הערות ללוח ההלכות והמנהגים תשע"ג <ניגון בנש"כ ביו"ט באר"י>

[אליהוא]

נהנתי לעבור על הלוח החדש והיעיל, ואצרף בזה כמה הערות שעלו בעיוני:

א. עמ' 9. קבלת שבת בציבור. יש לציין שלא כולם נהגו כן, עי' אזור אליהו.
ב. עמ' 10 הערה 22 לענין כריעה במגן אבות, הנה מבואר בראשונים להדיא שהוא כמו חזרת הש"ץ [ודנו בזה למה א"א קדושה], וכ"ה לכאו' דעת הגר"א דאין לומר מגן אבות, ולפי"ז שפיר יש לכרוע. [תשו' הצי"א היא להגרש"ד].
ג. עמ' 12 הערה 36 ברכת כהנים ביד אחת. איני יודע מה עדיפותו של אילפס מחבר הרומנים על התורה תמימה, והא קמן שרנ"ה גם מביא שמועה זו. והסיפור של אילפס והמקור החסידי שמובא אצל אליאך משונה מאוד בלשון המעטה.
ד. עמ' 23 הערה 131 בתפלת דוד להאדר"ת יש תקונים אחרים.
ה. עמ' 38 הערה 89 הלשון "אכן בשעה"צ הנ"ל מבואר שאין מניעה לאמרו" אינו נכון ומבואר שם שרק שאין למחות ולא שאין מניעה.
ו. עמ' 40 הערה 110 יש להבהיר שהאיסור לשים פניו על הקרקע ולא כמו שרבים מניחים ההפסק בברכים ולא בפנים.
ז. עמ 41 הערה 114 מה שכתבו שבא"י אין סיבה לתפילה זו. אינו נכון דכיון שאין נוהגים לנגן בכל ברכת כהנים היכן יאמרו את הרבש"ע של החלומות שהוא מדינא דגמ'. ומי שאומר גם היה"ר צ"ל לפני הרבש"ע לסיים בהדי כהני כמבואר בגמ'.
ח. שם. השמיטו שכשאומר הרבש"ע של החלומות צריך לומר 'אדיר במרום', כמו שבירר בסידור איזור אליהו, [וכל השנה אין לומר].
ט. שם הערה 113 מש"כ בסידור איזור אליהו שאין לומר ותערב אינו נכון, [כמבואר מראית הפאה"ש שצ"ל כמו בלחש והא לדור ודור הש"ץ משנה, וע"כ דהעיקר היא החתימה].
י. עמ' 43 הערה 129 עי' בערוה"ש ובאדר"ת שג"כ כתבו למנוע המנהג.
יא. עמ' 57. רובא דרובא לא נוהגים במלקות, משום מה.
יב. עמ' 62. לדעת הגר"א כהרמב"ם אין נוטלין ידים שחרית כלל. [וא"כ גם לא מברכים ענט"י].
יג. עמ' 63. הערה 298 אינו מוכרח כלל. ומבואר בגמ' דהצד להתיר מנעל של שעם הוא משום דלא מקרי מנעל כלל, ואסור בטלטול בשבת עי"ש.
יד. עמ' 69 הערה 350 עי' באבודרהם ובר"ש סירילאו על הירושלמי שכתבו דזמן זה הוא מפלג המנחה וכ"כ בפנ"י ברכות כ"ז ע"א [וכן נהגו], אמנם במנהיג הל' תענית כתב דהוא חצי שעה עי"ש וכ"כ הב"ח. ומש"כ בשו"ע ומע"ר כשהחמה בראש האילנות נראה דזה זמן סיום התפילה, וכ"מ בראשונים ואכמ"ל.
טו. שם. הערה 351. כהיום הרבה מקפידים בזה עכ"פ לברכת כהנים שהוא מדינא דמתניתין. או מהטעם הנ"ל דבעינן שהחמה בראש האילנות.
טז. עמ' 77 הערה418 מש"כ שכן דעת הגר"א במע"ר, אדרבא במע"ר לא משמע כן, אבל בביאור הגר"א סי' תרמ"ג סעיף ב' משמע כן וצ"ע שם ואכמ"ל.
יז. עמ' 78 הערה 426. לא הזכירו שאם פסקו הגשמים צריך לשוב לאכול עוד כזית בסוכה, ושי"א שצריך להמתין עד שיפסקו הגשמים.
יח. שם הערה 429 לא הזכירו שצריך להקפיד לאכול כזית כדא"פ בלא הפסק מהברכה.
יט. שם הערה 430 אינו נכון דבכמה ראשונים מבואר שחיוב אכילה בליל יו"ט מההקש הוא כביצה .
כ. עמ' 80 לא כתבו כמה לנענע ובכסכוס, ויש בזה אריכות.
כא. עמ' 85 הערה 495 ועי' קובץ תשובות שקיים דברי הערול"נ.

[איש_ספר]

עמ 41 הערה 114 מה שכתבו שבא"י אין סיבה לתפילה זו. אינו נכון דכיון שאין נוהגים לנגן בכל ברכת כהנים היכן יאמרו את הרבש"ע של החלומות שהוא מדינא דגמ'. ומי שאומר גם היה"ר צ"ל לפני הרבש"ע לסיים בהדי כהני כמבואר בגמ'.

לא זכיתי לראות עדין את הלוח וממילא איני מבין בדיוק על מה הערותיך, האם כוונתך בהערה זו שיש לנגן בתיבת שלום, גם באר"י, משום הרבש"ע?
אם אכן לזו כוונתך, יש לדעת שהמנהג הישן היה בארץ שלא לנגן בתיבת שלום, והוא מגיע מחו"ל כמובן, ולהערתך: הלא כבר הקשו תוספות, כיון שאמרו בגמ' (סוטה דף מ') דאין לומר פסוקים שונים בתוך ברכת כהנים משום 'כלום יש עבד שרבו מברכו ואינו מאזין לו', א"כ איך התירו לומר רבש"ע לחלומות, ותי' דמפני הסכנה שרי. וא"כ יש לומר מיברכך ולסיים באמירת שלום.
יתכן שבחו"ל כיון שמברכים רק בחגים היה יקר אצלם ברכת כהנים באופן מיוחד ולא רצו לסמוך ע"ד תוס'.

[אליהוא]

אין נוהגים כדברי התוס' אלא כדברי התרוה"ד סי' כ"ז המובא בב"י והמהרי"ל שאין אומרים הרבש"ע אלא בשעה שהכהנים מנגנים.

[איש_ספר]

אין נוהגים כדברי התוס' אלא כדברי התרוה"ד סי' כ"ז המובא בב"י והמהרי"ל שאין אומרים הרבש"ע אלא בשעה שהכהנים מנגנים.

זה ציטוט מאיזה מקום?
עובדה היא שבאר"י לא נהגו לנגן. ומחו"ל שאמרו רק ברגלים אין ראיה.

[אליהוא]

זה ציטוט עצמי.
ודברי הב"י והמנהג בחו"ל ברורין [והדחי' שכתבת קלושה בלשון המעטה], ומה שבא"י לא נגנו היינו מסתמא משום שלא ראו לנגן כל יום אולי מישהו חלם חלום, וגם משום ביטול מלאכה, אבל אין סיבה שלא לנגן ביו"ט, אם לא דנימא שמהני רק לחלום בן יומו.

[איש_ספר]

אין סיבה שלא לנגן גם בנשיאת כפים דט"ז כסלו, או כ"ח טבת.
לייסד כאן בארץ את המנהג של ניגון ביו"ט ולקובעו כמועד לפתרון חלומות, הוא העתקה מגוחכת של מנהג חו"ל שנבע מאילוץ גרידא.
הדברים פשוטים ביותר.

[ברזילי]

אין נוהגים כדברי התוס' אלא כדברי התרוה"ד סי' כ"ז המובא בב"י והמהרי"ל שאין אומרים הרבש"ע אלא בשעה שהכהנים מנגנים.

כמדומה שהתה"ד והמהרי"ל אינם אומרים שאין לומר הרבש"ע אלא בשעה שמנגנים ולא בשעת הברכה, שהרי סו"ס מוסכם כי כוונת הגמרא לומר היה"ר בשעת הברכה עצמה. כל שאמרו הוא שבמקום שאפשר לקיים שניהם מוטב, וע"כ במקום שמזמרים יאמר בשעה שמזמרים. כך מוכח מהתה"ד עצמו שכתב שבברכה שלישית א"א לומר בשעת הניגון, וע"כ יאמר בשעת אמירת "שלום", ומה שאפשר לתקן נעביד. כן נראה גם מהמהרי"ל עיי"ש.

עוד למדנו מדבריו שאין הניגון צורך היה"ר, אלא אחר שכבר מנגנים (אולי מחיבת המצוה הבאה מזמן לזמן), נעזרים בכך לפתור בעיית היה"ר עהצהיו"ט (דאל"כ היה לו לתקן שינגנו לפני אמירת המילה שלום, כנהוג היום במקום שמנגנים).

ולפ"ז לא נראה להנהיג נגינה משום יה"ר, וכן נ"פ שבמקום שאין מנגנים חזר הדין לעיקר דינא דגמרא ויאמר היה"ר בשעת הברכה.

אמנם לעצם ענין הנגינה, אם אכן יסודה אינו משום היה"ר, לא ידעתי מה חילוק בין הנגינה לבין אמירת ותערב לענין ביטולם בא"י.

[אליהוא]

הניגון ביו"ט דווקא מובן, [וגם אינו קשור בהכרח לרבש"ע של החלומות], וגם א"נ שמי שחלם ונפשו עדומה יאמר בשעת אמירת הכהנים אבל לומר בסתמא ודאי אין לומר אלא כשמנגנים. כלומר זה אמנם העתקה אבל העתקה ראויה ונכונה.
איני יודע מנין הפרשנות שהתרוה"ד ומהרי"ל ראו להחמיר יותר מהגמרא.

[ברזילי]

הניגון ביו"ט דווקא מובן, [וגם אינו קשור בהכרח לרבש"ע של החלומות], וגם א"נ שמי שחלם ונפשו עדומה יאמר בשעת אמירת הכהנים אבל לומר בסתמא ודאי אין לומר אלא כשמנגנים.

אם מי שנפשו עגומה אומר היה"ר בנ"כ הסמוכה במהלך השנה, חזר הדין שאין טעם לומר היה"ר ביו"ט למי שלא חלם בו בלילה.

איני יודע מנין הפרשנות שהתרוה"ד ומהרי"ל ראו להחמיר יותר מהגמרא.

כלומר? אתה סבור שלדעתם פשט הגמרא בברכות הוא שיאמרו בזמן הניגון?