ברכות נז: אפי' ריקנין שבך מלאים מצות כרמון - מה השבח בזה?

[פרוזבול]

'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון.
מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.

[מורה צדק]

הרב עובדיה תירץ בזה, שריקנין מלאים מצוות כרימון, רימון אחד לכל חייהם, אך אנחנו רוצים שבכל שנה יתמלא רימון בפני עצמו.

[יאיר]

דוקא אני שמעתי תירוץ אחר בשם הר' עובדיה.
שאצל הריקנין זה רק "כפלח הרימון" ואילו אנו מבקשים להיות כרימון שלם.

[פרוזבול]

עתה ראיתי שכתי' הראשון כאן, כ"כ הפר"ח.

[סורגים]

'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון.
מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.

ואפשר שאין הכוונה בזה 'זכויותינו' כלומר, מצוותינו, שהרי הכל בידי שמים ולא שייך לבקש על זה, אלא הכוונה, שעל ידי מעשה טוב שאנו עושים יתרבו מזה זכויותינו, כמו ספר שמוציא לאור, שימצא חן בעיני הרבים, וכך יתרבו זכויותינו, וכמובן, כמו האוצר שלנו, שיתרבה על ידה זכויותיהם. ואין צריך לומר על ידי הכתיבה בפורום. ועוד כהנה.

וגם שלא מצאתי מי שאומר כן, אך לכאו' זהו פשטות הדברים.

[רחמים]

שהרי הכל בידי שמים ולא שייך לבקש על זה

עיין בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד ב וז''ל:
רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה, הוה אמר: הרחמן יצילנו מיצר הרע.

והביאור בזה שתפילה זו מטרתה להעלות את נקודת הבחירה* של האדם ולא לבטל את הבחירה לגמרי.

*עיין קונטרס הבחירה למכתב מאליהו חלק א'.

[יוס'ל]

כלי יקר שמות ל,לד

קח לך סמים וגו'. מנה החלבנה בין סממני הקטורת ללמד אותנו לצרף פושעי ישראל בכל תענית (כריתות ו:) וטעמו של דבר לפי שאם לא היו פושעי ישראל בכלל התענית יש לחוש שלא יהיה התענית מצוה אלא עבירה ולא היה עולה לרצון שהרי מצינו (תענית יא.) שנקרא הנזיר חוטא בעבור שהזיר את עצמו מן היין, אבל אם יש בינינו פושעי ישראל הרי עכ"פ אנו צריכין להתענות בעבורם כי כל ישראל ערבים זה בעד זה. ובזה מיושב מנלן לומר שצירוף החלבנה מורה על צירוף הפושעים בתענית דווקא, ומה שמנאם בין סממני הקטורת דווקא, לפי שע"י הצומות והתשובה נעשו הזדונות לזכיות כמ"ש (ישעיה מ.ב) כי נרצה עונה. שגם העון יעלה לרצון לריח ניחוח ורז"ל אמרו (סנהדרין לז.) כפלח הרמון רקתך אפילו רקים שבך מלאים מצות כרימון, וקשה על זה אם הם מלאים מצות כרמון א"כ למה קראם רקים. אלא ודאי שעל התשובה דברו זה כי כל פועל ריק שבהם דהיינו העון ממנו יתמלאו מצות כי הזדונות והריקות נעשו כזכיות ויעלה גם העון לריח ניחוח כמו המצות, דוגמת החלבנה העולה לריח ניחוח ככל שאר סממנים ומכאן למדו לומר שענין זה מרמז על התענית והתשובה וזה פירוש יקר.

[הדעה והדבור]

'כפלח הרמון רקתך', אפי' ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון.
מענייני דיומא, להעיר ממה שמבקשים 'שירבו זכויותינו כרמון', ולכאו' מאי רבותא בזה, הא אפי' ריקנין שבך וכו'.

ופלא שחכמי הפורום טחו מלראות את ספרי המפרשים, ולא עוד אלא שהביאו "ממרחק לחמך" בו בשעה שאם היו מעיינים במפרשים היו מוצאים נחת. וכדלהלן.

ראשית, על שאלה זו כבר עמד ה'פרי חדש' שתמה מה מקום יש תפילה זו והרי "ריקנן שבך מלאים מצוות כרמון"?
ותירץ שרשעים מלאים מצוות כרימון במשך כל חייהם ואנו מבקשים להתמלאות מצוות כרימון כל ראש השנה.

בספר "מטה יהודה" הביא עוד תירוץ והוא שייתכן שהרקנים מלאים מצוות כרימון אך גדושים בעבירות יתר על המצוות, ואנו תפילה שהזכויות יהיו רוב.

ובספר "שדה יצחק" נאמר שהפסוק "כפלח הרימון רקתך" קאי רק על אנשי טבריא וממילא לא התברכו בזה שאר בני ישראל ולפיכך שפיר אנו מבקשים כן.

ור' עקיבא שלום חיות בספרו "נשמת חיה" כתב שישנו הבדל בין 'זכות' ל'מצווה', שמצווה זהו מי שעושה רק מיראה וזכות זה בכדי לזכות נפשו, ולפי זה אנו מבקשים שירבו זכויותינו ולא שירבו מצוותנו שזה אפי' ריקנים.

ועיין עוד.

[רון]

שמעתי בצעירותי מהגר"ש וולבה זצ"ל שאמר כך:
דלכאורה אם "מלאים מצוות כרימון" הרי שכבר אינם ריקנים [והיא קושיית הכלי יקר שהובא לעיל].
וביאר,
דיכול אדם להיות מלא מצוות, אך כולם נעשים בלי עבודה מסודרת, ובלי שישנו את האדם במהותו, כגון שיתן פרוטה בכל בוקר ביברך דוד, יפה מאד, אך האם דבר זה הוא שינוי במהותו של האדם, ודאי שלא.
וא"כ יכולים להיות מלאים, במצוות מזדמנות, אך ללא סדר ומהלך, הרי הם עדיין ריקנים. ודפח"ח.

[ארזי ביתר]

שמעתי בצעירותי מהגר"ש וולבה זצ"ל שאמר כך:
דלכאורה אם "מלאים מצוות כרימון" הרי שכבר אינם ריקנים [והיא קושיית הכלי יקר שהובא לעיל].
וביאר,
דיכול אדם להיות מלא מצוות, אך כולם נעשים בלי עבודה מסודרת, ובלי שישנו את האדם במהותו, כגון שיתן פרוטה בכל בוקר ביברך דוד, יפה מאד, אך האם דבר זה הוא שינוי במהותו של האדם, ודאי שלא.
וא"כ יכולים להיות מלאים, במצוות מזדמנות, אך ללא סדר ומהלך, הרי הם עדיין ריקנים. ודפח"ח.

הדברים נפלאים ביותר!

סיפר לי אדם ישיש, שנכנס אל רבו לקראת יום מלאת לו שבעים שנה, ושאל את רבו מה עליו לקבל על עצמו לכבוד גיל זה.

ענה לו רבו דברים מחודדים במענה רך:

הלוא אם תעשה חשבון נפשך באופן נוקב, תראה שכלפי גדולת בוראך, לא עשית את חובתך האמתית.

וכעת שהגעת לחשבון 'ימי שנותנו', הלוא עליך להכין עצמך לקראת פגישתך עם הבורא. ובמה תתרצה אליו?

יש שיציעו לך, קבל ע"ע לכוון בברכת המזון ולאומרה מתוך הכתב. וזו אכן קבלה ראויה. אך אינה משנה את האדם ואת מהותו.

אני מציע לך, קבל ע"ע לקבל כל אדם בסבר פנים יפות ולהלבין לו שיניים. קבלה זו תשנה את כל מהותך, אך בתנאי שיהא זה כל אדם ללא יוצא מן הכלל.

לאחר תקופה, הסביר אותו רב לאחד מילדי הישיש, שכאשר אדם מקבל כל אחד מישראל בסבפ"י, הרי שבשמים מחויבים לנהוג כמדתו ולקבל גם אותו בסבפ"י.