צביב כתב:דף י"ג.
תוס' ד"ה היה קורא
ברכות מעכבות - בציבור
הייתי פעם בבית כנסת א' , ולפני ברוך שאמר
אמר הגבאי שהציבור יקרא קריאת שמע כדי שלי יאחרו הזמן
ולכאורה לפי התוס', כיון שהיה כן בציבור, לא הועילו מאומה
ולא יצאו י"ח ק"ש בקריאה זו
צביב כתב:עד על לבבך בעמידה וכו'
לפי ההמשך שקרא רבי רק פסוק ראשון,
האם צריך לעמוד רק בפסוק ראשון?
משה ששון כתב:צביב כתב:דף י"ג.
תוס' ד"ה היה קורא
ברכות מעכבות - בציבור
הייתי פעם בבית כנסת א' , ולפני ברוך שאמר
אמר הגבאי שהציבור יקרא קריאת שמע כדי שלי יאחרו הזמן
ולכאורה לפי התוס', כיון שהיה כן בציבור, לא הועילו מאומה
ולא יצאו י"ח ק"ש בקריאה זו
לכאורה טעה צביב בדברי התוס'
כי כאן אמרו שאם קראו הציבור קריאת שמע,
ולא אמרו כלל ברכות קריאת שמע באותו יום לא יצאו
אבל אם ברכו לאחר התפילה , יצאו.
צום זאך כתב:אברם נשתנה שמו לאברהם, וכן יעקב נשתנה (=ניתוסף לו עוד שם) ישראל. אבל יצחק לא קיבל שם נוסף.
הטעם כתב רבינו ניסים גאון בגליון הגמ' כיון שהקב"ה בעצמו נתן את השם 'יצחק'.
מיללער כתב:בהרה אשכנזית/חסידית איפה ניתן להאריך בד' שבאחד?
אפרקסתא דעניא כתב:לפי השיטה שפרשת והיה אם שמוע אינה מדאורייתא, כדמשמע למ"ד א' בדף יג:, וכ"פ השאג"א סי' ב' - נתקשיתי בקושיה עצומה:
הלא הגמ' מפרשת לפי זה, שמה שכתוב "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" לא מורה על קריאת הפרשה בוקר וערב, אלא על דברי תורה. והלא זה פלא פלאות, שהרי הפסוק שלפני - "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטטפת בין עיניכם", וכן הפסוק שאחרי - "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", הרי עולים בהכרח על פרשת והיה אם שמוע, וא"כ איך ייתכן שהפסוק האמצעי שמתייחס לאותם דברים מוסב על כלל ד"ת?!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 72 אורחים