מאה תקיעות כנגד מאה פעיות אם סיסרא

גאולה בקרוב

כ"כ תוס' סוף ר"ה בשם הערוך.

ויל"ע:
א. מנין שאם סיסרא פעתה מאה פעיות? [מדרש?]
ב. מה הקשר לתקיעות? [ונראה שהטעם, בגלל כתוב יבבה, וגם "תרועה" ת"א יבבה [והוא יסוד המחלוקת האם גנוחי גנח או ילולי יליל], וא"כ חזינן שבכיה שלמה היא מאה פעיות, ולכן גם "תרועה" שלמה היא כך. וצ"ע.

ועכ"פ חידוש הוא שתרועה=בכיה, ואינו כך לפי רוב טעמי המצוה [לעורר הלב, המלכת מלך וכו'], ובמנורת המאור כתב על השופר: "לעשות אנחה ויללה על חטאיו שעברו עליו, ויחזור בתשובה עליהם".

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ו' ספטמבר 07, 2012 2:01 am

בספר המנהיג הלכות ראש השנה אות כ"א
הביא עוד טעם

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ו' ספטמבר 07, 2012 9:10 am

גאולה בקרוב כתב:ועכ"פ חידוש הוא שתרועה=בכיה, ואינו כך לפי רוב טעמי המצוה [לעורר הלב, המלכת מלך וכו'],

יש להוסיף קושיא נוספת, דבלשון הקודש 'תרועה' אין משמעותה כלל בכיה, לדוגמא 'וישמע משה את קול העם ברעה' ת"א כד מיבבין, ואפ"ה היה זה 'קול ענות' - דמחיכין, הרי שהתרועה יכולה להיות קול צחוק. וכן הוא רבות בתנ"ך, כגון 'לכו נרננה לה' נריעהלצור ישענו' שגם שם תרגומו נייבב, וכי הוא לשון בכיה?
ובאמת הרמ"מ כשר ז"ל התקשה רבות בקושיא זו, ולא נחה דעתו עד שרצה לומר מזה דאין כאן אלא אסמכתא בעלמא.

ואני העני כתבתי במקו"א ליישב זה:

ע"כ מש"כ במקו"א.

ואשר לפי"ז נמצא דמה שאמרה תורה יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא, אין הכוונה שהוא יום בכי, חלילה חלילה, והלוים מחשים את העם לאמר אל תבכו!
אלא דהוא דרך מדרכי הדרשות לדרוש שתהא התרועה כעין צורת הבכי.
ואפילו להרמב"ן דבעינן בשברים קול שבור ולא קול פשוט קצר, מ"מ לא שמענו מדקדקים לעשות השבר בניגון של אנחה ונהי, [ואדרבה הניגון המקובל הוא קול ענות גבורה..] וכל שכן בתרועה שאין הניגון המקובל דומה לבכי ויבוב כמובן.
והיינו כמוש"נ כיום שאין התרועה לשון בכי, אלא נדרש שתהא בצורת בכיה, והיינו שבור כדרך קול הבוכים.
ועוד יש נפק"מ רבות מדבר זה. אלא שאין ראוי להאריך על החברים.

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ו' ספטמבר 07, 2012 9:15 am

גאולה בקרוב כתב:ב. מה הקשר לתקיעות? [ונראה שהטעם, בגלל כתוב יבבה, וגם "תרועה" ת"א יבבה [והוא יסוד המחלוקת האם גנוחי גנח או ילולי יליל], וא"כ חזינן שבכיה שלמה היא מאה פעיות, ולכן גם "תרועה" שלמה היא כך. וצ"ע.

לא הבנתי איך חזינן שכך היא בכיה שלמה, מנא לן שלא האריכה אם סיסרא בבכייתה יותר משיעור הבכיה השלמה? ומהיכי תיתי להעתיק אותו שיעור בכי לראש השנה?

אך לפי מה שכתבתי לא קשה מידי כמובן,
שהרי יש כאן דרשה מסויימת לדרוש משמעות 'יום יבבא' לפי מה שנמצא גבי אם סיסרא 'ותייבב' והוא כעין גזירה שוה, דכיון דהיכא כתיב 'ותייבב' היה זה במאה קולות גם אנן נעשה התרועה באופן זה. אבל אין כאן ביקוש הבכי השלם אלא צורת קול מסויימת, ודו"ק.

גאולה בקרוב

ואולי הכוונה לק"ו, שאם אצל הרשעה מצאנו בכיה כזאת, ק"ו שעובדי השם לא ימעטו בבכי לטובה ממספר זה.
וכעין המעשה בגרח"ש זצ"ל שהיה באניה עם כומר, שהיה משכים מאד לתפלותו, והגרח"ש התאמץ שגם הוא יקום כך או לפניו, כדי שלא תהיה תורתנו פחות משיחה בטלה שלהם.

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ו' ספטמבר 07, 2012 11:33 am

הלימוד מאם סיסרא הוא משום שמשם ילפינן בגמ' צורת היבבא, ואם יש קושיא זה על הגמ' ולא על הערוך.
דברי הרב אברהם נראים נכונים, אבל כאן א"צ לזה, שיבבא הוא צורת קול מסויימת שיכולה להיות לבכי כמו באם יסרא ויכולה להיות למטרה אחרת כמו כאן.
ובמק"א כתבתי שיתכן שהתקיעה היא להמלכת ה', והתרועה היא יבבא במובן של תפילה ואכמ"ל.

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ו' ספטמבר 07, 2012 11:38 am

המאמר של הרב כשר נדפס גם בפ"ע http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?151249&

ידידיה · הודעהעל ידי **ידידיה** » ו' ספטמבר 07, 2012 12:01 pm

תשובות הגאונים - שערי תשובה סימן שנב

ואנחנו תוקעים בב' ימים מיושב שמונים וארבעה ומעומד הסימנים הללו בכל יום פעם אחת שעולים בחשבון בשני ימים שמונה ועשרים סך כל התקיעות מיושב ומעומד מאה ושנים עשר זה מה שאמר הכתוב עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר עולה בחשבון ה' אלהים מאה ושנים עשר

גדליה · הודעהעל ידי **גדליה** » ו' ספטמבר 07, 2012 6:48 pm

ר' צדוק בפרי צדיק לר''ה מבאר את העניין

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=179

גאולה בקרוב

לאברהם:
לא זכיתי עדיין להבין כוונתך.
הגמ' לומדת מ"יבבה" של התרגום דין עקרוני ביותר, שצורת התקיעה היא בדרך של בכי, ומכאן יצא כל התשר"ת תש"ת ותר"ת שלנו, גניחה או יללה, ומה שייך לצורך שמחה לעשות קולות הפוכים של בכי?
וענין הבכיה אינו מופקע כלל, כפי שהבאתי ממנורת המאור, ראה לעיל.

ואעיר, שהיום כשדיברתי עם יהודי אחד על 100 פעיות אם סיסרא, חשב שניה ומיד חישב גימטריא ש"בעד החלון נשקפה", החלון בגימטריא 99, ועם הכולל 100, ונפלא הוא.
מעניין אם כיוון בזה לדעת מפרש כלשהו.

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ש' ספטמבר 08, 2012 11:32 pm

לרבי גאולה שליט"א

אבאר כוונתי:
'תרועה' היא תיאור קול שבור, כמו שהאריך הרמב"ן בדרשתו ובחידושיו שהוא מלשון 'תרועם בשבט ברזל' וכדו'.

הקול השבור ["תרועה"] היה משמש בעיקר לתרועת שמחה או נצחון [אמנם גם להתכנסות למלחמה או זעקה וכדו'], כמו שהבאתי הפסוקים, ויש להוסיף דוגמאות רבות כהנה וכהנה.
ואולי אפשר גם להכיר את זה בזמנינו בקריאות הקולולולו הנהוגות אצל רבים מחברנו בעיתות שמחה וצהלה. שצורתה בקול ארוך ושבור.

אמנם קול זה יכול להתקיים בכמה צורות שבירה, קולות קצרצרים צפופים (כעין יללה), או קולות קצרים קצובים (כמו הגניחות) וכדו'.
והוכיחה הגמ' מאמו של סיסרא שכתוב בה לשון יבבה [שהוא תרגום תרועה] והרי דרך הבוכה לילל יללות קצרות רצופות, ומכאן ילפינן שגם קול התרועה דר"ה יהיה בצורת שבירה זו, ואידך מ"ד ס"ל דעיקר הבכיה באופן של גנוחי גניח ומכאן ילפינן שגם לשון תרועה בר"ה הוא בשבירת קול כזו של קולות קצרים קצובים.

אבל לא שמענו מכאן חלילה שמהות התרועה בר"ה היא בכיה ויללה, אלא שצורת קול התרועה הוא כצורת קול הבכי מבחינת שבירת הקול ורציפותו.

הגע עצמך, הלא לדעת הריטב"א השברים הם קולות פשוטים קצרים, ואינם כקול שבור כמנהגינו האשכנזים, וא"כ היכן הדמיון לגניחת הבוכה?
הרי לך שאין כאן אלא ילפותא בשיעור השבירה אבל לא בניגון הקול ובמהותו.

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » ג' ספטמבר 11, 2012 6:21 am

לעניין המקור למאה פעיות, ראה בר"ח סוף ר"ה בשם הירושלמי (מצאתי במחשב), ואינני יודע אם הוא מרבנו חננאל, כי הוא אחרי הכיתוב: "סליקו פירושי רבינו חננאל ממסכת ראש השנה. תהלה לשוכן מעונה".

גאולה בקרוב

ועכ"פ אינו בירושלמי לפנינו, והוא כמצוי בהרבה מקומות בראשונים שמביאים "ירושלמי" ואינו לפנינו, אולי בגלל שהתכוונו ל"מדרש ירושלמי".
אחד המקומות נמצא גם לגבי ר"ה: "מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה", והובא להלכה ברמ"א, ואינו נמצא בירושלמי לפנינו.

עוקר הרים

ידוע למישהו, האם יש התייחסות בספרי חסידות לזכייתה של אם סיסרא, אשר מיבבותיה למדו לימוד גדול במצווה הנשגבה של תקיעת שופר?

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ג' ספטמבר 11, 2012 1:49 pm

עוקר הרים כתב:ידוע למישהו, האם יש התייחסות בספרי חסידות לזכייתה של אם סיסרא, אשר מיבבותיה למדו לימוד גדול במצווה הנשגבה של תקיעת שופר?

גדליה כתב:ר' צדוק בפרי צדיק לר''ה מבאר את העניין

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=179

עוקר הרים · הודעהעל ידי **עוקר הרים** » ג' ספטמבר 11, 2012 2:16 pm

תודה רבה. יש עוד?

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ג' ספטמבר 11, 2012 7:07 pm

עוקר הרים כתב:תודה רבה. יש עוד?

http://www.otzar.org/aspcrops/16011_112 ... 192012.asp

בית שביעי · הודעהעל ידי **בית שביעי** » ג' ספטמבר 11, 2012 7:20 pm

בעצם היא היא הנפק"מ היסודית של עם ישראל לבין האומות דנכרי פעי וישראל לא פעי ואידך זיל גמור

גאולה בקרוב

והנה גם "יבבה"=בכיה, ניתן לבאר כבכי מצד געגועים וכיסופים [ראיתי שציינו לליקוטי תורה, דברים נה, ד, ואינו תח"י],
אבל דברי הגמרא על יללה/ גניחה מבואר להדיא שהבינה דוקא בכי של צער, ואולי כדרך מנורת המאור לעיל.

אברהם · הודעהעל ידי **אברהם** » ד' ספטמבר 12, 2012 4:23 pm

מחול לי שאני מטריח עליך בקושיותי

אבל טרם השבת לי, האם נראה בעיניך שקולות פשוטים קצרים (כשיטת הריטב"א, וכמנהג עדות המזרח) דומים לגניחה כל שהיא או לגעגוע וכיסופים?

או האם ניגון התרועה הנהוג אצל האשכנזים דומה לילולי יליל?

גאולה בקרוב

וכעת ראיתי שגם בספר המנהגות לר"א מלוניל (דף יח) כתב שהיבבה היא מצד הבכיה על החטאים, כמנוה"מ שהובא לעיל.

ועוד מי שהעיר על הפלא בזה, הוא בסדר היום, עיי"ש שהאריך.

גאולה בקרוב

בערב ר"ה אמר לי מישהו שראה בעלון "דף על דף" (?) בשם הגריש"א זצ"ל (והוא בספר הערותיו על ר"ה?) פשט נחמד בזה ע"ד המוסר,
שהרי אם סיסרא לא היתה אמורה לפחד על בנה, שהיה מצביא מהולל ותמיד ניצח, ומה פתאם שיהיה איזה נס ליהודים וינוצח? ובכל זאת מצד היה לה חשש ובכי,
וכך להבדיל גם אנחנו, גם יהודי שב"ה "מסודר" בפרנסה, בריאות וכו', צריך לחשוש בר"ה מה יהיה איתו, והכל נידון בר"ה וכו'.

מאירי · הודעהעל ידי **מאירי** » ד' ספטמבר 19, 2012 12:09 am

לא עיינתי בכל הנ"ל אחד לאחד, אבל אעתיק ממה שרשום תח"י:
מצאתי בפרקי דר"א פל"א בזה"ל, "וכששב אברהם מהר המוריה חרה אפו של סמאל שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם אבינו, מה עשה הלך ואמר לשרה הלא שמעת מה נעשה אח"ר בעולם, אמרה לו לאו, אמר לה לקח אברהם את יצחק בנו ושחטו והקריבו על גבי המזבח לעולה, התחילה שרה לבכות ומיללת שלשה יבבות כנגד שלשה תקיעות שלשה יבבות יללות כנגד שלשה יבבות, ופרחה נשמתה ומתה", א"כ מבואר דבכלל ענין התקיעות, להזכיר זה כנגד השטן ששפך חמתו בשרה ואנו משתמשין במעשה השטן הזה ומחזירין לו ע"י תקיעות השופר דאילו של יצחק ומזכירין לפני ה' יללות ויבבות מצערה של שרה אמינו שמתה מחמתו ובזה משתקין אותו.
ולפי"ז הא דילפי' מאם סיסרא היינו רק לענין שיהיו ק' קולות, ובזה מיושב קצת התימה שתמהו המפרשים במה זכתה אם סיסרא שילמדו ממנה לענין התקיעות, דאדרבה עיקר ענין היבבה והמנין המעכב מדין תורה כבר נרמז אצל שרה (אף דעיקר הדין ילפי' מקראי דגבי שופר), ומבכיותיה של אם סיסרא הרשע נעשה לנו רק רווח והצלה דילפי' להרבות התקיעות כנגד השטן, וכיון דאינו נמצא אלא בדברי קבלה, הלכך לדידן אינו אלא במנהג.
עוד יש ליתן טעם במה שתלו זה בפעיות דאם סיסרא, דהנה לכאו' היה בפעיותיה מעין קטרוג לישראל, וכמו שהיה לישראל בים סוף דנעשה קטרוג דהללו עובדי ע"ז וכו', וה"נ שמא היה איזה קטרוג ע"י פעיותיה כי זה מעורר מידת הדין אם ישראל יש להם זכות כנגד צערא דהעכו"מ מחמת הישראל, אבל כיון שישראל מקדימין תמיד בפעיות במצוות שופר, היא מגינה עליהם מפעיותיהם של האומות במלחמתם עם ישראל, שיהיו פעיות של ישראל נשמעים יותר, ולכן עושים גם פעיות כנגד מה שעושין כל האומות, וזה מצינו באם סיסרא שהיו מאה קולות, שהוא המנין הגדול שמצינו בפעיות מצד האומות, ויבואו מאה פעיות של ישראל ויבטלו מאה פעיות של אם סיסרא ושאר האומות, ואולי זהו גם מענין התקיעות שנצטוו בעת מלחמה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' ספטמבר 19, 2012 12:18 am

עוקר הרים כתב:ידוע למישהו, האם יש התייחסות בספרי חסידות לזכייתה של אם סיסרא, אשר מיבבותיה למדו לימוד גדול במצווה הנשגבה של תקיעת שופר?

ידוע למישהו האם יש התייחסות בספרי חסידות לזכייתו של בן דרוסאי, אשר ממאכלו למדו לימוד גדול בהלכות בישול?

מתעניין · הודעהעל ידי **מתעניין** » ד' ספטמבר 19, 2012 1:33 am

ראה בספר שפתי חיים לגר"ח פרידלנדר עמ' קעז עד קפא מדפי הספר (באוצר עמ' 209-212) שדן בזה, וכתב שפעיות אם סיסרא היו על ביטול הרע על מעשה של יעל שהיה עבירה לשמה - ללא שום חלק לס"א, ומאה פעיות כנגד מאה מדרגות של טומאה שיש בעולם, "ותקיעת מאה קולות היא לעוררנו לכפות ולבטל כל כוחות הרע בתכלית כמעשה יעל."

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ד' ספטמבר 19, 2012 3:00 am

בית הבחירה למאירי מסכת ראש השנה דף לד עמוד א "שכשדקדקו בתרגומו של אנקלוס שתרגם תרועה יבבא עם מה שראו באמו של סיסרא שנאמר בה ותיבב נודע שהתרועה דרך כלל הוא ענין אנחה ויללה".

אמנם עי' ספר שבולי הלקט סדר ראש השנה סימן רצח "למדנו שתרועה הוא קול כעין בכי" ועי"ש שהבכי' היא זכר לבכי' של שרה בעקידה, ומבואר דאי"ז מעיקר גדר התרועה.

ולענין תקיעה דרך המלכה ראוי לציין לדברי הריטב"א ראש השנה דף טז עמוד א "ובמה בשופר. עיקר הפירוש דאכולהו קאי במה ראוי להמליכי ולהזכיר זכרונכם לפני בשופר, שכן כתיב (עי' מלכים א' פ"א פל"ט) ויתקעו העם בשופרות וימליכו את שאול עליהם למלך, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא".

וכבר כתבתי שלכאו' מכל הנ"ל יוצא שהתקיעה היא המלכה והתרועה היא בכי' ויללה, וצ"ע.

גאולה בקרוב

כמדומה שבענין זה הוא אחד מהמקומות שתרגום אונקלוס השפיע הלכתית, שתרועה =יבבא, ומתוך זה כ"כ הרבה תקיעות התווספו.
הדבר השני הוא כידוע ענין ביטול חמץ, תשביתו= תבטלון.
האם זכורים עוד ענינים הלכתיים, בדברים מעשיים תדירים?

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ב' אוגוסט 26, 2013 11:36 am

גאולה בקרוב כתב:כ"כ תוס' סוף ר"ה בשם הערוך.

ויל"ע:
א. מנין שאם סיסרא פעתה מאה פעיות? [מדרש?]
ב. מה הקשר לתקיעות? [ונראה שהטעם, בגלל כתוב יבבה, וגם "תרועה" ת"א יבבה [והוא יסוד המחלוקת האם גנוחי גנח או ילולי יליל], וא"כ חזינן שבכיה שלמה היא מאה פעיות, ולכן גם "תרועה" שלמה היא כך. וצ"ע.

ועכ"פ חידוש הוא שתרועה=בכיה, ואינו כך לפי רוב טעמי המצוה [לעורר הלב, המלכת מלך וכו'], ובמנורת המאור כתב על השופר: "לעשות אנחה ויללה על חטאיו שעברו עליו, ויחזור בתשובה עליהם".

שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן לז

בשולי התשובה, אמרתי שהואיל ובספר הערוך והראשונים כתבו שיש לתקוע מאה קולות בראש השנה כנגד מאה פעיות שפעתה אם סיסרא, יש לבאר קצת דבר זה. והנה בספר יד אהרן (סי' תקצב) כתב ע"ז, לא מצינו בשום מקום שאם סיסרא פעתה מאה פעיות, ושמעתי בשם הגאון ר' שמואל אבוהב שהיה אומר שצריך לומר כנגד מאה פעיות שפועה היולדת (אמיה דינוקא). וכמ"ש במדרש פרשת אמור. ע"כ. ולא זכר שר מ"ש בספר המנהיג (הל' ר"ה סי' כא): כנגד מאה פעיות שפעתה אם סיסרא, כך קבלתי. ומצאתי סמך לדבר במדרש תנחומא (פרשת אמור פסוק שור או כשב, וכן במדרש רבה שם פרשה כז אות ז), הן אתם מאין ופעלכם מאפע, (נוטריקון מאה פעיות), ממאה פעיות שהאשה פועה בלדתה, תשעים ותשע למיתה ואחת לחיים. וצ"ל כשהיתה אם סיסרא מיבבת חבלי יולדה באו לה ופעתה כיולדה ונבעתה. ע"כ. וכ"כ בחי' הרשב"ץ ר"ה לד ד"ה הילכך. ורמז לדבר בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, החלון גימט' צ"ט, אלו צ"ט למיתה, ובפרט שראתה בכשפים שסיסרא מוטל לארץ ודם רב זב מרקתו ואשה נצבת עליו. (כמ"ש הגאון מלבי"ם בשופטים שם), לכן פעתה כיולדה. וקרוב להנ"ל כתב מדנפשיה בשו"ת שאלת שלמה ח"ב (סי' נו). ע"ש. וראה מה שכתב בזה הגר"מ כשר בספר דברי מנחם או"ח ח"ג (עמוד מה). ע"ש

דף על הדף ראש השנה דף לג עמוד ב

כתב בזה הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א: צ"ב מה ענין מנין תקיעות של ר"ה לפעיות של אמיה דסיסרא. וע"ד המוסר י"ל בזה, שיש בזה לעורר נרדמים שגם מי שמרגיש בעצמו בטוח ביום הדין (אם מצד מצבו הגשמי וענינו בעוה"ז אם מצד מצבו הרוחני שבוטח בזכיותיו), עליו ללמוד ק"ו מאמיה דסיסרא, שוודאי מצד דרך הטבע לא היה לה לפחד ולירא כלל, שהרי לסיסרא היה תשע מאות רכב ברזל, וגם חזינן דישועת ישראל היתה שלא כדרך הטבע, כמו שנאמר מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו', הרי דבצד דרך הטבע והמזלות היה לה לבטוח בנצחונו של סיסרא, ומ"מ יבבה מאה פעיות, הרי שכ"כ היתה חרידה לגורל בנה, וכמו שבאמת היה שנפל שדוד, ומזה יש להתעורר כמה צריך כל אחד ואחד להיות חרד ביום הדין, גם מי שנדמה לו שיש לו על מה לסמוך ולבטוח.

רחמים · הודעהעל ידי **רחמים** » ב' אוגוסט 26, 2013 11:49 am

לייטנר כתב:
עוקר הרים כתב:ידוע למישהו, האם יש התייחסות בספרי חסידות לזכייתה של אם סיסרא, אשר מיבבותיה למדו לימוד גדול במצווה הנשגבה של תקיעת שופר?

ידוע למישהו האם יש התייחסות בספרי חסידות לזכייתו של בן דרוסאי, אשר ממאכלו למדו לימוד גדול בהלכות בישול?

דרך העולם שלנו שכמעט כל רע יש בו מעט טוב שמעורב בו, וכדי להוציא את הטוב מהרע משתמשים ברע לתכלית טובה וכך גואלים את החלק הטוב מהרע ולכן י''ל שלאם סיסרא ולבן דורסאי לא היתה זכות אלא פשוט היה מעורב בהם מעט טוב וכדי להוציאו השתמשו בהם לצורך טוב, הנה כמה דוגמאות:

איתא בסנהדרין (צו, ב'): תנו רבנן: נעמן גר תושב היה, נבוזר אדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו - שמעיה ואבטליון. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. ואף מבני בניו של אותו רשע ביקש הקדוש ברוך הוא להכניסן תחת כנפי השכינה. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מי שהחריב את ביתך ושרף את היכלך תכניס תחת כנפי השכינה?

וז"ל האור החיים (דברים כא, יא'): עוד אגלה לך סוד אחד תמצא נשמה טהורה דבוקה בנשמה טמאה ואין כח בטהורה להטות הטמאה להטיב והיא מונחת שם עד עת דרור, וצא ולמד כיוצא בזה מנשמת ר' חנינא בן תרדיון שהיתה דבוקה בשכם בן חמור כרמוז בתיבת רחב"ת ידים (בראשית ל"ד) כאמור בדברי המקובלים (ליקוטי תורה וישלח) ומצינו שהנפש הלזו לא עשתת מפעל טוב בשכם ויצתה כשדבק בדינה מצאה הנפש מינה ונדבקה בו כאומרו ותדבק נפשו בדינה, ושמור לך כלל זה, ויש נפש קדושה בין הקליפה שבמקום שכונתה תטה לב השוכנת בתוכו להטיב ויגרשו חלק הרע או ימתקוהו, והם הגרים המתגיירים מן האומות מעצמן כרות המואביה וכנעמה, וכמו שראינו בעינינו גרים שמעצמם באים ומתגיירים.

ועוד מסביר בשער הפסוקים - פרשת ויצא וז"ל: שמעתי ממורי ז"ל כי ר"ת רחב"ת הוא, ר' חנינא בן תרדיון. ונלע"ד חיים, שהכוונה היא, ע"ד מה שנתבאר אצלינו, בענין לוט, וכענין חטאו של אדה"ר, כי כל הנשמות נתעשקו בסטרא אחרא, ונתערבו טוב ברע. ואפשר כי נשמת ר' חנינא בן תרדיון, היתה אז מעורבת בקליפות דשכם בן חמור החוי, ומכח זה לקח את דינה בתו של יעקב. ולכך נהרג, כדי להתלבן. ולכך גם נגזרה גזירה על (אשתו) בתו , שתשב בקובה של זונות משום ותצא דינה בת לאה, כי ע"י יציאתה, עינה אותה שכם, כנלע"ד. ועיין בשער הגלגולים:

וכיצא בזה אומר רבי אברהם אזולאי בספרו חסד לאברהם ( מעין ה - נהר כה') וז"ל: ודע כי משה הכה לעוג מלך הבשן, כי בעוג היה ניצוץ קדושה והוא ניצוץ נשמת ר' שמעון בן נתנאל ר"ת בש"ן 'שמעון 'בן 'נתנאל, והנה ניתן ביד משה כי ר' שמעון בן נתנאל היה תלמידו דר' יוחנן בן זכאי שהוא שורש זרוע ימין דמשה כנזכר, לפי שהיה ירא חטא נאמר אל תירא אותו.

ועוד מביא כיוצא בזה שם וז"ל: ודע כי רבא האמורא נמשך משורש נעמה העמונית בת לוט, כי כאשר הקליפות שבו את לוט גם את נשמת רבא שבו עמהם, עד שיצאת נעמה העמונית בת לוט ויצא רבא, וז"א ויקחו את לוט 'ואת 'רכושו 'בן 'אחיו ר"ת ורבא, וכן ר"ת 'בלעדי 'רק 'אשר אכלו הנערים הוא ר"ת רבא.

איש רגיל · הודעהעל ידי **איש רגיל** » ב' אוגוסט 26, 2013 12:45 pm

עוקר הרים כתב:תודה רבה. יש עוד?

ר' צדוק הכהן מלובלין - רסיסי לילה אות מו

נאמר (שם פסוק כה) ותייבב אם סיסרא כי עיקר כח הצעקה ותפילה באשה כידוע דהיא מסיטרא דנוקבא כי האשה חסירה ומבקשת השלמה ממשלימה לעולם. וסיסרא היה בכוחו מלביש כל כח תורה שבעל פה דרבי עקיבא ואמו שהביאתו לעולם שהיה גנוז כל זה בכוחה היא היה התפשטות כוחה בקול צעקה מעין קול דתפילה. אבל לא בתפילה להשם יתברך. שהיא חלק רע רק ביבבא דילה. ומאחר שכל שורש קול דיבבה היה אז מעוטף בלבוש שק דידה ודאי היה בה כל עוצם כח דיבבא. כי ודאי ענין הנזכר בכתוב אינו כסיפור דברים בעלמא וכשהכתוב אומר ותייבב מסתמא כל כח דיבבא שיש בעולם היה בה אז:

וזה טעם מה שכתבו תוספות (ראש השנה לג ב) בשם הערוך דמאה קולות דראש השנה נגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא. והיינו כי כל כח יבבא היה מלובש בה. ויבבתה על קליטת הטוב שבסיסרא שהוא העדר החיות דרע לגמרי ודאי היה בכל תוקף. ומה שכתבו מאה פעיות לא נזכר מנא להו אבל נמצא לשון זה בדברי חז"ל (ויקרא רבה כז, ז) על פסוק (ישעיה מא, כד) מאפע ממאה פעיות שהיולדת פועה בשעה שמולידה. ולפי שזה היה דוגמת לידה שעל ידי קליטת יעל מסיסרא הוצרך לצאת גם ממנה המלובש בה ויצא על ידי יבבות הללו. וכבר נתבאר דחשבון מאה הוא כנגד כלל שלושה כוחות דנפש המלובשים תוך הגוף והוא בכלל פעיא אחת דיום תרועה דרצה לומר צעקה יחידית ובהתפשטותה הוא מאה שמשם והלאה תתפשט עד אין קץ אחר שיצא מכל מאה פעיות דרע המלביש ומקיף לטוב המכונה בשם יבבות דאימיה דסיסרא שהם נגד תלת עלמין בריאה יצירה עשיה דשם יש משכן לרע משם והלאה כולו טוב ואין מקום לרע כלל. ומשם באה הענייה דבמרחב ואין להאריך כעת יותר:

עושה חדשות

מא' המבינים שליט"א שמעתי שהביא (בשם...) דהיבבה המדוברת היא בכייתו של ה'רע', וכדילפי' מאם סיסרא, ולא יבבותינו. תוכלו לציין לי מקור לזה מד' הגר"א או הרמח"ל?

לעומקו של דבר

רחמים כתב:דף על הדף ראש השנה דף לג עמוד ב

כתב בזה הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א: צ"ב מה ענין מנין תקיעות של ר"ה לפעיות של אמיה דסיסרא. וע"ד המוסר י"ל בזה, שיש בזה לעורר נרדמים שגם מי שמרגיש בעצמו בטוח ביום הדין (אם מצד מצבו הגשמי וענינו בעוה"ז אם מצד מצבו הרוחני שבוטח בזכיותיו), עליו ללמוד ק"ו מאמיה דסיסרא, שוודאי מצד דרך הטבע לא היה לה לפחד ולירא כלל, שהרי לסיסרא היה תשע מאות רכב ברזל, וגם חזינן דישועת ישראל היתה שלא כדרך הטבע, כמו שנאמר מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם וגו', הרי דבצד דרך הטבע והמזלות היה לה לבטוח בנצחונו של סיסרא, ומ"מ יבבה מאה פעיות, הרי שכ"כ היתה חרידה לגורל בנה, וכמו שבאמת היה שנפל שדוד, ומזה יש להתעורר כמה צריך כל אחד ואחד להיות חרד ביום הדין, גם מי שנדמה לו שיש לו על מה לסמוך ולבטוח.

יש קצת להוסיף בזה שגם לא הקשיבה למה שחכמותיה ניסו לנחמה בנחמות הבל כמבואר בקרא עיי"ש.

אהרן פרידמן

וכנראה לכל שקו"ט זו רמז בגליון הש"ס בראש-השנה לג, ב במתק לשונו על ההשוואה בין תרגום תרועה ליבבה - לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד וקיצר בדבריו עתה הבנתי הערתו

עושה חדשות

הרב כשר בקונטרסו הנ"ל מציע שבמקור הדברים מדובר על הבכיות של שרה אמנו, ולא על אמו של סיסרא, ומציין שם דכן אי' להדיא בחמדת הימים התימני. מה זה?

בריושמא · הודעהעל ידי **בריושמא** » ד' ספטמבר 26, 2018 12:50 am

חמדת ימים התימני הוא ספר זה:
http://hebrewbooks.org/33192

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ד' ספטמבר 26, 2018 1:15 am

ראיתי בעומקא דפרשה (שנה זו, גליון ראש השנה) שמנין ההברות שבפסוקים הנ''ל דבכיית אם סיסרא, הוא מאה בדיוק!

[מי שיספור תע''ב].
[רציתי לציין בשם אומרו, אך שכחתי שם הכותב].

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' ספטמבר 26, 2018 11:15 am

לענין כתב:ראיתי בעומקא דפרשה (שנה זו, גליון ראש השנה) שמנין ההברות שבפסוקים הנ''ל דבכיית אם סיסרא, הוא מאה בדיוק!

[מי שיספור תע''ב].
[רציתי לציין בשם אומרו, אך שכחתי שם הכותב].

מעניין.
מעניינת גם שיטת הספירה.

עושה חדשות

ועל דברי הרב כשר שם יש להוסיף גם את המקור הבא -

: יבבת שרה אמנו.png (75.68 KiB) נצפה 14647 פעמים

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ג' פברואר 22, 2022 9:14 pm

אברהם כתב:והתמיהה השנית, והיא העיקר, דלשון יבבא שבתרגום אינו בהכרח לשון בכי, דהלא הוא תרגומו של תרועה בכל מקום גם היכא דהוי לשון שמחה, כמו 'נריעה לצור ישענו', וכמו גבי 'קול העם ברעה' שת"א כד מיבבין אע"ג ששם היו שמחים כמו שת"א שם 'קול ענות' 'קלא דמחיכין'. וכבר האריך מאד בתמיהה זו החכם רמ"מ כשר ז"ל ולא מצא לה מזור אא"כ נימא שאין כאן דרשה גמורה אלא רמז בעלמא, יעו"ש בדבריו (גליון 'הדרום' י"ב).

: יבבא - הגר''מ שטרנבוך, כי תשא תשפ''ב.jpg (129.39 KiB) נצפה 6227 פעמים

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ג' פברואר 22, 2022 9:15 pm

אברהם כתב:והתמיהה השנית, והיא העיקר, דלשון יבבא שבתרגום אינו בהכרח לשון בכי, דהלא הוא תרגומו של תרועה בכל מקום גם היכא דהוי לשון שמחה, כמו 'נריעה לצור ישענו', וכמו גבי 'קול העם ברעה' שת"א כד מיבבין אע"ג ששם היו שמחים כמו שת"א שם 'קול ענות' 'קלא דמחיכין'. וכבר האריך מאד בתמיהה זו החכם רמ"מ כשר ז"ל ולא מצא לה מזור אא"כ נימא שאין כאן דרשה גמורה אלא רמז בעלמא, יעו"ש בדבריו (גליון 'הדרום' י"ב).

: יבבא - הגר''מ שטרנבוך, כי תשא תשפ''ב.jpg (48.46 KiB) נצפה 6227 פעמים

פורום אוצר החכמה

מי מחובר