פורום אוצר החכמה

הנה נשאל מרן הגרצ"פ פרנק זצ"ל (בס' הדרת הארץ, עמ' קנב): 'העיר הרב הגאון ר' יחיאל מיכל הורביץ, דיהיו נוהגים דיני שביעית בדבש דבורים ויהא נוהג בו קדושת שביעית, עפ"י הגמ' בבכורות (ז, ב) 'מפני מה אמרו דבש דבורים מותר [ולא חשיב היוצא מן הטמא טמא] מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותן מגופן'.

והשיב ע"ז הגרצ"פ בתו"ד בזה"ל [ונדפס גם בקובץ 'כרם ציון' השלם, עמ' נח]:

'לכן נראה לומר, דכיון דעיקר מצוות שביעית היא כדכתיב 'והייתה שבת הארץ לכם לאכלה', ועיין מה שנחלקו הרמב"ם והרמב"ן אם מצות אכילת פירות שביעית נמנית במנין המצוות, ועכ"פ כיון שנאכלה – הרי נעשה מצוותה, דמאכל חיה נמי מעיקר מצוותה, וכל דבר שנעשה מצוותו פקעה קדושתו ממנו, כמו דם קדשים אחר זריקה'.

וצ"ע מנא ליה חידוש זה דבהמה שאוכל תבואת שביעית - חשיב ש"נעשה מצוותה", וזכורני שבדרך אמונה מדייק מלשון הר"מ דרק אין מונעין מבהמה לאכול, אך לא מבואר שיש קיום מצוה בכך שאוכלת הבהמה?

אשמח מאד לכל ידיעה בזה.

מה שנכון נכון כתב:נעשה מצותו = התקיים דינו. לא במשמעות קיום מצוה ותוספת זכות למישהו.

אם אין כאן שום קיום מצוה - כבר יפקע מזה קדו"ש? [אני רק מברר, לא מקשה].

אם התקיימה תכלית דינו וייעודו לכאו' כן.
וכל הנשרפין אפרן מותר לכאו' גם כשנשרפו ע"י חש"ו או גוי, ואולי אף מאליהן.
אך בנד"ד לעיקר הגדרת רצפ"פ אין הכרח.