יסכה - שהכל סוכין ביופיה

[היימישער]

ראיתי פעם באיזה ספר חסידות על דברי הגמ' (מגילה י"ד ע"א) יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה וכו' שהכל סוכין ביופיה, שהביאור הוא שהמחשבה הרעה הבאה לאדם בשל ההסתכלות באשה היא מכח מעשיה הרעים, אבל שרה שהיתה נקיה מכל חטא לא גרמה לרואיה שום מחשבה רעה, ולכן הכל סוכין ביופיה.
אלא שאבד לי המקור, ואשמח מאוד אם יהיה מי שיחזיר לי אבדתי.
בתודה מראש

[חכם באשי]

בדקת בספרו של הרב חסידה "ביאורי החסידות לש"ס" על אתר? (הוא מצוי באוצר).

[היימישער]

בחיפוש לא מצאתי, ומנוי אין לי כך שאינני יכול לבדוק מעבר ל40 דף.

[יאיר]

http://www.otzar.org/aspcrops/155071_28 ... 792012.asp

[יאיר]

http://www.otzar.org/aspcrops/105835_97 ... 792012.asp

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?8030&&page=25 ד.ה הנה

[היימישער]

תודה רבה, ברוכים תהיו שהחזרתם לי אבידתי.

[הנראה]

ראיתי פעם באיזה ספר חסידות על דברי הגמ' (מגילה י"ד ע"א) יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה וכו' שהכל סוכין ביופיה, שהביאור הוא שהמחשבה הרעה הבאה לאדם בשל ההסתכלות באשה היא מכח מעשיה הרעים, אבל שרה שהיתה נקיה מכל חטא לא גרמה לרואיה שום מחשבה רעה, ולכן הכל סוכין ביופיה.
אלא שאבד לי המקור, ואשמח מאוד אם יהיה מי שיחזיר לי אבדתי.
בתודה מראש

לכאו' האיסור הסתכלות בא"א עומד כבר בפנ"ע, ואף שמובטח שלא יהרהר לא מהני להתירא

[היימישער]

אבל מדבריו משמע שמותר היה להסתכל בפניה (וכמובן שאי אפשר להעתיק את ההיתר לאף אחת, פעם שאלתי את הגה"צ רא"מ רוטנר על דבר הא שבחורי החסידויות מתירים לעצמם להסתכל ברבנית, והראה לי את התשואות חן ואמר לי אולי מקורם מכאן אבל אין להתיר), ואולי כשליכא הרהור הוי כהבטה המותרת מעיקר הדין, ואפי' משום דרך המוסר ליכא שהרי ודאי לא יגיע לידי הרהור.

[אישאחד]

למה שבצדקניתייה מותר, הלא גם במכוערת יש איסור להסתכל, אף שלא יהרהר. "ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה באשת איש ואפי' מכוערת" (ע"ז כ' ע"א).

[היימישער]

במכוערת א"א להרהר?
וכבר מצאנו היתר להסתכל כשליכא חשש הרהור, ואצטט לך מאנציקלופדיה תלמודית כרך י, [הרהור עברה] טור תרטו, 'כתבו ראשונים שמי שמכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואינו מעלה טינא כלל, מותר לו להסתכל ולדבר עם האשה, וכמו שאמרו על ר' יוחנן שהיה יושב בשערי טבילה, ולא היה חושש מיצר הרע, ור' אבהו שהיו יוצאות לקראתו שפחות של בית קיסר, וכמה מן החכמים שדיברו עם מטרוניתות, ור' אחא שהיה מרכיב הכלה על כתיפו ורוקד, ולא חשש להרהור, אלא שאין ראוי להקל בדברים אלא לחסיד גדול שמכיר ביצרו, ולא כל תלמידי חכמים היו בוטחים ביצרם. ואף האמוראים שהקלו בדברים אלו לא הקלו אלא במקום מצוה, והם ז"ל היו כמלאכים שלא היה עסקם אפילו שעה קלה כי אם בתורה ומצות, אבל אנחנו עכשיו אין לנו לפרוץ אפילו גדר קטן בענינים אלו.

[רחמים]

ראיתי פעם באיזה ספר חסידות על דברי הגמ' (מגילה י"ד ע"א) יסכה זו שרה ולמה נקרא שמה יסכה וכו' שהכל סוכין ביופיה, שהביאור הוא שהמחשבה הרעה הבאה לאדם בשל ההסתכלות באשה היא מכח מעשיה הרעים, אבל שרה שהיתה נקיה מכל חטא לא גרמה לרואיה שום מחשבה רעה, ולכן הכל סוכין ביופיה.
אלא שאבד לי המקור, ואשמח מאוד אם יהיה מי שיחזיר לי אבדתי.
בתודה מראש

איך שייך שהכל יסכו ביופיה הרי אפי' אברהם לא היה מכיר בה איך נראית מתוך שצנועה היתה וכמבואר בחז''ל על הפסוק הנה נא ידעתי, ומה ששרי פרעה ראו אותה זה בגלל שגילו את פניה, שאנשי זימה היו כידוע והיו מחפשים נשים יפות שמסתתרות אבל סתם אדם לא יכל לראותה כלל.

[ישבב הסופר]

אברהם לא ראה אותה לא מפני שהסתירה א"ע עד שלא היה יכול לראותה, אלא מפני שאפי' בדידיה לא איסתכל מרוב קדושתו. בודאי שהיתה שרה צנועה ביותר, אבל זה שלא יכלו לראותה אא"כ גילו פניה בידיים, ושכן עשו שרי פרעה, הוא פנינה שחידשת אתה.

[היימישער]

ואיך אתה מסביר את דברי הגמ'?

[ישבב הסופר]

איזה גמרא?

[היימישער]

כוונתי לא היתה אליך כ"א לרחמים.
והגמ' היא במגילה י"ד ע"א: למה נקרא שמה יסכה וכו' דבר אחר יסכה שהכל סוכין ביופיה.

[ישבב הסופר]

מה שכתבתי אינו קשור כלל לביאור הגמ' שהכל סוכין ביפיה. רחמים כתב כאן להקשות על הווארט שהבאת, שאיך שייך שכולם הסתכלו על שרה, אם מחז"ל מצינו שהיתה מסתירה עצמה מאוד. ועל זה כתבתי שזה חידוש שלו, ומהגמ' לא מצינו אלא שאברהם הקפיד לא להסתכל בה, ולא שלא היה אפשרי להסתכל בה.
ואשר לדברי הגמ', אין כאן קושיא האיך היה מותר להסתכל בה, שהרי מדובר בגויים שלא נצטוו באיסור הסתכלות. הקושיא על הגמ' [שהווארט שהבאת בא לתרץ] היתה, שאיזה שבח הוא זה שכולם הסתכלו בה? והתי' הוא שההסתכלות [של הגויים] בה לא היתה הסתכלות של תאוה, מכח טוהר מחשבותיה וקושט מעשיה.

[היימישער]

כבר תיקנתי שכוונתי לא היתה להקשות עליך [פשוט כשכתבתי את התגובה לא ראיתי שבתוך כדי כתיבה הגבת אתה], כ"א על רחמים שהרי מהגמ' מוכח שיכלו לראותה.

[לייטנר]

אברהם לא ראה אותה לא מפני שהסתירה א"ע עד שלא היה יכול לראותה, אלא מפני שאפי' בדידיה לא איסתכל מרוב קדושתו.

ובודאי שאינו פשט שניתן ללמוד מן הפסוק: "הנה נא ידעתי".

[רחמים]

את הגמ' יש לבאר שסוכין הוא לא מלשון ראיה כמו במקומות אחרים אלא לשון סכך של סוכות, דהיינו שהכל מכוסים מיופיה.
ועל דרך המשנה במסכת בכורות דף מג עמוד ב וז''ל: מתני'. החרום פסול. איזהו חרום הכוחל שתי עיניו כאחת. שתי עיניו למעלה, ושתי עיניו למטה, עינו אחת למעלה ועינו אחת למטה, רואה את החדר ואת העלייה כאחד, סכי שמש, והזגדן, והצירן, ושנשרו ריסי עיניו - פסול מפני מראית העין.
ופירש רשי'' וז''ל: סכי שמש - שאינו יכול להסתכל כנגד החמה. עכ''ל כלומר שהוא מכסה עצמו מהחמה.
וכן פה הכל סוכין ביופיה כלומר הכל מכוסין ממנו ולא יכולים לראותו אע''פ שרוצים משום ששרה היתה צנועה אבל אם לא היתה יפה לא היתה מעניינת אף אחד ולא היה אפשר לומר שהיא מכוסה ממנו, ורק אם הוא רוצה לראותה ולא יכול אזי נקראת מכוסה.

או על אותה הדרך קצת שונה:
שהכל מכוסים בגלל יופיה, שכל היופי שיש בעולם מתכסה כאילו אינו כאשר שרה נמצאת בעולם.

ואף שהפרוש שהובא לעיל: שכיון ששרה צדקת היתה כל מי שהסתכל בה לא בא לידי הרהור כי ההרהור מתחיל מהנוקבא וראיתי את זה בהרבה ספרים (ייטב לב על מגילה ועוד), אבל לא זכיתי להבין שהרי מבואר בחז''ל שדוד ועבדיו כשראו את אביגיל אשת נבות נעשו כולם בעלי קרי, וכן בועז כשראה את רות לידו נעשה בשרו כראשי לפתות והרי שם אי אפשר לתלות הרהורים באביגיל ורות שהיו צדיקות גמורות , שאביגיל היתה שבע נביאות והגדולה שבהם ורות ממנה יצא המשיח.

[רחמים]

ועוד קושיה משרה גופא:
שבזוהר הקדוש מבואר שלפרעה היה דמותה של שרה שהיה שוכב איתה במיטתו וכל כך היה נהנה מזה עד שכל המכות לא היו מפריעות לו כלל
וזה לשון הזוהר פרשת וארא:
פַּרְעֹה קַדְמָאָה, בְּשַׁעֲתָה דְּאִתְנְסִיבַת שָׂרָה ‏לְגַבֵּיהּ, רָמַז לְאוּמָנִין, וְצִיְּירוּ הַהוּא ‏דִּיּוּקְנָא בְּאִדָּרֵיהּ, עַל עַרְסֵיהּ בְּכוֹתָלָא, ‏לָא נָח דַּעְתֵּיהּ, עַד דְּעָבְדוּ דִּיּוּקְנָא דְּשָׂרָה ‏בִּנְסִירוּ, וְכַד סָלִיק לְעַרְסֵיהּ, סָלִיק לָהּ ‏עִמֵּיהּ. כָּל מַלְכָּא דְּאָתָא אֲבַתְרֵיהּ, הֲוָה ‏חָמֵי הַהוּא דִּיּוּקְנָא מְצַיְּירָא צִיּוּרָא, וַהֲווּ ‏עָאלִין קָמֵיהּ בְּדִיחִין, כַּד סָלִיק לְעַרְסֵיהּ ‏הֲוָה אִתְהֲנֵי בְּהַהוּא צִיּוּר. בְּגִין כַּךְ, ‏מַלְכָּא אַלְקֵי הָכָא יַתִּיר מִכֹּלָּא. (תא חזי) ‏הַיְינוּ דִּכְתִּיב, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל ‏מִטָּתֶךָ. וּלְבָתַר, וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ. ‏וּבְכֻלְּהוּ לָא כְּתִיב עַל מִטָּתָם, אֶלָּא לֵיהּ ‏בִּלְחוֹדֵיהּ.‏
ועיין עוד בשפתי כהן על התורה פ' וארא.

וא''כ רואים שגם שרה היתה גורמת תאווה והנאה רבה לכל רואיה ואפי' לפרעה המלך?

[היימישער]

פשטות הגמ' - הכל סוכין היינו הכל רואין, וכשם ששורה קודם בגמ' 'שסכתה ברוח הקודש' פירושו שראתה ברוח הקודש, ולא מסתבר שאותה מילה יש לה שני פירושים באותו קטע גמ'.