" וא"כ נפשטה חקירתנו, ונפק"מ לדינא האם כמו דבעינן בבשר בחלב היכא גבוה כשאוכלין באותו שולחן ה"נ בנדה ועי' יו"ד פ"ח ט"ז סק"ד וביהגר"א סק"ב.
גמ' "הכא איכא דיעות ואיכא שינוי"
בביהגר"א סי' קצה סק"ח התיר מכאן היכר בנדה דרק בשינה דתקיף יצרא אסור, אולם עי' כאן ר"ן ורא"ש דלא למדו מכאן ועי' ריטב"א כאן דדייק מהגמ' כן.
תוד"ה מה
עי' תוד"ה נדה בסוטה ז. ותוד"ה התורה בסנהדרין לז., ויל"ע האם כוונת תוס' בסנהדרין דזה באה דרשה דסוגה בשושנים לומר ובסוטה לא הזכירו הדרשה, ועי' בקידושין סז: דהוקשו כל עריות זה לזה ואף נדה (ועי' יבמות ב. תוד"ה סוה"ע) וא"כ צ"ב קושית התוס' כאן, דבין כך יש היקש, רק דמסברא לא אסרינן יחוד הואיל ויש היתר ואיך נאסור יחוד, ויל"ע בזה עוד, ועי' כאן ר"ן דבאמת מדרשה דקרא נפק"ל מסוגה בשושנים.
תוד"ה ופליגא "לאפוקי לשון קריבה ממשמעותו"
עי' ביהגר"א סי' קצה סק"ב ועי' מנחת אריאל אות יא ואילך וחזינן פי' אחר מר"י בתיבת "קריבה", וכן צ"ע מהגמ' כאן בע"ב דקריבה היא אף על קירוב בשר והיא ברייתא.
דף יג:
תוד"ה בימי "יכול להיות שלא הקפיד אלא על השכיבה"
עי' לעיל עמוד א' דרב יוסף פשט הספק מבשר בחלב, ושם ליכא היכר עי' רש"י ד"ה דליכא "וה"ה וכו' ", ועל כרחך ס"ד דהספק על שניהם ערומים, וא"כ איך פירש התנא דבי אלייהו והוא אף אבות דר' נתן, ואינו לב"ש דמב"ש נשמע לב"ה דרק בבשר בחלב פליגי, ומזה מוכח כרש"י, דר' יוסף יפרש דנענש על דאכל ושתה עמה ודו"ק.
דף יז.
רש"י ד"ה קשה "לפי שהלל נשיא וענוותן"
עי' שפ"א.
תוד"ה גוזרני
ולקמן קמה. נראה דפליג רש"י על תוס', אכן יעוי' כאן בתורא"ש דס"ד דפלוגתא היא.
דף יז:
תוד"ה אלא
וכן בתורא"ש, וצ"ע טובא דבתוס' קודם כתבו דרק בשעת פריסה חייב דאל"כ אין צד בידים (עי' ריטב"א ותורא"ש) וא"כ ליכא כלל בכדי שיצודו שהוא רגע אחד שחייב חטאת, וצ"ל דאיסור מדרבנן איכא אף לאחר זמן והואיל ותחילת איסורו מן התורה אסרו הכול ושאני מקורת בית הבד דתחילת איסורו מדרבנן ויל"ע עוד.
דף יח:
גמ' "עם חשיכה בתנורא"
עי' תוד"ה תנור לקמן לח:, הגהות עו"ה שם וב"ח סי' רנג סק"ב.
תודה ולבית שמאי "ולהכי נמי מוגמר וגפרית"
צ"ב, עי' תורא"ש "צובע", ועי' רש"י לעיל על מוגמר.
דף יט.
תוד"ה רבי "לא כב"ש ולא כב"ה"
עי' מהרש"א אך עי' תורא"ש כתוס', ונימוקי הגרי"ב על מהרש"א שיישב הדבר.
דף יט:
תוד"ה הני "ומפרש ר"ת דכרכי דזוזי הן מוקצה מחמת מיאוס"
סותר עצמו לשו"ת ספר הישר סי' ב' והוב"ד באו"ז סי' פו אות א'.