חקלאים שומרי שמיטה הגיעו עד פת לחם

[צופה_ומביט]

עבור זה ישנה קרן השביעית, ועכשיו יצא הגרי"ג שליט"א במכתב וכו'.

זה ממש "וכי תאמרו מה נאכל", והתורה אומרת "וציוויתי את ברכתי", וכאן חקלאים שאינם שומרי שמיטה - או גויים - או חו"ל - ממשיכים להתפרנס, ושומרי שמיטה מגיעים לפת לחם.

זו כוונת התורה? שישמרו שמיטה ואז כל העם יצטרך לפרנס את החקלאים בשנה הזו כי בלי זה הם ימותו ברעב?

וזה כשיש בכלל אפשרות לכלל העם לאכול, מיבול חו"ל או נכרי, והמסחר היום גלובאלי, וכו'.

מה הפשט?

[קמנו ונתעודד]

זה קשור
viewtopic.php?t=18546

[צופה_ומביט]

ראיתי שהרב מרדכי אליהו כתב שהמציאות הוכיחה שאין הלכה כסמ"ע בזה...

ונניח כסמ"ע, מה התכוונו חז"ל? גזרו שמיטה - ועוד עם המון איסורים דרבנן כולל ספיחין - בידיעה שלא תהיה בזה ברכה. הלהמית אותי ואת בניי ואת מקניי ברעב??

[אחרון התלמידים]

ראיתי שהרב מרדכי אליהו כתב שהמציאות הוכיחה שאין הלכה כסמ"ע בזה...

ונניח כסמ"ע, מה התכוונו חז"ל? גזרו שמיטה - ועוד עם המון איסורים דרבנן כולל ספיחין - בידיעה שלא תהיה בזה ברכה. הלהמית אותי ואת בניי ואת מקניי ברעב??

ב"ה
אלו מלים שלא ראוי שישראל מאמין יאמר.
לגבי עצם הנושא כ"כ כאן
viewtopic.php?f=74&t=58098

[קמנו ונתעודד]

ראיתי שהרב מרדכי אליהו כתב שהמציאות הוכיחה שאין הלכה כסמ"ע בזה...

אני תוהה אם מישהו עשה סקר רציני, ואסף מדגם אקראי של שומרי שביעית, ומדד את כמות התבואה שלהם בשנה השישית ובשנים שלפניה וחישב את היחס.
סיפורים שמספרים נוטים מאוד להיות נגועים ב'הטיית האישוש', וב'קטיף דובדבנים' וכיוצא בזה.

ונניח כסמ"ע, מה התכוונו חז"ל? גזרו שמיטה - ועוד עם המון איסורים דרבנן כולל ספיחין - בידיעה שלא תהיה בזה ברכה. הלהמית אותי ואת בניי ואת מקניי ברעב??

כן, זה מה שדנים שם..

[דרומי]

השבוע פורסם הסיפור הזה, שאומת אצל בעל המעשה בימים אלו ממש:

מאות סיפורים מתגלגלים על חקלאים שזכו לראות את ברכת השמיטה. שוחחתי עם גיבור הסיפור הבא, אדם שאינו חובש כיפה, אבל מדבר בהשתאות על פלא השנה השביעית: חומי קדוש הוא מגדל פירות מוכר מיסוד המעלה ואחד המשווקים הראשיים של פירות השמיטה בהכשר הרב לנדא.

שנת השמיטה תשס"א, 2001. אחרי פסח מתחילה עונת הפריחה של הפירות הנשירים, תפוחים, אפרסקים, משמשים, שזיפים ונקטרינות, וכעת מבצעים את מלאכת "דילול הפרי". כאשר ישנה צמיחת פירות רבים, מתקשה העץ לסחוב אותם והדבר מסב נזק לעץ עצמו וגורם לגדילת פירות קטנים ולא משובחים. הפתרון הוא "דילול הפרי": החקלאי מסיר חלק מהפרחים המקדימים את הפירות או בשלב מאוחר יותר, מסיר את חלק מהפירות עצמם.

בשנת השמיטה מותר לעשות את דילול הפרי רק בשלב הפריחה הראשוני, לפני שיצאו הפירות עצמם. אבל מרגע שהתחילה החנטה ויוצאים פירות, אסור להשיר אותם מהעץ. לגודל האתגר, מדובר על ימים ספורים בלבד, בהם מתרחשת הפריחה לפני חנטת הפרי.

באותה שנה, מאות הדונמים של חומי קדוש הניבו סחורה רבה והוא לא הספיק להשתלט על מלאכת הדילול. הוא עבר רק על חלק מהעצים, אבל אלפי עצים נותרו עם ריבוי הפרי עליהם. הדבר היה עתיד להסב נזק עצום והוא התחנן בפני הרב לנדא, לסמוך על דעות מקלות המתירות להמשיך את הדילול גם בשלב החנטה של הפירות עצמם. "לא יהיו השנה שזיפים בבני ברק", אמר בעגמת נפש קודרת. אבל הרב לנדא נקט בגישה מחמירה שאינה מאפשרת זאת ולא נותרה לו ברירה חוץ מלהשתתף בצערו של נחום קדוש ולברך אותו שזכות השמיטה תשמור עליו.

כמעט מדי שנה, ישנם כמה ימים של רוחות בתחילת הקיץ, רוחות שמסייעות להליך הדילול, אבל הן מופיעות בתחילת חודש אייר. "אחרי עשרות שנים של ניסיון בחקלאות שלי ושל אבי", אומר נחום, "אני מעיד כי ימי הרוחות לא מגיעים יותר מאוחר. אבל באותה שנה התרחשה תופעת טבע: בסוף חודש אייר התפשט מזג אויר משונה מאוד, במהלכו קדרו השמים ובתל אביב ירדו עשרות מילימטר של גשם. רוחות עזות נשבו במשך יומיים וביצעו דילול מקצועי במטעיו של נחום קדוש.

במקביל, רוחות הטובה בשדהו, היו רוחות רעה במטעים האחרים. כי כיון שבוצע בהם כבר דילול ידני, הרוחות החזקות פגעו בפירות האחרונים שנותרו והמעיטו אותם משמעותית. חומי עמד מול המטעים ובכה, דמעות של הודיה לבורא עולם שנכנס לשותפות במטעיו. השזיפים שצמחו באותה שנה היו ענקיים, מאיכות הדילול המוצלח, וסלסלה ראשונה שוגרה למעונו של הרב לנדא...

(להבהרה: לא אני כתבתי את הדברים ובעיניי הם אף צורמים, אך העתקתי בלבד. עה"ח, דרומי)

[קמנו ונתעודד]

השבוע פורסם הסיפור הזה, שאומת אצל בעל המעשה בימים אלו ממש:

נו נו. החקלאי כמובן לא ראה מזה שקל כי הפירות לא שלו.

[עושה חדשות]

נניח שחקלאי אחד שומר שמיטה ראה ברכה גדולה, אבל הוא יודע שכל חבריו בהפסדים גדולים אף ששמרו שמיטה כמותו. האם ראוי לו להבין שהניסים שנעשו עימו הם הם הברכה המובטחת אשר ציווה ה' לשומרי השביעית ולתלות בליבו את הפסד חבריו בגרמת חטאים אחרים כל שהם או בהדי דכבשי וכו', או דבכה"ג לא אמרינן.

[לבי במערב]

אף ששמרו שמיטה כמותו.

אכן בזה מדובר?

[צופה_ומביט]

ונניח כסמ"ע, מה התכוונו חז"ל? גזרו שמיטה - ועוד עם המון איסורים דרבנן כולל ספיחין - בידיעה שלא תהיה בזה ברכה. הלהמית אותי ואת בניי ואת מקניי ברעב??

ב"ה
אלו מלים שלא ראוי שישראל מאמין יאמר.

כוונתי לשאול שאלה פשוטה, ללא כוונת קנטור ח"ו ובודאי לא לכוונת קטרוג ח"ו אלא עניינית.

[צופה_ומביט]

יש לי מחשבה בעניין.

יש במדרש איכה עה"פ ראוה גויים שחקו על משבתיה, שכשגלו לבבל [לשבעים שנה כי לא שמרו שמיטות] היו ישראל שומרים שם שמיטה,
והגויים שחקו עליהם: בארצכם לא שמרתם וכאן אתם שומרים?
ומשמעות התשובה של ישראל היא שהם שומרים כדי שלא תשתכח מהם תורת שמיטה, לכשיחזרו לארץ [והם היו בטוחים שיחזרו, מכמה סיבות. אפשר לראות את השמות שנתנו לבניהם בבבל, בדברי הימים].
אני מניח שכששמרו שמיטה בבבל - בזה לכולי עלמא לא היתה שום ברכה.
אבל ישראל הבינו, והסכימו, והפנימו, והיה להם ברור - שהחומר של לא לשמור שמיטה הוא כ"כ גדול, והביא עליהם צרות כאלה גדולות, בגשמיות וברוחניות - שעדיף לרעוב שנה אחת בשבוע ובלבד שלעולם לא תשתכח עוד תורת שמיטה מישראל.
וכן יש לומר בסברת חז"ל בזה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

לא הבנתי כלל את השאלה. אם בשר בחלב אסור בהנאה, האיך אתפרנס מהמקדונלדס שלי? בשנה זו יש להם להחקלאים למצוא עבודה חילופית. אם הם לא יכולים למצוא, אינם יותר משאר אנשים בעולם שאינם מוצאים עבודה, ומתפרנסים מקופה של צדקה.

שאלת התורה 'מה נאכל' אינה של החקלאים אלא של כלל הציבור. מה הם יאכלו אם מדינה שלימה שובתת מעבודת השדה? ע"ז באה הברכה, וע"ז נאמרו דברי הסמ"ע.

ולכאורה זה די ברור שאם החקלאים היו מתכוננים לשמור שביעית מיום הראשון של המחזור, היו מסדרים לעצמם משהו וחוסכים כסף כל שנה כדי לשרוד את השביעית.

[צופה_ומביט]

דאתית להכי יש לומר דלא קשיא איך גזרו חז"ל שביעית בלי ברכה ולא חששו למה נאכל. כי עינינו הרואות - וחז"ל ידעו ברוח קדשם - שכשיחזרו ישראל לארץ ישראל בתורת עם ומדינה כבר יהיה בעולם מסחר גלובלי ויהיה מהיכן לקנות לאכול. ויחידים שגרו בארץ בשנות הגלות קנו בלא"ה מנכרים.

לגבי החקלאים, לא נכנסתי להם לכיס ולא יודע מה האפשרויות שלהם. להבנתי קשה יותר ויותר להתפרנס מחקלאות גם כל שנה. מה שכן יש לעיין הוא איך מתנהלת קרן השביעית וכיו"ב.

[אשרי יושבי ביתך]

ז"ל מרן הגר"ח קניבסקי זללה"ה בדרך אמונה (פ"א משמיטה ויובל ס"ק צז):

כתב בחזו"א (שביעית סי' יח סק"ד) מצות שביתת שביעית נדחית מפני פקו"נ ככל מצות התורה בשעת מצור ומלחמה ואין להם מה לאכול כשאר מצות התורה, ולא אמרה תורה לסמוך על הברכה להמנע מהשתדלות המחויבת בדרכי הטבע, וגם הברכה אפשר שיגרום החטא לקפחה, ומסתבר דהברכה היתה גם בבית שני וגם אחר החורבן אף דשביעית בזה"ז דרבנן והברכה נאמרה אחרי אשר עשו את ההשתדלות או במקום שנפטרו מהשתדלות, ועד כמה להשתדל מסור לחכמים ע"פ עיון התורה ברוח קדשם.

[עזריאל ברגר]

השבוע פורסם הסיפור הזה, שאומת אצל בעל המעשה בימים אלו ממש:

מאות סיפורים מתגלגלים על חקלאים שזכו לראות את ברכת השמיטה. שוחחתי עם גיבור הסיפור הבא, אדם שאינו חובש כיפה, אבל מדבר בהשתאות על פלא השנה השביעית: חומי קדוש הוא מגדל פירות מוכר מיסוד המעלה ואחד המשווקים הראשיים של פירות השמיטה בהכשר הרב לנדא.

שנת השמיטה תשס"א, 2001. אחרי פסח מתחילה עונת הפריחה של הפירות הנשירים, תפוחים, אפרסקים, משמשים, שזיפים ונקטרינות, וכעת מבצעים את מלאכת "דילול הפרי". כאשר ישנה צמיחת פירות רבים, מתקשה העץ לסחוב אותם והדבר מסב נזק לעץ עצמו וגורם לגדילת פירות קטנים ולא משובחים. הפתרון הוא "דילול הפרי": החקלאי מסיר חלק מהפרחים המקדימים את הפירות או בשלב מאוחר יותר, מסיר את חלק מהפירות עצמם.

בשנת השמיטה מותר לעשות את דילול הפרי רק בשלב הפריחה הראשוני, לפני שיצאו הפירות עצמם. אבל מרגע שהתחילה החנטה ויוצאים פירות, אסור להשיר אותם מהעץ. לגודל האתגר, מדובר על ימים ספורים בלבד, בהם מתרחשת הפריחה לפני חנטת הפרי.

באותה שנה, מאות הדונמים של חומי קדוש הניבו סחורה רבה והוא לא הספיק להשתלט על מלאכת הדילול. הוא עבר רק על חלק מהעצים, אבל אלפי עצים נותרו עם ריבוי הפרי עליהם. הדבר היה עתיד להסב נזק עצום והוא התחנן בפני הרב לנדא, לסמוך על דעות מקלות המתירות להמשיך את הדילול גם בשלב החנטה של הפירות עצמם. "לא יהיו השנה שזיפים בבני ברק", אמר בעגמת נפש קודרת. אבל הרב לנדא נקט בגישה מחמירה שאינה מאפשרת זאת ולא נותרה לו ברירה חוץ מלהשתתף בצערו של נחום קדוש ולברך אותו שזכות השמיטה תשמור עליו.

כמעט מדי שנה, ישנם כמה ימים של רוחות בתחילת הקיץ, רוחות שמסייעות להליך הדילול, אבל הן מופיעות בתחילת חודש אייר. "אחרי עשרות שנים של ניסיון בחקלאות שלי ושל אבי", אומר נחום, "אני מעיד כי ימי הרוחות לא מגיעים יותר מאוחר. אבל באותה שנה התרחשה תופעת טבע: בסוף חודש אייר התפשט מזג אויר משונה מאוד, במהלכו קדרו השמים ובתל אביב ירדו עשרות מילימטר של גשם. רוחות עזות נשבו במשך יומיים וביצעו דילול מקצועי במטעיו של נחום קדוש.

במקביל, רוחות הטובה בשדהו, היו רוחות רעה במטעים האחרים. כי כיון שבוצע בהם כבר דילול ידני, הרוחות החזקות פגעו בפירות האחרונים שנותרו והמעיטו אותם משמעותית. חומי עמד מול המטעים ובכה, דמעות של הודיה לבורא עולם שנכנס לשותפות במטעיו. השזיפים שצמחו באותה שנה היו ענקיים, מאיכות הדילול המוצלח, וסלסלה ראשונה שוגרה למעונו של הרב לנדא...

(להבהרה: לא אני כתבתי את הדברים ובעיניי הם אף צורמים, אך העתקתי בלבד. עה"ח, דרומי)

את הסיפור עצמו (על הדילול שלא נעשה מחמת השמיטה, ואחריו הגיעה רוח ועשתה "דילול טבעי" שהציל את עציו של שומר השמיטה ופגע באלו שדללו באופן מלאכותי) - שמעתי מיד באותה השנה (קיץ תשס"א), בשמו של יהודי חסיד חב"ד שאמרו עליו שעובד כאגרונום אצל הרב לנדא (כמדומני רז"כ הכהן ממגדל העמק).
כמה אחוזים מתוך התיאורים הצבעוניים הם אמת וכמה הם פרי דמיונו של העיתונאי - זהו "סוד מקצועי"...