"ברוך שעשאני כרצונו" - "ברוך שעשתני אשה"- מקורות

סליחות · הודעהעל ידי **סליחות** » ב' אוקטובר 08, 2012 10:05 pm

מתי נתחדשה הברכה "ברוך שעשאני כרצונו"?
ישנו סידור איטלקי לפני כחמש מאות שנה בערך שבו נמצאה הברכה "ברוך שעשתני אשה".

האם יש התייחסות של ראשונים על הנושא בכלל?

אודה מאוד לכל מי שיוכל לשפוך אור על נושא עמום זה לי.

הדעה והדבור

עיין ב'אבודרהם' ו'בלבוש' שהזכירו כן.
וחלק על כך ה'פרי חדש' שסבר שהנשים אינן צריכות לברך מאומה.
והחיד"א כתב שהנשים יברכו ללא שם ה'.

ועיין באריכות בשו"ת 'יחוה דעת' חלק ד' סימן ד'.

גם בטור הביא מנהג זה

סליחות כתב:מתי נתחדשה הברכה "ברוך שעשאני כרצונו"?
ישנו סידור איטלקי לפני כחמש מאות שנה בערך שבו נמצאה הברכה "ברוך שעשתני אשה".

האם יש התייחסות של ראשונים על הנושא בכלל?

אודה מאוד לכל מי שיוכל לשפוך אור על נושא עמום זה לי.

לכאורה שעשתני פירושו שעשתה אותי (כמו נפשי שמתני בשיר השירים) כלומר לשון נקבה על הבורא?

סליחות · הודעהעל ידי **סליחות** » ב' אוקטובר 08, 2012 11:30 pm

אוצר החכמה כתב:
סליחות כתב:מתי נתחדשה הברכה "ברוך שעשאני כרצונו"?
ישנו סידור איטלקי לפני כחמש מאות שנה בערך שבו נמצאה הברכה "ברוך שעשתני אשה".

האם יש התייחסות של ראשונים על הנושא בכלל?

אודה מאוד לכל מי שיוכל לשפוך אור על נושא עמום זה לי.

לכאורה שעשתני פירושו שעשתה אותי (כמו נפשי שמתני בשיר השירים) כלומר לשון נקבה על הבורא?

במחילה, הטעות שלי.
במקור נכתב שעשיתני (שעשית אותי), והיו"ד נשמטה.

הדעה והדבור

סליחות כתב:...ישנו סידור איטלקי לפני כחמש מאות שנה בערך שבו נמצאה הברכה "ברוך שעשתני [ההדגשה שלי] אשה"...

הסדור כתבו הרב אברהם בן מרדכי פריצול אך שם נכתב "ברוך שעשיתני אישה".
הסידור נכתב בשנת 1471.

--
רק עכשיו ראיתי את הודעתך לעיל.

גילוי · הודעהעל ידי **גילוי** » ג' אוקטובר 09, 2012 1:13 am

ומה באמת פירוש ברכה זו

מזמור שיר

גילוי כתב:ומה באמת פירוש ברכה זו

באבודרהם כתב שברכה זו היא כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו. וכ"כ הטור.

בברכה המשולשת

זכורני שיש מאמר ארוך באור ישראל (מאנסי) על ברכת הנשים.

מזמור שיר

בברכה המשולשת כתב:זכורני שיש מאמר ארוך באור ישראל (מאנסי) על ברכת הנשים.

אור ישראל ל"ד [שנה ט ב] עמ' קט"ז, מהרב חיים רפאל, בו הוא מאריך להוכיח שטועים כל הכותבים החדשים שמנסים "ליפות" את הברכה הזו, שתתאים לעידן המודרני שלנו.. כמו"כ יש תגובה משלימה לזה בגליון שאחריו, בעמ' רנ"ג.

הדעה והדבור

מזמור שיר כתב:
בברכה המשולשת כתב:זכורני שיש מאמר ארוך באור ישראל (מאנסי) על ברכת הנשים.

אור ישראל ל"ד [שנה ט ב] עמ' קט"ז, מהרב חיים רפאל, בו הוא מאריך להוכיח שטועים כל הכותבים החדשים שמנסים "ליפות" את הברכה הזו, שתתאים לעידן המודרני שלנו.. כמו"כ יש תגובה משלימה לזה בגליון שאחריו, בעמ' רנ"ג.

לא קראתי את מאמרו של הרב רפאל ולפיכך נבצר ממני להגיב על מאמר זה כפשוט.
ובכל זאת אם כותב הוא שברכה זו היא "צידוק הדין" בלבד (כפי שכותב ה'אבודרהם' וה'טור') הוא אינו אלא טועה!

המהר"ל מסביר שהנשים מברכות ברכת שעשני כרצונו, מאחר ונבראו מלכתחילה בצורה יותר רוחנית - שעשני כרצונו - שלכתחילה עשה אותי בורא עולם שמלכתחילה ארצה להיות כרצונו. לעומת הגבר שנברא גס יותר ובקושי מגיע לדרגה רוחנית רוחנית גבוהה.

ובשיחות הרצי"ה - בראשית עמ' 77-78, שמות ע´ 380, 'עולת ראיה' ח"א עמ' עא-עב - מסביר שברכה זו מבליטה את מעלתה היתירה של האשה, שהיא מכוּונת יותר לרצונו של ה' יתברך, ולכן דווקא היא יכולה לומר "שעשני כרצונו". וזה שהנשים מחויבות בפחות מצוות, הוא מפני שמצד טבען הן מתוקנות יותר, ולכן נצרכות לפחות מצוות כדי לתקן את עצמן. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האשה נבראה מחומר זך יותר, מצלעו של האדם. כלומר, האשה מבטאת התפתחות נוספת מעל קומתו של האיש.

ועיין עוד לביאור ברכה זו:
'ישועות יעקב' סי' מ"ו, 'טעמי המנהגים' נ' ע"ב.
'כתבי ר' אייזיק' ח"ב עמ' שכט ואילך.

גילוי כתב:ומה באמת פירוש ברכה זו

כנ"ל יש בזה ב' פירושים, הפירוש הפשוט הוא "צידוק הדין" והפירוש העמוק מבטא את מעלת האישה.

---
מעניין לעניין לצורך אותו עניין, מעניין לציין גם להסברו של הרש"ר הירש, מדוע אין האישה מקיימת מצוות עשה ש"הזמן גרמא", והוא מפני שלאישה יש "התלהבות קודש" ולפיכך אין לה צורך במצוות עשה שהזמן גרמא.
אך הסבר זה שונה הוא מהסברו של ה'אבודרהם' (עמ' מא) - לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמא, אפשר שבעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו, ואם תעשה מצוות הבורא ותניח מצוותו, אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא, אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו, כדי שיהיה לה שלום עם בעלה.

מהר"ל מסביר שהנשים מברכות ברכת שעשני כרצונו, מאחר ונבראו מלכתחילה בצורה יותר רוחנית - שעשני כרצונו - שלכתחילה עשה אותי בורא עולם שמלכתחילה ארצה להיות כרצונו. לעומת הגבר שנברא גס יותר ובקושי מגיע לדרגה רוחנית רוחנית גבוהה.

אולי תוכל לתת מקור? או גם ציטוט.

הדעה והדבור

אוצר החכמה כתב:
מהר"ל מסביר שהנשים מברכות ברכת שעשני כרצונו, מאחר ונבראו מלכתחילה בצורה יותר רוחנית - שעשני כרצונו - שלכתחילה עשה אותי בורא עולם שמלכתחילה ארצה להיות כרצונו. לעומת הגבר שנברא גס יותר ובקושי מגיע לדרגה רוחנית רוחנית גבוהה.

אולי תוכל לתת מקור? או גם ציטוט.

לא הספקתי לראות את דברי המהר"ל מפנים - ולא טוב עשיתי שלא ציינתי זאת - אלא כאן: http://www.hidabroot.org/CommunityDetai ... qID=452466

תוך כדי דיבור

כמדומני שאין בדברי המהר"ל מקור מבורר לפירוש זה על "שעשני כרצונו". אלא הוא מבוסס על שלוש קומות:

א. דברי המהר"ל (בדרוש עה"ת) בביאור הגמרא בברכות י"ז גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים וכו', דהיינו שמטבע ברייתן הן מכוונות יותר לנחול שכר העוה"ב וכו', עיי"ש.
ב. דברי הט"ז (באו"ח סי' מ"ו) שברכת האשה "שעשני כרצונו" היא ברכה על מעלה שבה. (אף שכותב שמעלת האיש יתירה ולכן שלא עשני וכו', מ"מ להדיא אין דבריו כדברי האבודרהם שמברכת כהודאה על הרעה).
ג. דברי הרש"ר הירש (בפירושו לויקרא כ"ג), שחיבר לעניין מעלתן של הנשים (המבואר במהר"ל הנ"ל) את מה שפטורות ממצוות עשה שהזמ"ג, וכתב שזהו גופא מצד מעלתן (בעוד שהמהר"ל לא הזכיר בהקשר זה את הפטור מהמצוות, ואדרבה עיין בתפארת ישראל פמ"ו [או פמ"ח?]).

וכיוון שכבר נתבאר ביסוד ברכות "שלא עשני" שהוא משום החיוב ביתר מצוות מן האחרים, אם כן ממילא כשמחברים את שלוש הקומות הללו יחדיו (והרוצה יצרף לזה גם מה שנדרש ע"י המקובלים עה"פ "נקבה תסובב גבר", "והיה אור הלבנה" וכו', ובפרט מה שהרחיב בזה הרבי האחרון מליובאוויטש) הרי זה כמעט מתבקש להמשיך מזה שברכת "שעשני כרצונו" היא ברכה על הטובה, שאע"פ שפטורה מהמצוות הנ"ל הרי זה דווקא משום מעלתה וכו'. ובאמת אפש"ל שפירוש זה אינו סותר בהכרח לדברי האבודרהם, אלא שזה בנגלה [שאינן מחוייבות במצוות וגדול המצווה וכו', וע"כ כמברכות על הרעה], וזה בנסתר [שמה שאינן מחוייבות הוא משום מעלה שבהן וגדולה הבטחה וכו', וע"כ כמברכות על הטובה]. כנלפענ"ד.
כמובן גם אינו מוכרח, אחר שבכל אחת מהקומות יש ביאורים הרבה, והביאורים האחרים קדמונים יותר, אבל מעתה נדמה שהבסיס היחיד לטעון שזהו פירוש "טעות" הוא רק מה שלא נאמרו הדברים במפורש, כי מצד התוכן הכל נאמר כנ"ל. (ושמא יש לתהות אם הניסיון להוכיח שדווקא כאן אסור "לחדש" בביאורים מיסוד רבותינו, אינו בעצמו דבר חדש וד"ל).

לא הספקתי לראות את דברי המהר"ל מפנים - ולא טוב עשיתי שלא ציינתי זאת - אלא כאן: http://www.hidabroot.org/CommunityDetai ... qID=452466

בחיפוש ראשוני שעשיתי באוצר לא ראיתי שמביאים את הדברים בשם המהר"ל, אלא שמביאים את דברי המהר"ל על מעלת הנשים (בדרוש על התורה על כה תאמר לבית יעקב) ואומרים שלפי זה אפשר לפרש שעשני כרצונו כך, כמובן שזה דבר מאד שונה.
אבל כאמור חיפשתי רק מלמעלה, כך שאם תמצא שאומר כך על שעשני כרצונו אשמח אם תציין את מקורו.

תוך כדי דיבור כתב:כמדומני שאין בדברי המהר"ל מקור מבורר לפירוש זה על "שעשני כרצונו". אלא הוא מבוסס על שלוש קומות:

א. דברי המהר"ל (בדרוש עה"ת) בביאור הגמרא בברכות י"ז גדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים וכו', דהיינו שמטבע ברייתן הן מכוונות יותר לנחול שכר העוה"ב וכו', עיי"ש.
ב. דברי הט"ז (באו"ח סי' מ"ו) שברכת האשה "שעשני כרצונו" היא ברכה על מעלה שבה. (אף שכותב שמעלת האיש יתירה ולכן שלא עשני וכו', מ"מ להדיא אין דבריו כדברי האבודרהם שמברכת כהודאה על הרעה).
ג. דברי הרש"ר הירש (בפירושו לויקרא כ"ג), שחיבר לעניין מעלתן של הנשים (המבואר במהר"ל הנ"ל) את מה שפטורות ממצוות עשה שהזמ"ג, וכתב שזהו גופא מצד מעלתן (בעוד שהמהר"ל לא הזכיר בהקשר זה את הפטור מהמצוות, ואדרבה עיין בתפארת ישראל פמ"ו [או פמ"ח?]).

וכיוון שכבר נתבאר ביסוד ברכות "שלא עשני" שהוא משום החיוב ביתר מצוות מן האחרים, אם כן ממילא כשמחברים את שלוש הקומות הללו יחדיו (והרוצה יצרף לזה גם מה שנדרש ע"י המקובלים עה"פ "נקבה תסובב גבר", "והיה אור הלבנה" וכו', ובפרט מה שהרחיב בזה הרבי האחרון מליובאוויטש) הרי זה כמעט מתבקש להמשיך מזה שברכת "שעשני כרצונו" היא ברכה על הטובה, שאע"פ שפטורה מהמצוות הנ"ל הרי זה דווקא משום מעלתה וכו'. ובאמת אפש"ל שפירוש זה אינו סותר בהכרח לדברי האבודרהם, אלא שזה בנגלה [שאינן מחוייבות במצוות וגדול המצווה וכו', וע"כ כמברכות על הרעה], וזה בנסתר [שמה שאינן מחוייבות הוא משום מעלה שבהן וגדולה הבטחה וכו', וע"כ כמברכות על הטובה]. כנלפענ"ד.
כמובן גם אינו מוכרח, אחר שבכל אחת מהקומות יש ביאורים הרבה, והביאורים האחרים קדמונים יותר, אבל מעתה נדמה שהבסיס היחיד לטעון שזהו פירוש "טעות" הוא רק מה שלא נאמרו הדברים במפורש, כי מצד התוכן הכל נאמר כנ"ל. (ושמא יש לתהות אם הניסיון להוכיח שדווקא כאן אסור "לחדש" בביאורים מיסוד רבותינו, אינו בעצמו דבר חדש וד"ל).

השאלה החשובה כאן לענ"ד, היא האם אפשר לפרש פירוש זה, כשמצד שני יש את הברכה שלא עשני אשה שמשמעותה הפשוטה היא מעלת האיש, כלומר האם יש לנו עוד דוגמה לשתי ברכות שלכאורה סותרות אחת את השנייה (רק זה מברך על בחינה זו וזה מברך על בחינה זו), הט"ז שהבאת, שלא הכרתי אותו קודם כך שאני מסתמך על דבריך, לכאורה נמנע במכוון מלומר את זה, ואולי בגלל הקושי הזה. אולי אפשר קצת לדמות את זה ברכת דיין האמת והטוב והמיטיב במי שמת אביו מורישו, אבל זה דמיון רחוק קצת וצ"ע אם יש להוכיח משם.

עיינתי בט"ז בפנים ולא ראיתי מה שכתבת בשמו, שפירש שהכוונה בשעשני כרצונו על מעלה שיש לנשים, לפי הבנתי הוא כתב שם כך, שהסיבה שאנו מברכים שלא עשני גוי במקום שעשני ישראל, היא כי אי אפשר לעולם בלא גויים ויש מעלה לעולם בכך שיהיו בעולם גויים וכ"ש שיש מעלה לעולם שיהיו נשים שהרי מקיימות קצת מצוות, ולכן כתב אח"כ שוודאי שעל מעלה זו הן מברכות היינו שהקב"ה הרי חפץ בהיותם כפי שהם כי צורך כך לעולם(ולפי דבריו אם גויים היו מברכים גם היה מקום קצת שיאמרו שעשני כרצונו), אבל אין הכוונה כאן למעלה יותר מאנשים בשום צד, כך שקשה לשים את דבריו כקומה בביאור הברכה על הדרך הזה.

אין לזה קשר לדיון על פירוש אפשרי, שכן כדבריך שפירוש שמתבאר כראוי ואין עליו קושיות ונראה ניתן להיאמר הוא בכלל שבעים פנים לתורה, אבל על המניעים של חלק מהאנשים לפרש את הפירוש רציתי להעיר הערה כללית על כללות העניין, שבכל מקרה מעלת הנשים במקומה עומדת ולא ברור למה צריכים להתאמץ לפרש פירושים שונים בברכה כדי להתרצות במעשי הבורא, אשר כל לבבות הוא דורש, ובכלל מעלתו האמיתית של כל אדם אינה תלויה אלא בלבו ומעשיו, וידועים דברי התדב"א.

תוך כדי דיבור

רק לגבי הט"ז, קרא שוב את דברי ותראה שלא כתבתי בשמו את מה שחשבת שכתבתי בשמו. הטעם שדבריו הם קומה בפירוש הנ"ל, הוא שסוף סוף הט"ז מפרש שהברכה היא שבח על מעלה (כשלעצמו, לאו דווקא ביחס לגבר), ולא כאבודרהם שהיא כהודאה על הרעה. ומכאן סלולה הדרך להרכיב דבריהם של אלה שכן הזכירו (אף כי לא ביחס לברכה זו דווקא) מעלות שבהן הנשים יתירות מאנשים.

לענ"ד גם הודאה על הרעה כגון דיין האמת היא בכלל ברכה על מעלת הדין הזה שנצרך לעולם (שכן כל ברכה היא שבח ויקר לבורא על מעשיו ועל כרחך הוא דבר מעלה), כך שאיני רואה הבדל גדול בין שני הפירושים כעזרה לעניין יצירת פירוש שעיקר כוונתו לפרש באופן שסותר את עניין ברכת שלא עשני אשה. וכאמור לענ"ד צריך לדון אם זה ייתכן אולי תוכל אתה או מישהו אחר להרחיב או להביא ראיות לעניין, או לכתוב את דעתכם ביחס לדוגמה של דיין האמת והטוב והמיטיב.

הדעה והדבור

אוצר החכמה כתב:
לא הספקתי לראות את דברי המהר"ל מפנים - ולא טוב עשיתי שלא ציינתי זאת - אלא כאן: http://www.hidabroot.org/CommunityDetai ... qID=452466

בחיפוש ראשוני שעשיתי באוצר לא ראיתי שמביאים את הדברים בשם המהר"ל, אלא שמביאים את דברי המהר"ל על מעלת הנשים (בדרוש על התורה על כה תאמר לבית יעקב) ואומרים שלפי זה אפשר לפרש שעשני כרצונו כך, כמובן שזה דבר מאד שונה.
אבל כאמור חיפשתי רק מלמעלה, כך שאם תמצא שאומר כך על שעשני כרצונו אשמח אם תציין את מקורו.

עיין כאן - "שעשני כרצונו על דברי הטור" - http://www.hidabroot.org/CommunityDetai ... qID=452466
ומצורף תמונה מאתר זה.
-
אך שם לא התפרש מקור לכך.

תוך כדי דיבור

עניות דעתי כתבתי, שאפשר לבאר דהך שלא עשני אשה הוא על הנגלה, שבפועל לאיש יש יותר מצוות והרי גדול המצווה ועושה, והך שעשני כרצונו הוא על הנסתר, שהטעם שפטורות הוא משום שנבראו במעלה שאינה זקוקה למצוות אלה כדי לתקן עצמן (ע"ד מארז"ל לא ניתנו מצוות אלא כדי לצרף בהן וכו'), וע"ד שביאר מהר"ל האמור שגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים וכו'. ולפי זה אין סתירה, מה גם שלא אדם אחד מברך שתי הברכות (וכמובן גם יש לזכור שאין שתי הברכות באותו מעמד, שהאחת דינא דגמרא).

[וכאמור לפי"ז אף עם דברי האבודרהם אפשר ליישב כנ"ל; שמחד גיסא יש כאן הצדקת הדין כמודה על הרעה, שבפועל אין להן חובת המצוות עשה של תוה"ק - והרי המהר"ל עצמו ביאר בכמה מקומות שגודל מעלת המצווה ועושה אינו רק מפני שיצרו גדול יותר ולפום צערא אגרא, אלא באופן עמוק יותר, מפני שהוא עושה רצון ה', שהרי ציווה ה' עליו לעשות המצווה, ועל האחר לא ציווה - אבל מאידך גיסא בהתבוננות מדוע סוף סוף אינן מצוות, אפשר שנמצא ע"פ חז"ל שזהו משום צד מעלה שיש בהן בברייתן, ומשום כך הנוסח "שעשני כרצונו", שעל כרחך אינו נוסח של דין ורעה אלא של חיוב].

מזמור שיר

איני מבין מה זה קשור ל"נסתר". אבל בכל אופן שני הטעמים הללו, מש"כ אבודרהם והטור, ומה שמיוחס כאן למהר"ל, הם טעמים הסותרים זא"ז, וממילא גם לא יתכן לפרש שתקנו לנשים ברכה שסותרת את הברכה שתקנו לנשים.

לא הבנתי קושייתך וכי לא ייתכן שיהיו פירושים סותרים לדבר אחד?

לגבי המיוחס למהר"ל כבר הובהר שכנראה אינו כלל מהמהר"ל אלא ביאור של בני זמנינו ע"פ הרעיון של המהר"ל

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ג' אוקטובר 09, 2012 6:04 pm

פלא שהרב גאולה בקרוב לא הביא דברי הלקט יושר בענין שאצלם נהגו הנשים לברך שלא עשאני בהמה ולא שעשאני כרצונו עי"ש.

איך היו מברכות את זה אחרי שכבר בירכו שלא עשני גוי?

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ג' אוקטובר 09, 2012 7:08 pm

ראיתי בסידורים למנהג מרוקו חדשים מקרוב באו, שנהגו לברך ברכת שעשני כרצונו בשם ומלכות, ולע"ע לא מצאתי לזה כל מקור מלבד דברי הרדב"ז שהזכיר מנהג כזה וכתב שהוא קרוב לברכה לבטלה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ג' אוקטובר 09, 2012 7:11 pm

מורה צדק כתב:ראיתי בסידורים למנהג מרוקו חדשים מקרוב באו, שנהגו לברך ברכת שעשני כרצונו בשם ומלכות, ולע"ע לא מצאתי לזה כל מקור מלבד דברי הרדב"ז שהזכיר מנהג כזה וכתב שהוא קרוב לברכה לבטלה.

?!

מזמור שיר

[quote="אוצר החכמה"]לא הבנתי קושייתך וכי לא ייתכן שיהיו פירושים סותרים לדבר אחד?

כונתי למה שכתב הרב תוכ"ד, שברכת "שלא עשני אשה" היא לפי פירוש האבודרהם, ואילו ברכת "שעשני כרצונו" היא לפי הביאור של ה"מהר"ל". וע"ז אמרתי שלא יתכן שהגברים יודו לה' על כך שהם לא נשים, והנשים יודו לה' על כך שהם לא גברים! יש לנו כאן "מחלוקת" בין הגברים לנשים...

מזמור שיר

לתועלת המעיינים צירפתי את המאמר מאור ישראל.

מורה צדק כתב:ראיתי בסידורים למנהג מרוקו חדשים מקרוב באו, שנהגו לברך ברכת שעשני כרצונו בשם ומלכות, ולע"ע לא מצאתי לזה כל מקור מלבד דברי הרדב"ז שהזכיר מנהג כזה וכתב שהוא קרוב לברכה לבטלה.

לייטנר כבר תמה על דבריך, רק כדרכו תמיד קיצר בשאלתו, מה כוונתך לא מצאתי מקור, הלא הובא כאן מאבודרהם ומהטור שהביאו ברכה זו?

מזמור שיר כתב:
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי קושייתך וכי לא ייתכן שיהיו פירושים סותרים לדבר אחד?

כונתי למה שכתב הרב תוכ"ד, שברכת "שלא עשני אשה" היא לפי פירוש האבודרהם, ואילו ברכת "שעשני כרצונו" היא לפי הביאור של ה"מהר"ל". וע"ז אמרתי שלא יתכן שהגברים יודו לה' על כך שהם לא נשים, והנשים יודו לה' על כך שהם לא גברים! יש לנו כאן "מחלוקת" בין הגברים לנשים...

בברכת שלא עשני אשה נראה ברור שזה מטעם חיוב המצוות לכו"ע, וכמובא במאמר שהביא איש ספר, ולפי זה יש כאן באמת שאלה אם אפשר שיהיו לנו ברכות שעניינם סותר זה לזה כמ"ש למעלה

תוך כדי דיבור

מזמור שיר כתב:
אוצר החכמה כתב:לא הבנתי קושייתך וכי לא ייתכן שיהיו פירושים סותרים לדבר אחד?

כונתי למה שכתב הרב תוכ"ד, שברכת "שלא עשני אשה" היא לפי פירוש האבודרהם, ואילו ברכת "שעשני כרצונו" היא לפי הביאור של ה"מהר"ל". וע"ז אמרתי שלא יתכן שהגברים יודו לה' על כך שהם לא נשים, והנשים יודו לה' על כך שהם לא גברים! יש לנו כאן "מחלוקת" בין הגברים לנשים...

מה שהזכרתי האבודרהם, התכוונתי למה שכתב לגבי שעשני כרצונו, לא לגבי ברכת שלא עשני אשה (אותה הזכרתי רק לעניין היסוד של ברכות אלו כהודאה על יתר מצוות). וכמובן איך שלא יהיה הנשים אינן מודות לה' "על שהן לא גברים" אלא באפי נפשייהו. (ומטבע לשון זה הוא שאלה בפנ"ע. אבל עכ"פ לפמ"ש סתירה ליכא).

סורגים · הודעהעל ידי **סורגים** » ג' אוקטובר 09, 2012 10:39 pm

אוצר החכמה כתב:
מורה צדק כתב:ראיתי בסידורים למנהג מרוקו חדשים מקרוב באו, שנהגו לברך ברכת שעשני כרצונו בשם ומלכות, ולע"ע לא מצאתי לזה כל מקור מלבד דברי הרדב"ז שהזכיר מנהג כזה וכתב שהוא קרוב לברכה לבטלה.

לייטנר כבר תמה על דבריך, רק כדרכו תמיד קיצר בשאלתו, מה כוונתך לא מצאתי מקור, הלא הובא כאן מאבודרהם ומהטור שהביאו ברכה זו?

כוונתו, של הרב מו"צ, למה שכתבו להקשות, שהרי לא הראשונים וגם לא הגאונים מחדשים ברכות, וכל הברכות חז"ל תיקנו אותם, ואיך יתכן לברך בשם ומלכות שעשני כרצונו, כאשר לא מוזכר ברכה זו בחז"ל.

ועל עצם העניין, מי גדול ממי, ואם שעשני כרצונו הכוונה למעליותן, או, כפי שכתב הטור כשם שמברך על הטוב. לדעתי, גם אלו המפרשים על פי דרכו של המהר"ל כפי שייוחסו לו, בהכרח מודים שמעלת הגברים גבוהה מן הנשים, שאילו שתיהן שוות במעליותן, כל אחד מהם במעלות שלו, (שלה), מה טעם בברכות שלא עשני אשה, ושעשני כרצונו, היה להם גם לגברים וגם לנשים לשתוק, כאשר לשתיהם את המעלות שלהם.
ומאי נ"מ אם ברא אותו איש, או שעשה אותן כרצונו, כאשר לכל אחד מהם, מהן, המעלות שלו. ושתיהם שווים, ובהכרח, שהגברים יש להם מעלה על הנשים, ומובן מדוע תיקנו שלא עשני אשה. ולפי"ז כל הויכוח מיותר. כנלע"ד.

מורה צדק

אוצר החכמה כתב:
מורה צדק כתב:ראיתי בסידורים למנהג מרוקו חדשים מקרוב באו, שנהגו לברך ברכת שעשני כרצונו בשם ומלכות, ולע"ע לא מצאתי לזה כל מקור מלבד דברי הרדב"ז שהזכיר מנהג כזה וכתב שהוא קרוב לברכה לבטלה.

לייטנר כבר תמה על דבריך, רק כדרכו תמיד קיצר בשאלתו, מה כוונתך לא מצאתי מקור, הלא הובא כאן מאבודרהם ומהטור שהביאו ברכה זו?

גם אני קיצרתי במקום שהיה צורך להאריך, כלל נקוט בידינו שכל ברכה הנזכרת בתלמוד מברכים אותה בשם ומלכות (ע"ע ברכת הרעם והברק ועו'), ובברכה זו שאינה מוזכרת, אף שמוזכרת בדברי הראשונים, היה עליהם לכתוב זאת שמברכים שעשני כרצונו בשם ומלכות. אך באמת בדברי הטור והאבודרהם כתבו לשון לברך, דהיינו בשם ומלכות, וכאמור בדברי שאר הראשונים לא נזכרה הברכה, ולכן נמנעים מלברך אותה. אך משום מה, ואני כותב זאת בהסתייגות, שאולי כן היה מנהג כזה, אך אני נסמך על דברי הרב משאש ועו' שהנשים במרוקו לא היו יודעות בקריאה ולא היו מתפללות, וכל שכן שלא היו מברכות ברכה זו בשם ומלכות, ורק סידור אחד הדפיס זאת בדור האחרון (את הסידור השני איני מזכיר, מפני שהוא צריך גניזה, ולא מסיבות פוליטיות, אלא משום היהדות המתונה המוזכרת בראש הספר).

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' אוקטובר 10, 2012 12:42 am

מורה צדק כתב:
אוצר החכמה כתב:
מורה צדק כתב:ראיתי בסידורים למנהג מרוקו חדשים מקרוב באו, שנהגו לברך ברכת שעשני כרצונו בשם ומלכות, ולע"ע לא מצאתי לזה כל מקור מלבד דברי הרדב"ז שהזכיר מנהג כזה וכתב שהוא קרוב לברכה לבטלה.

לייטנר כבר תמה על דבריך, רק כדרכו תמיד קיצר בשאלתו, מה כוונתך לא מצאתי מקור, הלא הובא כאן מאבודרהם ומהטור שהביאו ברכה זו?

גם אני קיצרתי במקום שהיה צורך להאריך, כלל נקוט בידינו שכל ברכה הנזכרת בתלמוד מברכים אותה בשם ומלכות (ע"ע ברכת הרעם והברק ועו'), ובברכה זו שאינה מוזכרת, אף שמוזכרת בדברי הראשונים, היה עליהם לכתוב זאת שמברכים שעשני כרצונו בשם ומלכות. אך באמת בדברי הטור והאבודרהם כתבו לשון לברך, דהיינו בשם ומלכות, וכאמור בדברי שאר הראשונים לא נזכרה הברכה, ולכן נמנעים מלברך אותה. אך משום מה, ואני כותב זאת בהסתייגות, שאולי כן היה מנהג כזה, אך אני נסמך על דברי הרב משאש ועו' שהנשים במרוקו לא היו יודעות בקריאה ולא היו מתפללות, וכל שכן שלא היו מברכות ברכה זו בשם ומלכות, ורק סידור אחד הדפיס זאת בדור האחרון (את הסידור השני איני מזכיר, מפני שהוא צריך גניזה, ולא מסיבות פוליטיות, אלא משום היהדות המתונה המוזכרת בראש הספר).

כלל נקוט בידך דייקא.
ומ"מ כבר נהגו לברך כמה ברכות שאינן בתלמוד בשם ומלכות כמו שכבר האריכו כאן בעבר. (ברוך שאמר, הנותן ליעף כח, המקדש שמו ברבים ועוד)
וגם מן הברכות הנזכרות בתלמוד, (ברכת הרעם והברק ועוד) יש שברכום בלא שם ומלכות כדעת גדול הוא הראב"ד ז"ל, וכך נהגו רבים וכן שלמים כאשר העיד בגדלו הבא"ח ועמיתו מהר"א מני.
ואני, שלא כמנהגך, איני כותב בפסקנות שכך ראוי, ומאן עייל נפחא וכו', אלא רק להוציא מלשונך המוחלטת.

מורה צדק

דרכי ידועה ברבים, והרוצה ליטלה יבוא ויטול. ומי שאינו רוצה לשמוע, ינעם לו.

ולענייננו, לא אני המצאתי את מה שאמרו רבותינו שברכה שאינה מוזכרת בתלמוד אין מברכים אותה, וכבר דן בזה מרן הבית יוסף בעניין הנותן ליעף כח, וכמובן שיש היוצאים מן הכלל (כשאר הכללים).
ולעניין מה שכתבת בשם הראב"ד, הוא עצמו כתב שהמברך בשם ומלכות לא הפסיד. וגם מה שיש נהגו שלא לברך, אין זה מחמת הראב"ד אלא מחמת חוסר הבקיאות בהלכות אלו (עי' פתה"ד סי' רכז סק"ג), ועל מנהג ירושלים שהעיד מהר"א מני, כנגדו העיד להיפך בנתיבי עם (עמ' קיב), וגם רבינו האור לציון הסכים בזה שאפשר לברך, ואפילו מי שנהג שלא לברך.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' אוקטובר 10, 2012 12:59 am

ברור שלא אתה המצאת, אבל אתה קבלת על עצמך להפוך את הבמה הזו לסניף של ישיבת יחוה דעת ומקום להכרזת פסקי רבי יצחק יוסף שליט"א.
ואני לעיתים משלים את דבריך, ומראה שהגם שאתה כותב כמשה מפי הגבורה, עכ"ז הדברים אינן מוחלטים, הן להלכה והן למעשה.
אני לא נכנס כעת לסוגיא של הראב"ד וברכות הראיה, רק בשולי הדברים: מי שכותב 'אמנם מהר"א מני כתב כך, אבל הרב אבורביע כתב אחרת', מראה את זרותו הגדולה בהכרת האישים ומשקל דבריהם.

וכמובן שגם הרב אבורביע יירד מגדולתו ואמינותו תעורער אם יעיד משהו שאינו עולה עם כללי הפסיקה של יחוה דעת.

והנה כבר מצאתי: "ואע"פ שהרה"ג רבי עמרם אבורביע כתב שהמנהג בירושלים להשלים אף תענית יחיד עד צה"כ". אינו מנהג פשוט". (ילקוט יוסף בקור חולים עמ' תרכ"א). הה"ד כחומר ביד היוצר.

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ד' אוקטובר 10, 2012 1:06 am

דברי כת"ר סותרים מיניה וביה.
אני אשתדל שלא לסטות אחר דברי בלע כנגד מרן הראש"ל שליט"א, ואענה רק על העניין המדובר כי דברי תורה אינם מקבלים טומאה.
כאשר באים לבדוק מה המנהג, וישנם עדויות של 2 גאונים, שנכון שאחד מהם קדם בדור, אך השני לעומתו חקר את המנהגים ובדק אותם לשורשם ולעומקם, וזאת לעומת הראשון שהתגורר בירושלים שנים בודדות, אין אני אומר שהשני צודק, ואני מסכים שהרב אבורביע אינו הבר סמכא היחיד בזה (בפרט שעוד כתבו כדעת מהר"א מני ומהם הכה"ח והישכיל עבדי), אבל אפשר לומר שאין בירושלים מנהג ברור שלא לברך, וכדאי הוא הנתיבי עם לסמוך עליו, גם שלא בשעת הדחק.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' אוקטובר 10, 2012 1:10 am

לא ידעתי שהרב יצחק יוסף התעטר כבר בכתר הראש"ל.

כל מה שאתה יודע על שני האישים הללו, שהרב מני קדם לרב אבורביע? הלא תבוש?

אם אתם לא יודעים כלום, אבל ממש כלום, על אדירי התורה שבכם, מה לכם כי תלינו על אחרים?

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » ד' אוקטובר 10, 2012 1:15 am

לא ירחק היום שהוא יוכתר בכתר זה, אך כוונתי היא למתקיפים אותו ומתכוונים לאביו הגדול שליט"א, ואח"כ אומרים שח"ו לא כתבו מאומה כנגדו.

את כבודי אני מניח בצד, אך כבוד הציבור מונח כאן, ועל כן אודיע נאמנה שיש בידי עוד הרבה מידע, גם על שני אישים גדולים אלו, שאף שמריסי עיניו של אי"ס נראה נימת זלזול בהרב אבורביע (אולי הוא יודע משהו עליו שאני לא יודע?) היה גאון אדיר בנגלה ובנסתר.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' אוקטובר 10, 2012 1:23 am

בהזדמנות הקרובה כשנפגש על ספלון קפה שחור, אתענין לדעת מה הינך יודע ומה לא, לע"ע אני מתייחס רק לדברים שכתבת.
רבי אליהו מאני היה מן הגדולים ביותר בדורות האחרונים, וגם הבא"ח עם שנתפרסם יותר, היה מכניע עצמו כלפיו הן בהלכה ואצ"ל בקבלה.
וכבודו של ר"ע אבורביע במקומו מונח. אך לא קרב זא"ז. ואין בכך שום זלזול אלא רק אצל הפתיים והמון העם.

אגב מה עם המנהג שמביא בנתיבי עם שביום העצמאות ("שבו נהיינו לעם" !) אין אומרים תחנון?

פורום אוצר החכמה

מי מחובר