'קריית ספר' - סקירות ספרים קצרות

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ב' אוגוסט 06, 2012 2:02 am

כמדומה שהטיעון הוא שבאותו הזמן בוייתו הגמלים בכמויות, ואדרבא זהו הישוב לקושית הראשונים אמאי במלקוח מדין לא היה גמלים ואח"כ היו לאין מספר.

דעת זקנים מבעלי התוספות פרשת מטות (לג)
ובקר שנים ושבעים אלף. צ"ע איך לא נזכרו בשלל מדין גמלים ובימי גדעון כתיב ולגמליהם אין מספר אם לא נאמר שלאחר מכאן באו שם:

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ד' אוגוסט 08, 2012 6:49 pm

ועוד שלוש סקירות:

ספר תורה 'שִׁיבָה לְבִצָרוֹן'. [העורך: בצלאל אריאל]. ירושלים, הוצאת שיבה לבצרון, תשע"א. 304 עמ'. (0545-919622)
התורה ניתנה כשהיא מחולקת לפסוקים, לפרשיות פתוחות וסתומות ולספרים. כך נמסרו לנו גם ספרי הנביאים והכתובים. החלוקה לפרקים המקובלת של התנ"ך, וכן מיספור הפרקים, ומיספור הפסוקים שבכל פרק ופרק, הם מעשה ידי כומר אנגלי מראשית האלף השישי, וחלוקה זו 'אומצה' ע"י המדפיסים הראשונים הנוצרים של התנ"ך לפני כחמש מאות שנה, ואחריהם ע"י חבריהם היהודים; מאז התקבלה באופן מוחלט בכל הספרים הנדפסים עד היום, ובכל ההפניות לפסוקים בספרות הקודש והחול כאחד, וכמעט שאין פוצה פה ומצפצף.
הרב בצלאל אריאל, איש בית אל, קינא לחלוקה העברית העתיקה ל'סדרים', חלוקה שבתורה מסמנת את הפרשה השבועית לפי סדר הקריאה העתיק, שבו סיימו את קריאת התורה בציבור במשך כשלוש שנים (ולא בשמחת תורה כל שנה, כפי שמקובל היום בכל תפוצות ישראל), ולפיה חמישה חומשי התורה מחולקים ל-154 סדרים. ה'סדרים' בתורה היו אם-כן 'סדרי השבוע' של הקדמונים, כמו פרשות השבוע אצלנו, כשבממוצע כל 'סדר' כולל כ-35 עד 40 פסוקים.
לא מתאים לנו להשתמש בחלוקה הנוכרית בלימוד התורה, סבר הרב אריאל; וממחשבה עבר למעשה: לפנינו הכרך הראשון בסידרה הכולל את חמשת חומשי התורה, ובו אין זכר לחלוקה לפרקים ולפסוקים הידועה. כך למשל פרשת ויחי מתחילה ב'סדר' מא פס' לה (בספרים שלנו - פרק מז פס' כח), וספר שמות מסתיים ב'סדר' מג פס' נט (אצלנו פרק נ פס' כו), כאשר מספרו של כל 'סדר' מודפס בגדול בצד הימני של העמוד. עוד חידושים במהדורה זו: כל הפרשיות (פתוחות-סתומות) בכל ספר בתורה קיבלו מספר סידורי, כך שלמשל הפרשיה האחרונה, הארוכה, של ספר בראשית (שמתחילה ב'בנימין זאב יטרף') היא פרשיה צב, ופרשת שמות כוללת שישה סדרים וכ"ג פרשיות (סימן הפרשיה מסומן משמאל העמוד).
עוד חידוש: המרווחים בין התיבות בכל הפסוקים סודרו לפי טעמי המקרא, דהיינו שלאחר טעם מפסיק קיים רווח בין התיבה המופסקת לתיבה שאחריה שהוא גדול יותר מאשר הרווח שלאחר טעם 'משרת'. עוד 'חזרה למקורות' קיימת בעצם סימון האותיות המהוות מִספר: לא גרש או גרשיים – אלא נקודה נרשמת מעל כל אות שהיא מספר, כפי שמקובל בכתבי היד; גם לזה צריך להתרגל.
כמה רבנים חשובים שבחו מאוד את הרעיון והביצוע, שראוי שיעורר את כולנו לשים לב לאנומליה הקיימת בחלוקת הפרקים המקובלת, שאינה תמיד 'טכנית' ותמימה (האם ניתן לחשוב שרק במקרה ניתֵק הכומר האנגלי הנ"ל בין פרשת 'ויכולו' לבין הפרק הראשון של התורה, והתחיל בה את הפרק שאחריו? ה'סדר' נגמר כמובן אחרי 'אשר ברא אלוקים לעשות').
ובכל זאת – חסר היה לי בספר זה מפתח (בתחילת הכרך או לפחות בסופו) שבו השוואה שימושית בין מערכת סימון הפסוקים המקובלת לחלוקה לסדרים החדשה-ישנה, הקדושה, הזו. האם אין כאן 'תפיסת מרובה'? הרי אי אפשר להכחיש שכל הספרים מכל הסוגים מציינים עדיין ל'כתובֵת' הישנה, שנמצאת בשימוש גם אצל שלוּמי-אמוני-ישראל כבר מאות שנים, מאז עידן הדפוס! חבל שמפתח כזה חסר. אולם אם לא הייתה באה מהדורה מיוחדת זו אלא כדי שנזכור שהחלוקה לפרקים וציון הפסוקים בספרים שלנו לא נוצר בקדושה, כולל כמובן החלוקה השרירותית של הספרים שמואל, מלכים, דברי הימים ועזרא-נחמיה לשניים (בחלוקה המקורית של כ"ד ספרי התנ"ך ספר 'עזרא' כולל בתוכו גם את ספר נחמיה!), דיינו. נחיה ונראה אם 'תתפוס' גישה חדשה זו את מקומה בתלמודי התורה ובמוסדות החינוך למיניהם.

הפרשה החסידית. סיפורי חב"ד על פרשיות התורה. לקט ועריכה: יוסף יצחק בלוי. קרית מלאכי, 'חזק', תשע"א. שני כרכים. (08-8502771)
בחסידות בכלל, ובעיקר בחסידות חב"ד, מיוחס לסיפור החסידי ערך תורני-רוחני לא פחות מאשר ללימוד העיוני. מתחת למעטה ה'קליל'-לכאורה מובאים גופי תורה וחינוך, ודווקא מעטה זה מביא להפנמת ערכים ולחדירה לעומקי מחשבה. לכל שבת יש את מאמרי החסידות הקשורים אליה ואת 'סיפורי הקודש' שלה, שמהווים אצל החסיד חלק מהותי מהאווירה השבתית.
העורכים ליקטו ושיבצו לכל פרשה כחמישה סיפורים קצרים-יחסית וקליטים, בשפה עכשווית ובסגנון מרתק, כדרך לקרב את ישראל לאביהם שבשמים ולדרכי חסידות חב"ד, כשהדוגמא שעמדה לנגד עיניהם היתה הספר הוותיק 'סיפורי חסידים' שערך וכתב הגרש"י זווין זצ"ל לפני עשרות בשנים. כך למשל על הפסוק 'כי באפם הרגו איש' מסופר על חסיד שהוכה פעם ע"י המתנגדים ואפו נשבר, ומאז נקרא 'ר' אברהם דב בעל החוטם'; כשהגיע זמן פטירתו ביקש מחבריו שלא ישכחו את כינויו 'בעל החוטם', שכן זו 'הצידה לדרך' אותה הוא לוקח עמו לעולם האמת...

שירת הים. סיכום הלכות שבת. מאת הלל יעקב מרצבך. יד בנימין, תשע"א. 495 עמ'. ([email protected])
הרב הלל מֵרְצְבָּך, מרכֵז תוכנית ההלכה בכולל שליד ישיבת 'תורת החיים' שביד-בנימין בראשות הרב שמואל טל שליט"א, חיבר ספר המיועד להוות סיוע לכל הרוצה ללמוד את עיקרי הלכות שבת בצורה היקפית, מהירה ומסודרת לפי סדר סימני השו"ע, מתוך ראיית השתלשלות ההלכה מתקופת חז"ל ועד פוסקי דורנו. הרב מרצבך נקט לשון קצרה, ו'דחס' לתוך כרך אחד סימנים כבדי-משקל, כולל עיון עמוק בסוגיות הגמרא הרלוונטיות, בראשונים ובאחרונים, כשהוא משתמש בשיטת סימון מיוחדת, מפריד הפרדה מושׂכלת בין פנים הספר לבין ההשלמות וההרחבות בהערות, ומוסיף טבלאות, נספחים ומפתח מפורט.
השם 'שירת הים' ניתן לספר לזכר היישוב 'שירת הים' ששכן על חופי גוש קטיף, בו התגורר המחבר עם משפחתו הצעירה בתקופה שלפני הגירוש; ההקדמה כוללת תפילה לחזרה אל הגוש ואל היישוב 'שירת הים', כן יהי רצון.

צאנזער · הודעהעל ידי **צאנזער** » ד' אוגוסט 08, 2012 9:35 pm

הקיק כתב:התורה ניתנה כשהיא מחולקת לפסוקים, לפרשיות פתוחות וסתומות ולספרים. כך נמסרו לנו גם ספרי הנביאים והכתובים. החלוקה לפרקים המקובלת של התנ"ך, וכן מיספור הפרקים, ומיספור הפסוקים שבכל פרק ופרק, הם מעשה ידי כומר אנגלי מראשית האלף השישי, וחלוקה זו 'אומצה' ע"י המדפיסים הראשונים הנוצרים של התנ"ך לפני כחמש מאות שנה, ואחריהם ע"י חבריהם היהודים; מאז התקבלה באופן מוחלט בכל הספרים הנדפסים עד היום, ובכל ההפניות לפסוקים בספרות הקודש והחול כאחד, וכמעט שאין פוצה פה ומצפצף.

ראוי להעיר את האוזן, שאחרי ככלות הכל, החלוקה וההפניות לפרקים או לסדרים אינן אלא ענין שימושי-טכני, כדי לסייע ללומד ולהקל עליו בהפנייה. שכן קל יותר להפנות לפרק ולפסוק, מאשר לפרשת משפטים, למשל. לא משנה מי 'אחראי' לחלוקה זו או אחרת, כל עוד אין לחלוקה עצמה משמעות ולא מהות, ולכן מלבד ענין סמנטי גרידא אין כאן קדושה ולא טומאה. וזו הסיבה ששלומי אמוני ישראל וגדוליהם מעולם לא הציקה להם סוגיה זו.

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ה' אוגוסט 09, 2012 2:01 am

אמרו שבספרי החפץ חיים זצ"ל לא הזכיר פרקים
[אומנם היום הדפיסו בהם פרקים]

בברכה המשולשת

צאנזער כתב:
הקיק כתב:התורה ניתנה כשהיא מחולקת לפסוקים, לפרשיות פתוחות וסתומות ולספרים. כך נמסרו לנו גם ספרי הנביאים והכתובים. החלוקה לפרקים המקובלת של התנ"ך, וכן מיספור הפרקים, ומיספור הפסוקים שבכל פרק ופרק, הם מעשה ידי כומר אנגלי מראשית האלף השישי, וחלוקה זו 'אומצה' ע"י המדפיסים הראשונים הנוצרים של התנ"ך לפני כחמש מאות שנה, ואחריהם ע"י חבריהם היהודים; מאז התקבלה באופן מוחלט בכל הספרים הנדפסים עד היום, ובכל ההפניות לפסוקים בספרות הקודש והחול כאחד, וכמעט שאין פוצה פה ומצפצף.

ראוי להעיר את האוזן, שאחרי ככלות הכל, החלוקה וההפניות לפרקים או לסדרים אינן אלא ענין שימושי-טכני, כדי לסייע ללומד ולהקל עליו בהפנייה. שכן קל יותר להפנות לפרק ולפסוק, מאשר לפרשת משפטים, למשל. לא משנה מי 'אחראי' לחלוקה זו או אחרת, כל עוד אין לחלוקה עצמה משמעות ולא מהות, ולכן מלבד ענין סמנטי גרידא אין כאן קדושה ולא טומאה. וזו הסיבה ששלומי אמוני ישראל וגדוליהם מעולם לא הציקה להם סוגיה זו.

ודאי שהציקה להם חלוקה זו.
יעויין בהקדמה למהדורה הנ"ל (וגם כבר בהקדמה לתנ"ך קורן), וכמדומני שיש על זה ספר מיוחד של אחד מהגאונים בדורות עברו זצ"ל (היה מהמו"צים בוילנא).

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ה' אוגוסט 09, 2012 6:59 pm

המשגיח הרב וולבה זצ"ל בספריו הקפיד לציין פסוק לפי פרשת השבוע והעלייה (משפטים, חמישי) ולא לפי פרק\פסוק, למרות הסירבול שבעניין. הק' יואל

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ה' אוגוסט 09, 2012 7:03 pm

יצא כבר חומש בחלוקה כנ"ל באותיות של ספר תורה, כמדומני ע"י יצחקי ושאר אנשי הכתר.

צאנזער · הודעהעל ידי **צאנזער** » ה' אוגוסט 09, 2012 7:32 pm

הקיק כתב:המשגיח הרב וולבה זצ"ל בספריו הקפיד לציין פסוק לפי פרשת השבוע והעלייה (משפטים, חמישי) ולא לפי פרק\פסוק, למרות הסירבול שבעניין. הק' יואל

בכל דבר ניתן למצוא יוצא מן הכלל (שאינו אלא מעיד על הכלל כולו). ולעצם הענין, אין כאן תשובה מדוע אין זה אלא ענין שימושי-טכני.

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » ה' אוגוסט 09, 2012 7:38 pm

כמדומה שבהקדמה לחומש הנ"ל

אליהוא כתב:יצא כבר חומש בחלוקה כנ"ל באותיות של ספר תורה, כמדומני ע"י יצחקי ושאר אנשי הכתר.

הביאו דוגמאות לשיבושים
[המפורסם בתחילת בראשית, ובסוף פרשת פינחס]

צביב כתב:אמרו שבספרי החפץ חיים זצ"ל לא הזכיר פרקים
[אומנם היום הדפיסו בהם פרקים]

לא נראה לי שזה נכון הנה דוגמה אחת (איוב קאפיטל ג) http://www.otzar.org/aspcrops/11138_37_25681819939-982012.asp

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ו' אוגוסט 10, 2012 2:32 am

אוצר החכמה כתב:
צביב כתב:אמרו שבספרי החפץ חיים זצ"ל לא הזכיר פרקים
[אומנם היום הדפיסו בהם פרקים]

לא נראה לי שזה נכון הנה דוגמה אחת (איוב קאפיטל ג) http://www.otzar.org/aspcrops/11138_37_25681819939-982012.asp

אני מניח שנתחלף לו לצביב בין הח"ח להגרי"ז מבריסק שכן מסופר עליו (כמדומני בספר פניני הגרי"ז מהרמ"מ שולזינגר) וזה נכון בדרך כלל אף שגם שם יש מקרים שבהם הזכיר ה'קפיטל'

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ו' אוגוסט 10, 2012 9:34 am

צאנזער כתב:
הקיק כתב:המשגיח הרב וולבה זצ"ל בספריו הקפיד לציין פסוק לפי פרשת השבוע והעלייה (משפטים, חמישי) ולא לפי פרק\פסוק, למרות הסירבול שבעניין. הק' יואל

בכל דבר ניתן למצוא יוצא מן הכלל (שאינו אלא מעיד על הכלל כולו). ולעצם הענין, אין כאן תשובה מדוע אין זה אלא ענין שימושי-טכני.

נכון הרב צאנזער שזהו 'ענין שימושי-טכני', אבל נדמה לי שיודו כו"ע שקיים הרבה חוסר נחת בכך שבענין 'שימושי טכני' שהוא כלי יומיומי לעיסוק בתורתנו הקדושה אנו משתמשים בדבר שייסדו וכוננו כומר נוצרי לשם ויכוח והשפעה על יהודים להשתמד! משל למה הדבר דומה, גם שם רחוב ומספר הבית הוא עניין 'שימושי טכני', אבל יש ישיבה חשובה בירושלים שנמצאת ברח' קאסוטו, וראש הישיבה היה מוכן לשלם הרבה כדי שהרחוב שבו נמצאת הישיבה יקרא רחוב הרב אלישיב למשל... זה לא אומר שזהו העניין החשוב ביותר בסדר היום של הציבור התורני, ובאמת לא ריאלי לנסות לשנות היום את הציונים בכל הספרות התורנית כולה, אבל לפחות צביטה בלב ראוי שתהיה... ש"ש, הק' יואל

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ו' אוגוסט 10, 2012 11:13 am

וכבר שמעתי מי שאמר שהתנ"ך אמנם נשאר שלם במאבקנו עם הנוצרים, אבל הוא יצא "צולע על ירכו" בציון הפרקים.

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » א' אוגוסט 12, 2012 1:49 am

היום ראיתי שבפרשת פינחס תשע"ב סיימו בהמודיע סדרת 3 מאמרים בזה [נכתב ע"י הרב יעקב לויפר]
וראיתי רק את הגחיון האחרון
שהביאו בו גדולי ישראל שתמכו בחלוקת הפרקים

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » א' אוגוסט 12, 2012 1:51 am

שמעתי מהגר"י אדלשטיין שליט"א
שהתה קצבה לעונשו של נחמיה

צביב · הודעהעל ידי **צביב** » א' אוגוסט 12, 2012 1:54 am

אוצר החכמה כתב:
צביב כתב:אמרו שבספרי החפץ חיים זצ"ל לא הזכיר פרקים
[אומנם היום הדפיסו בהם פרקים]

לא נראה לי שזה נכון הנה דוגמה אחת (איוב קאפיטל ג) http://www.otzar.org/aspcrops/11138_37_25681819939-982012.asp

כנראה כן הוא בחמשה חומשי תורה
ומשא"כ באיוב שא"א אחרת.
[וגם פרק ג' באיוב אינו מענין פרק ב'
ומשא"כ בתורה שסדר הפרקים משובש]

גוראריה · הודעהעל ידי **גוראריה** » א' אוגוסט 12, 2012 2:05 am

צביב כתב:שמעתי מהגר"י אדלשטיין שליט"א
שהתה קצבה לעונשו של נחמיה

מקורו בא' מספרי ר' צדוק הכהן עם הסבר לדבר
איני זוכר כרגע מקומו

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » א' אוגוסט 12, 2012 7:15 am

גוראריה כתב:
צביב כתב:שמעתי מהגר"י אדלשטיין שליט"א
שהתה קצבה לעונשו של נחמיה

מקורו בא' מספרי ר' צדוק הכהן עם הסבר לדבר
איני זוכר כרגע מקומו

ראה מה שהובא בזה במרגליות הים במקומו (סנהדרין צג:)

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ה' אוגוסט 16, 2012 6:56 pm

בירור הלכתי בענין השתלת שחלות. צבי רייזמן. לוס אנג'לס, תשע"א. 59 עמ'. ([email protected])
מדע הגינקולוגיה מתקדם בשנים האחרונות בקצב מדהים. נושאים שהיו לפני שנים ספורות מדע בדיוני - הופכים לפתע להיות 'מעשים שבכל יום' במרפאות, במעבדות ובבתי החולים. זוגות שלפני עשר שנים התייאשו מהבאת ילדים לאוויר העולם – מוצאים לפתע פתרונות זמינים וישׂימים, לרווחתם ולשמחתם. אולם אליה וקוץ בה; חלק מהפתרונות האלו בעייתיים ביותר מבחינה הלכתית, ועלולים לעורר שאלות של איסור והיתר ואף של יוחסין. מצידם גדולי הפוסקים לא מאחרים מלהשיב בנושא, ולמצוא לבעיות פתרונות.
אחד הנושאים המדוברים ביותר בשנים אלו הוא תרומת הביצית, שבא לפתור בעיה של אשה שרחמה תקין - אך קיימת בעיה בחומר הגנטי שאיתו היא אמורה, בשיתוף עם החומר הגנטי שמגיע מהבעל, ליצור את היילוד ברחמה. פוסקים רבים מתירים לאשה (במקרים שלא קיים שום פתרון אחר) לקבל תרומת ביצית שתוכנס לרחמה לאחר שתופרה מזרע בעלה, מפני שהם הגיעו למסקנה שבכל מקרה האֵם ההלכתית של התינוק שיוולד תהיה זו שנשאה אותו ברחמה וילדה אותו, גם אם הוא נולד מביצית של אשה אחרת. אולם פוסקים אחרים הסתפקו בעניין זה, או שאף הכריעו שבעלת החומר הגנטי היא תמיד האֵם (כמו שהאב נקרא אב אך ורק בגלל שהתינוק הוא בנו הגנטי, בלי שהוא נושא את ההריון ובלי שהוא יולד...); מהם רבים האוסרים תרומת ביצית לחלוטין, או שמתירים אותה רק אם התורמת גויה, כדי שלא תיווצרנה בעיות יוחסין וממזרות.
אולם מה יהיה אם התרומה אינה ביצית בודדת, אלא אבר שלם, שַׁחֲלָה שלמה שנתרמה מאשה חיה או מאשה שנפטרה? אולי במקרה זו יודו כולם שהאבר החדש, אם נקלט בגוף האשה, הוא עכשיו בשר מבשרה וחלק מגופה, גם אם הביציות שבו נושאות את החומר הגנטי של התורמת?
והנה מתברר שהשאלה הזו עלתה על שולחנם של הפוסקים עוד כשהיא היתה תיאורטית לגמרי. לפני למעלה ממאה שנה השיב הרב בנימין אריה הכהן וייס, רבה של העיר צ'רנוביץ שברומניה, בספר השו"ת שלו 'אבן יקרה', שהוא אינו מאמין לשמועות 'על דבר התחבולה אשר המציאו הרופאים לחתוך כלי ההולדה מאשה חיה ולחברם בגוף אשה עקרה ועל ידי כך תהיה מוכשרת להוליד' (ובזמנו הוא צדק כמובן), אבל הוא קובע שאם נניח שזה יהיה אפשרי – יש להכריע שהאשה הנתרמת היא האֵם לכל דבר. הוא הביא לכך ראייה מסוגיא שעוסקת בדיני עורלה בעצים, ובה נפסק ש'ילדה שסיבכה בזקנה', עץ צעיר שענפיו הסתבכו והתחברו לענפי עץ זקן, הולכים לענין שנות העורלה אחר גילו של העץ הזקן, והפירות מותרים. פוסקים רבים דנו בדבריו בשנים שעברו מאז, והסיקו מהם מסקנות לעניין תרומת ביצית.
והנה עתה הפך הדמיון למציאות, וכבר הצליחו להשתיל שחלה של אשה באחותה התאומה שלא יכלה ללדת, והאחות ילדה תינוק בריא! לקראת הכנס הקודם של פוע"ה, הארגון לפוריות והלכה על פי ההלכה, בירר הרב רייזמן, תלמיד חכם ואיש עסקים מלוס אנג'לס, את הסוגיא על בוריה מבחינה רפואית ומדעית. בעקבות שיעורים שהעביר במשך השנה בעירו הוציא לאור חוברת מהודרת, שבה כל הנושא מפורט ומבואר. הרב רייזמן הוא מחבר סידרת הספרים 'רץ כצבי' על ענייני הלכה שונים, אך את החוברת הזו ערך כך שחציה בירור הלכתי-למדני, וחציה השני צילום מוקפד של כל אוסף המקורות עליהם הוא מסתמך. ניתן להשיג את החוברת בדואל המצוין מעלה, ותגובות רצויות מאוד בעיני המחבר!

משפטיך ליעקב. פסקים ותשובות בדיני ממונות שבין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, ובדיני אישות. חלק ששי. מאת צבי יהודה בן-יעקב, דיין בבית הדין הרבני האזורי תל-אביב. ישראל, התשע"א. תרעא עמ'. ([email protected])
הדיין הרב בן יעקב מוכר מאוד מעשרות המאמרים התורניים שהוא מפרסם בכתבי העת ובקבצים התורניים מכל גווני הקשת; רבים מהם פורסמו הרבה לפני שמונה להיות דיין. מאמריו מצטיינים תמיד בהיקף רחב, בהבנה חודרת של המציאות, ובהסקת מסקנות ברורה וחדה.
חלק ממאמריו ורבים מפסקי דיניו מצאו את מקומם בסדרת הספרים 'משפטיך ליעקב', שלאחרונה יצא לאור הכרך השישי שלה. כדי להפיץ את תורתו ברבים העלה המחבר את חמשת הכרכים הראשונים על תקליטור, והוא מוכן למסור עותק שלו לכל דורש – רעיון מקורי וחשוב, שללא ספק ירחיב את תפוצתה של הסדרה הזו על שולחנותיהם ובמחשביהם של רבני ודייני ישראל.

מעלין בקודש. ביטאון לענייני המקדש וקודשיו. גיליון כב. כרמי צור, כולל 'בית הבחירה' ע"ש רעננערט, תשע"א. 208 עמ'. (02-9961942)
מלימוד שעסקו בו רק יחידי סגולה, הפך בדורנו הלימוד בענייני קודשים ומקדש למשהו אקטואלי. דא עקא, שהשאלות האקטואליות בדרך כלל אינן הלכתיות-נטו, ומעורבות בהן רגישויות ציבוריות, השקפתיות ואף פוליטיות. אך רבני ואברכי כולל 'בית הבחירה' ביישוב כרמי צור שבדרום גוש עציון, בראשות הרב צבי שלוה, עוסקים בסוגיות שעניינן המקדש וקודשיו כלימוד-תורה-נטו, וגם כתב העת שהם מוציאים לאור מתרחק כמאש מכל ריח של פוליטיקה, וכולו עיון תורני ברמה גבוהה. כך יכולים להיות מסובים בו כאחד הגאון ר' אשר וייס מירושלים ואברך מישיבת הר עציון, ר"מ מישיבת שדרות ופרופסור מבר אילן, איש מכון צמ"ת ומחנך מכפר חסידים. הנושאים המגוונים בגיליון זה כוללים דיון במשמעותה של הולכת הדם למזבח – אם כאמצעי או כמטרה, ההיבט הכלכלי של קרבנות הציבור, ייחודו של התנור בהלכות טומאה וטהרה, מיקום הצפון בעזרה ועוד.

אדג · הודעהעל ידי **אדג** » ה' אוגוסט 16, 2012 7:06 pm

הקיק כתב:בירור הלכתי בענין השתלת שחלות. צבי רייזמן. לוס אנג'לס, תשע"א. 59 עמ'. ([email protected])
מדע הגינקולוגיה מתקדם בשנים האחרונות בקצב מדהים. נושאים שהיו לפני שנים ספורות מדע בדיוני - הופכים לפתע להיות 'מעשים שבכל יום' במרפאות, במעבדות ובבתי החולים.
...
אולם מה יהיה אם התרומה אינה ביצית בודדת, אלא אבר שלם, שַׁחֲלָה שלמה שנתרמה מאשה חיה או מאשה שנפטרה? אולי במקרה זו יודו כולם שהאבר החדש, אם נקלט בגוף האשה, הוא עכשיו בשר מבשרה וחלק מגופה, גם אם הביציות שבו נושאות את החומר הגנטי של התורמת?

הנה מאמרה של אשת חבר, וחבר: http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA81-82/ASSIA81-82.04.asp בנושא. המאמר הוא מקצועי וייתכן שרבים ימצאו אותו קשה להבנה, לפחות חלקים ממנו.

עוקר הרים · הודעהעל ידי **עוקר הרים** » ה' אוגוסט 16, 2012 7:17 pm

אדג כתב:הנה מאמרה של אשת חבר, וחבר: http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA81-82/ASSIA81-82.04.asp בנושא. המאמר הוא מקצועי וייתכן שרבים ימצאו אותו קשה להבנה, לפחות חלקים ממנו.

ישנה אפשרות של העלאת המאמר כקובץ, למנותבים?
תודה מראש!!

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אוגוסט 16, 2012 7:19 pm

נמצא גם באוצר
רייסקין הכותב הוא ניהו המכהן כרב של אפרת?

עוקר הרים · הודעהעל ידי **עוקר הרים** » ה' אוגוסט 16, 2012 7:20 pm

איש_ספר כתב:נמצא גם באוצר

קישור / מראה מקום יתקבל בברכה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אוגוסט 16, 2012 7:21 pm

אסיא פא-פב

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ה' אוגוסט 16, 2012 7:50 pm

שלומי רייסקין הכותב אינו הרב של אפרת (למיטב הידוע לנו גם אין קרבת משפחה), אלא אחיה של זוגתי ד"ר חנה קטן. הק' יואל

צאנזער · הודעהעל ידי **צאנזער** » ה' אוגוסט 16, 2012 8:24 pm

אולי כאן המקום לפרסום ביקורת-ספר, אף שלא יצאה מעטו של הקיק (מתוך אתר בשבע: http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12195).

הולכת בגדולות
ספרה של ד"ר חנה קטן משלב בין מידע רפואי לסיפורים אנושיים, ומאפשר הצצה לחייה של אישיות מיוחדת: אשת משפחה וקרייריסטית
אסתי רמתי

נדמה לי שאת ד"ר חנה קטן אין צורך להציג בפני קוראי 'בשבע'; היא מפרסמת בקביעות טור במוסף 'אתנחתא', ובכלל, מדובר באישיות מוכרת במגזר. רופאת נשים בכירה, אשת רב ואם למשפחה ברוכת ילדים ונכדים בלי עין הרע, שבנוסף על כל פעילויותיה הרגילות הספיקה להוציא לאור גם ספר חדש.

כפי שנכתב בהקדמה שלו, הספר נחלק לשלושה אפיקים עיקריים: מעין מדריך רפואי כללי לנושאים הקשורים לרפואת נשים; הצצה אל החומר האנושי המגיע לקליניקה; והצצה נוספת אל חייה הפרטיים ומחממי הלב, יש לומר, של ד"ר קטן עצמה.

למרות שחלקים של הספר היו מוכרים לי מכתיבתה העיתונאית של ד"ר קטן, עורכת הספר השכילה ליצור מהם ספר מסע אמיתי ומרתק – מסע בעקבות התהליכים החלים בגופה ונפשה של האישה במהלך חייה. אנו עוקבים אחריה-אחרינו בדריכות, החל מתקופת השידוכים, עבור לנישואין, המשך בהריונות ולידות וכלה בגיל המעבר ותקופת הסבתאות והזקנה. איורי העץ בשלבי הצמיחה השונים, המופיעים בתחילת כל שער, מדגימים לנו בחן את המסר הכללי - כולנו חלק ממעגל החיים.

מהבחינה הרפואית, ד"ר קטן סוקרת את מהלך החיים התקין, אך גם מיידעת אותנו בבעיות שונות ומשונות: תסמונות נדירות, אי-פריון והפלות. היא נוגעת בנושאים, הרגישים לעיתים, בקצרה ובלשון ברורה ונקייה. סביר להניח שעל רוב הנושאים המדוברים קיימים ספרי הדרכה שלמים, אך יופיו של הספר הוא דווקא במבט הכללי, המאפשר לקוראת למצוא בו את עצמה, ואם יש צורך - לחפש הרחבה במקורות אחרים. העובדה שד"ר קטן חולקת עימנו גם חוויות מחייה הפרטיים מוסיפה עניין ונופך אישי למידע הרפואי היבש, והסיפורים מהקליניקה - חלקם משמחים וחלקם קורעי לב - מלמדים לא מעט.

אחת הנקודות המעניינות בספר היא נקודת ההשקה בין הרופאה לאישה הדתית. מסתבר שחייה של גינקולוגית שומרת מצוות מלאים בהתלבטויות מוסריות, ערכיות ורגשיות. מה תעשה רופאה האמונה על הסודיות הרפואית, אך גם על הלכות לשון הרע, כשהורים מבקשים להסתיר מחלה קריטית מפני המשודך? איך מתמודדים עם פסיקות של רבנים שאינם מודעים למשמעויות הרות הגורל של פסקיהם? ד"ר קטן משמשת למעשה לא רק כרופאה, אלא גם כפסיכולוגית, עובדת סוציאלית ויועצת זוגיות, והיא חושפת בספרה גם נושאים כאובים במיוחד שבדרך כלל לא זוכים לאיזכור פומבי במקומותינו, כגון אנורקסיה או הטרדות בתוך המשפחה. אולי זאת ההזדמנות להוציא אותם אל האור.

'חיי אישה' מקיף עוד נושאים רבים וחשובים שלא נספיק להתייחס אליהם כאן, אך בלי כמה מילים על משפחתה הפרטית של הד"ר אי אפשר. בניגוד לנחרצותה בעניינים רפואיים כגון אפידורל (תמיכה גורפת) או לידה ביתית (התנגדות כנ"ל), דווקא בנושא האימהות אל מול הקריירה, ד"ר קטן הרבה יותר מהוססת. לא אחת עולות מבין דפי הספר חרטות וצער על החמצתה את שנות הילדות של ילדיה, כאשר בעלה והמטפלת המסורה דאגו לבית, בעוד היא רצה לתורנות תובענית נוספת. ובכל זאת, עושה רושם שלמרות הקריירה המפוארת שהיא פיתחה, הבית והמשפחה עמדו ועדיין עומדים אצלה במקום הראשון. כך היא כותבת במפורש, והדבר ניכר מהקשרים המשפחתיים הענפים והחמים בין בני הבית. אהבתי את התיאור המלבב של אבא המרדים את ילדיו תוך שכיבה משותפת על השטיח (כל יום ילד אחר זוכה להניח עליו את הראש) ואת העיתון המשפחתי שד"ר קטן כותבת לצאצאיה אחת לחודש. ייתכן שד"ר קטן שילמה מחיר, אך השליחות הציבורית שהיא ממלאת כמחברת בין עולמות, ושאותה היא תימצתה כה יפה בספרה, בהחלט מצדיקה את בחירתה.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ג' אוגוסט 21, 2012 12:35 pm

עוד שלוש סקירות:

שכלתנות בלבוש חסידי. דמותו של הרמב"ם בחסידות חב"ד. יעקב גוטליב. רמת גן, הוצאת אוניברסיטת בר אילן, תשס"ט. 234 עמ'. (03-5318575)
מי שאינו מכיר מקרוב את הרמב"ם מכאן ואת חסידות חב"ד מאידך, ויודע רק משהו על חסידות ומשהו על הרמב"ם, היה יכול להניח בבִטחה שהקשר בין משנת הרמב"ם לבין משנת חב"ד יהיה מצומצם, לא שונה מקשרי חב"ד עם כל גדול אחר בישראל שפעל במשך הדורות. ניתן היה להניח שהקשר יהיה אף מצומצם מזה – שהרי הרמב"ם הוא סמל הרציונליזם וההתפלספות, הוא נחשב פוסק הלכה ו'מורה נבוכים' קר ושכלתן, ורחוק כמטחווי קשת מתורת הקבלה העומדת ביסוד החסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט, ומהרגש הדתי הלוהט שהוא עיקר-עיקריה!
אולם כל מי שמבין קצת במשנת הרמב"ם יודע שהענק הזה, 'הנשר הגדול', הוא הרבה יותר מאשר פוסק ופילוסוף, והוא אינו רק עמוד ההלכה והדעת היהודית; הוא מבטא יותר-מכל את השלֵמות בעבודת ה' ובאהבת ה' וביראה מפניו וגם בדעות ובמידות ובדרך-ארץ-שקדמה-לתורה. גם חסידות חב"ד אינה חסידות קונבנציונלית, כידוע; היא אינה חסידות שעיקרה הרגש היהודי החם והקרבה ה'טבעית' לה', אלא זו תנועה שדורשת מחסידיה גישה של 'חכמה בינה ודעת' במעשיהם ובלימודיהם ובאורח חייהם. אם נראה זאת כך - החיבור ההדוק בין חב"ד לרמב"ם כבר אינו כל-כך תמוה.
אך הרבה מעבר לכך: הרב ד"ר יעקב גוטליב, מרצה לתלמוד ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן, מלמד אותנו בחיבורו זה שההוגים הגדולים של חסידות חב"ד במשך הדורות ראו באמונה היהודית צד דינמי, שעל פיו במהלך השנים מתעמקת האמונה ומתבררת יותר ויותר על פי הגותם ודעותיהם של גדולי ישראל; לפי כיוון מחשבה זה אין שום פגם בהכנסת הרמב"ם ומשנתו לתוך שרשרת העברת האמונה היהודית במשך הדורות, כאשר הִתגלות החסידות קידמה את האמונה שלב נוסף שלא היה גלוי עדיין בימי הרמב"ם, ולכן לא בא לידי ביטוי במשנתו. במקביל - ספר משנה תורה להרמב"ם יִצֵב את עצמו כספר המושלם-ביותר של ההלכה היהודית גם בעיני מי שסוטה מפסקיו בעניינים אלו ואחרים על פי מסורת עדתו או על פי מנהג רבותיהם של רבותיו, ועל כן ראוי לתת לו ייחס מיוחד.
שני הכיוונים האלו חברו יחד והביאו את הרמב"ם למרכז התודעה היהודית של חסידי חב"ד בדורות האחרונים, ועובדה זו באה לידי ביטוי בולט בתקופת כהונתו של האדמו"ר האחרון זצ"ל; כך לפני כארבעים שנה הוא קבע את סדר הלימוד היומי בספר 'משנה תורה', סדר המחייב את כל חסידי חב"ד בעולם כולו מאז ועד היום. לדעת ד"ר גוטליב הכרעת הרבי להעמיד את הרמב"ם במרכז התודעה האמונית וההלכתית של תנועת חב"ד ארעה סביב שנת תשל"ה, וככל שהתעצם הכיוון המשיחי של התנועה כך הפכו הרמב"ם ופסקיו למרכזיים יותר ויותר בהוויה של חסידות זו.
על חלק ממסקנותיו של המחבר יש מקום לדון, אבל אין ספק שנמצא בספר זה תיאור ממצה של נקודה משמעותית ביותר במשנת חב"ד, והסבר על כמה מביטוייה בדורנו.

אלפי מנשה. מנשה שוּב. נחלים, תשע"א. 308 עמ'. (03-9327839)
זהו ספר הכולל פירושים וחידושים על פרשת השבוע ועל המועדים, עיונים בהלכה ובמשפט עברי, דברי הגות ועוד. המחבר, בן המושב נחלים, עוסק בימים במקצועו כרואה חשבון ומהנדס, ומקפיד בלילות ובכל שעותיו הפנויות ללמוד וללמד, להעביר שיעורי תורה ביישובו ולחבר מאמרים בנושאים תורניים שונים, שעתה החליט לאגד כמה עשרות מהם לספר מגוון. בין השאר הוא מבאר בו את שבע המידות שדרש הלל לפני בני בתירא, את שלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל בהלכה ואת שלושים ושתים המידות שריכז רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי באגדה, מנתח בהרחבה את מחלוקת הדורות בעניין סמיכת קרבנות ביום טוב, דן בדרכי ההכרעה בספיקות ובספקי-ספיקות, מברר את היסוד ההלכתי של הכלל 'הפה שאסר הוא הפה שהתיר', ועוד ועוד. לעיתים הוא מניח שאלות פתוחות ומציע לקורא לנסות להשיב עליהן בעצמו, והדברים יפים ומאירים.

אוֹרַיְתָא. קובץ תורני לדברי הגות והלכה. כרך כא: השואה. העורך: עמיהוד יצחק מאיר לוין. נתניה, מכון למחקר תורני אורייתא, תשע"א. תרח עמ'. (09-8344864)
גם ממרחק של שבעים שנה עדיין אי אפשר לדון בשואה ובמאורעותיה באופן ענייני, הגיוני, שקול ורגוע, כשדמי אחינו עוד צועקים אלינו מן האדמה; אך במקביל העדים מתמעטים והולכים, המודעוּת לשואה הולכת וקטנה, ועוד מעט והתקופה הזו תהפוך ח"ו לחלק מטושטש מן העבר הרחוק.
לפחות מן ההיבט התורני מנסה הרב עמיהוד לוין מנתניה, ראש מכון 'אורייתא' הידוע, לעמוד בפרץ. הוא אסף לקובץ אחד עשרות מאמרים ומחקרים תורניים והיסטוריים העוסקים בצד התורני של השואה, מאמרים שכבר נדפסו בעבר בקבצים ובספרים שונים – ומאמרים רבים חדשים. גם כרך זה נפתח (כמקובל בכרכי 'אורייתא') במאמרי הגות והלכה מאת אביו הגאון רבי משה הלוי לוין זצ"ל, רבה של נתניה.
במקום אחד נמצא לפנינו לקט - שהוא יצירה חדשה: אחד הפרקים כולל ט"ז תגובות ודברים שנאמרו על השואה מפי החזון איש זצ"ל בהזדמנויות שונות, שנלקטו מפי סופרים ומפי ספרים. בעיקר מזעזעים סעיפים ה-ו באותו לקט (עמ' עז בספר): בראשון מצוטט בשמו של החזו"א שהשואה נתרגשה ובאה לעולם דווקא בגלל המצב הגרוע בעניינים שבין-אדם-לחברו ששרר בין יהודי אירופה, ולאו דווקא בגלל ההשכלה והחילון וההתבוללות וכו'; ובשני מוסיף החזו"א ומשיב למי שתמה לפניו על שהקב"ה הניח לשואה להתרחש: 'ואני תמה איך הקב"ה התאפק והאריך אפו כל-כך הרבה זמן'... לא יאומן.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » א' אוגוסט 26, 2012 8:43 pm

בדרך המלך. נשים במִשׂרות ציבוריות על פי ההלכה. כתב: הרב דוד בן-פינחס. בת ים, מכון 'המלוכה והממשלה', תשע"א. 51 עמ'. (03-5546363)
סוגיית מעמדן של הנשים במרחב הציבורי מעסיקה כבר שנים רבות פוסקי הלכה והוגי דעות, שמתחבטים במציאת דרך הישר בין הרצוי למצוי. לקראת הבחירות הראשונות ל'ועד הלאומי' בשנת תר"פ נתגלעה מחלוקת גדולה בעניין בחירת נשים, שאף גרמה לפירוק הרשימה הדתית-אזרחית שעמדה לזכות בבחירות; זה היה אחד הגורמים העיקריים לניצחון מפלגות הפועלים, והשאר כבר היסטוריה. מאז לא ירדה שאלה זו, על צדדיה ההלכתיים, הציבוריים, הממלכתיים, הרגשיים והחינוכיים, מסדר היום הציבורי.
לפני כשנה עלה הנושא למרכז הבמה התקשורתית במדינת ישראל, ואין כמעט אדם בעל דעה ומעמד, מכל קצוות הקשת הדתית והפוליטית, שלא הביע בציבור את דעתו בעניין. החוברת 'בדרך המלך', שעוּבּדה ונערכה ונכתבה עוד לפני שפרצה הסערה האחרונה, מנסה לברר את הגישה ההלכתית לנושא זה כפי שורת הדין, כאשר המחבר מסכים לגמרי לכך שלאחר הבירור ההלכתי ה'טהור' צריך לבוא בירור אמוני והשקפתי ומציאותי, שעשוי להשפיע גם על קביעת ההלכה-למעשה.
שתי אגרות של הרב חרל"פ, תלמידו וחברו של מרן הרב קוק זצ"ל, שנכתבו בעיצומו של פולמוס בחירות תר"פ, מודפסות לראשונה בחוברת זו. הרב חרל"פ ראה ברצון לקדם נשים להנהגת העם שרידים של גלותיות וחיקוי של מנהגי עמים, והוא הפציר בראשי הקהל לפתוח את העידן החדש של הקמת הבית הלאומי בבניית חיים יהודיים מלאים ונכונים; דבריו המרגשים לא הביאו לתוצאות להן ציפה.
אולם יש לכתחילה – ויש בדיעבד; הדין 'מלך ולא מלכה' מוסכם על כל הראשונים, ובכל זאת שִבחו חז"ל את מלכותה של שלומציון המלכה; הלא דבר הוא? ומה עם דבורה הנביאה מכאן - ודונה גרציה נשיא-מנדס מאידך, למשל, שהיו מנהיגות-בפועל גם אם לא נבחרו לכך? דעות שונות הובאו בפוסקים מדוע אין מקומן של נשים בתפקידי הנהגה, ומצד שני הוצעו במשך הדורות (ובעיקר בדורנו) כמה וכמה סברות מדוע יש מקום להקל בכך. צריך כמובן גם להגדיר באיזו שררה מדובר, ואלו מינויים כלולים בעיקרון 'מלך ולא מלכה'; שהרי בלי בירור זה אין לדבר סוף - וכי יהיה אסור לאשה לנהל בית ספר או אף לחנך כיתה? הרי גם זו מעין שררה! ומה הגדר של 'קיבלוה עליהם'? והאם קיים הבדל בין זכות הבחירה ('בחירה אקטיבית') לבין הזכות להתמנות ('בחירה פאסיבית')? הרי גם הזכות לבחור היא למעשה סוג של 'שררה'!
כל זה ועוד מבורר בחוברת קטנה וחשובה זו, הכתובה באופן בהיר ומאוזן, פרי ההילולים של מכון 'המלוכה והממשלה' שעל-יד ישיבת 'נתיבות ישראל' ומוסדותיה, כולם בראשות הרב דוד חי כהן שליט"א רב-הפעלים. נראה שגם בנושא זה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.

לכם יהיה לאָכְלה. עיון להלכה בסוגיית החרקים במזון. הרב איתם הנקין. קרית ארבע – חברון, המכון לרבני ישובים, התשע"א. 167 עמ'. ([email protected])
גוש קטיף ש'נפל' לפני שבע שנים, יקוממהו ה', זכור יותר-מכל עקב ירקות העלים הנקיים מתולעים מתוצרתו, שפיתוח דרכי גידולם ושיווקם פתח דף חדש במטבח היהודי. במקביל - האפשרות לאכול חסה וכרוב ללא חשש תולעים שידרג באופן משמעותי את ההתייחסות להלכות תולעים במאכלים בכלל, קמו מומחים לנושא, נתחברו ספרים וחוברות ונקבעו שיעורים ששלבו 'סור מרע' עם 'עשה טוב'. כך כל ילד יודע היום שאכילת תולעת אסורה כאכילת חזיר ואף יותר, ושיש לברור ולנפות ולבדוק ולשטוף מוצרים שונים על פי כללים ופרטים מורכבים, עובר להכנתם ולאכילתם.
אולם השאלה הנשאלת תמיד היא: מה נשתנה היום מימים עברו, ומדוע נֶפח העיסוק בבעיה זו רחב בימינו הרבה יותר מאשר בעבר? והתשובה היא שמצד אחד אכן הנושא אינו חדש, והוא נידון ע"י פוסקי כל הדורות, ומצד שני תנאֵי הגידול התעשייתי והרגלי השיווק והצריכה היום עלולים אכן לגרום לריבוי עצום בכמות התולעים במטבח. אולם לעיתים נראה שקיים איבוד פרופורציות; האם אין השיטה הקיימת היום, המשלבת בין הידע המדעי והמסורת ההלכתית, מביאה למתיחת גבולות האיסור אל מעבר לשורת ההלכה?
הרב הנקין, תלמיד חכם וחוקר-תורני מעמיק וקפדן, מציג לפני הקורא את כל החומר המציאותי וההלכתי הקשור לגדרי ביטול איסורים מדאורייתא ומדרבנן, דן בהגדרת 'מיעוט המצוי', איסור 'בריה' בחרקים, מתי בריה נחשבת 'נימוחה' בבישול, דיני ביטול איסורים ועוד ועוד, ובסיום עובר לדון נקודתית בכשרות תותי השדה וקלחי התירס, שכמה רבנים אסרום היום באכילה מכל וכל. השבחים שמעניקים לספר ולמחבר הרבנים המסכימים – הגר"ד ליאור, הגר"א נבנצל, הגר"מ מאזוז ועוד, אין בהם שמץ של גוזמה.

מדרך עץ החיים. קובץ מאמרים על מסכת בבא-מציעא. שעלבים, ישיבת 'דרך חיים', תשע"א. 276 עמ'. (08-9276744)
כשלושים מאמרים הכוללים שיעורים, 'חבּורות', סיכומי הלכה ואף כמה מאמרי אמונה כלולים בחוברת, השלישית שיוצאת לאור בסדרה זו; רובם חוברו ע"י תלמידי הישיבה הקטנה הלאומית (יק"ל) שבשעלבים, ומיעוטם ע"י רבניהם. בולט בין המאמרים בחשיבותו וגם באריכותו מאמר של אחד התלמידים בסוגיית 'עד המסייע פוטר משבועה', שיש בו סיכום מפורט ובהיר של שיטות הראשונים והאחרונים, עד פסיקת ההלכה בשו"ע ונושאי כליו.
בישיבה הקטנה לא נלמדים לימודי 'חול' כלל, אולם בשיעור ד' ניתנת האפשרות למעוניינים בכך להשלים בגרות מינימלית בלימודים מרוכזים בשעות אחר הצהריים. 'חנוך לנער על פי דרכו' הוא עיקרון מעשי ודרך חיים, ועל פיו שוכנים אלו לצד אלו תלמידי הישיבה התיכונית שעלבים ותלמידי ישיבת 'דרך חיים' ללא שמץ תחרות או מתח.
בהקדמתו מביא ראש הישיבה הרב מתניה אריאל שליט"א דברים שכתב לו הרב אברהם צוקרמן שליט"א, שייסד בזמנו את ישיבת כפר הרא"ה עם הרב נריה זצ"ל: 'שמחתי לשמוע על יוזמתכם הברוכה, להקים ישיבה לצעירים על טהרת הקודש, כמתכונתה של ישיבתנו בכפר הרואה בעשור הראשון לקיומה'... רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.

שטיינער · הודעהעל ידי **שטיינער** » א' אוגוסט 26, 2012 10:04 pm

הקיק כתב:בדרך המלך. נשים במִשׂרות ציבוריות על פי ההלכה. כתב: הרב דוד בן-פינחס. בת ים, מכון 'המלוכה והממשלה', תשע"א. 51 עמ'. (03-5546363)
סוגיית מעמדן של הנשים במרחב הציבורי מעסיקה כבר שנים רבות פוסקי הלכה והוגי דעות, שמתחבטים במציאת דרך הישר בין הרצוי למצוי. לקראת הבחירות הראשונות ל'ועד הלאומי' בשנת תר"פ נתגלעה מחלוקת גדולה בעניין בחירת נשים, שאף גרמה לפירוק הרשימה הדתית-אזרחית שעמדה לזכות בבחירות; זה היה אחד הגורמים העיקריים לניצחון מפלגות הפועלים, והשאר כבר היסטוריה. מאז לא ירדה שאלה זו, על צדדיה ההלכתיים, הציבוריים, הממלכתיים, הרגשיים והחינוכיים, מסדר היום הציבורי.
לפני כשנה עלה הנושא למרכז הבמה התקשורתית במדינת ישראל, ואין כמעט אדם בעל דעה ומעמד, מכל קצוות הקשת הדתית והפוליטית, שלא הביע בציבור את דעתו בעניין. החוברת 'בדרך המלך', שעוּבּדה ונערכה ונכתבה עוד לפני שפרצה הסערה האחרונה, מנסה לברר את הגישה ההלכתית לנושא זה כפי שורת הדין, כאשר המחבר מסכים לגמרי לכך שלאחר הבירור ההלכתי ה'טהור' צריך לבוא בירור אמוני והשקפתי ומציאותי, שעשוי להשפיע גם על קביעת ההלכה-למעשה.
שתי אגרות של הרב חרל"פ, תלמידו וחברו של מרן הרב קוק זצ"ל, שנכתבו בעיצומו של פולמוס בחירות תר"פ, מודפסות לראשונה בחוברת זו. הרב חרל"פ ראה ברצון לקדם נשים להנהגת העם שרידים של גלותיות וחיקוי של מנהגי עמים, והוא הפציר בראשי הקהל לפתוח את העידן החדש של הקמת הבית הלאומי בבניית חיים יהודיים מלאים ונכונים; דבריו המרגשים לא הביאו לתוצאות להן ציפה.
אולם יש לכתחילה – ויש בדיעבד; הדין 'מלך ולא מלכה' מוסכם על כל הראשונים, ובכל זאת שִבחו חז"ל את מלכותה של שלומציון המלכה; הלא דבר הוא? ומה עם דבורה הנביאה מכאן - ודונה גרציה נשיא-מנדס מאידך, למשל, שהיו מנהיגות-בפועל גם אם לא נבחרו לכך? דעות שונות הובאו בפוסקים מדוע אין מקומן של נשים בתפקידי הנהגה, ומצד שני הוצעו במשך הדורות (ובעיקר בדורנו) כמה וכמה סברות מדוע יש מקום להקל בכך. צריך כמובן גם להגדיר באיזו שררה מדובר, ואלו מינויים כלולים בעיקרון 'מלך ולא מלכה'; שהרי בלי בירור זה אין לדבר סוף - וכי יהיה אסור לאשה לנהל בית ספר או אף לחנך כיתה? הרי גם זו מעין שררה! ומה הגדר של 'קיבלוה עליהם'? והאם קיים הבדל בין זכות הבחירה ('בחירה אקטיבית') לבין הזכות להתמנות ('בחירה פאסיבית')? הרי גם הזכות לבחור היא למעשה סוג של 'שררה'!
כל זה ועוד מבורר בחוברת קטנה וחשובה זו, הכתובה באופן בהיר ומאוזן, פרי ההילולים של מכון 'המלוכה והממשלה' שעל-יד ישיבת 'נתיבות ישראל' ומוסדותיה, כולם בראשות הרב דוד חי כהן שליט"א רב-הפעלים. נראה שגם בנושא זה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.

מדרך עץ החיים. קובץ מאמרים על מסכת בבא-מציעא. שעלבים, ישיבת 'דרך חיים', תשע"א. 276 עמ'. (08-9276744)
כשלושים מאמרים הכוללים שיעורים, 'חבּורות', סיכומי הלכה ואף כמה מאמרי אמונה כלולים בחוברת, השלישית שיוצאת לאור בסדרה זו; רובם חוברו ע"י תלמידי הישיבה הקטנה הלאומית (יק"ל) שבשעלבים, ומיעוטם ע"י רבניהם. בולט בין המאמרים בחשיבותו וגם באריכותו מאמר של אחד התלמידים בסוגיית 'עד המסייע פוטר משבועה', שיש בו סיכום מפורט ובהיר של שיטות הראשונים והאחרונים, עד פסיקת ההלכה בשו"ע ונושאי כליו.
בישיבה הקטנה לא נלמדים לימודי 'חול' כלל, אולם בשיעור ד' ניתנת האפשרות למעוניינים בכך להשלים בגרות מינימלית בלימודים מרוכזים בשעות אחר הצהריים. 'חנוך לנער על פי דרכו' הוא עיקרון מעשי ודרך חיים, ועל פיו שוכנים אלו לצד אלו תלמידי הישיבה התיכונית שעלבים ותלמידי ישיבת 'דרך חיים' ללא שמץ תחרות או מתח.
בהקדמתו מביא ראש הישיבה הרב מתניה אריאל שליט"א דברים שכתב לו הרב אברהם צוקרמן שליט"א, שייסד בזמנו את ישיבת כפר הרא"ה עם הרב נריה זצ"ל: 'שמחתי לשמוע על יוזמתכם הברוכה, להקים ישיבה לצעירים על טהרת הקודש, כמתכונתה של ישיבתנו בכפר הרואה בעשור הראשון לקיומה'... רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.

למה לא הרב הקי"ק שליטא לא מזכיר אפי' ברמז את דעתו של הרב קוק בענין (שבגינה זה לקיתונות של חרפות ובוז מהמזרחי ובראשם פישמאן)?
האם הישיבה הקטנה של מרכז הרב אינה על 'טהרת הקודש'? האם אין עוד ישיבות כאלו בציבור החרדל"י? (ישיבת תל אביב?) או שבאמת מדובר כאן בהיסטוריה. נא לפרט מי שיודע.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' אוגוסט 26, 2012 10:39 pm

שטיינער כתב:
הקיק כתב:בדרך המלך. נשים במִשׂרות ציבוריות על פי ההלכה. כתב: הרב דוד בן-פינחס. בת ים, מכון 'המלוכה והממשלה', תשע"א. 51 עמ'. (03-5546363)
סוגיית מעמדן של הנשים במרחב הציבורי מעסיקה כבר שנים רבות פוסקי הלכה והוגי דעות, שמתחבטים במציאת דרך הישר בין הרצוי למצוי. לקראת הבחירות הראשונות ל'ועד הלאומי' בשנת תר"פ נתגלעה מחלוקת גדולה בעניין בחירת נשים, שאף גרמה לפירוק הרשימה הדתית-אזרחית שעמדה לזכות בבחירות; זה היה אחד הגורמים העיקריים לניצחון מפלגות הפועלים, והשאר כבר היסטוריה. מאז לא ירדה שאלה זו, על צדדיה ההלכתיים, הציבוריים, הממלכתיים, הרגשיים והחינוכיים, מסדר היום הציבורי.
לפני כשנה עלה הנושא למרכז הבמה התקשורתית במדינת ישראל, ואין כמעט אדם בעל דעה ומעמד, מכל קצוות הקשת הדתית והפוליטית, שלא הביע בציבור את דעתו בעניין. החוברת 'בדרך המלך', שעוּבּדה ונערכה ונכתבה עוד לפני שפרצה הסערה האחרונה, מנסה לברר את הגישה ההלכתית לנושא זה כפי שורת הדין, כאשר המחבר מסכים לגמרי לכך שלאחר הבירור ההלכתי ה'טהור' צריך לבוא בירור אמוני והשקפתי ומציאותי, שעשוי להשפיע גם על קביעת ההלכה-למעשה.
שתי אגרות של הרב חרל"פ, תלמידו וחברו של מרן הרב קוק זצ"ל, שנכתבו בעיצומו של פולמוס בחירות תר"פ, מודפסות לראשונה בחוברת זו. הרב חרל"פ ראה ברצון לקדם נשים להנהגת העם שרידים של גלותיות וחיקוי של מנהגי עמים, והוא הפציר בראשי הקהל לפתוח את העידן החדש של הקמת הבית הלאומי בבניית חיים יהודיים מלאים ונכונים; דבריו המרגשים לא הביאו לתוצאות להן ציפה.
אולם יש לכתחילה – ויש בדיעבד; הדין 'מלך ולא מלכה' מוסכם על כל הראשונים, ובכל זאת שִבחו חז"ל את מלכותה של שלומציון המלכה; הלא דבר הוא? ומה עם דבורה הנביאה מכאן - ודונה גרציה נשיא-מנדס מאידך, למשל, שהיו מנהיגות-בפועל גם אם לא נבחרו לכך? דעות שונות הובאו בפוסקים מדוע אין מקומן של נשים בתפקידי הנהגה, ומצד שני הוצעו במשך הדורות (ובעיקר בדורנו) כמה וכמה סברות מדוע יש מקום להקל בכך. צריך כמובן גם להגדיר באיזו שררה מדובר, ואלו מינויים כלולים בעיקרון 'מלך ולא מלכה'; שהרי בלי בירור זה אין לדבר סוף - וכי יהיה אסור לאשה לנהל בית ספר או אף לחנך כיתה? הרי גם זו מעין שררה! ומה הגדר של 'קיבלוה עליהם'? והאם קיים הבדל בין זכות הבחירה ('בחירה אקטיבית') לבין הזכות להתמנות ('בחירה פאסיבית')? הרי גם הזכות לבחור היא למעשה סוג של 'שררה'!
כל זה ועוד מבורר בחוברת קטנה וחשובה זו, הכתובה באופן בהיר ומאוזן, פרי ההילולים של מכון 'המלוכה והממשלה' שעל-יד ישיבת 'נתיבות ישראל' ומוסדותיה, כולם בראשות הרב דוד חי כהן שליט"א רב-הפעלים. נראה שגם בנושא זה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.

מדרך עץ החיים. קובץ מאמרים על מסכת בבא-מציעא. שעלבים, ישיבת 'דרך חיים', תשע"א. 276 עמ'. (08-9276744)
כשלושים מאמרים הכוללים שיעורים, 'חבּורות', סיכומי הלכה ואף כמה מאמרי אמונה כלולים בחוברת, השלישית שיוצאת לאור בסדרה זו; רובם חוברו ע"י תלמידי הישיבה הקטנה הלאומית (יק"ל) שבשעלבים, ומיעוטם ע"י רבניהם. בולט בין המאמרים בחשיבותו וגם באריכותו מאמר של אחד התלמידים בסוגיית 'עד המסייע פוטר משבועה', שיש בו סיכום מפורט ובהיר של שיטות הראשונים והאחרונים, עד פסיקת ההלכה בשו"ע ונושאי כליו.
בישיבה הקטנה לא נלמדים לימודי 'חול' כלל, אולם בשיעור ד' ניתנת האפשרות למעוניינים בכך להשלים בגרות מינימלית בלימודים מרוכזים בשעות אחר הצהריים. 'חנוך לנער על פי דרכו' הוא עיקרון מעשי ודרך חיים, ועל פיו שוכנים אלו לצד אלו תלמידי הישיבה התיכונית שעלבים ותלמידי ישיבת 'דרך חיים' ללא שמץ תחרות או מתח.
בהקדמתו מביא ראש הישיבה הרב מתניה אריאל שליט"א דברים שכתב לו הרב אברהם צוקרמן שליט"א, שייסד בזמנו את ישיבת כפר הרא"ה עם הרב נריה זצ"ל: 'שמחתי לשמוע על יוזמתכם הברוכה, להקים ישיבה לצעירים על טהרת הקודש, כמתכונתה של ישיבתנו בכפר הרואה בעשור הראשון לקיומה'... רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.

למה לא הרב הקי"ק שליטא לא מזכיר אפי' ברמז את דעתו של הרב קוק בענין (שבגינה זה לקיתונות של חרפות ובוז מהמזרחי ובראשם פישמאן)?
האם הישיבה הקטנה של מרכז הרב אינה על 'טהרת הקודש'? האם אין עוד ישיבות כאלו בציבור החרדל"י? (ישיבת תל אביב?) או שבאמת מדובר כאן בהיסטוריה. נא לפרט מי שיודע.

באם כוונתך במילים 'הישיבה הקטנה של מרכז הרב' לישיבה שקיימת היום, היא נקראת ישיבה לצעירים שע"י ישיבת 'מרכז הרב' ובקיצור ישל"צ. בישיבה זו לומדים גם את מקצועות החול לבגרות.
בעבר הרחוק (עוד בחיי הראי"ה) הוקמה ישיבה קטנה של מרכז הרב. בישיבה זו אכן לא למדו את מקצועות החול והיתה כדבריך 'על טהרת הקודש'.
להגדיר את 'ישיבת הרב עמיאל - הישוב החדש' המוכרת יותר כ'הישוב', כישיבה לציבור החרד"לי, זה קצת איחור של הרכבת בארבעים שנה. מה גם שבה תמיד למדו מקצועות חול.
הרב מתניה אריאל היה ר"מ בישיבה הקטנה שבמעלה חבר, שהוקמה לפני למעלה מעשרים שנה, והיתה ישיבה ראשונה מזה שנים רבות שלא למדו בה כלל מקצועות חול.

בברכה המשולשת

א. כמדומני שהרב הקי"ק שליט"א לא הזכיר את דעת מרן הראי"ה כי היא נגעה לשאלה של בחירה ע"י נשים, ולא להיבחרות נשים לתפקידים ציבוריים, שבזה עוסקת החוברת. שסקר (אמנם לכאורה ק"ו, אבל מדובר בסקירה קצרה, לא במאמר הלכתי).
ב. לגבי ישיבות קטנות, יש כמה וכמה בציבור החרד"לי (מלבד מעלה חבר שהזכיר הרב לייטנר שליט"א)- שלום בניך, מורשה ויש עוד שאיני זוכר כרגע.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ו' אוגוסט 31, 2012 1:00 pm

מהדורת רמב"ם ושלושה כתבי עת:

משנה תורה לרמב"ם ספר שופטים עם פירוש יד פשוטה. מקורות ביאורים ובירורים. מאת נחום אליעזר רבינוביץ. ירושלים, הוצאת 'מעליות' שע"י ישיבת ברכת משה מעלה אדומים, תשע"א. 3 כרכים. (02-5353655)
למעלה מאלפיים עמודים בשלושה כרכים מכיל הספר האחרון ב'משנה תורה' של הרמב"ם, ספר שופטים, עם פירוש 'יד פשוטה' מאת ראש ישיבת מעלה אדומים הרב רבינוביץ' שליט"א. מדובר בפירוש תורני-למדני בגישה מדעית - אם 'מדעיוּת' פירושה שיטתיות, עקביות, תכנון מוּשׂכל של דרך הביאור ותכולתו, ציטוט שלם של כל המקורות והמקבילות לפסקי ההלכה של הרמב"ם המוזכרים בביאור, דיון מסודר בחילופי הנוסחאות של הרמב"ם ושל הראב"ד ולעיתים גם של נוסח התלמוד, שגירסה עתיקה-חדשה בו עשויה להאיר עיניים וליישב הלכה תמוהה במשנה תורה. הרב רבינוביץ' גם מקפיד להביא באופן שיטתי מתורת הגאונים, המוזנחת-יחסית ברוב בתי המדרש, כמקור או כהסבר לשיטת הרמב"ם במקומות שונים, ובכך הוא למעשה 'סוגר' פער בין כמה מאות שנים בין תקופת חתימת התלמוד לבין הכרעותיו של הרמב"ם.
ממבט ראשון ניתן היה לקבל את הרושם שבשיטה עקבית זו עשויים להתיישר כל המעקשים, ולהתברר כל הספיקות; אך למרות שהדברים נכונים בדרך כלל, קשיים רבים מתיישבים ולא-מעט רכסים הופכים לבקעה – עדיין נותרו הלכות ב'משנה תורה' וביאורים ב'יד פשוטה' שיש מקום לדון בהם. כך למשל מכריע המפרש שליט"א שכוונת הרמב"ם בתיבות 'והדבר צריך הכרע', בהלכה המפורסמת (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) בה הוא קובע שניתן לחדש באופן 'ספונטאני' את הסמיכה שנותקה במהלך הדורות ע"י הסכמת כל החכמים שבארץ ישראל – אינה שהרמב"ם השאיר את הכרעתו בספק, אלא שחכמי ישראל 'הצטערו על הסמיכה' (ואף סיכנו את עצמם כדי לסמוך את תלמידיהם!) מפני שהם חששו מהקושי לאסוף את כל חכמי ארץ ישראל ולהביאם למקום אחד, כדי שבו 'יסכימו כולם' לסמוך מישהו מהם ו'להכריע' מי יהיה הסמוך הראשון אחרי מאות שנים, ובכך להדליק מחדש את שלהבת הסמיכה שכבתה. פירוש זה של התיבות 'והדבר צריך הכרע' עומד בניגוד חזיתי לפירוש המקובל, ולכן הרב רבינוביץ' פותח את הפיסקה במילים 'אף שאיני כדאי' וכו'; אני ודאי 'שאיני כדאי' להביע את עניות דעתי כנגד דברי ראש הישיבה שליט"א, אך קשה לי מאוד לקבל את דבריו המנוגדים לבסיס המחלוקת בין מחדשי הסמיכה בצפת לפני כחמש מאות שנה לבין מתנגדיהם, לפיו התיבות 'והדבר צריך הכרע' פשוטן כמשמען – שלהלכה המחודשת והמקורית הזו אין בסיס בספרות חז"ל, ולא לשוא פותח הרמב"ם הלכה זו בתיבות 'נראין לי הדברים' ומשאיר אותה במעֵין 'צריך עיון' – ההלכה היחידה בכל 'משנה תורה' שהרמב"ם השאיר ללא הכרעה!
כך או כך, זהו רק גרגיר אחד ש'נתלש' מגופו של אשכול בודד מתוך כרם ענק של ביאורים ודיונים וחידושים והבהרות ומקבילות ופתיחות וסיכומים, וכמובן השוואות לדברי הרמב"ם עצמו בכל חיבוריו ותשובותיו, וכל זה אחרי בירור הנוסח הנכון של הרמב"ם והראב"ד על פי כתבי היד המדויקים (לאחר בירור והכרעה אלו הם כתבי היד המדויקים!) – עבודה שלמה ומקיפה ביותר.
באופן טבעי פירוש כזה עוסק בדברי הרמב"ם עצמם, וההתייחסות שלו למפרשי הרמב"ם האחרים היא מינורית-יחסית; ויש בכך מעלה וגם חיסרון. הרב רבינוביץ' כבר סיים לפרש למעלה מחצי ספר 'משנה תורה', ולא נותר אלא לברכו שיזכה לאריכות ימים ולבריאות ולנחת כדי לסיים את הפירוש הנפלא הזה, את היצירה המונומנטאלית הזו, עד תומה.

מוריה. קובץ תורני לחידושי תורה והלכה, גנוזות ראשונים ואחרונים ופרקי עיון ומחקר. ירושלים, מכון ירושלים, כסלו תשע"ב (גליון ט-י [שסט-שע]). רמ עמ'. (02-6510627)
כתב העת 'מוריה' נחשב לכתב העת התורני-ישיבתי המרכזי היום. הוא נוסד לפני למעלה משלושים שנה ע"י מייסד 'מכון ירושלים' הרב יוסף בוקסבוים זצ"ל ורבנים נוספים, ומאז הוא נמצא במרכז הבמה התורנית בארץ ובעולם. בכל גיליון נמצאים מדור 'גנוזות' ומדור 'זכרון לראשונים' – חידושים מכתבי יד של ראשונים ואחרונים, והפעם מובאים (בין השאר) שני קטעים חדשים של פירושים על 'ספר מצוות גדול' (סמ"ג): הערות של 'רבי מִיכְל השחור', חכם לא ידוע מתקופת הראשונים, שנמצאו באחד מכתבי היד של הסמ"ג, וחידושים על הסמ"ג הלכות חנוכה מאת רבי עובדיה יָרֵא, הידוע יותר כרבי עובדיה מברטנורא.
בהמשך נמצאים מדור 'חידושי תורה והלכה' ומדור 'הלכה ומנהג', הראשון עוסק יותר בחידושים למדניים והשני יותר בעיוני הלכה, והם מכילים מאמרים מאת תלמידי חכמים חשובים זצ"ל ושליט"א ומאת רבנים ואברכים שיש להם מה 'למכור'; באחד המאמרים מנסה מחברו להוכיח שאסור למול ולפרוע כאחד, דהיינו לכרות את הקרום הרך שאותו רגילים 'לפרוע' (=לקפל לאחור) אחר חיתוך העורלה יחד עם חיתוך העורלה, ושלמרות שיש מקורות המתארים מילה באופן זה כבר בתקופת הגאונים – מעשה זה נוגד לדעתו את פסיקת השו"ע ואת המנהג המקובל בתפוצות ישראל מאות רבות של שנים.
אחריהם נמצאים המדור 'הגות ומחשבה' - בו מאמרים בנושאי מוסר ומחשבת ישראל, ומדור 'חקר ועיון' – הפעם על משנתו ההלכתית-למדנית של הרב אהרן קוטלר זצ"ל, מגאוני הדור הקודם ומייסד רשת מוסדות התורה בלייקווד שבארה"ב, וכן מחקר ספרותי-היסטורי על החיבור הידוע 'תולדות אהרן' הכולל ציונים לדברי חז"ל לפי סדר פסוקי התנ"ך, שמאז שנדפס לראשונה באיטליה בשנת שמ"ג (1483) הוא נמצא על דפי רוב מהדורות התנ"ך-עם-מפרשים שנדפסים בעולם כולו עד היום. הכותב מחדש שלמעשה מדובר כאן בסוג של פרשנות, בה המחבר, רבי אהרן מפיסארו, בחר מה לציין ומה לא, ולא ב'מראה מקומות' בלבד. הוא טוען שאם היינו שמים לב למילים בפסוק שעליהן ציין רבי אהרן את ציוניו (מה שנעלם בדפוסים שלנו - שכן ציוני 'תולדות אהרן' נרשמים בדרך כלל על הפסוק כולו ולא על תיבות מסוימות בו) היינו עשויים לגלות בקלות את עומק כוונתו של המחבר ולקלוט את החידוש שבדבריו, והוא מוכיח את דבריו בכמה דוגמאות משכנעות. החוברת מסתיימת במדורים המעניינים 'הערות והארות' ו'משלחן המערכת', שבהם תוספות והשגות על המאמרים בגיליונות הקודמים וכן הערות חדשות.

קובץ בית אהרן וישראל. מאסף מרכזי לתורה ולהלכה לחכמי ורבני הישיבות והכוללים של מוסדות סטאלין-קרלין בארץ ובתפוצות. ירושלים, כסלו-טבת תשע"ב (שנה כז גליון ב [קנח]). קעו עמ'. (02-5370106)
למרות כותרת המשנה, שמייעדת לכאורה את הכתיבה בקובץ הזה דווקא לרבני ואברכי חסידות קרלין – למעשה, נוסף לכותבים רבים מבני החסידות הזו, משתתפים בגיליונות 'בית אהרן וישראל' היוצאים כסדרם שש פעמים בשנה כותבים מכל מגוון עולם התורה. כך בחוברת הזו נמצאים בין מחברי המאמרים והתגובות ראש כולל 'גור' ברמת גן, רב מאנטוורפן שבבלגיה, רב שכונה בירושלים, אחד מרבני ארגון החסד 'שמע קולנו' המטפל בכבדי שמיעה (שכתב מאמר נרחב בעניין היתר השימוש במכשירי שמיעה בשבת לחרשים), אחד מראשי ישיבת 'קול תורה' בירושלים, אברך בישיבת 'שומרי אמונים' המקורבת ל'נטורי קרתא', ר"מ בישיבה ממגדל העמק השייכת לתנועת ש"ס וכמה תלמידי חכמים בני-ברקיים. גם מאמרים ראויים מאת רבנים מהישיבות החרד"ליות התקבלו ומתקבלים בברכה ע"י מערכת הקובץ.
כעשרים מאמרים וכמספר זה של תגובות והערות נמצאים בגיליון, שנפתח כרגיל בפרסום ראשוני של כתבי-יד קדומים מספרייתו העשירה-ביותר של האדמו"ר מקרלין שליט"א. הקובץ הזה, המציג ברבים את פירותיהם התורניים המשובחים של לומדי הישיבות והכוללים של חסידות קרלין בארץ ובעולם (שמות 26 המוסדות האלו [נכון לשעה זו] נמצאים בגב השער) יחד עם כותבים אחרים כנ"ל, מהווה עוד פַן של פריחת לימוד התורה שזכינו לה בדורנו. ראוי לשבֵּח את עורכי הקובץ על הרמה, על ההתמדה ועל הפתיחות.

עלֵי ספר. מחקרים בביבליוגרפיה ובתולדות הספר העברי המודפס והדיגיטלי. גיליון כא. בעריכת דב שוורץ וגילה פריבור. רמת גן, אוניברסיטת בר-אילן, תש"ע. 199+IX עמ'. (03-5318575)
כחמישה עשר מאמרים כלולים בחוברת הזו של כתב העת החשוב 'עלי ספר', שקם לתחייה אחרי הפסקה ממושכת. המאמר הפותח, מאת ד"ר חנן גפני, עוסק בניסיונות שהועלו במשך הדורות לפתור בעיות בספרות חז"ל בעזרת ההנחה שביטויים מסוימים נכתבו במקורם בראשי-תיבות ונפתחו באופן מוטעה, גישה שבדרך כלל אינה עומדת בפני הביקורת; אחריו נמצא מאמר מקיף של פרופ' שמחה עמנואל העוסק בביאור הכפילויות וההבדלים שבין תשובות מהר"ם מרוטנבורג דפוס למברג תר"ך - לבין אלו שנדפסו בברלין תרנ"א, כאשר מקורם של שני הדפוסים בכתבי-יד שהיו תאומים-כמעט-זהים. דן רבינוביץ עוסק בשתי מהדורות של שו"ת הב"ח שנדפסו בשנת תנ"ז בפרנקפורט, האחת עם שער הכולל פיתוחי עץ ובהם בין השאר דמויות נשים ופסלים, והשניה עם שער הרבה יותר 'דיסקרטי'; מתברר שהאיור הראשון 'הושאל' מספר נוצרי, והמדפיסים הראשונים לא ראו בדמויות המופיעות בו, משום-מה, טעם לפגם! עוד נמצא בחוברת דיון על חיבורים ערביים בכתבי יד עבריים, ידיעות מתוך קולופונים של כתבי יד, הערות ביבליוגרפיות על דפוסים בשפת לאדינו, תגובה בעניין סימן אחד שחסר-או-לא בספר תרומת הדשן, סקירות ספרים ועוד ועוד. יישר כוחם של המחברים והעורכים.

המחקר · הודעהעל ידי **המחקר** » ש' ספטמבר 01, 2012 10:58 pm

לייטנר כתב:
שטיינער כתב:
הקיק כתב:בדרך המלך. נשים במִשׂרות ציבוריות על פי ההלכה. כתב: הרב דוד בן-פינחס. בת ים, מכון 'המלוכה והממשלה', תשע"א. 51 עמ'. (03-5546363)
סוגיית מעמדן של הנשים במרחב הציבורי מעסיקה כבר שנים רבות פוסקי הלכה והוגי דעות, שמתחבטים במציאת דרך הישר בין הרצוי למצוי. לקראת הבחירות הראשונות ל'ועד הלאומי' בשנת תר"פ נתגלעה מחלוקת גדולה בעניין בחירת נשים, שאף גרמה לפירוק הרשימה הדתית-אזרחית שעמדה לזכות בבחירות; זה היה אחד הגורמים העיקריים לניצחון מפלגות הפועלים, והשאר כבר היסטוריה. מאז לא ירדה שאלה זו, על צדדיה ההלכתיים, הציבוריים, הממלכתיים, הרגשיים והחינוכיים, מסדר היום הציבורי.
לפני כשנה עלה הנושא למרכז הבמה התקשורתית במדינת ישראל, ואין כמעט אדם בעל דעה ומעמד, מכל קצוות הקשת הדתית והפוליטית, שלא הביע בציבור את דעתו בעניין. החוברת 'בדרך המלך', שעוּבּדה ונערכה ונכתבה עוד לפני שפרצה הסערה האחרונה, מנסה לברר את הגישה ההלכתית לנושא זה כפי שורת הדין, כאשר המחבר מסכים לגמרי לכך שלאחר הבירור ההלכתי ה'טהור' צריך לבוא בירור אמוני והשקפתי ומציאותי, שעשוי להשפיע גם על קביעת ההלכה-למעשה.
שתי אגרות של הרב חרל"פ, תלמידו וחברו של מרן הרב קוק זצ"ל, שנכתבו בעיצומו של פולמוס בחירות תר"פ, מודפסות לראשונה בחוברת זו. הרב חרל"פ ראה ברצון לקדם נשים להנהגת העם שרידים של גלותיות וחיקוי של מנהגי עמים, והוא הפציר בראשי הקהל לפתוח את העידן החדש של הקמת הבית הלאומי בבניית חיים יהודיים מלאים ונכונים; דבריו המרגשים לא הביאו לתוצאות להן ציפה.
אולם יש לכתחילה – ויש בדיעבד; הדין 'מלך ולא מלכה' מוסכם על כל הראשונים, ובכל זאת שִבחו חז"ל את מלכותה של שלומציון המלכה; הלא דבר הוא? ומה עם דבורה הנביאה מכאן - ודונה גרציה נשיא-מנדס מאידך, למשל, שהיו מנהיגות-בפועל גם אם לא נבחרו לכך? דעות שונות הובאו בפוסקים מדוע אין מקומן של נשים בתפקידי הנהגה, ומצד שני הוצעו במשך הדורות (ובעיקר בדורנו) כמה וכמה סברות מדוע יש מקום להקל בכך. צריך כמובן גם להגדיר באיזו שררה מדובר, ואלו מינויים כלולים בעיקרון 'מלך ולא מלכה'; שהרי בלי בירור זה אין לדבר סוף - וכי יהיה אסור לאשה לנהל בית ספר או אף לחנך כיתה? הרי גם זו מעין שררה! ומה הגדר של 'קיבלוה עליהם'? והאם קיים הבדל בין זכות הבחירה ('בחירה אקטיבית') לבין הזכות להתמנות ('בחירה פאסיבית')? הרי גם הזכות לבחור היא למעשה סוג של 'שררה'!
כל זה ועוד מבורר בחוברת קטנה וחשובה זו, הכתובה באופן בהיר ומאוזן, פרי ההילולים של מכון 'המלוכה והממשלה' שעל-יד ישיבת 'נתיבות ישראל' ומוסדותיה, כולם בראשות הרב דוד חי כהן שליט"א רב-הפעלים. נראה שגם בנושא זה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.

מדרך עץ החיים. קובץ מאמרים על מסכת בבא-מציעא. שעלבים, ישיבת 'דרך חיים', תשע"א. 276 עמ'. (08-9276744)
כשלושים מאמרים הכוללים שיעורים, 'חבּורות', סיכומי הלכה ואף כמה מאמרי אמונה כלולים בחוברת, השלישית שיוצאת לאור בסדרה זו; רובם חוברו ע"י תלמידי הישיבה הקטנה הלאומית (יק"ל) שבשעלבים, ומיעוטם ע"י רבניהם. בולט בין המאמרים בחשיבותו וגם באריכותו מאמר של אחד התלמידים בסוגיית 'עד המסייע פוטר משבועה', שיש בו סיכום מפורט ובהיר של שיטות הראשונים והאחרונים, עד פסיקת ההלכה בשו"ע ונושאי כליו.
בישיבה הקטנה לא נלמדים לימודי 'חול' כלל, אולם בשיעור ד' ניתנת האפשרות למעוניינים בכך להשלים בגרות מינימלית בלימודים מרוכזים בשעות אחר הצהריים. 'חנוך לנער על פי דרכו' הוא עיקרון מעשי ודרך חיים, ועל פיו שוכנים אלו לצד אלו תלמידי הישיבה התיכונית שעלבים ותלמידי ישיבת 'דרך חיים' ללא שמץ תחרות או מתח.
בהקדמתו מביא ראש הישיבה הרב מתניה אריאל שליט"א דברים שכתב לו הרב אברהם צוקרמן שליט"א, שייסד בזמנו את ישיבת כפר הרא"ה עם הרב נריה זצ"ל: 'שמחתי לשמוע על יוזמתכם הברוכה, להקים ישיבה לצעירים על טהרת הקודש, כמתכונתה של ישיבתנו בכפר הרואה בעשור הראשון לקיומה'... רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.

למה לא הרב הקי"ק שליטא לא מזכיר אפי' ברמז את דעתו של הרב קוק בענין (שבגינה זה לקיתונות של חרפות ובוז מהמזרחי ובראשם פישמאן)?
האם הישיבה הקטנה של מרכז הרב אינה על 'טהרת הקודש'? האם אין עוד ישיבות כאלו בציבור החרדל"י? (ישיבת תל אביב?) או שבאמת מדובר כאן בהיסטוריה. נא לפרט מי שיודע.

באם כוונתך במילים 'הישיבה הקטנה של מרכז הרב' לישיבה שקיימת היום, היא נקראת ישיבה לצעירים שע"י ישיבת 'מרכז הרב' ובקיצור ישל"צ. בישיבה זו לומדים גם את מקצועות החול לבגרות.
בעבר הרחוק (עוד בחיי הראי"ה) הוקמה ישיבה קטנה של מרכז הרב. בישיבה זו אכן לא למדו את מקצועות החול והיתה כדבריך 'על טהרת הקודש'.
להגדיר את 'ישיבת הרב עמיאל - הישוב החדש' המוכרת יותר כ'הישוב', כישיבה לציבור החרד"לי, זה קצת איחור של הרכבת בארבעים שנה. מה גם שבה תמיד למדו מקצועות חול.
הרב מתניה אריאל היה ר"מ בישיבה הקטנה שבמעלה חבר, שהוקמה לפני למעלה מעשרים שנה, והיתה ישיבה ראשונה מזה שנים רבות שלא למדו בה כלל מקצועות חול.

לא מזמן יצאה חוברת על תולדות ישיבת 'תורת ירושלים' - שהיתה מכינה ל'מרכז הרב', ואכן לא למדו שם לימודי חול

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ג' ספטמבר 04, 2012 12:58 am

עוד חמש סקירות:

שו"ת משפטי ארץ. שאלות ותשובות בנושאי עבודה, גזל, נזיקין, זכויות יוצרים. עורכים: חיים יואל בלוך, דניאל כ"ץ, עדו רכניץ. עפרה, מכון משפטי ארץ, תשע"א. 365+9 עמ'. (02-9973888)
לְמה שהתורה קוראת בפרשת יתרו 'וישב משה לשפוט את העם' - קורא משה רבנו עצמו בהמשך 'לדרוש אלוקים'. מעניין לראות איך ספר שאלות ותשובות, שעוסק בדינים חמורים של חושן משפט - מבטא למעשה 'דרישת אלוקים' ברמה הכי גבוהה, יותר מאשר שפיטה והכרעת דין. הספר כולל עשרות רבות של תשובות לשאלות שנשאלו רבני 'בית המדרש הגבוה להלכה ומשפט משפטי ארץ' שביישוב עופרה שבבנימין ע"י אנשי עסקים, ראשי מוסדות וסתם יהודים טובים, שביקשו לברר איך ראוי לכתחילה לנהוג בעניינים הקשים התְחומים בחלק 'חושן משפט' של השולחן ערוך, כדי להיות נקיים מה' ומישראל.
לא לשווא מקדיש אחד העורכים, הרב דניאל כ"ץ, פרק שלם בפתיחת הספר כדי להסביר איך אפשר בכלל לגשת לפסיקת הלכה בחושן משפט ללא 'הצד השני', כאשר לכאורה זה מנוגד לפסיקת הרמ"א (חו"מ סי' יז סע' ה) ש'לא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין... כל זמן שלא שמע דברי שניהם, שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר'! הרב כ"ץ מסתמך על תשובת הרשב"ש בן הרשב"ץ שמסביר את נוהגו של אביו להשיב גם לשאלות של צד אחד בכך שאין בדבריו 'פסיקת דין' אלא תיאור המצב ההלכתי בלבד, בעיקר כאשר מדובר בתשובות קצרות שמהם קשה 'ללמוד לשקר' (בלי לדבר על תשובות שמעצם טבען עוסקות בשאלות של 'צד אחד' – דיני השבת אבידה, צדקה ועוד). אם נוסיף לכך את הסברות להקל שהרב כ"ץ ליקט מדברי הפוסקים, המתירות להשיב באופן חד-צדדי לשואל שנמצא במקום רחוק, או למי שבין כה לא עתיד לפנות לבית דין, או במקום שיש בו משום 'אפרושי מאיסורא' ועוד – היתה הצדקה מלאה לרבני מכון 'משפט ארץ' להשיב כבר זמן רב מאות תשובות בדיני ממונות באתר האינטרנט 'מורשת', ובהמשך לפרסם ספר זה ובו לקט של תשובות בנושאים אקטואליים רבים השייכים לחושן משפט.
העורכים ועוד שלושה עשר רבנים חברי המכון עוסקים בספר בדיני אונאה וגזל (למשל קנייה פרטית דרך רכישה מוזלת של מקום העבודה: 'מסתבר שהספָק לא מקפיד שהשימוש במוצרים שקונים ממנו ייעשה דווקא דרך החברה, והוא רק מקפיד שלא ימכרו את המוצרים לצרכנים' [עמ' 174-175]), אופן חלוקת ההוצאות בנסיעה משותפת ברכב (האם לפי נפשות או לפי משפחות, בהתחשבות-או-לא במספר התיקים והציוד שהונחו בתא המטען), זכויות יוצרים – העתקת תוכנות, חובת נתינת קרדיט וכו', דיני עבודה - למשל חובת תשלום חופשת מחלה, ודיני נזקים - כגון פיצוי על עגמת נפש (האין זה גרמא בנזקין?), וזהו רק מדגם זעיר. במקרים מסוימים התשובה היא שרק בית דין יכול להכריע בכך, כמו למשל בשאלה אם מותר לקזז משכר ההובלה של מוביל את הנזק שגרם לרהיט.
לכל סידרת שאלות בנושא מסוים מוקדם מבוא שמציג את הצדדים ההלכתיים הקיימים באותו נושא, ולספר צורף מפתח מקורות ונושאים, 'אודות המקורות' - תיאור ספרי הפסיקה בענייני חו"מ בהם נעשה שימוש בספר, נספח חשוב בעניין מעמדו ההלכתי של מנהג המדינה (כצפוי רבני 'משפטי ארץ' מתייחסים לחוקי המדינה בענייני ממונות לפחות כמנהג מחייב אם לא כ'דינא דמלכותא'), ועוד. אי אפשר שלא לומר מילה גם על העיצוב הפדנטי, אפשר לומר אפילו – האלגנטי, של הפנים והחוץ של הספר. נדמה לי שהבקשה שנאמרת שלוש פעמים ביום 'השיבה שופטינו כבראשונה' מתייחסת גם למכונים ולספרים מעין אלו, שפעילותם החיובית עשויה למנוע הרבה 'יגון ואנחה'...

חומש הראי"ה. ליקוט מכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב צבי יהודה הכהן קוק על סדר פסוקי התורה. שמות. בעריכת יאיר רמר וחגי לונדין. חיפה, הוצאת ישיבת אור וישועה, תשע"א. 478 עמ'. (054-2023109)
תורת מרן הרב זצ"ל פורצת בדורנו כזרם שוטף. כתבי יד שהיו גנוזים שנים רבות יוצאים לאור, תלמידים ותיקים מפרסמים סיכומי שיעורים ושיחות של בנו ממשיך דרכו רבנו הרצי"ה זצ"ל, ומחקרי רוחב ועומק יוצאים לאור חדשים לבקרים בעולם התורה ואף באקדמיה. בלשונו של הרב זצ"ל: אותיותיו היו למאמרים, והמאמרים היו לספרים, 'והספרים בכל קֶרֶת יהיו נפזרים'...
לעיתים גם צורת הגשת הדברים משנה את הבנתם ואת ההתייחסות אליהם. לכן דבר גדול עשו הרב רמר, רב הישוב חרֵשה שבבנימין, והרב לונדין, לשעבר ר"מ בישיבת 'אורי וישועה' בחיפה וכעת ר"מ בישיבת שדרות, תלמידי תלמידיהם של הגדולים הנ"ל, בלוקטם את דברי הרב ובנו לפי סדר פרשיות התורה. יש ביצירתם חכמה ומלאכה כאחד, והיא עשויה להרוות את צימאונם של לומדים רבים החפצים שתורת הרב זצ"ל תאיר להם את הפסוקים והפרשיות שבת בשבתו.

ספר שפת אמת. ליקוטים. מאת אדמו"ר מרן יהודה אריה ליב זצוקלה"ה מגור. הוצאה חדשה עם פתיחת ראשי תיבות, מקורות ומפתחות. מרכז שפירא, המכון התורני אור עציון, תשע"א. 2 כרכים. (08-8502822)
מבין כל ספרי גדולי החסידות נראה שהספר 'שפת אמת' הוא הנלמד ביותר על ידי הציבור שאינו חסידי; החיבור העמוק הזה שופע רעיונות נשגבים, ומשפיע על הלומד בו הבנות ורגשות המקרבים אותו לאביו שבשמים.
אכן, 'שפת אמת' אינו ספר דרשות של רגש בעלמא; הוא מבוסס ברובו הגדול על מקורות חז"ל בנגלה ובנסתר שכולם היו פתוחים ומונחים בראשו של האדמו"ר הגדול מגור זצ"ל, כאשר לעיתים ציטוט של מילים ספורות מהמקור מהווה בסיס לרעיונות עמוקים ורחבים עד מאוד. רבבות לומדי ספרי 'שפת אמת' ידעו מאז ומתמיד שלא קל לרדת לסוף דעתו של המחבר הגאוני; דרוש היה להבין את רעיונותיו ואת קישורם לפסוק ולמקורות חז"ל עליהם הם מבוססים, כאשר לפניך רק לשון החיבור עצמו, בכתב רש"י צפוף, כפי שיצא לאור ע"י נכדי המחבר לפני שנים רבות.
אולם לפני י"א שנים יצא לאור הכרך הראשון במפעל המהדורה החדשה של ספרי 'שפת אמת', ונפל דבר בישראל. מאז הוציא לאור המכון התורני שעל ידי ישיבת אור עציון בשלושה עשר כרכים את הסידרה כולה – חמישה כרכים על התורה (בתוספת כרך שלם של מפתח נושאים מפורט), שני כרכים על המועדים, 'שפת אמת' על מסכת אבות, על הגדה של פסח ועל ספר תהילים, והמבצע הושלם עתה בשני כרכי הליקוטים, שבהם נאספה תורת בעל ה'שפת אמת' מתוך דברים שכתב לעצמו בצעירותו על סדר פרשות השבוע, על חמשת הפרשיות, על מידות (אמת, אהבת ה' ועוד), הערות על ספר 'נצח ישראל' למהר"ל מפראג ועל חלקים מספר הזוהר (תיקוני הזוהר וזוהר חדש), ועוד.
גם מהדורה זו אין בה פירוש של החיבור, והיא משאירה את מלאכת ההבנה לכל לומד 'לפום דרגא דיליה'; אולם היא פותחת את הספר לרבים בעזרת הדפסה מחודשת ונוחה לקריאה, פתיחת ראשי התיבות (המרובים מאוד בספר המקורי), פיסוק וקיטוע נוחים, ובעיקר מציאת המקורות שעליהם הסתמך הרבי מגור – בין אם הוא רומז אליהם בעצמו, ובין אם אברכי המכון יגעו ומצאו אותם בכל חלקי הספרות התורנית. המקורות מוזכרים ואף מצוטטים בתחתית העמוד, ונוסף על כך המהדירים מַפנים בקביעות את המעיין למקומות אחרים בתוך ספרי 'שפת אמת' שבהם נמצאים הרחבות והסברים לעניינים המופיעים במקום זה בקיצור.
צוות שלם של רבנים, אברכים ותלמידים מישיבת אור עציון עסק במשך שנים רבות ב'פתיחת' ספרי 'שפת אמת' לציבור הרחב, ועל פי השמועה 'נחטפים' כרכי המהדורה הזאת בחנויות הספרים ע"י לומדים מכל קצוות הקשת הדתית, כולל חסידי גור רבים - שמסיבות של 'קידוש הקיים' לא נטו עד עתה לעשות מלאכה זו בעצמם. כך שיוזמה זו אין בה רק משום הנגשׁת ספרי האדמו"ר הגדול מגור זצ"ל ללומדי תורתו – אלא שהיא מהווה בעקיפין גם גשר וחיבור בין ציבור לומדי תורת החסידות על גווניהם השונים.

נשמת יעקב. שיעורי הגאון הרב יעקב ניסן רוזנטל זצ"ל. שיעורים שניתנו לישיבת "נהר-דעה" נהריה בשנים התשנ"ט-התשס"ט. כתב וערך: הרב עדיאל כנרתי. נהריה, תשע"א. 182 עמ'. (04-9521768)
רב העיר נהריה, הרב ישעיהו מייטליס שליט"א, 'שידך' בין תלמידי ישיבתו לבין רבו הרב רוזנטל זצ"ל, מחבר סדרת ספרי 'משנת יעקב' על הרמב"ם. שנים רבות, במועד קבוע בכל שבוע, הגיע אוטובוס עם תלמידי ישיבת נהריה לישיבת הגר"א בחיפה בראשה עמד הרב זצ"ל, ועשרות מתלמידי הישיבה זכו לספוג מלוא חופניהם מתורתו של אחד מגדולי הדור הצנועים, שנותר כל חייו 'ירושלמי' לכל דבר; וכפי שכותב העורך והכותב הרב כנרתי, ר"מ בישיבה, עצם המפגש עם הדמות הגדולה הזו רומם את התלמידים. אולם העיקר היה השיעור עצמו: בשלושים פרקים מסוכמים בספר עשרות משיעורי הרב זצ"ל, רובם במסכת קידושין, ואחרים בענייני מועד ובהלכות ארץ ישראל.
את החיבור פותחים 'פירורים משולחן גבוה' בענייני עמל תורה שמסר הרב לתלמידיו, ובהם סיפור על נער ירושלמי שדפק פעם בשבת אחר הצהריים בביתו של הגאון מצ'יבין הרב דב בעריש ויידנפלד זצ"ל, וביקש להקשות לו קושיא; הרב העיר לו בעדינות שזו לא שעה מתאימה וכי בני הבית ישנים, ואז הנער השיב בפליאה: 'הרב ישן בשבת במשך היום'?! מאז, סיפר הרב רוזנטל, לא ישן יותר הרב מצ'יבין במשך יום השבת...

שעלי הילולים. מערכות סוגיות שנתלבנו ע"י שיעור ד' בישיבת ההסדר שעלבים. עריכה: הרב נעם קניגסברג. שעלבים, ספריית משעול, תשע"א. 140 עמ'. (08-9276520)
תלמידי שיעור ב' בישיבת ההסדר 'שעלבים' בשנת תשס"ט, עסקו סמוך לפני גיוסם לצה"ל בליווי רבותיהם בתרגום 'התורה שבעל פה' שספגו בישיבה במשך קרוב לשנתיים ל'תורה שבכתב'. ביחידות ובחברותות עסקו בחודשים שלפני הגיוס בין השאר בכתיבת מאמרים תורניים בנושאים שונים. הם סיימו את מלאכתם בשיעור ד', אחרי שובם בשלום ב"ה מהשירות הצבאי, ור"מ השיעור ערך וסידר את החומר שיצא עתה לאור בחוברת הדורה; נמצאים בה חמישה עשר מאמרים בהלכה ואגדה, חלקם מחברים בין המסכתות הנלמדות לבין השירות הצבאי: דין גיטי מלחמה, גדרי כתיבה ומחיקה במכשירים אלקטרוניים והשלכתם על דיני מחיקת שם ה', כיבוש רבים וכיבוש יחיד, בירורים בגדרי ברכת הגומל, ועוד. מאמר בנושא 'שלוחי מצוה אינם ניזוקין' מסתיים בדיון ער בשאלת היחס ההלכתי בין הכלל 'שלוחי מצוה אינם ניזוקין' לבין 'אין דבר העומד בפני פיקוח נפש', בו משתתפים המחבר וכמה מהר"מים בישיבה.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ד' ספטמבר 05, 2012 9:00 pm

עוד שלוש סקירות:

סידור אזור אליהו. כמנהג רבנו הגר"א. על פי יסוד נוסח אשכנז (פולין) הישן. ערוך ומוגה בדקדוק רב על פי סידורים ישנים, עם מבוא והערות רבות בעניני נוסחאות התפילה, ובתוספת ספר 'מעשה רב' דפוס ראשון. יִסדו הרב יהושע כהן ז"ל, ועל ידו ישעיה וינוגרד. השלים והוסיף מקורות והערות דוד כהן. מהדורת הטורי. ירושלים, כרם אליהו, תשע"א. 29+תריב+67 עמ'. (02-6242475)
מדובר במהדורה שמינית [!] מתוקנת ומורחבת של סידור, שממבט ראשון לא היה אמור להיות כלל 'בֶסְט סֶלֶר' - אבל זה בדיוק מה שהוא. נוסחו אינו זהה לשום נוסח קיים, חסרות בו כמה תפילות מקובלות (כמו 'מזמור שיר חנוכת הבית' לפני 'ברוך שאמר' ו'אין כאלוקינו' בסוף התפילה ועוד רבות), אפילו סדר קריאת התורה בשני וחמישי שונה בו מהמקובל. אין בו הסברים ופירושים, אלא רק הערות נוסח, תזכורות להנהגות הגר"א בתפילה, ומבואות ונספחים כבדי-משקל (בהם מתברר בין השאר הנוסח המדויק של ברכת 'המעביר שינה', מקום אמירתה של ברכת התורה בבוקר, הניקוד הנכון של הקדיש ועוד). אפילו הנספח המרכזי, ספר 'מעשה רב' המקורי שבו מתוארים מנהגי הגר"א, אינו אלא צילום של דפוס ישן. לכאורה היה ניתן להניח שסידור זה יהיה נחלתם של כמה 'משוגעים לדבר' ושל ספריות תורניות ספוּרות.
כך אולי חשבו כאשר יצא הסידור הזה לאור בפעם הראשונה בשנת תשנ"ח, לרגל מלאת מאתיים שנה לפטירת הגר"א; אבל להפתעת המוציאים לאור נחטפו הסידורים האלו לאלפיהם, מאות למדנים ואנשי ספר התפללו, למדו, העירו ושיפרו, המהדיר הרב דוד כהן יגע ודקדק וחיפש ועמל ותיקן ללא לאות, כך שכל שנה-שנתיים יצאה לאור מהדורה משוכללת ומתוקנת מקודמתה. יתירה מכך – סידורים חדשים רבים השתמשו ביֵדע הרב שנצבר בסידור זה, שזיהה ושיחזר את נוסח אשכנז הקדום לפני ששוּנה פה ושם על פי דעתם של גדולי הדורות מכאן - ו'תוקן' בידי מדקדקים ומדפיסים שלא כדת מאידך.
אכן מדובר על יצירה של ממש, שמציגה את נוסח אשכנז כפי שהיה מקובל בימי ראשית הדפוס, עם חזרה לנוסח אשכנז הקדום כפי שהנהיג הגאון מווילנא בבית מדרשו. אין כאן מקום לתאר אפילו מעט שבמעט מהחידושים והשיפורים בסידור זה, שנותנים למתפלל בו את ההרגשה שהוא עומד על קרקע מוצקה – תפילתו היא בנוסח המקורי המדויק על דעת הגדול שבאחרונים. לא רק מי שנוהג במנהגי הגר"א – אלא כל יודע ספר ומבין-עניין ומעמיק בתפילה תהיה זו לו חוויה רוחנית ולמדנית לעיין בסידור הזה ואף להתפלל בו בקביעות, כמו שכבר נוהגים בפועל כמה תלמידי חכמים מהשורה הראשונה, ובני ישיבות לאלפים.

קורות השואה במבואות לספרות הרבנית. גרסה 2. מכללה ירושלים, המרכז לחקר השואה, תשע"א. מאגר מידע בתקליטור. (02-6750911)
רבות כבר דוּבר על המחסור החמור בחומר מקורי תורני העוסק בשואה (איני מתכווין לדברי הגות שלאחר-מעשה, ולא לתיאור מקומות ואישים של אירופה היהודית לפני המבול). בדורנו נעשו השתדלויות, רואיינו שרידי הניצולים ונערכו מחקרים, נכתבו ביוגרפיות ואוטוביוגרפיות (חלקן מזעזעות ומרגשות כאחד - אי אפשר שלא להזכיר את הספר 'יסוּפָר לדור' של האחים לבית עמנואל), והוקמו מרכזי לימוד ומחקר מן ההיבט הזה של השואה. אחד החשובים שבהם הוא 'המרכז לחקר השואה' שעל יד המכללה הירושלמית לבנות, ואחד הפרויקטים שהוא נטל על עצמו הוא ריכוז והנגשׁת המבואות ודברי הזיכרון שכתבו כמאה מחברי ספרים תורניים, תלמידי חכמים, שחזו במו-עיניהם באסון והיו הם עצמם מקורבנותיו, לציבור הרחב.
מדובר על חומר מיוחד במינו: ראשית הוא אמין לחלוטין בזכות אישיות כותביו, ושנית - הוא נכתב מנקודת מבט תורנית-הלכתית, ממי שחי את הדברים כאיש של תורה בעת התרחשותם - ומספֵר אותם לאחר שנים של 'עיכול' מתוך בית המדרש.
מאמץ רב נדרש לאסוף את המקורות הנ"ל (חלקם מתוך ספרים נדירים ביותר), להקלידם ולסדרם, ולהנגיש אותם לציבור בתקליטור ידידותי למשתמש, הכולל טקסטים מלאים, מידע על המחבר ועל ספרו, מפתחות ומפות ומנגנון חיפוש משוכלל. תקליטור זה מהווה נדבך חשוב בחקר השואה ובלימודה.

אנציקלופדיה תלמודית לעניני הלכה. כרך שלושים: כלאי כרם – כליות. עורך ראשי: הרב זלמן נחמיה גולדברג. ירושלים, הוצאת האנציקלופדיה התלמודית - יד הרב הרצוג, תשע"ב. 11 עמ' + תרעא עמודות. (02-6423242)
תריסר ערכים בלבד מכיל כרך זה של האנציקלופדיה התלמודית, שהיא אחד המפעלים הגדולים ביותר והחשובים ביותר של עולם התורה בדורנו. אמנם מדובר בערכים 'כבדים': ערכי 'כלאיים' מפרנסים 260 עמודות צפופות, הערך 'כלי היין' לעניין יין נסך נוטל למעלה ממאה עמודות, הערך 'כלי שמלאכתו לאיסור' (חלק אחד מערכי המוקצה) מתפרס על פני כשמונים עמודות, וכן הלאה.
למעשה מדובר על תריסר מונוגרפיות הלכתיות המקיפות כל אחת נושא הלכתי שלם, כאשר בין ערכי-הענק מסתתרים גם ערכים קטנים – כלב, כלה, כלי הדיינים ועוד. אם להשוות – בכרך כח שיצא לאור לפני ארבע שנים כלולים 24 ערכים (ואין צורך לומר שהכרך הראשון שיצא לאור בשנת תש"ז כלל כמאתיים ערכים, אך דרך הכתיבה אז הייתה שונה לחלוטין).
קיימת חשיבות עליונה לשמור על אופיים העכשווי של כרכי האנציקלופדיה התלמודית עבור הלמדנים ותלמידי החכמים; העבודה שעושים הכותבים והעורכים, ביניהם ת"ח מופלגים, היא מעל-ומעבר. אולם במקביל הציבור מחכה לחיבור נוסף, הדומה יותר לכרכים הראשונים של האנציקלופדיה – מעין לקסיקון תלמודי ממצֶה, שיקיף בקיצור ובדיוק את כל מושגי ההלכה, בלי לרדת לרמת פירוט הדרושה רק למעמיקים בלימוד.
לראש הכרך השלושים צורפו נספחים, האחד עוסק בדרך הלימוד והפסיקה של הרב עובדיה יוסף שליט"א, והאחר מצייר קווים ביוגראפיים של שלושת המנהלים שנפטרו בשנים האחרונות – הרב יהושע הוטנר שייסד את 'יד הרב הרצוג' וניהל אותו ביד רמה במשך כשישים שנה, הרב אהרן באט שהיה סגנו, והרב אורי דסברג שהיה מראשי המערכת ונהרג בתאונה בשנה שעברה.
מאז מונה הרב פרופ' אברהם שטיינברג שליט"א כמנכ"ל וראש המערכת ניכרת התנערות במכונים השונים הכלולים ב'יד הרב הרצוג'; לכולם מטרה אחת – להגביר את האיכות בלימוד התורה והדיוק בפסיקת ההלכה בישראל. ראשי המפעלים האלו רשאים להביט אחורה בסיפוק – וקדימה בציפייה ובתקווה.

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ו' ספטמבר 07, 2012 3:19 pm

הרב הקיק לא עמד על החידוש הגדול במהדורה השמינית של סידור איזור אליהו ובו שינוי מספר הלכות ונוסחאות ע"פ כתב היד המקורי של ספר מעשה רב מרבי סעדיא תלמיד הגר"א. ובמקום אחר אאריך בזה אי"ה.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » א' ספטמבר 09, 2012 12:14 am

אכן, ככתוב למעלה: 'אין כאן מקום לתאר אפילו מעט שבמעט מהחידושים והשיפורים בסידור זה'...

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ד' ספטמבר 12, 2012 12:47 pm

עוד שלוש סקירות. תחל שנה וברכותיה!

ספר משנת אריה. סדר מועד ונשים. פירוש מקיף על המשניות מאת רבי אריה לוין זצ"ל. ירושלים, הועד להוצאת כתבי רבי אריה לוין, תשע"א. 3 כרכים. (0527-144845)
שמו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל ידוע לכל. מעשי הצדקה והחסד שלו היו לשם דבר. אולם מעטים יודעים שעם כל פעליו במעשים של סעד רוחני וגשמי לגדולים ולקטנים עסק רוב היום בתורה, ועוד פחות יודעים שבצעירותו, בישיבות ליטא ואח"כ בישיבות ירושלים, נחשב לעילוי ולמתמיד, וניבאו לו גדולות ונצורות. אולם נפשו חשקה בפעילויות של חסד, ואחרי התייעצות עם אחד מרבותיו, המקובל רבי שלמה אליישוב (סבו של חתנו-לעתיד הגרי"ש אלישיב זצ"ל), החליט במוּדע לוותר על תפקידים תורניים בכירים וללכת אחרי לבו; והשאר כבר היסטוריה.
בצוואתו ביקש ר' אריה שלא יספידוהו כלל, מפני שלדבריו 'אין בי תורה, שאינני בקי אפילו בפרק משניות כראוי'; בוודאי שאלו הם דברי ענווה מופלגת הראויים לאומרם, אך רק לאחרונה נודע עד כמה הם רחוקים מהמציאות - התברר שאחד מנכדיו קיבל מהסבא זוג מַחברות עבות ובהם בכתב יד דק ומעוגל פירוש מקיף-ביותר על ארבעה סדרי משנה; נראה שעל סדר טהרות לא כתב ר' אריה דבר, ולעומת זאת המחברת עם הביאור על סדר זרעים עברה לפני כמה עשרות שנים מיד ליד, ועתה למרות כל המאמצים לא נמצאה. חבל על דאבדין.
בשנת תשנ"ז יצא לאור הביאור על מסכת אבות בשם 'רבי אריה היה אומר'; עתה השכיל אחד מבני המשפחה, הרב יחיאל שטרנברג, לעמוד בראש צוות של למדנים שעורך את החיבור כולו ומכין אותו לדפוס. חצי ממנו, על מועד ונשים, יצא לאחרונה לאור, כלול בהדרו.
הפירוש נכתב בצעירותו של ר' אריה, חלקו בימים הקשים של מלחמת העולם הראשונה בהם שתים מבנותיו של ר' אריה גוועו ברעב, פשוטו כמשמעו, עם עוד אלפים מתושבי ירושלים; בסוף הפירוש על מסכת אבות כתב ר' אריה תאריך: 'עש"ק לסדר ויהי רעב בארץ שנת תרע"ו', והדברים מדברים בעד עצמם. מפליא איך בירושלים הקטנה, ובימי מצור ומצוק, הצליח לכלול בביאוריו חידושים מלמעלה ממאה ספרים, חלקם נדירים מאוד; העורך מניח שמצא אותם בספריית רבי חיים ברלין בן הנצי"ב זצ"ל, רבה הלא-מוכתר של ירושלים, שהיתה ידועה בכמות ספריה ובאיכותם.
המשנה האחרונה של מסכת קידושין החותמת את סדר נשים (בספרי המשנה; בגמרות הסדר שונה) עוסקת בדברי אגדה, ומזכירה בין השאר שהתורה משמרת את העוסק בה בנערותו מכל רע. הפסוק שמובא כראיה לכך הוא 'וקוֹיֵ ה' יחליפו כח' מספר ישעיהו; אולם מנין שמדובר באנשים צעירים דווקא? מסביר ר' אריה: "הפסוק שלפניו אומר 'וייעפו נערים ויגעו' וכו', ומכאן שגם הפסוק הבא 'וקוי ה' יחליפו כח' עוסק בנערים. וממשיך ר' אריה: 'ורוצה לומר: הנערים שהם קווי ה', שלומדים תורה ומקווים לו יתברך שיהיה בעזרם, יחליפו כח'. קצר ולענין.
הכרכים על נזיקין וקודשים בהכנה, ובעז"ה יצאו לאור בקרוב; מי יתן וגם המחברת על סדר זרעים תימצֵא, וברכה רבה תהיה בה ללומדי המשנה, ובעיקר להשלמת דמותו התורנית-למדנית של הצדיק אבי-האסירים רבי אריה לוין זצ"ל.

תא שמע. מחקרים במדעי היהדות לזכרו של ישראל מ' תא-שמע. אלון שבות, הוצאת תבונות – מכללת הרצוג, תשע"ב. שני כרכים. (02-9937333)
למעלה משלושים מאמרים של חוקרים חשובים במדעי היהדות כונסו בספר זה, שנכתב לזכרו של אחד מגדולי החוקרים של הספרות התלמודית בדורנו. רשימת פרסומיו בסוף הכרך השני כוללת 233 ספרים ומאמרים; מאז שהבחור מישיבת חברון עבר לשרת ברבנות הצבאית לצידו של הרב גורן, שנהנה לפלפל בהלכה עם העילוי הצעיר, ולכן צירף אותו לכל נסיעותיו וגם דחף אותו לפרסם מאמרים בבטאון הרבנות הצבאית דאז 'מחניים', ועד אחרית ימיו, לא פסק פרופ' תא-שמע מללמוד וללמד ולכתוב ספרים ומאמרים רבי ערך.
נצביע רק על כמה מאמרים מהמגוון הגדול שבספר: ד"ר יהודא גלינסקי מתאר את הגישות השונות של הפוסקים באשכנז לתופעת ה'מופתים' של ה'קדושים' הנוצריים, שהצלחתם לרפא חולים ולפקוח עיוורים, שהיתה עובדה מובנת-מאליה אצל גויי הארץ, טיפטפה גם לשכניהם היהודים. פרופ' יצחק זימר עוסק בתכונותיהם וגלגולי תולדותיהם של כיסוי הראש של נשות ישראל ומנהגי צניעות אחרים שלהן, ופרופ' קנרפוגל דן בטענת חכמים מפרובנס (דרום צרפת) נגד חלק מחכמי אשכנז בתקופת בעלי התוספות שהם 'מגשימים', דהיינו שהם מרשים לעצמם לייחס לבורא עולם תכונות גשמיות שונות, בניגוד לגישה הפילוסופית ה'נקייה'.
המאמר האחרון (המאמרים לא סודרו לפי נושאים אלא ע"פ סדר הא"ב של שמות המחברים...) נכתב ע"י ידידו של תא-שמע, פרופ' י"ש שפיגל; בראש דבריו הוא כותב שבעקבות פעילותו הרבה של המנוח בגילוי מעשיהם וכתביהם של גדולי ישראל 'לבטח כבר המליצו עליו, בעולם שכולו טוב, כל המחברים שעשה להם שֵם בעולמנו', ובהמשך הוא פורש את כל הידוע על רבי יהודה רוזניס בעל ה'משנה למלך' על הרמב"ם ועל יצירתו התורנית, מאמר מרתק ומחכים.

אמונה סדורה. עיון בסוגיות מזווית אמונית. ימים נוראים. מנחם שמשי. אלון מורה, המכון התורני, תשע"ב. 416 עמ'. (052-4556966)
בשנה שעברה יצא לאור 'אמונה סדורה' על סוכות ע"י המכון התורני שע"י ישיבת אלון מורה, ועתה הגיע זמנו של הכרך החדש על הימים הנוראים לצאת לאור. יש פה לקט נפלא, נח ונגיש ואלגנטי, עם כותרות-צד והערות מחכימות, שכלשונו של הראי"ה זצ"ל במאמרו 'מעט צרי' (המובא במבוא לספר) הוא מכנס 'את כל פזורי המחשבה הגדולה של כנסת ישראל שנתגלתה בצדדים רבים בדורות שונים ובמצבים מיוחדים' וכו' למקום אחד. בסדר כרונולוגי, לפי פרקים ונושאים, מוצגים מקורות רבים ומגוונים מחז"ל ועד גדולי המחשבה של הדור הקודם (רבי דוד כהן 'הרב הנזיר' והרב סולוביצ'יק חותמים את הרשימה), וכך פרוּשׂ לפני הקורא כל נושא על כל מגוון היבטיו ופירושיו.
תשעה שערים בספר, חמישה על ענייני ראש השנה, וארבעה על יום הכיפורים: עניינו של יום (סליחה, כפרה, שבתון, היצר הטוב והיצר הרע, גמר דין ועוד), עבודת היום בבית המקדש (בגדי לבן, טבילות וקידושים, הזאות, הקטרות, שעיר לעזאזל), תפילות היום (וידוי, כוונה ועוד), והיחס בין יום הכיפורים למועדים האחרים. על הוידוי מובאים בין השאר דברי הרש"ר הירש (עמ' 400), שהוידוי אין בו הודאה בפני אדם, ואפילו לא לפני אלוקים – אלא בפני החוטא עצמו, שיכול לחזור אל עצמיותו האמיתית רק אם יש לו את העוז ללמד חובה על עצמו, "לדון עבר פגום באותה מידת אמת שהוא נראה בה בעיני ה'". והרי עיקרה של התשובה הוא מעשה הוידוי, בפועל, בפה! בהמשך (עמ' 402) הרב חרל"פ מתאים בין שלושת הרמות של הטעויות שלנו, החטאים, העוונות והפשעים, שהם השגגות, הזדונות והמרידות (בהתאמה), לשלושת חלקי ההוויה שלנו - המעשה, המחשבה והשכל: "העבירה השגגית פוגמת את המעשה, והעבירה הזדונית פוגמת את המחשבה [שהרי נצטרפה מחשבה רעה למעשה הרע!]; ויש שהאדם עובר במזיד ומכל מקום שכלו לא נפגם, מפני שבשכלו הוא יודע שזו עבירה אלא שקשה לו לעמוד נגד תאוותו, ונמצא שיש לו נקיפת לב גם כן בעת הזדון [ולכן אמנם יש כאן פגימה במחשבה, אבל לא בשכל עצמו, בדעתו האמיתית של האדם]. אבל אם כבר נתייבש שכלו, ומצד השכל גם כן מסכים להעבירה – זהו מרד". שלא נדע.
לגבי מצות האכילה בערב יום כיפור מובא (בעמ' 350) טעמו של רבנו יונה: 'כדי להראות כי קדוש היום [=יום כיפור] לאלוקינו, וראוי לאכול בו ממתקים כמו בראש השנה, אלא שגזירת הכתוב היא לפרוש בו ביום מתאוות גופניות כדי שנהיה כמלאכים'; ולפי זה מצות האכילה בערבו של יום היא מעין תחליף לאכילת סעודת חג ביום הכיפורים. והדברים מתאימים לדברי הזוהר (המובאים שם בעמ' הקודם, מקור מס' 2) שהיהודי בטוח שהוא יצא זכאי בדינו, ולכן ביום המשפט הוא היה רוצה לשמוח ולהדבק בה' מתוך סעודה של שמחה; אלא שבעשירי החובה היא להתענות, ולכן מקדימים ביום אחד את השמחה במלכות ה' ובהכרעתו הטובה עלינו...
העריכה הקלה שעברו המקורות אינה משנה דבר בתוכן אך מקילה על הלימוד השוטף, והמפתחות בסוף הספר מפנים ללמעלה מחמישים ספרים שמהם נלקטו הדברים החשובים שבכרך זה. הסידרה 'אמונה סדורה' שעדיין בתהליכי התהוות אמורה לתפוס מקום של כבוד בכל ספרייה תורנית פרטית וציבורית.

הקיק · הודעהעל ידי **הקיק** » ב' ספטמבר 24, 2012 6:39 pm

חמש סקירות נוספות. גמח"ט לכל הקוראים. הק' יואל

ספר שער החצר. מעלות ארץ ישראל. להרה"ג החסיד המקובל הרב דוד בן שמעון 'צוף דב"ש'. נערך ונסדר מחדש בתוספת מקורות, כותרות, הערות ומפתחות, בעריכת הרב אבנר שלו, הרב רפאל למפרט, הרב אלעזר בן שמעון. אשקלון – כפר דרום, מכון התורה והארץ, תשע"ב. שני כרכים. ([email protected])
הרב דוד בן שמעון נולד ברבאט שבמרוקו לפני כמעט מאתיים שנה, ובגיל צעיר כבר נחשב לאחד מגדולי רבניה. תשוקתו לארץ הקודש הביאה אותו לעלות לירושלים עם משפחתו וחלק מתלמידיו, ובה ייסד את 'העדה המערבית' – קהילה מאוחדת של יוצאי צפון אפריקה; בזכותו הם עלו בהמוניהם, עד שמנו כרבע מיהודי העיר. הוא העמיק בלימוד תורת ארץ ישראל בנגלה ובנסתר, בהלכה ואגדה, וגם עשה מעשה – הוא היה הראשון מאנשי ירושלים שיזמו יציאה מן החומה (אחרי שכונת 'משכנות שאננים', אותה בנה מונטיפיורי עבור תושבי העיר), ומכוחו נבנתה לצורך עניי קהילת המערבים שכונת 'מחנה ישראל' על יד בריכת ממילא.
אולם יותר מכל היה איש של תורה; ספרו הענק 'שער החצר' נודע כבר בחייו כחיבור המקיף את שבחי ירושלים וארץ הקודש המצויים בכל כתבי חז"ל, ב'ראשונים' וב'אחרונים', בנגלה ובנסתר, באגדה וגם בהלכה, כשמשולבים בו דברי מוסר ויראת שמים. המחבר הוסיף מפתחות לפסוקים ולמאמרי חז"ל ולדברי המוסר הרבים שבספר לפי סדר הפרשות והמועדים, והוא הפך לספר שימושי ונגיש ללמדנים ודרשנים; ומאז שיצא לאור בשנת תרכ"ב הוא נדפס כמה פעמים במהדורות צילום.
לפני שנים רבות יזם הרב יצחק אמיתי, חקלאי ומחנך, מתושבי עצמונה ת"ו ועתה ממתיישבי טנא-עומרים שבדרום הר חברון, הדפסה מחודשת של האוצר הבלום הזה, באופן שינגיש את הספר הנפלא הזה לציבור הרחב. בעזרת כמה תלמידי חכמים, ולאחר עמל של שנים, יצא זה עתה לאור הספר היקר הזה באופן מהודר ומתוקן בשני כרכים גדולים (כמעט אלף עמודים!), עם הקדמות, הערות ומפתחות.
תרי"ג סימני הספר כולם פותחים בתיבות 'ארץ ישראל' ולאחריהם נושא הסימן, ואח"כ – בקצרה או באריכות (ולעיתים אף באריכות רבה!) – מובאים מקורות ודיונים ודרשות בנושא המדובר; למשל כך פותח הסימן הראשון: 'ארץ ישראל. מי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא. הראב"ע בפסוק 'ויקן את חלקת השדה'... ולדעתי המעט, אפשר שזה פשט הכתוב 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש' וכו', שכיוון שתהיה ישיבתי ודירתי בבית ה' שהיא ארץ הקודש - בזה אזכה לחזות בנועם ה' שהוא עולם הבא' וכו' וכו'.
המהדירים הקדימו הקדמות, הוסיפו ציונים, הִפנו למקורות, העירו הערות וערכו מפתחות מפורטים (חבל שציינו בהם רק את מספר הסימן ולא את העמוד בספר; חלק מהסימנים ארוכים מאוד!). הם אף טרחו לחלק את הטקסט עצמו לכמה סוגי גופנים: גופן רגיל ובו מודפסים דברי המחבר עצמו, גופן מודגש ובו ציטוטיו ממאות הספרים בהם השתמש (חלקם אף בכתב יד), גופן מוקטן לנושאים הרבים שמובאים דרך אגב ואינם עוסקים בארץ ישראל ויישובה, השלמות של המחבר עצמו לדברי קודמיו - בסוגריים מרובעים, והשלמות בגוף הטקסט של המהדירים עצמם בגופן מוקטן ובסוגריים. הם אף הקפידו, לתועלת ההפניות מהמהדורה הקודמת, להבדיל בין 'דיבור מתחיל' מודגש בתחילת פסקאות שכבר היו קיימות בדפוס הראשון, לבין פיסקא שחודשה במהדורה זו שמתחילה ללא הדגשה. זוהי ההדרה מושלמת!

ספר משנה תורה לרבנו משה בן מימון. כרך ד: ספרי המשפט והשלטון - נזקים, קנין, משפטים, שופטים. מהדורת מופת מבוארת, מוגהת ומדויקת על פי כתבי יד, בצרוף מפתחות. מהדיר ועורך ראשי: יוחאי מקבילי. חיפה, מפעל משנה תורה בהוצאת ישיבת 'אור וישועה' ומכון 'משפטי ארץ', תשע"ב. 1120 עמ'. (077-4167003)
רבות כבר נאמר ונכתב על המהדורה החדשה והמיוחדת של 'משנה תורה' לרמב"ם בכרך אחד, בנוסח מדוייק ומתוקן, שהוציאה לאור בשנים האחרונות בכמה מהדורות וגדלים קבוצה מיוחדת של 'משוגעים לדבר'. ההקפדה על הנוסח המדויק על פי מיטב כתבי היד והדפוסים העתיקים והערות הרמב"ם עצמו באיגרותיו וכו', הניקוד המלא שמותאם לסגנונו של הרמב"ם, החלוקה המתוקנת להלכות כפי שהייתה במקור ולא כפי ששובשה בדפוסים, המבוא והמפתחות המיוחדים, הוציאו למהדורה זו שֵם. אולם ר' יוחאי וחבורתו לא הסתפקו בקיים: הם המשיכו בהוצאה לאור של מהדורה מבוארת (שעדיין לא הסתיימה הכנתה), תחילה בכרכים קטנים ובכריכה רכה – ובהמשך בכרכים גדולים יותר ובכריכה מהודרת; מדובר על ביאור קצר המבוסס על גדולי פרשני הרמב"ם, כאשר בראש הפרשנים עומד הרמב"ם עצמו - כאשר ניתן להסיק מה דעתו בעניין מן העניינים על פי דבריו במקום אחר ב'משנה תורה' או אף באחד מחיבוריו האחרים. הביאור כתוב בלשון בהירה וקלה ומובנת ועכשווית, שאין טובה ממנה כדי לקיים את רצון הרמב"ם כפי שהגדירוֹ בהקדמת ספרו: 'שתהא [בעזרת הלימוד בספר משנה תורה] תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק, לא זה אומר בכֹה וזה בכֹה, אלא דברים ברורים, קרובים, נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו, עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל, אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה' וכו'.
כל המפעל הזו מבוסס על שיתוף פעולה בין אישים וגורמים שונים; בספרים העוסקים במשפט ושלטון, ארבעת הספרים האחרונים של 'משנה תורה', חָברו ראשי מפעל הרמב"ם ל'כולל' השוכן בעופרה שבבנימין העוסק בדיוק בעניינים אלו - 'משפטי ארץ – בית מדרש גבוה להלכה ומשפט', וקיבלו מרבניו ואברכיו סיוע רב בהכנת הביאור הקצר. לתוספת הבהרה צורפו להלכות כותרות ראשיות וכותרות משנה, ונוספו הקדמות וסיכומים וטבלאות ומפתחות מפורטים ואיורים, ההופכים את דברי הרמב"ם לתורת חיים אמיתית.
בין הנספחים נמצאים מאמרים קצרים העוסקים בענייני ממונות אקטואליים: חיוב על נזק עקיף ונזקי גוף בימינו, חוקי המדינה בראי ההלכה, חוזים שונים שמתאימים ותקפים על פי ההלכה וגם על פי החוק הקיים, סיכום דיני ריבית, שטר היתר עיסקא 'משופר', שטר צוואה, ועוד ועוד.
אתר אינטרנטי מלווה את המהדורה, ובו אפשר לשאול ולברר ולהעיר ולציין. נוסד גם מפעל לאומי, הקיים כבר במוסדות חינוך רבים, של לימוד יומי של הרמב"ם עם הביאור הזה, כולל ליווי ומבחנים ותחרויות וחידונים; ועוד היד נטויה.

יודעי בינה. כרך ה. מאסף תורני לענייני קידוש החודש, זמנים בהלכה ואסטרונומיה יהודית. עורך: שי ואלטר. ישיבת כרם ביבנה, המכון ללימודי קידוש החודש ע"ש דרייזין, תשע"א. 284 עמ'. (08-8566560)
המכון ללימודי קידוש החודש בישיבת כרם ביבנה קיים כעשור, והוא הספיק להוציא מתוכו מאות תלמידים שמבינים בתחום תורני ומדעי שמעטים מוצאים בו את ידיהם ואת רגליהם. לא מדובר רק על תלמידי ישיבת ההסדר עצמה – אלא על תלמידים ואברכים ורבנים מכל קצווי הארץ, ומכל גווני הציבור הדתי (ממאה שערים ועד קיבוץ יבנה הסמוך).
אחד המפעלים החשובים של המכון הזה הוא הכינוס השנתי שמתקיים בקביעות בחודש ניסן בקמפוס של ישיבת 'כרם ביבנה', ובו נאספים מאות לשמוע את דברי המומחים בתחום זה, רבנים ואנשי מדע. בין-השאר מתוך הרצאות אלו מוציא המכון בחמש השנים האחרונות קובץ מאמרים בנושאים בו הוא עוסק. בכרך הנוכחי כתריסר מאמרים, אחד מהם נכתב ע"י סגן אלוף אבנר גולדמן ז"ל, אדם מיוחד במינו, איש צבא ובן תורה, בוגר לימודי המכון, שכטייס מסוק במילואים נהרג לפני כשנתיים בעת תרגיל אווירי ברומניה (כמה דברים לזכרו נכתבו בראשית הספר).
מאמר מרשים נכתב ע"י הרופא הרב מרדכי הלפרין, ובו הוא מנסה להוכיח שבמחלוקתו הגדולה עם בן מאיר, הגאון הארצישראלי, נטה רס"ג במודע מהאמת, ולמעשה גרם לכל עם ישראל לנהוג שלא כהלכה במשך מספר שנים, מעין 'ביטולה לצורך קיומה'; דבריו המחודשים עוד צריכים הכרע. עוד מאמרים עוסקים בלוח היהודי, בחשבונות עיבור השנה, בזמנים בהלכה, בברכת החמה ובאסטרונומיה יהודית.
העורך עצמו, הרב ד"ר שי ואלטר, הרוח החיה מאחורי כל המפעל הזה, כתב מאמר מרתק שעוסק בחשבון השמיטה במחקר ההיסטורי, ובו הוא משלב ביד אמונה מקורות תורניים, היסטוריים ואסטרונומיים. יישר כוחו על המפעל כולו, על חלקו שבעל-פה (השיעורים במשך השנה והכינוס) ועל חלקו שבכתב!

אוצר הגאונים החדש. מסכת בבא מציעא. מקורות מדפוסים ומכתבי יד, ערוכים לפי סדר התלמוד בליווי הערות ומפתחות. עורכים: ירחמיאל ברודי, כרמיאל כהן, יהודה צבי שטמפפר. ירושלים, מכון אופק, תשע"ב. 376 עמ'. (02-6535920)
הגאונים העבירו את תורת האמוראים לדורות הבאים וריבצוה בכל מקום, אך מעט יחסית השאירו לנו כ'תורה שבכתב' – ספרים מעטים ('הלכות גדולות', 'שאלתות' ועוד כמה) וכמה אלפי תשובות וביאורי סוגיות המפוזרים בקבצים שונים ועוד יותר בכתבי יד. למעשה רישומם של הגאונים כמעט שלא היה ניכר בלימוד התלמוד בדורות האחרונים, עד שקם מפעל חייו של רבי בנימין מנשה לוין, אחד מתלמידיו החביבים של הראי"ה קוק זצ"ל; במסירות נפש ובחכמה רבה הוא כינס את תורת הגאונים והנגישה לציבור הלומדים, ע"י ליקוטה וסידורה כסדר המסכתות באופן מסודר ושיטתי.
רב"מ לוין הספיק להוציא לאור תריסר וחצי כרכים, והלך לבית עולמו בשנת תש"ד, לפני כמעט שבעים שנה, כשרק חלק מתאוותו בידו. במשך השנים יצאו לאור במסגרות שונות עוד שניים-שלושה כרכים, אך המפעל הזה בכללותו נשאר 'תקוע'. לאחרונה קמו הרב אברהם שושנה ומכון 'אופק' שלו (בקליבלנד [אוהיו, ארה"ב] ובירושלים) מצד אחד, ופרופ' ירחימאל ברודי, חוקר ותיק של תורת הגאונים, מצד שני, ובכוחות משותפים, בעזרת שני חוקרים מומחים וחרוצים - הרבנים כהן ושטמפפר, החליטו להזיז קדימה את המפעל הענק הזה.
היום, בניגוד לימיו של לוין, כבר נחשפו ופורסמו וקוטלגו כתבי יד רבים מגניזות קהיר ואירופה ובהם הרבה כתבי גאונים, וגם קיימים מאגרי מידע מסוגים שונים, והמלאכה קלה יותר מחד – אך רחבה ומורכבת יותר מאידך. הצוות ניגש לעבודה, כשהוא מתחיל בכרך שנותר מעובד-בחלקו עם פטירת רב"מ לוין לפני עשרות שנים, והוא אוצה"ג על מסכת בבא מציעא. באופן מופתי העורכים מציגים לפנינו כל מה שכתבו הגאונים בכתביהם השונים (להוציא הספרים השלמים הנ"ל) לפי סדר המסכת, עם הערות וביאורים והשוואות, ותרגום זהיר ומדויק של החומר הרב הכתוב בשפה הערבית-היהודית שבה השתמשו אז יהודי ארצות האיסלם אפילו בחילופי מכתבים תורניים.
מפתחות מפורטים חותמים את הכרך המפואר של 'אוצר הגאונים החדש למסכת בבא מציעא', שבעקבותיו יגיעו בעז"ה כרכי 'אוצר הגאונים' על המסכתות האחרות.

ספר מנחת שי. על שולחן עורך אורח חיים, מסימן א עד סימן ז. אשר חנני ה' בחמלתו עלי, יוסף שריקי. בית אל, תשע"א. שעז עמ'. (02-9978945)
ספרי הלכה למאות כבר נכתבו על שו"ע או"ח, וכל ספר חדש חייב להיות בו 'משהו' שאין באחרים כדי שתהיה לו זכות 'לבוא בקהל'. הרב שריקי, מתלמידי החכמים החשובים בישוב בית אל, סלל לו דרך עתיקה-חדשה, כשהוא עובר על כל הלכה בשו"ע ומבאר באריכות ובטוב טעם את מקורותיה ואת טעמיה ואת השלכותיה, ממקורן בש"ס ובראשוני הפוסקים ועד לחידושי הדינים של אחרוני דורנו. כל סעיף בשו"ע מפרנס 4-5 עמודים, כך שבאופן טבעי חיבור כזה על כל חלק אורח-חיים יהיה בן עשרות כרכים, ויש לי תחושה שסגנון כזה מתאים אולי יותר למאגרי מידע אלקטרוניים מאשר לספרים מודפסים...
בדין הליכה לפני נטילת ידיים שחרית מביא הרב שריקי את הדברים הידועים שנכתבו לראשונה בספר 'תולעת יעקב' מאת המקובל הקדמון רבי יעקב אבן גבאי בשם ספר הזוהר, שההולך ארבע אמות בלא נטילת ידיים חייב מיתה. הרבה פוסקים הביאו את דבריו, ותמהו על הבית יוסף מחד, ועל שאר הקדמונים מאידך, שלא התייחסו לעניין זה (למרות שאכן אינו נמצא בזוהר שלפנינו!). הרב שריקי מביא את דברי שו"ת 'שבות יעקב' שטוען שהתלמוד הבבלי מתעלם מהנחיה זו ולכן אינה להלכה, ופוסקים אחרים שקובעים ש'אין רוח רעה מצויה בינינו' ולכן בכל מקרה היום אין דין זה נוהג. ויש שאומרים שדין זה אינו נוהג במי שהולך לישון אחר חצות, ולא במי שקם ממיטתו אבל מתכווין להמשיך בשינה, ולא בתוך בית אחד, ולא בשינה ביום, ועוד. לכל עניין מצורף הסבר, לכל פרט מצויין מקור.
קדם לספר זה ספר אחר של המחבר, 'מנחת שי' על כללי מלאכות שבת בתוספת קונטרס בענייני השמיטה (כרך זה יצא לאור בשמיטת תשס"ח), וגם שם מסביר המחבר בשפה ברורה ובנעימה עניין אחר עניין ויסוד אחר יסוד – ענייני מלאכת מחשבת, מתעסק, מלאכה שאינה צריכה לגופה, מקלקל, דבר שאינו מתכוון, פסיק רישיה ועוד, עד שהדברים ברורים ומחוורים.

אליהוא · הודעהעל ידי **אליהוא** » ב' ספטמבר 24, 2012 9:40 pm

מש"כ הוא חידוש המהדורה השמינית על המהדורות הקודמות, ולא שיך לשיפורים של הסידור בכלל, והיות והסקירה היתה על המהדורה השמינית היה מתבקש לציין זאת.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר