מסכת ברכות פרק תשיעי

[אTKH]

הבא על אמו... הבא על נערה המאורסה... הבא על א"א. ופתרון החלומות שם לטובה.
יל"ע איך יתכן שבחלומו עובר על עבירות חמורות כאלו ובגמ' משמע שיש לכך משמעויות לטובה (יצפה לתורה וכדו').
(ואמנם מבואר בגמ' דה"מ דלא ידע לה ולא הרהר בה מאורתא -ויל"ע אי קאי על הכל או רק על א"א- מ"מ עדיין קשה).

[לייטנר]

כיון שפתרונות החלומות שהזכרת הם דברים מופשטים, ממילא החלומות עצמם לא יכולים להיות כפשוטם, בהנחה שלא הרהר ביום - דבר המשפיע תמיד על כל חלום ולפיכך גם על פתרונו - וסביר להניח שלא הרהר באמו או באחותו...

[רחמים]

הרי בגמ' מבואר : מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה - שנאמר +בראשית מ"א+ ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא: והוא דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר +בראשית מ"א+ איש כחלמו פתר. +בראשית מ'+.
וא''כ כל הפתרונות שגמ' אומרת לכל מני חלומות זה לא פתרונות מוחלטים שאי אפשר לפתור אחרת, אלא זה הצעות לפתרונות של ''מעין חלמיה'' שאמר רבא
ועיין במכתב מאליהו (ח''ד עמ' 166) שמה שפתרון החלום מתקיים כאשר הוא מעין חלמיה הוא משום שאז החולם מאמין שזה הפתרון ולכן היו אנשים מיוחדים שהיו פותרי חלומות משום שהכישרון שלהם היה שהיו מצליחים לגרום לחולם להאמין שהפתרון שהם מציעים הוא אמיתי.
וממילא כל פתרון הוא טוב (כלומר הוא יתקיים) עבור כל חלום, העיקר שתצליח לגרום לחולם להאמין לך...

ועיין במכתב מאליהו הנ''ל (חלק ד' עמ' 164) בביאור החלום של בא על אימו ופתרונו.

[רחמים]

בגמ' מסופר איך שר''ע העיז ברבו כדי ללמוד תורה וכן בן עזאי וכן רב כהנא
האם ידוע למישהו שגם בדורות שאחר כך נהגו התלמידים להעיז פניהם ברבותיהם כדי ללמוד תורה?

[רחמים]

אמר שמואל: שינה בעמוד השחר - כאסטמא לפרזלא, יציאה בעמוד השחר - כאסטמא לפרזלא.

לכאורא זה תרתי דסתרי, שמה יעשה האדם בעמוד השחר - יישן או יציאה?

[יאיר]

במחילה, לא הבנתי הקושי.
למה סתירה? או זה או זה.

[אישאחד]

"אמר להו אביי לרבנן כי עייליתו בשבילי דמחוזא למיפק ביה בחקלא לא תחזו לא להך גיסא ולא להך גיסא דלמא יתבי נשי ולאו אורח ארעא לאסתכולי בהו".
האם ס"ל לאביי שאין איסור להסתכל באשה, אלא רק שאינו ראוי משום מידת דרך-ארץ?

[יאיר]

נ"ל דכוונתו אפילו בהסתכלות בעלמא בלא הרהור ובצנועות.

[רחמים]

אולי י''ל שלעולם סובר אביי שיש איסור אם מסתכל בכוונה כדי לראות את האישה ולא בהעברה בעלמא
אבל אביי עשה בחכמה נגד היצר הרע, ולא הזכיר את האיסור, אלא אמר שלא יסתכלו משום דרך ארץ, כמי שאינו מצווה ועושה, כי אם היה אומר להם שאסור - ולכן אל תסתכלו - היה נכנס בהם היצר ביותר.

[אישאחד]

לשון הסתכלות משמש בדרך כל במשמעות של התבוננות, ולא על ראיה בעלמא.
אביי אמר את דבריו ל"רבנן", ולכן דוחק לומר שעשה דרך חכמה ולא רצה ללמדם דרך-ארץ כפשוטו.

[רחמים]

אדרבא כיון שהם 'רבנן' כל הגדול מחבריו יצרו גדול ממנו ולכן רצה להזהירם בצורה שתעורר כמה שפחות יצר הרע לעבור על דבריו,
דוגמא לדבר:
שכאשר יעקב אבינו קורה לרחל ולאה השדה אל צאנו (עיין בראשית ל''א) כדי להודיע להם שה' ציווהו לחזור לארץ ישראל לא מספר להם מיד את הצווי אלא מספר להם על כל התלאות שהוא והן עברו בבית לבן ואחר כמה וכמה פסוקים של הסבר מגלה להם שבעצם הקב''ה נתגלה אליו וצווהו לשוב לבית הוריו. וכל זה כדי להקטין להם הנסיון של עזיבת בית אבא. (כך ראיתי בטללי אורות פ' ויצא דף נ' בשם הר' משה פינשטיין זצ''ל. ע''ש.)

[רחמים]

אצלנו הגירסה היא:
מאי קפנדריא? אמר רבא: קפנדריא כשמה. ורב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מרי אמר: כמאן דאמר אינש אדמקיפנא אדרי - איעול בהא.

ונראה כאילו רבא ורב חנא בר אדא חולקים, וא''כ דברי רבא לא מובנים מהו כשמה? ובמה חולק על רב חנא? אבל בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כט עמוד א הגירסה היא כך:
מאי קפנדריא? אמר רבא: קפנדריא כשמה. - מאי כשמה? - כמאן דאמר: אדמקיפנא אדרי איעול בהא.

וא''כ יוצא שאין כאן מחלוקת אלא דברי רב חנא משלימים לדברי רבה.

[רחמים]

כל חותמי ברכות שבמקדש כו'. כל כך למה - לפי שאין עונין אמן במקדש.

לכאורא הביאור בשאלה 'כל כך למה' הוא: מדוע מאריכים בלשון הברכה ואומרים מן העולם ועד עולם, אבל א''כ מה ביאור התשובה של הגמ' 'לפי שאין עונים אמן במקדש'? ואיך עינין האמן קשור לנוסח הברכה?

[לייטנר]

אצלנו הגירסה היא:
מאי קפנדריא? אמר רבא: קפנדריא כשמה. ורב חנא בר אדא משמיה דרב סמא בריה דרב מרי אמר: כמאן דאמר אינש אדמקיפנא אדרי - איעול בהא.

ונראה כאילו רבא ורב חנא בר אדא חולקים, וא''כ דברי רבא לא מובנים מהו כשמה? ובמה חולק על רב חנא? אבל בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כט עמוד א הגירסה היא כך:
מאי קפנדריא? אמר רבא: קפנדריא כשמה. - מאי כשמה? - כמאן דאמר: אדמקיפנא אדרי איעול בהא.

וא''כ יוצא שאין כאן מחלוקת אלא דברי רב חנא משלימים לדברי רבה.

קפנדריא היא בלטינית קיצור דרך, ולכן אין לשאול "דברי רבא לא מובנים, מהו 'כשמה'?", וראה מש"כ במשען מים עמ' 75:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 9&pgnum=75

[רחמים]

למדנו בגמ':
וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא - דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם.

כמה קושיות על הגמ'‏

א. מהו ה''תדע'' שאמר ר' תנחום כלומר איך דבריו מהווים ראיה ‏לדברי ר' יהודה?‏
ב. איך ר' תנחום מביא ראיה לר' יהודה מדבר שהוא בעצמו צריך ‏ראיה? כלומר מנין פשוט לר' תנחום שמי שלא קרא ק''ש פעם אחת ‏כאילו לא קרא מעולם הרי דבר זה גופא צריך ראיה.‏
ג. מדוע באמת מי שלא קרא ק''ש פעם אחת כאילו לא קרא מעולם?‏
ד. למה נאמר דבר זה דווקא בק''ש ולא בשום מצווה אחרת שביטל ‏אותה פעם אחת?‏
ה. מדוע נקט דווקא ק''ש של ערבית ולא של שחרית?‏

[הדעה והדבור]

למדנו בגמ':
וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: תדע, שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית, וערב אחד אינו קורא - דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם.

כמה קושיות על הגמ'‏

א. מהו ה''תדע'' שאמר ר' תנחום כלומר איך דבריו מהווים ראיה ‏לדברי ר' יהודה?‏
ב. איך ר' תנחום מביא ראיה לר' יהודה מדבר שהוא בעצמו צריך ‏ראיה? כלומר מנין פשוט לר' תנחום שמי שלא קרא ק''ש פעם אחת ‏כאילו לא קרא מעולם הרי דבר זה גופא צריך ראיה.‏
ג. מדוע באמת מי שלא קרא ק''ש פעם אחת כאילו לא קרא מעולם?‏
ד. למה נאמר דבר זה דווקא בק''ש ולא בשום מצווה אחרת שביטל ‏אותה פעם אחת?‏
ה. מדוע נקט דווקא ק''ש של ערבית ולא של שחרית?‏

הרב רחמים,
א. היות ונאמר בק"ש "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום" ודרשו בפסיקתא זוטרתא שכל יום יהיו בעיינך חדשים א"כ שלא קרא פעם א' הרי זה כאילו אותו יום לא קיבל את התורה שלא קרא ק"ש, וכן הוא בד"ת שהם חביבים על האדם ודומים כאילו קיבלם הרגע מסיני.
ב. לפי הנ"ל מהלימוד של הפסיקתא זוטרתא מובן שסברא הוא למה לי קרא...
ג. כנ"ל לפי הנ"ל מובן מאוד היות שכל רגע ישנו כביכול ציווי חדש לקרוא ק"ש [כל יום יהיה בעיינך חדשים] ולפיכך אם לא קרא פעם א' כאילו לא קיבל את התורה, ולא אמר אף פעם.
ד. לפי הנ"ל מובן שרק בק"ש נאמר הפסוק הנ"ל.
ה. פשטות י"ל שהיות שנקט ברישא שחרית, ובסייפא ערבית, אחז שוב בסייפא והמשיך בערבית [ומצוי בש"ס לרוב].

[הדעה והדבור]

כל חותמי ברכות שבמקדש כו'. כל כך למה - לפי שאין עונין אמן במקדש.

לכאורא הביאור בשאלה 'כל כך למה' הוא: מדוע מאריכים בלשון הברכה ואומרים מן העולם ועד עולם, אבל א''כ מה ביאור התשובה של הגמ' 'לפי שאין עונים אמן במקדש'? ואיך עינין האמן קשור לנוסח הברכה?

הרב רחמים,
מפני שהעונים מברכים ברכה ארוכה ["ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" - ולא "אמן"] בדין הוא שגם המברכים יברכו ברכה ארוכה ["מן העולם ועד העולם"].
ויעוין בריטב"א על אתר.

[רחמים]

תודה רבה על התשובות

אבל עדיין לא זכיתי להבין:

א. מי שהמליך את הקב''ה באותו היום בבוקר בשחרית ובערב שכח או נאנס וכי בגלל זה כאילו לא קרא אף פעם? איזו סברא זו?

ב. הרי מה שהק''ש צריכה להיות כדבר חדש זה מאוד קשה לקיום ולא קיים כלל בעולם הגשמי שכל בעלי התאווה מחפשים כל הזמן להחליף ולחדש ואף אחד לא נשאר עם אותו דבר כך שאפי' כח גשמי אי אפשר לקחת למטרה זו [וכדוגמא מה שאמרו חז''ל: אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו]

[רחמים]

אין ריטבא על דף זה אבל התכוונת מן הסתם לרשב''א
בכל מקרה מצאתי הסבר נוסף לשאלה זו 'בשפה ברורה' של עוז והדר וז''ל:

ברכות סג א.png (104.73 KiB) נצפה 11519 פעמים

[הדעה והדבור]

א. להבנת הסברא ראה מה שכתבתי לעיל. ועיין גם במהרש"א.
ב. במחילה, לא הבנתי מה רצונך.

[הדעה והדבור]

אין ריטבא על דף זה אבל התכוונת מן הסתם לרשב''א
בכל מקרה מצאתי הסבר נוסף לשאלה זו 'בשפה ברורה' של עוז והדר וז''ל:

ברכות סג א.png

טעות ראה להלן

[רחמים]

א. המהרש''א רק אומר שזה שלא קרא בערב אחד מראה שאינה כחדשה אצלו אבל אין זה מסביר מדוע זה הופך אותו להיות כאחד שלא קרא מעולם וכן הקשה על המהרש''א ב'זבח שלמה' כאן במקום.

ב. כוונתי שכל מצווה שהקב''ה ציוה אותנו יש איזה כח באדם לקיימו, וכח זה הוא גשמי והאדם מצווה להטותו לכוון ולשימוש רוחני, למשל אמרו רבותינו שאוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו כלומר שהקב''ה טבע באדם כח של לא ישבע כסף ומי שמתקנו שואף לאין סוף רוחניות, וזה מה שעשה משה ,שקיבל כח זה במידה גדושה, ותיקנו כולו לעבודת ה'. וכן אמרו שמי שנולד במאדים יהיה שופך דמים ובחירת האדם להטות כח זה לקדושה, וכן אמרו חנוך לנער ע''פ דרכו כלומר אל תשנה או תשבור מידות אלא רק תנווט אותם לכיון רוחני.
אולם לראות את אותו הדבר כל יום כמה פעמים ולחוש כאילו הוא חדש לא מצאנו לזה כח בעולם הגשמי, ואיך האדם יכול לקיים את זה בכלל ואף שמזה שאנו מצווים מוכח שכן אפשר לקיים, אולם עכ''פ זה קשה יותר מכל דבר אחר, וא''כ אדם שלא עשה את זה ערב אחד בלבד אין זה בא מזה שהסיר את עול אדונו מעליו אלא כי זה קשה, ואיך זה יכול להפיל את כל מה שעמל כל חייו?!

[רחמים]

אין לי ריטבא בכלל על ברכות
יש לי ריטב''א הלכות ברכות שמסודר לפי פרקי המסכת ולא לפי דפים.

[הדעה והדבור]

א. המהרש''א רק אומר שזה שלא קרא בערב אחד מראה שאינה כחדשה אצלו אבל אין זה מסביר מדוע זה הופך אותו להיות כאחד שלא קרא מעולם וכן הקשה על המהרש''א ב'זבח שלמה' כאן במקום.

ב. כוונתי שכל מצווה שהקב''ה ציוה אותנו יש איזה כח באדם לקיימו, וכח זה הוא גשמי והאדם מצווה להטותו לכוון ולשימוש רוחני, למשל אמרו רבותינו שאוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו כלומר שהקב''ה טבע באדם כח של לא ישבע כסף ומי שמתקנו שואף לאין סוף רוחניות, וזה מה שעשה משה ,שקיבל כח זה במידה גדושה, ותיקנו כולו לעבודת ה'. וכן אמרו שמי שנולד במאדים יהיה שופך דמים ובחירת האדם להטות כח זה לקדושה, וכן אמרו חנוך לנער ע''פ דרכו כלומר אל תשנה או תשבור מידות אלא רק תנווט אותם לכיון רוחני.
אולם לראות את אותו הדבר כל יום כמה פעמים ולחוש כאילו הוא חדש לא מצאנו לזה כח בעולם הגשמי, ואיך האדם יכול לקיים את זה בכלל ואף שמזה שאנו מצווים מוכח שכן אפשר לקיים, אולם עכ''פ זה קשה יותר מכל דבר אחר, וא''כ אדם שלא עשה את זה ערב אחד בלבד אין זה בא מזה שהסיר את עול אדונו מעליו אלא כי זה קשה, ואיך זה יכול להפיל את כל מה שעמל כל חייו?!

א. אכן, הקושיא קושיא. וצ"ע.
ב. אתה צודק, ובכל זאת זהו האמת, אדם שלא קורא ק"ש (דווקא במזיד?) לפי האמת זה כאילו אותו היום וכו'.

[הדעה והדבור]

אין לי ריטבא בכלל על ברכות
יש לי ריטב''א הלכות ברכות שמסודר לפי פרקי המסכת ולא לפי דפים.

טעות ראה להלן

[אוצר החכמה]

לא כ"כ מובן מה הקושיה, הראייה היא שחביבה תורה על ישראל ולא שכך הדין או צווי התורה, וע"ז מביא ר' תנחום ראייה מן המציאות שאם קורה לאדם שלא קורא ק"ש פעם אחת הוא מרגיש כאילו הפסיד לגמרי את כל המצווה, לא קרא ק"ש מעולם.
לגבי השאלה למה הביא ראייה דווקא מק"ש, אפשר שבק"ש הדבר מצוי יותר שמחתמת סיבה אדם מפסיד ק"ש (ולפי"ז גם מובן למה הביא ערבית שבה היה מצוי יותר שהתעכב בעבודתו או נרדם מעייפות יומו) או בכיוון אחר שכיוון שק"ש עיקרה ד"ת שהרי יוצא בה ידי ת"ת, ובפרט לפי השאג"א, א"כ ק"ש הוא יותר ראייה על חביבות התורה.

[רחמים]

אולי תביא צילום של המפרש שאליו אתה מתכוון
כי אני פשוט לא מוצא לשון הזהב מליזנסק על דף מד כלל ובלשון זהב שיף על דף מד לא מדבר על זה.

[רחמים]

אם ר' תנחום היה מדבר על הרגשה של האדם שהפסיד ק''ש היה אומר '' דומה בעיניו כמי שלא קרא ק''ש מעולם" אבל מזה שלא אמר בעיניו משמע שזו התיחסות התורה אל האדם ולא הרגשה פרטית.
ועוד הגע בעצמך האם כבודו מרגיש כך כאשר קורא לך דבר כזה?

ועוד לא מספיק לנו ראיה על חביבות רגילה אלא חביבות של כל יום כאילו היום נתנה ואיפה אתה רואה את זה בק''ש לפי שיטתך?

ועוד הרי אנו דנים על לומדי התורה ואיך אפשר להביא ראיה מה הרגשתם מהרגשת בעלי בתים בהפסידם ק''ש? הרי כשם שאין פרצופיהם שווים אין דעותיהם והרגשותיהם שוות?

[הדעה והדבור]

אולי תביא צילום של המפרש שאליו אתה מתכוון
כי אני פשוט לא מוצא לשון הזהב מליזנסק על דף מד כלל ובלשון זהב שיף על דף מד לא מדבר על זה.

הבהרה:
לעיל כל ההודעות שלי נלקחו מתוך מסמך שכתבתי על נושא זה באותו מסמך בהערה העתקתי את הציונים הללו, וזהו שכתבתי בתחילה אח"כ כתבת שזו טעות ולכן גם אני אמרתי שכנראה זו טעות והחלפתי במפרש אחר וכך אכן צינתי בדפים שלי.
אך עכשיו מצאתי כתוב בשוטנשטין: "ריטב"א, חידושי ר' אלעזר משה הווריץ, לשון הזהב בדף מ"ד, א, בפירוש הראשון, ועיין חידושי הגר"א...".
וכנראה ציון המקורות במחשב שלי נלקח מכאן, ועל כל פנים אני אצלי ציינתי כל מה שאמרת, אמור את דבריך לשוטנשטין.

[שייף נפיק]

נח:
הרואה בתי גויים אומר בית גאים יסח ה'.
למה נקראו גאים?
חגיגה ה, ב
''על גאוותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לנכרים''

[צביב]

שמעתי היום.
בבא מציעא עג
אמרו ליה רבנן לרבא וכו' אמר להו וכו' אנא נטרנא להו עד אייר ומרווחנא להו בכמה ( עיי''ש)
וברש''י - בניסן ועדיין לא נתמלאה התבואה בקשיה וכו'

ברכות לה
אמר להו רבא לרבנן ... ביומי ניסן.., דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא,
וברש''י - ביומי ניסן ימי הקציר.

וקשה אם לרבא הקציר הראוי באייר, למה שלח את תלמידיו בניסן .

והתירוץ לכאורה שרבא חזר בו, שעיקר הזמן הוא ניסן,
( אלא דאין נפק''מ להלכה מחזרה זו)
וכך מפורש כאן
ברכות נו
אקרינן זרע רב תוציא השדה... לרבא אמר ליה מסיפיה,
שלבסוף אסף רבא מעט תבואה, וחזר למנהג העולם שהקציר בניסן.

[ביקורת תהיה]

נז, ב

דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה, צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת.
רָאָה בָּבֶל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה.
רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע.
גֹּב שֶׁל אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
רָאָה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֹרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ.
רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם.

וצריך לדעת, מה שייטה של ראיית מרקוליס לבבל?

[בברכה המשולשת]

כנראה היה שם (ליד חורבות בבל הרשעה) גם מרקוליס

[אוהב עמו]

הערות בענייני חלומות

הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת ודוקא ישמעאל בן אברהם אבל טייעא בעלמא לא.

לכאורה קשה דבפשטות לא דובר שרואה את המילים ישמעאל בן אברהם מדלא קאמר ע"ז והני מילי בכתבא כדאמר בסמוך על הספד והונא ויוחנן, וא"כ בזמן שנשנתה זו המימרא מי הכיר את ישמעאל בן אברהם שיכול היה לראות את דמותו בחלום, וצריך לומר שרואה ישמעאלי שאומר לו שהוא ישמעאל בן אברהם, ובשלמא הרואה רבי ורבי ישמעאל בן אלישע אפשר שמדובר במכירם או שיכול לברר דמותם אצל זקני הדור.

[ביקורת תהיה]

כנראה היה שם (ליד חורבות בבל הרשעה) גם מרקוליס.

אין 'מרקוליס' דוקא אלא – כלשון הרמב"ם – 'הרואה מקום שעובדין בו עבודה זרה'.
אלא כנראה, שבימי רב המנונא פסה עבודת אלילים מכל מקומות מושבותיהם של ישראל (בהשפעת הנצרות) מלבד בבבל.

[אוהב עמו]

א"ר ביזנא בר זבדא א"ר עקיבא א"ר פנדא א"ר נחום א"ר בירים משום זקן אחד ומנו ר' בנאה עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה.

יש להסתפק האם כל אותם פתרונות שכתובים בגמרא מועיל לפתור אותם באופן אחר או לא,

[אוהב עמו]

שלשה חכמים הם הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה ראב"ע יצפה לעשירות רבי ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות

, צ"ב דהא רבי היה עשיר כדאיתא בסמוך שני גאים בבטנך שלא פסק מעל שולחנו צנון וחזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, ור"א בן עזריה היה גם חכם כדאיתא לעיל פ"ד שאם ישאלו אותו יענה וזה אחת מהמעלות שמינוהו לנשיא וא"כ אפשר איפכא.

[אוהב עמו]

כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות והאמר רב לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות כי חזא בכנייהו,

ופי' רש"י שבתלושין הם מרמזים על מכות כמו שפתר בר הדיא לרבא. ולכאורה משמע מקפידתו של רבא ומספרו של בר הדיא שכל החלומות הולכים אחר הפה ואם היה משלם רבא לבר הדיא היה פותר לו גם את ראשי הלפתות באופן אחר, וא"כ היכא נקט בברייתא בסתמא שראשי לפתות אינם יפים. וכן מי שיש לו בנים וחלם שנתרו שיניו צריך לצום ואף בשבת משום פתרונו של בר הדיא, וקשה כנ"ל.

[אוהב עמו]

כל הני חלומות דאמרינן בהו ישכים ויקרא פסוק שמתפרש לטובה קודם שיקדמנו פסוק דמיירי לרעה, לכאורה לא בכל הפסוקים מהני לומר בכה"ג אלא שנתפרשו בגמ', שהרי רבא ואביי ראו בחלומם פסוקים, ולא הקדימו לומר בעצמם פי' לטובה אלא הלכו לבר הדיא. אך אולי יש לחלק שכל הני בגמ' מיירי שרואה דבר בחלום שנאמרו בו כמה פסוקים מהם לטובה ומהם לרעה, ואביי ורבא מיירי שראו פסוק בעצמו.
אך לכאורה הרבה דברים שנפרשו בגמ' יש להם גם פסוקים לטובה, וכגון ענבים יכול לומר ארץ חיטה ושעורה גפן וכו' ויש גם פסוק אסף אסיפם אין ענבים בגפן, ולא מצינו בהם עניים לומר פסוק לטובה.
ולפו"ר רק בהני שאמרה הגמ' יש בהם פירוש לטובה ולרעה והכל תלוי בפסוקים שיאמר, מש"אכ שאר חלומות יש להם פירוש מיוחד ומסויים ולא מהני אם יאמר פסוק לטובה או לרעה.

[בברכה המשולשת]

הערות בענייני חלומות

הרואה ישמעאל בחלום תפלתו נשמעת ודוקא ישמעאל בן אברהם אבל טייעא בעלמא לא.

לכאורה קשה דבפשטות לא דובר שרואה את המילים ישמעאל בן אברהם מדלא קאמר ע"ז והני מילי בכתבא כדאמר בסמוך על הספד והונא ויוחנן, וא"כ בזמן שנשנתה זו המימרא מי הכיר את ישמעאל בן אברהם שיכול היה לראות את דמותו בחלום, וצריך לומר שרואה ישמעאלי שאומר לו שהוא ישמעאל בן אברהם, ובשלמא הרואה רבי ורבי ישמעאל בן אלישע אפשר שמדובר במכירם או שיכול לברר דמותם אצל זקני הדור.

כך גם הסברתי בשיעור (והצעתי גם שבחלום יודעים כל מיני דברים)