רבי שם טוב גפן <עליה לאר"י במקום חשש השפעה קלוקלת>

[ישעיהו לוריא]

דובר כאן קודם אודות רבי רפאל ברוך טולידאנו. שהיה מתנגד לעליה ארצה.

מדוע הוא גופו עלה? בערך בשנת תשכ"ג-כ"ד. האם שינה טעמו והתנגדותו?

[איש_ספר]

דברי הגמרא מתפרשים כפשוטם שטוב לשבת בין ערבים ברברים עובדים אלילים באר"י, ולא לשבת בין צדיקים בחו"ל. אבל חשש לקלקול מאן דכר שמיה, וחשש סכנת הנפש אינו נופל מחשש סכנת הגוף (דרך משל אדם שחולה נשימה וצריך לשהות בשוויץ, היעלה על הדעת להגיד לו שישאר בארץ משום למען יאריכו ימיך, או דנימא דסכנה פרטית שאני) שבודאי לא היית מסכים להקל בו ראש עם סברות כאלה (ומיד היית שולף את המהר"ל/רמח"ל הרלוונטי שזה אינו כפשוטו אלא בחינה רוחנית וכו'). ולא שמענו מעולם דרכי הוראה מסוג שכזה. וחבל שצריך להאריך בדברים פשוטים שכאלה. ואלמלי ראיתי לא האמנתי.

אחיזת עינים ומעשה תעתועים אני רואה כאן, לגייס את המאירי (!) לטענתך? הרי המאירי מפשט את דברי חז"ל (כדרכו) ומוציאם מכלל פירוש על סגולת אר"י, ומשיא דבריהם לקביעה מציאותית ('סתם אר"י חכמה ויראת חטא מצוין שם) וממילא להשתמש בכך, מול מציאות הפוכה, זה הרי מגוחך ממש. אגב דוק ותשכח שיש במאירי אבחנה נוספת: דבחו"ל הוי דירת קבע לגויים ונכרים, וממילא כיון שרוצה להתאזרח סופו שיהיה כמותם, ולא כן באר"י. ומזה נלמד כי כאשר השלטון היהודי באר"י הוא בהיפך מחכמה ויראת חטא, הרי שאין לדברים משמעות.

סו"ד, עד שלא נמצא כתוב הדר למי מרבותינו שדברי חז"ל לעולם ידור אדם אפילו בעיר שרובה עכו"ם, הם גם בחשש כל דהוא של סכנה מוחשית להשפעה, הרי שבלתי ניתן לדרוש מדעתינו בדבר שנשמת ישראל תלויה בו.

[יוסףלוי]

ו. ומי שמחפש לדעת מה דעתו של הרב על כגון דא, יחטט באגרותיו שבאוצר מה כתב למאנדהו שרצה לשלוח את בנו מחו"ל ללמוד בהגימענאזיום הערצליא שבת"א, בא"י....

לא דמיא הא להא ופשוט.

[יוסףלוי]

דובר כאן קודם אודות רבי רפאל ברוך טולידאנו. שהיה מתנגד לעליה ארצה.

מדוע הוא גופו עלה? בערך בשנת תשכ"ג-כ"ד. האם שינה טעמו והתנגדותו?

חשוב להבהיר: רבי רפאל ברוך לא היה נגד התיישבות בא"י, אלא נגד הציונות, אליאנס ועוד. שפעילותם הייתה בהעלאה לא"י והורדה מהדת. ולכן בכל עלייה בזמנו ראה כעקירת הדת והיהדות.
אבל כמובן שלא הייתה לו אידאולוגיה כשל סאטמר, שאין לעלות לא"י בגלל הממשל הציוני ששולט בה.

הדברים פשוטים ולא הבנתי מה הסיבוך.

[אליהוא]

כמדומה שאין כאן ויכוח גדול, שהרי כו"ע מודו שבמקום סכנה ברורה אסור, ובמקום חשש רחוק ודאי מודה הרב א"ס, שאין מקום לחששנות יתר במקום מצוה רבה, וכידוע מהא דיעקב ודינה שנשענש שהסתירה מפני עשיו, והויכוח כולו מיותר.
וקצת סמך לדברי אוצה"ח מדברי המדרש שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ה' "רחצתי את רגלי, מטינוף עבודה זרה, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודה זרה אעפ"כ דודי שלח ידו מן החור".

[ישעיהו לוריא]

דובר כאן קודם אודות רבי רפאל ברוך טולידאנו. שהיה מתנגד לעליה ארצה.

מדוע הוא גופו עלה? בערך בשנת תשכ"ג-כ"ד. האם שינה טעמו והתנגדותו?

חשוב להבהיר: רבי רפאל ברוך לא היה נגד התיישבות בא"י, אלא נגד הציונות, אליאנס ועוד. שפעילותם הייתה בהעלאה לא"י והורדה מהדת. ולכן בכל עלייה בזמנו ראה כעקירת הדת והיהדות.
אבל כמובן שלא הייתה לו אידאולוגיה כשל סאטמר, שאין לעלות לא"י בגלל הממשל הציוני ששולט בה.

הדברים פשוטים ולא הבנתי מה הסיבוך.

שאלתי, אם התנגד מפני הסיבות שציינת וציינו אחרים (קלקול הנוער וכו'), מדוע הוא עצמו עלה ? ואולי המדובר על שנים קודמות או ששינה דעתו מפני שינוי המציאות. זו השאלה ולא חשבתי שהיה לו אידאולגי' של סאטמאר.
ואגב, וכי לסטמאר יש אידאולוגיה שאין לעלות אר"י ?! וכמה פעמים ראינו רבותיהם כאן, וקריות מפוארות להם בב"ב בי"ש ועיה"ק ?!

[יוסףלוי]

הוא עלה אחרי שהרוב כבר עזבו, ולא היה מה לעשות.

ולעניין צאצאיו - כבר כולם היו בישיבות הקדושות בארה"ק ובחו"ל.

[איש_ספר]

כמדומה שאין כאן ויכוח גדול, שהרי כו"ע מודו שבמקום סכנה ברורה אסור, ובמקום חשש רחוק ודאי מודה הרב א"ס, שאין מקום לחששנות יתר במקום מצוה רבה, וכידוע מהא דיעקב ודינה שנשענש שהסתירה מפני עשיו, והויכוח כולו מיותר.

כבר כתבתי כן למעלה

וקצת סמך לדברי אוצה"ח מדברי המדרש שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ה' "רחצתי את רגלי, מטינוף עבודה זרה, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום משיאני לעבודה זרה אעפ"כ דודי שלח ידו מן החור".

איפה מצאנו שם דהכונה על אר"י? ועיין כאן

הרב סופר.png (26.62 KiB) נצפה 8054 פעמים

[אליהוא]

כבר הבאת בעצמך שכן פירש הנצי"ב. וכ"ה פשטות לשון המדרש למעיין שם, וכ"פ מהרז"ו, והרד"ל ודעימיה דאפקוה מפשטא משום דקשיא להו הך מילתא לומר כן, אך כבר ביאר בנצי"ב בטוטו"ד, עי' העמק דבר על במדבר פרק לג פסוק נה "דטבע א"י מפתה לע"ז כמבואר במדרש שה"ש עה"פ רחצתי את רגלי איככה אטנפם. שאותו מקום משיאני לע"ז (והסיבה לזה דכל שהמקום קדוש ביותר. התגברות הטומאה אשר זה כנגד זה עשה האלהים שמה ביותר. ומש"ה בירושלים שעבודת הקודש בגבורה. אי' במדרש שלא היה ע"ז שלא נעבד בירושלים שנא' ופסיליהם מירושלים ומשומרון ובבית שני שהיתה קדושת התורה במעלה עליונה כמש"כ ר"פ תצוה. ע"כ נתגבר טומאת שפתים שהוא לשה"ר ושנאת וחנם כמש"כ להלן ל"ה ל"ד ובר"פ האזינו. והיינו משום דלשה"ר הוא מקביל קדושת התורה כדאיתא בערכין די"ז עה"פ מרפא לשון עץ חיים)".

[איש_ספר]

כבר הבאת בעצמך שכן פירש הנצי"ב. וכ"ה פשטות לשון המדרש למעיין שם,וכ"פ מהרז"ו

לא מצאתי שכן פירש מהרז"ו.
וגם לא ידעתי למה כ"ה פשטות לשון המדרש שם.

[אוצר החכמה]

לענ"ד מדברי המדרש אין ראיה לנידון, אפילו אם נפרשו כדברי הנצי"ב, שהרי אם זו תכונה מהותית בא"י (באותו הזמן לפני אנשי כנה"ג), הלא עצם המצווה שהיתה להם לעלות באותו זמן מחייבת להתעלם מהחשש הזה, ועל דעת כן ציווה הקב"ה לעשותו, אבל השאלה תמיד היא כשמתנגשים הדברים באופן מקרי איך ראוי לנהוג. (כאמור לעיל, לדעתי אין זה הנושא, אלא סגולת א"י למניעת עבירה, לעומת החשש, אבל אני דן לדבריכם)

אא"כ תדחה ותטען כך, דגם אלו שטענו את הטענה הזאת, לא התווכחו עם העובדה שסו"ס הקב"ה ציווה, ובעניין מהותי הלא זה כוונתו, ועל כרחך דס"ל שעיקר הציווי היה לצדיקים שאין בהם חשש, אבל אלו שיש בהם חשש שיחטאו לדידם הווה שוב התנגשות של שני דינים וממילא יש מכאן ראייה, ולא נראה לפרש כך ולהוכיח מזה, דוודאי המצווה היא לכולם, ואפילו נימא שבזה טעו הטוענים, סו"ס אליבא דאמת כך הוא ושוב אין ראיה.

[ברזילי]

הנצי"ב עצמו מביא את המדרש הנ"ל ביחס לשאלה המעשית של עליה לארץ בזמנו במקום חשש קלקול.
(בהסכמתו לספר למען ציון, איננו באוצר, http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=2 )

[אוצר החכמה]

הנצי"ב מוסיף שם אחר שיכולים ליזהר יפה, כך שנראה שהביא יותר את זה כתוכחה על שימוש לא מוצדק בטענה, ולא כפשיטות למקום שיש ספק הלכתי אמיתי.

[ברזילי]

אמת, מדובר באופן שיכולים להזהר, ומן הסתם (כפי שכתבו כאן קודם) באופן של סכנה מוחשית וברורה הכל מודים שיש לחוש לה.
מאידך, הוא מדבר באופן שיותר קשה להזהר בא"י משאר מקומות, וזה לכשעצמו אינו סיבה (לדעתו של הנצי"ב) להמנע, וזאת ע"ס דברי המדרש.

[אוצר החכמה]

נכון, כך המשמעות הכללית של דבריו, אע"פ שלא ראיתי במפורש בעמוד שהבאת שכתב שקשה להזהר יותר מאשר בשאר מקומות, אלא שרואים שיש שם עוברי תורה, אבל מסתבר שזה הכוונה הכללית.

[בית שביעי]

ראה כאן דיון מאד מעניין עדיף לגור בא"י אפילו יפרוק עול?

בזמן האחרון אנו אוהבים לדון ברבנים גדולים ששמותיהם כמעט נמחו מספר ההיסטוריה מחמת דיעותיהם שאינם משתלבות עם הזרם החרדי המרכזי.

מעניין שברובם הם ממוצא גליציאני, ואף רבי שרגא פייבל שרייאר מהיושבים ראשונה במלכות רבני גליציה, תלמידו של רבי אברהם מבוטאטש ומסדר ספרו דעת קדושים. כמו כן למד אצל המנח"ח ורבי יוסף שאול נתנזון, רעו ומחותנו של הגאון החסידי רבי שלמה מסקאלא. (וכל הרוצה לקרוא עליו סקירה יותר מקפת יכול לעיין במאמרו של יצחק רפאל בחסידות וחסידים)

בזמנו הוכר רבי שרגא פייבל כאחד מפוסקי דורו, אלא שאיתרע מזלו והוא התלהב מחבורות חובבי ציון, ואף תמך ברעיון הציוני בגלוי, לא רק זו אלא אף עמד בקשר מכתבים עם ד"ר הרצל, וזכה ממנו להספד נאה בקונגרס הציוני השלישי.

נו ומה רציתם שעם היסטוריה כזו,בקהלנו תחד כבודו, איך אפשר, ובכן הלך האיש בדרך כל הארץ, וטל שכחה כיסה את מצבתו.

אבל ישנו עניין שנשאר אצלי תמיד כחידה בלתי פתורה.

רבי שרגא פייבל שלנו, ניהל התכתבות עם הרבי משיניווא רבי יחזקאל, על אודות התמיכה בחברת אהבת ציון, שניסתה לשלוח מתיישבים מגליציה לארץ, ולבנות עבורם ישובים (קולוניות).

רבי שרגא פייבל כיהן כנשיא החברה, וחסידי הרבי משניווא פנו אליו בשאלה אם ראוי לתמוך בחברה כלכלית מוראלית ואף להצטרף לעליה.

רבי יחזקאל ענה באיסור חריף, הוא מרבה בטענות על הנזק הכלכלי שיגרם לכולל גליציה שהוא כיהן בראשותו כתוצאה מהפעילות, אבל עיקר קצפו יצא על מה שקרא בפירסומי החברה, בספר שיבת ציון במאמר מאת רא"י סלוצקי נאמר שגדולה ישיבת א"י יתר על ישיבת חו"ל, עד שאפילו היושב בא"י ופורק עול ואינו שומר תו"מ עדיין עדיף על ישיבת חו"ל. והתבססו על דברי ההפלאה המפורסמים בכתובות. האדמו"ר הזדעזע כמובן ומסיים על כותבי הדברים בקללה תפח רוחם. ואת דברי ההפלאה מפרש באופן אחר.

ראשי חברת אהבת ציון מיהרו לפרסם מחאה והכחשה נגד דברי האדמו"ר בעיתון המגיד, ואף רש"פ מיהר לשלוח אליו מכתב ארוך בבקשה ממנו שיחזור בו, האדמו"ר סירב וחזר על עמדתו, שם הוסיף ואמר שקרא בפירסומי החברה שמותר בא"י לפרוק עול. ואף ביקש מרבי שרגא פייבל לבל יוסיף לכתוב אליו בדבר הזה.

חילופי המכתבים פורסמו בעיתון המגיד, כולל הכחשת ראשי החברה, שהאשימו אותו בהוצאת שקר, ובקללת תפח רוחם על רבי שמואל מוהליבר ורעיו.

עורך עיתון המגיד הגדיל והתערב בויכוח, והבטיח נדבת מאתיים ר"כ לטובת כולל גליציה בראשו עומד רבי יחזקאל למי שיצביע היכן נכתבו הדברים שטען האדמו"ר. ואף יצחק רפאל מחרה אחריו ומספר לקוראיו שהציטוט פשוט אינו קיים בספר.

ובכן ספר שיבת ציון נמצא במאגר של היברובוקס ועליו מתנוססת הסכמת הנצי"ב, ובדבר העורך אחרי שהוא מביא את דברי ההפלאה שמי שדר בא"י דומה כמי שיש לו אלו-ה למרות שאינו מקיים מצוות מאחר ואינו תחת השפעת שרים ומזלות, ועל זה מוסיף העורך את פרשנותו הבאה " וא״כ לפי הדברים הנ״ל כוונת ראשית דבריהם לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה עו"ג , ר״ל ועי״ז פורק ממנו עול תורה ומצות, ואל ידור בחו״ל אפילו בעיר שרובה ישראל, ר"ל ועי"ז ישמור התורה והמצות כשלימות. ובן אמרו במדרש ילקוט דברים אלו בסגגון אחר. וז״ל׳ הילקוט איכה ג׳: ״ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותם, אמר הקב״ה הלואי יהיו בגי עמי בארץ ישראל אף על פי שמטמאין אותה״.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=12

אם אנכי מבין היטב את הדברים הללו, עדיף לעלות לגור בא"י אפילו בידיעה ברורה שעל ידי כך יגרר העולה לפרוק עול, מאשר יישאר בחו"ל למרות היותו שומר תו"מ.

אפשר להבין בהחלט על מה יצא קצפו של האדמו"ר, מאוחר מדי לשלוח מכתב חיוב לעורך המגיד, ומוזר על יצחק רפאל שלא טרח לבדוק בספר גופו.

או שמא פרשנותי שגוייה היא, האם דבריו סובלים פירוש אחר?
==================
"תני ר' חייא משל למלך שהלך לחמת גדר ונטל בניו עמו, פעם אחת הקניטוהו ונשבע שאין נוטלן עמו, והיה נזכר עליהם ובוכה ואומר הלואי הוו בני עמי, אעפ"י שמקניטין אותי, הדא הוא דכתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים [ירמיה ט א], אמר הקב"ה הלואי הוו בני עמי כמה שהיו במדבר אעפ"י שמלינין עלי, ודכוותיה, ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל היושבים על אדמתם ויטמאו אותה [יחזקאל לו יז], אמר הקב"ה הלואי היו בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה".

דברי חז"ל במדרש איכה רבה [מהדו' בובר פרשה ג: כ]

מקור: אתר דעת תורה
=========
שמעתי מפי עד נאמן, ששמע ממי שהיה נוכח בעת שהגיע הגאון רבי יוסף דינקלס לבקר את הסבא מסלבודקא בהגיעו לאה"ק, והסבא נזף בו על הוציאו דיבת הארץ רעה במכתבים וכו', ואמר לו הלא אמרו חז"ל "אע"פ שמטמאין" כו', ענה ר' יוסף דינקלס בתמיהה, ואכן יש מאחז"ל כזה? ואני חשבתי שהציוניים המציאו אותו!

[אדרת]

בענין הדברי יחזקאל - הרב משינאווא והמאמר מספר שיבת ציון. יש מאמר בקובץ עץ חיים קובץ ה' בכותרת "והצדיקו את הצדיק". הכותב הוא הרב דוד הירש מאייער מו"ל הספר "עשן הכבשן" על השואה בעבר היה כאן דיון על הספר [ודבר בעתו מה טוב]. אבקש אם א' יוכל להעלותו כאן

[שיף]

משום מה לא נזכרו כלל אחיו רבי ראובן מו"ץ סיידאק ורבי בנימין זאב שגם היו מהעורכים של 'הכרם'
viewtopic.php?f=19&t=12119&p=113929&hilit=%D7%92%D7%A4%D7%9F#p113920

[ברוז]

שלום
אחד מידידי ביקש ממני לפרסם את הבקשה הבאה:

"לצורך מחקר שאני עורך, אני מחפש מידע ביוגרפי אודות הרב שם טוב גפן ז"ל, מלבד מה שפורסם בהקדמה לספרו "הממדים הנבואה והאדמתנות" או בהקדמת אחד מספריו/מאמריו האחרים שנדפסו.
כמו כן אשמח לדעת על כתבי-יד שלו או מכתבים שנכתבו אליו, כאלו שלא פורסמו בלבד (ואין צורך להפנות לקטלוגים של ספריות וארכיונים מוכרים)".

כאן:

[המחקר]

בהקשר לדברים שנאמרו לעיל, כדאי לשים לב לדברי ר' שם טוב גפן עצמו:
.

הגלות המרה והארוכה הצמיחה בנפשותינו מין ספחת, או שאת – שניוּת זרה ומשונה, שאין דוגמתה בשום אומה ולשון: אהבה עזה ועתיקה כימי העם, שהיכתה שורשיה בכל נימי נשמתנו, לארצנו היקרה, שלא פסקנו מלהתגעגע עליה במשך כל ימי חיי עמנו, בתפילותינו ובלימודנו וכן בכל מנהגינו. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" (תה' קלז, ה) – זו הייתה הקריאה הגדולה, ודגלנו שנשאנו אותו בכל אשר פנינו. ועם כל זה, מתחילה באונס ולבסוף כאילו ברצון, מתעוררת בנו אהבה לאותן הארצות שאנו גרים בהן בין העמים, כאילו אפשר שלעם תהיינה ארצות מולדת לעשרות!
ולא עוד, אלא שכשאנו באים כבר לארץ־ישראל (מפני הגעגועים העמוקים הגדולים שבנשמתנו פנימה), מתחילים לבקש בה, בארצנו החמודה והטובה, מומים ומגרעות שונות, כתואנה להשתיק בזה את המיית נפשנו לארצנו – אין בארץ־ישראל שמירת הדת כראוי. כאילו שם בארץ הטמאה, הכול בענייני הדת הוא כראוי וכנכון? כאילו חילול שבת בפרהסיה ואכילת טרפות וכדומה אינם מצויים בארצות ההן, עשר מונים יותר מאשר בארצנו? והרי הרבה ערים ישנן בחו"ל שאין רושם השבת ניכר בהן כלל מחוץ לבתי הכנסיות, וגם זה רק למחצה, לשליש ולרביע, ופריצים יבואו בתוך הקודש פנימה ויחללוה, כמפורסם. והרי כל אלה מחללי השבת ואוכלי הטרפות הנמצאים כאן, לא ארץ ישראל גידלתם, אלא כולם מארצות הטמאות באו לנו ושנתחברו שם ביחד עם רשעי העמים ונתערבו בגויים וילמדו מעשיהם.

(מתוך הספר רבי שם טוב גפן: פרקי חיים איגרות ומאמרים, תשע"ז, עמ' 177)

[מנחם-כהן]

מישהו מכיר את הספר החדש 'תורה שלמה' אודותיו?

[חלמישצור]

הודעה ממכון נזר דוד

חשבתם שאזלו כל העותקים של הספר? גם אנחנו חשבנו. אבל מסתבר שישנם עוד כמה עשרות. מנקים לפסח ומוצאים שנשארו לנו עוד כמה על המדפים.

חוקר המכון, הרב ידידיה ונגרובר, עשה עבודה נפלאה, וגאל את כתביו של ר' שם טוב גפן מתהום הנשייה. רש"ט גפן היה תלמיד חכם וחוקר מקורי, מקורבו של הראי"ה קוק ושותפו בהקמת ישיבת 'אוצר חיים' ביפו. הספר מביא לפני הקורא את תולדות חייו, מאמריו ואגרותיו, בעריכה מצוינת ובצירוף הערות מחכימות רבות.

מחיר הספר 65 ש"ח. ניתן לכתוב לנו [email protected]

1.jpg (13.64 KiB) נצפה 4833 פעמים