פורום אוצר החכמה

בעמדנו לאחר סיום השנה השביעית, מתעורר הצורך בעדכון המצב בשטח, במיוחד למי שנוהג לקנות ירקות מן השוק הכללי (ולעשר בבית), שצריך לדעת בכל ירק לגופו האם אפשר כבר לקנות מן השוק או שעדיין יש לבקש השגחה מהודרת.

כמו כן נדרש לדעת בכל ירק ופרי את זמן הביעור המדוייק וכו'.

ועל כן חשבתי שראוי לייחד אשכול לעדכונים ותזכורות 'מהשטח', כמובן הכוונה היא למידע פרקטי הלכה למעשה ולא לפלפולים ודיונים ארוכים.

כמדומה שהדבר הראשון והדחוף כרגע הוא להודיע מה למעשה צריך כל אחד לעשות עם אתרוג ישראלי שחלה עליו קדושת שביעית.

הודעה מיוחדת נדרשת למי שהשתמש עם אתרוג ישראלי בחו"ל.

ושוב, הבקשה היא למידע הלכתי קצר ומעשי.

דרומי כתב:כמדומה שהדבר הראשון והדחוף כרגע הוא להודיע מה למעשה צריך כל אחד לעשות עם אתרוג ישראלי שחלה עליו קדושת שביעית.

הודעה מיוחדת נדרשת למי שהשתמש עם אתרוג ישראלי בחו"ל.

ושוב, הבקשה היא למידע הלכתי קצר ומעשי.

מה ההתלבטות?
לכאורה יש לעשות ממנו מרקחת, ולאכלה לפני זמן הביעור, או לבער כדין (להפקיר בפני ג' אנשים וכו') בזמן הביעור.
ואינני יודע מתי זמן ביעורו של אתרוג, ומסתמא מופיע בלוחות השונים.

מצו"ב צילום מסך ממה שפרסם רב אחד מתושבי חו"ל, ובמחילת כבוד תורתו - דבריו דברי תימה: התורה מצווה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", והוא אומר לתת לפירות להרקיב?!

ולגבי האתרוגים בחו"ל:
א. אינני יודע מה ההיתר להוציא פירות שביעית לחו"ל.
ב. אכן הרבי מליובאוויטש נהג בכל השנים לנענע עם אתרוג מארה"ק (אחרי שבירך על אתרוג מקלבריא, כמנהגנו), מלבד במוצאי שביעית, שלא רצה שיביאו לו אתרוגים הקדושים בקדושת שביעית.
ג. פירות שביעית שיצאו לחו"ל (בין בהיתר וכו' בין בשוגג וכו') - למיטב זכרוני לא השתנה דין אכילתם, אלא שלגבי הביעור י"א שצריכים להתבער בארה"ק דווקא.

האם יש למישהו רשימה של זמן הביעור בפירות ובירקות השונים?

עזריאל ברגר כתב:מצו"ב צילום מסך ממה שפרסם רב אחד מתושבי חו"ל, ובמחילת כבוד תורתו - דבריו דברי תימה: התורה מצווה "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", והוא אומר לתת לפירות להרקיב?!

התורה לא מצווה לאכלה אלא התורה מזהירה לא לעשות סחורה והפסד.

גימפעל כתב:התורה לא מצווה לאכלה אלא התורה מזהירה לא לעשות סחורה והפסד.

א. לדעת הרמב"ן (כמדומני) זוהי מצווה ממש.
ב. התורה אומרת "לאכלה". וחז"ל דרשו "לאכלה ולא להפסד" והם הופכים את זה ל"להפסד ולא לאכלה"! כמה עקום אפשר לקחת את התורה?!

עזריאל ברגר כתב:א. לדעת הרמב"ן (כמדומני) זוהי מצווה ממש.
ב. התורה אומרת "לאכלה". וחז"ל דרשו "לאכלה ולא להפסד" והם הופכים את זה ל"להפסד ולא לאכלה"! כמה עקום אפשר לקחת את התורה?!

כמה עקום? עוד הרבה! כלך לך אצל אנשי בריסק...

דאתינן להכי, מציקה לי שאלה בענין איסור ההפסד: פח שמיטה. ובשלמא בימינו יש שקיות פלסטיק לרוב, אבל מה עשו בזמן התורה וחז"ל? האם לזאת כוונת התורה [ומדאורייתא אין איסור ספיחין, וגם ירקות קדושים מותרים באכילה], שבכל שנת השמיטה [ירקות] והשנה שאחריה [פירות] יסריח ביתו/חצרו של יהודי מרוב הירקות והפירות המונחים אצלו עד שירקיבו, שרק אז הוא מותר לזרקם לאשפה?

כל מה שראוי למאכל אדם - שיאכלו בני האדם.
ומה שאינו ראוי לאדם - היו מאכילים לבהמות ולעופות - שהיו מצויים ביניהם לרוב.

ואת השאר - אולי אספו למה שנקרא בימינו "קומפוסט" (תערובת של פסולת אורגנית שעושים ממנה זבל לזיבול השדה).

אגב, אצל הכהנים זה היה דבר שבשגרה לגבי התרומות, ובירושלים - לגבי מעשר-שני (שבכולם יש דיני "לאכלה ולא להפסד" - כל אחד לפי ענינו).

שומע,

ועדיין לא מניח את הדעת לגבי שביעית דידן, שקיבלה אצלנו צורה מוזרה שכזו ופנים מוזרות שכאלה.

עם יד על הלב - עבור רובא דעלמא שאינם חקלאים, שנת השמיטה לא מפעילה אותם לרוממות ואמונה וכו' אלא שנה שלימה של בעיות, ופתרונות, כיצד להמשיך את חיי התזונה והמסחר כרגיל.

והחקלאים - בכל שמיטה מחדש זועקות קרנות השמיטה שהחקלאים מגיעים לפת לחם ומצוה לפרנס אותם.

עזריאל ברגר כתב:ואת השאר - אולי אספו למה שנקרא בימינו "קומפוסט" (תערובת של פסולת אורגנית שעושים ממנה זבל לזיבול השדה).

אם משליכם עם שאר מיני פסולת אורגנית הרי הוא ממהר הרקבתם ומאבדם בידיים (שמטעם זה נהגינן האידנא לעטוף בניילון וכיו"ב טרם ההשלכה).

סיפר לי יהודי, שלצורך מסויים שהה בעיר שאינה חרדית.
צדו עיניו דוכן פירות בבחינת 'נחמד למראה'.
ואמר לו המוכר בתמימות: צדיק, אין בעיה אנחנו כבר אחרי שנת שמיטה...

ומכאן מוכח, עד כמה המכשילה בקרב העם שבשדות.

יוצא פוניבז' כתב:האם יש למישהו רשימה של זמן הביעור בפירות ובירקות השונים?

גא''מ לבקשה.

נשאלתי: האם יש כבר ירקות שאפשר לקנות בלי השגחה?

דרומי כתב:נשאלתי: האם יש כבר ירקות שאפשר לקנות בלי השגחה?

ע"פ הוראת העדה"ח החל מחנוכה א"צ בהשגחה לענייני שביעית הירקות הבאים:
כרוב לפת לוף מלפפון קישואים צנון צנונית קולרבי אננס תות שדה.

אינני מונח בסוגיא לעומקה, אך ברמב"ם יש דיבור על כך שמחנוכה ואילך הותרו הספיחים.
והבנתי שיש רבנים שמקילים עתה בדברים שבשמיטה עצמה היה ראוי יותר להחמיר בהם (עכ"פ בדברים התלויים במחלוקות, כגון "גבול עולי מצרים", "ערבה צפונית", וכו').
וכל אחד יעשה כהוראת רבותיו.

התארחתי בשבת אצל יהודי יר"ש גדול, ובאתי לקדש על יין 'טפרברג' העומד שם על השולחן.

הצצתי רגע על הבקבוק (שחצי ממנו כבר שתו) ולתדהמתי אני מגלה שחותמת הבד"צ הקבועה אינה נמצאת ובמקומה קיים כיתוב שהיין הוא היתר מכירה וכו'.

כשהסבתי את תשומת לבו של המארח לדבר הוא היה מזועזע.

יידע הציבור ויזהר,

ומי שיש לו קשר עם וועדת הכשרות של הבד"צ (עדה"ח) אנא לעוררם על המכשול הגדול שבדבר, כאשר הבקבוק זהה לגמרי לבקבוקים המוכרים שרגילים בהם כבר שנים ואפילו לא בודקים את החותמת. חייבים שיהיה בידול ברור!

ועד"ז ב"תפוצ'יפס" וכדו'.
ממש מכשול לפני העוורים!

בוודאי שיש להעיר לוועדות הכשרות שידגישו הסימונים
אבל חילוק גדול יש בין יין של שביעית לתפוציפס
שיין של שביעית אינו אסור באכילה גם אם עשו עליו מכירה, דקיי"ל להקל באכילה בשמור ונעבד, ואת הסחורה לא אתה עשית, אלא דאחר זמן הביעור אם לא הופקר יש בו איסור אכילה, ואם מדובר לפני פסח תשפ"ג, עדיין לא הגיע זמן הביעור, וגם אם מדובר כעת, אם קנה את הבקבוק קודם לזמן זה, ולא נשאר לו מזון ג' סעודות לכל בני הבית שוב נפטר מביעור, אבל אם קנה אותו אחר זמן הביעור בחנות איני יודע לו פתרון
ועכ"פ תפוציפס תיכף ומיד חל עליו איסור ספיחין ואין לו שום היתר אכילה כלל
כ"ז לאוסרים המכירה ומתייחסים אליה כאל לא מכירה כלל

לוח עתים לבינה כתב:בוודאי שיש להעיר לוועדות הכשרות שידגישו הסימונים
אבל חילוק גדול יש בין יין של שביעית לתפוציפס
שיין של שביעית אינו אסור באכילה גם אם עשו עליו מכירה, דקיי"ל להקל באכילה בשמור ונעבד, ואת הסחורה לא אתה עשית, אלא דאחר זמן הביעור אם לא הופקר יש בו איסור אכילה, ואם מדובר לפני פסח תשפ"ג, עדיין לא הגיע זמן הביעור, וגם אם מדובר כעת, אם קנה את הבקבוק קודם לזמן זה, ולא נשאר לו מזון ג' סעודות לכל בני הבית שוב נפטר מביעור, אבל אם קנה אותו אחר זמן הביעור בחנות איני יודע לו פתרון
ועכ"פ תפוציפס תיכף ומיד חל עליו איסור ספיחין ואין לו שום היתר אכילה כלל
כ"ז לאוסרים המכירה ומתייחסים אליה כאל לא מכירה כלל

דבריך נכונים מאוד, מלבד מה שכתב הגרא"ח נאה להחמיר בנעבד לגבי יין - מפני שעושים בו מלאכות דאורייתא משא"כ בשאר פירות העץ.

מה שייך לכאן כל החילוקים.

כשאדם קונה יין ורגיל שיש בו חותמת הבד"צ הוא סומך על הפיקוח שלהם לענין ערלה, תרו"מ, מגע נכרי וכו'.

ברגע שהיין לא מפוקח ע"י הבד"צ, הרי חשופים לסיכון שהענבים הם ערלה, לא שמרו ממגע נכרי ועוד.

בקיצור, הבעיה היא לא רק ב'היתר מכירה' אלא בזה שאין את הפיקוח הרגיל לענין שאר דברים.