הו"ת להפמ"ג

[סעיף]

הפמ"ג מציין בכמה מקומות דברים שכתב בספרו הו"ת [ספר שלא יצא לאור]. האם מישהו יודע להגיד לי מה הר"ת ואיך קורים לספר?
[אני צריך תשובה מדוייקת עם מקור]

[איש_ספר]

הו"ת זה הלכה ותוספות. חידושי הלכה ותוספות זה צירוף ידוע.
ראה למשל בחמדת שלמה ב"מ פב, א כתבתי במקו"א וכו' חידושי הלכה ותוספות.
מצאתי שגם הפמ"ג כותב באגרתו דקודם כל ראוי ללמוד הו"ת.
ושוב מצאתי בחיפוש מש"כ ידידנו אלי _ש, והכל נפשט
http://www.otzar.org/aspcrops/147435_18 ... 182012.asp
וראה שם בהערות. (פתוח גם למי שאינו מנוי)

[אלי_ש]

רק לחדד את העניין, כדאי להוסיף ש'הלכה' בהקשר הזה היא דף גמרא [עם פירוש רש"י]. א"כ, הלכה ותוספות = גפ"ת

הכינוי "הלכה" ללימוד התלמוד קדום כמדומני, איני זוכר כרגע ראיות לזה.

[צביב]

כמדומני שכתב המהרי"ל שכל השונה הלכות בכל יום
זה גם פסקי דינים
ולא רק גמרא

[הקיק]

למרות הכתיב 'תוספות' ברבים ברוב המקורות שבו מופיע הביטוי הו"ת שלא בראשי תיבות - נדמה לי שהכתיב הנכון הוא 'תוספת' ביחיד כבמיעוט המקורות, ואין הכוונה דווקא לפירושי בעלי התוספות - אלא ללימוד ההלכה = הסוגיא, ותוספת = פירושים וחידושים, בניגוד ללימוד השטחי של גמרא ורש"י שהתלמידים למדו בעצמם, ואולי אף בניגוד לגפ"ת - גמרא, פירוש [רש"י] ותוספות. וכמובן שאין ראיה מרוב המקומות, שיתכן שבהם שהמדפיסים פתחו את ראשי התיבות 'הו"ת' לתומם עם ו"ו ב'תוספות'. כנלענ"ד, הקי"ק.

[כרם]

רק לחדד את העניין, כדאי להוסיף ש'הלכה' בהקשר הזה היא דף גמרא [עם פירוש רש"י]. א"כ, הלכה ותוספות = גפ"ת

הכינוי "הלכה" ללימוד התלמוד קדום כמדומני, איני זוכר כרגע ראיות לזה.

לפי מיטב זכרוני, הכינוי "הלכה" לגמרא (תלמוד), הוא ביטוי שנועד לעקוף את איסור התלמוד, (המוכר לנו מהצנזורה בספרים), וכך הפך התלמוד להיות "הלכות", וזה לא נאסר!

[סעיף]

מחיפוש שערכתי בספרי הפמ"ג מצאתי שזה כתוב בהקדמה ובספרו תיבת גמא
ועיינתי בהוצאות החדשות של הספר וראיתי שאחד פתח 'הויות ותמיהות' ואחד פתח 'הויות ותירוצים'.
האם יש למישהו פתרונים [מהיכן לקחו שם זה? ומי אומר שהכוונה הלכה ותוספת?]

[אלי_ש]

רק לחדד את העניין, כדאי להוסיף ש'הלכה' בהקשר הזה היא דף גמרא [עם פירוש רש"י]. א"כ, הלכה ותוספות = גפ"ת

הכינוי "הלכה" ללימוד התלמוד קדום כמדומני, איני זוכר כרגע ראיות לזה.

לפי מיטב זכרוני, הכינוי "הלכה" לגמרא (תלמוד), הוא ביטוי שנועד לעקוף את איסור התלמוד, (המוכר לנו מהצנזורה בספרים), וכך הפך התלמוד להיות "הלכות", וזה לא נאסר!

כוונתך מן הסתם לתלמוד בבלי שנדפס בפראג תפ"ח על ידי רבי יהונתן אייבשיץ (או בפיקוחו), וכונה "הלכות ברכות" בגלל הצנזורה (ראה כאן: http://hebrewbooks.org/46003).
ובכל זאת, משום מה זכור לי שנעשה שימוש במילה "הלכה" ככינוי לדף גמרא, גם בלא אילוצי צנזורה.

[הקיק]

בענין 'הלכה ותוספת': בהקדמת ר"ש חלמא 'עיתים לבינה' לספרו שולחן עצי שיטים, שכולה בחרוזים, שהדפסנו מחדש בראש ספרו 'שולחן תמיד' שזכינו להוציא לאור (מכון שלמה אומן ומכון ירושלים, תש"ס), נמצא בעמ' 41 המשפט הבא, בתוך תוכניותיו של רש"ח להדפסת חידושיו:
'עוד אחבירה במילין, תילי תילין... חידושי הלכה ותוספת, מתוקים מדבש ונופת... חילוקים הרבה על סדר הש"ס' וכו'. כאן ברור ש'תוספת' הוא לשון יחיד, וזו ראיה נוספת מני רבות שהביטוי 'הו"ת' הוא 'הלכה ותוספת', וכוונתו לחידושים שנתחדשו לו מהלימוד בעיון. הביטוי מופיע עשרות פעמים במרכה"מ, אבל לעיתים הוא 'הלכה ותוספת' ולעיתים 'הלכה ותוספות', תלוי כנראה איך פתחו המהדירים את ראשי התיבות.

[סעיף]

מחיפוש שערכתי בספרי הפמ"ג מצאתי שזה כתוב בהקדמה ובספרו תיבת גמא
ועיינתי בהוצאות החדשות של הספר וראיתי שאחד פתח 'הויות ותמיהות' ואחד פתח 'הויות ותירוצים'.
האם יש למישהו פתרונים [מהיכן לקחו שם זה? ומי אומר שהכוונה הלכה ותוספת?]

פתחתי אשכול לנושא מסוים והנושא הוסט למשהו אחר, אבקש את עזרת הציבור [כולל אלי-ש] לשאלתי.

[צאנזער]

ספר פרי מגדים על או"ח - משבצות זהב - הקדמת המחבר:

והנה כתוב ת"י חיבורים שבע שיטות ברכות שבת פסחים ביצה מגילה קידושין חולין המכונים בשם ראש יוסף וס' חילוקא דרבנן על כמה הו"ת התחלת הזמן וספר פרשת דרכים על פסק חדש ושאר שיטות וספר זמנים חידושים על שלש רגלים וקצת מנהגים וביאור על פרשת דרכים של המשנה למלך ז"ל וספרי מוסר נקרא ספר המגיד וקבלתי עלי קצת בנדר רק להדפיס חיבור פמ"ג א"ח והשאר יהא מונח אי"ה יודפס רק ס' המגיד אי"ה יזכיני אדפוס בחיי.

'הלכה ותוספות' הוא ביטוי מפורסם דיו. נמצא בראשי העמודים של ספרים רבים משנות השי"ן ובעיקר התי"ו בפולין ואשכנז.

בספר "מקורות לתולדות החינוך" של הרב פרופ' שמחה אסף חלק רביעי, עמ' פב-פג, מובאות תקנות של קהילת מנהיים שנת תע"ג.
סעיף כב: "סדר הלימוד מתלמידים ובהעלפרש יהי' באופן זה: כל יום ויום מוזן זי כולם כאחד בהתחלת הזמן אירה הלכה ותוספות לייאנן, כל חד לפי השגתו ובאם דש עמהם איין נעבן מסכת אהן גהאבן ווארט צו לערנן כה"ג השיעור לייאנן, ובאיסוף יחדיו, ואז זאל ע״פ הגורל ההלכה מקטנים שבהם ותוספות מגדולים שבהן מוזן גזאגט ווארן. והמחקר זאל חד מהרבנים זיין. וזה יהיה בחקירה גדולה, און דער דא זאגט ווארט אים מכל קרייס ביום ו' מסיפוקו א׳ צל' אבגיצאגן".
סעיף כג. "אחר כך ילמד הבחור לתלמידיו אותה הלכה ותוספות וחדושים לפי השגתו, ולומד עמהם שוב למען יעמדו בבחינה ביום ה'".

[הבינני]

'הלכה ותוספות' הוא ביטוי מפורסם דיו. נמצא בראשי העמודים של ספרים רבים משנות השי"ן ובעיקר התי"ו בפולין ואשכנז.

בספר "מקורות לתולדות החינוך" של הרב פרופ' שמחה אסף חלק רביעי, עמ' פב-פג, מובאות תקנות של קהילת מנהיים שנת תע"ג.
סעיף כב: "סדר הלימוד מתלמידים ובהעלפרש יהי' באופן זה: כל יום ויום מוזן זי כולם כאחד בהתחלת הזמן אירה הלכה ותוספות לייאנן, כל חד לפי השגתו ובאם דש עמהם איין נעבן מסכת אהן גהאבן ווארט צו לערנן כה"ג השיעור לייאנן, ובאיסוף יחדיו, ואז זאל ע״פ הגורל ההלכה מקטנים שבהם ותוספות מגדולים שבהן מוזן גזאגט ווארן. והמחקר זאל חד מהרבנים זיין. וזה יהיה בחקירה גדולה, און דער דא זאגט ווארט אים מכל קרייס ביום ו' מסיפוקו א׳ צל' אבגיצאגן".
סעיף כג. "אחר כך ילמד הבחור לתלמידיו אותה הלכה ותוספות וחדושים לפי השגתו, ולומד עמהם שוב למען יעמדו בבחינה ביום ה'".

במבוא לספר ראש יוסף שבהוצאת מכון ירושלים לחולין כרך א' עמ' 20 מציין לספר אהלי תורה של פרופ' ברויאר. שם כותב שהכוונה הלכות ותוספות
אם יש למישהו שיעלה אותו.