ברכות דף יג

[צביב]

עד על לבבך בעמידה וכו'
לפי ההמשך שקרא רבי רק פסוק ראשון,
האם צריך לעמוד רק בפסוק ראשון?

[צביב]

דף י"ג.
תוס' ד"ה היה קורא
ברכות מעכבות - בציבור
הייתי פעם בבית כנסת א' , ולפני ברוך שאמר
אמר הגבאי שהציבור יקרא קריאת שמע כדי שלי יאחרו הזמן
ולכאורה לפי התוס', כיון שהיה כן בציבור, לא הועילו מאומה
ולא יצאו י"ח ק"ש בקריאה זו

[רחמים]

ושמא י''ל שהם קראו ק''ש כיחידים ולא כציבור אלא שקראו בזמן אחד
ולא נצרכו לקריאה זו לדין ציבור אבל כאשר החזן קורא בציבור אי אפשר בלא ברכות

[צביב]

כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה וכו'
בשו"ת אגרות משה או"ח [בחלק ה']
כתב שלא לכון יחיד בשבעה רקיעים כי יש תשעה רקיעים [עיין רמב"ם ה' יסודי התורה פרק ג'] וכו' עיי"ש
ושמעתי מהגר"י אדלשטין שליט"א שכל התשעה רקיעים הם ברקיע אחד מהשבעה
והשבעה כוללים כל מה שיש למעלה


וגם שמעתי שהסביר כיון דאמליכתיה
פירוש לא מספיק לכוין, אלא להמליך את ה' עליו ועל כל העולם.

[יודל'ה]

האם מחלו' ר' זוטרא וריו"ח אם בפרשה שניה צריכים קריאה בלא כוונה או כוונה בלא קריאה חולקים הם על הדעות ההאחרות בענין כוונה בקרי"ש, בכלל ראיתי שיש איזה בלבול, כי פשטות יש 4 שיטות בכוונה בקרי"ש, 1.פסוק ראשון. 2.עד על לבבך. 3.פרשה ראשונה. 4.בברייתא כתוב הקורא את שמע צריך שיכוין את לבה, ונחלקו המנחת ביכורים סו' שהכוונה בב' פרשיות, ובהגהות וציונים הביא גי' המאירי שהכוונה בכל קר"ש, ויל"ע בדעות שהבאתי בתחילה מה דעתם בענין זה, האם אין קשר להמשך הסוגיא או שזה דעה חולקת.

[משה ששון]

דף י"ג.
תוס' ד"ה היה קורא
ברכות מעכבות - בציבור
הייתי פעם בבית כנסת א' , ולפני ברוך שאמר
אמר הגבאי שהציבור יקרא קריאת שמע כדי שלי יאחרו הזמן
ולכאורה לפי התוס', כיון שהיה כן בציבור, לא הועילו מאומה
ולא יצאו י"ח ק"ש בקריאה זו

לכאורה טעה צביב בדברי התוס'
כי כאן אמרו שאם קראו הציבור קריאת שמע,
ולא אמרו כלל ברכות קריאת שמע באותו יום לא יצאו
אבל אם ברכו לאחר התפילה , יצאו.

[אוצר החכמה]

עד על לבבך בעמידה וכו'
לפי ההמשך שקרא רבי רק פסוק ראשון,
האם צריך לעמוד רק בפסוק ראשון?

לא ראיתי כעת אבל לפי מה שזכור לי הרשב"א כותב שלדינא אע"פ שלעניין כוונה די בפסוק ראשון לעניין עמידה זה עד על לבבך

[צביב]

דף י"ג.
תוס' ד"ה היה קורא
ברכות מעכבות - בציבור
הייתי פעם בבית כנסת א' , ולפני ברוך שאמר
אמר הגבאי שהציבור יקרא קריאת שמע כדי שלי יאחרו הזמן
ולכאורה לפי התוס', כיון שהיה כן בציבור, לא הועילו מאומה
ולא יצאו י"ח ק"ש בקריאה זו

לכאורה טעה צביב בדברי התוס'
כי כאן אמרו שאם קראו הציבור קריאת שמע,
ולא אמרו כלל ברכות קריאת שמע באותו יום לא יצאו
אבל אם ברכו לאחר התפילה , יצאו.

אומנם יש לעיין בברכות ט"ו.
אלא גבי ק"ש דאוריתא אבל תרומה משום ברכה הוא וברכה דרבנן ולא בברכה תליא מילתא
שמאריכות הגמ' נראה שיש מקום שברכה מעכבת

[רחמים]

תלמוד בבלי מסכת ברכות פרק ב - היה קורא [דף יג עמוד ב]
תנו רבנן: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד - זו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא. אמר ליה רב לרבי חייא: לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה מלכות שמים. אמר ליה: בר פחתי! בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים.

תורה היא וללמוד אני צריך:
צ''ב וכי רבי -רבינו הקדוש - לא היה מתפלל במנין כמו שצריך עם ק''ש ובירכותיה ותפילה ?
וגם את הק''ש שהיה אומר היה אומר באמצע שיעור תוך כדי העברת יד על הפנים?!

מי שיישב את דעתי בזה שיבורך מפי רבינו הקדוש!

[אוצר החכמה]

ההתמדה של לימוד התורה לרבים של רבי פטרה אותו מעשיית הדברים בזמנה, ומבואר עוד בכמה מקומות עוצם ההתמדה שהיה בזמן חז"ל, ולא רק ליחידי סגולה אלא של מאות ואלפים.

[צום זאך]

אברם נשתנה שמו לאברהם, וכן יעקב נשתנה (=ניתוסף לו עוד שם) ישראל. אבל יצחק לא קיבל שם נוסף.
הטעם כתב רבינו ניסים גאון בגליון הגמ' כיון שהקב"ה בעצמו נתן את השם 'יצחק'.

אחר השינוי, אסור לקרוא לאברהם - אברם. אבל ישראל מותר עדיין לקרוא בשמו הראשונה, יעקב.
מאי טעמא?

[בברכה המשולשת]

אברם נשתנה שמו לאברהם, וכן יעקב נשתנה (=ניתוסף לו עוד שם) ישראל. אבל יצחק לא קיבל שם נוסף.
הטעם כתב רבינו ניסים גאון בגליון הגמ' כיון שהקב"ה בעצמו נתן את השם 'יצחק'.

כמפורש בירושלמי על אתר.

[מיללער]

בהרה אשכנזית/חסידית איפה ניתן להאריך בד' שבאחד?

[צום זאך]

בהרה אשכנזית/חסידית איפה ניתן להאריך בד' שבאחד?

לא ניתן.

[אוצר החכמה]

וכבר האריכו בזה טובא באחד הנושאים בפורום

הנה כאן http://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=7723#p68595

[מיללער]

תודה הרב אי"ס

[מיללער]

בע"ב בתוס' דנו בענין הפסק בקרי"ש וברכותיה לקדיש ולקדושה, ור"ת נהג להפסיק בין עשה פלא לשירה חדשה לענות קדיש וקדושה שהרי לא גרע ממשיב מפני הכבוד שפסקי' כר"י שאפי' באמצע הפרק משיב מפני הכבוד.

וכן פסק הרא"ש למעשה אע"פ שדנתי לפני המהר"ם מרוטנברג ודעתו הסכים שלא להפסיק עכ"ל בערך, ולפ"ז ביאר שיטת האוסרין להפסיק שעא"פ שמשיב מפני כבוד בשר ודם לא דמי להאי שעכשיו עוסק בשבחו של מקום קורא קרי"ש וברכותיה, למה לו להפסיק מפני שבח אחר של מקום לענות על קדיש וקדושה, ומה חזית דהאי עדיפא מדהאי, והרא"ש לא תי' לשיטת המתירין/מחייבין להפסיק לענות קדיש וקדושה, על הקושיא של מאי עדיף?

אולי הנפק"מ הוא כיון דקרי"ש וברכותיה קורא ביחידות וקדיש וקדושה הוא בציבור ממילא מחויב להפסיק

[אפרקסתא דעניא]

לפי השיטה שפרשת והיה אם שמוע אינה מדאורייתא, כדמשמע למ"ד א' בדף יג:, וכ"פ השאג"א סי' ב' - נתקשיתי בקושיה עצומה:

הלא הגמ' מפרשת לפי זה, שמה שכתוב "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" לא מורה על קריאת הפרשה בוקר וערב, אלא על דברי תורה. והלא זה פלא פלאות, שהרי הפסוק שלפני - "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטטפת בין עיניכם", וכן הפסוק שאחרי - "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", הרי עולים בהכרח על פרשת והיה אם שמוע, וא"כ איך ייתכן שהפסוק האמצעי שמתייחס לאותם דברים מוסב על כלל ד"ת?!

[בברכה המשולשת]

לפי השיטה שפרשת והיה אם שמוע אינה מדאורייתא, כדמשמע למ"ד א' בדף יג:, וכ"פ השאג"א סי' ב' - נתקשיתי בקושיה עצומה:

הלא הגמ' מפרשת לפי זה, שמה שכתוב "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" לא מורה על קריאת הפרשה בוקר וערב, אלא על דברי תורה. והלא זה פלא פלאות, שהרי הפסוק שלפני - "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטטפת בין עיניכם", וכן הפסוק שאחרי - "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", הרי עולים בהכרח על פרשת והיה אם שמוע, וא"כ איך ייתכן שהפסוק האמצעי שמתייחס לאותם דברים מוסב על כלל ד"ת?!

למה לא לומר שגם הפסוקים מוסבים על כלל דברי תורה אלא שיש כאן ייצוג שלהם בפרשיות המזוזה והתפילין.