מכירת פירות שביעית על משקל

[נחומצ'ה]

בא' הרשתות הנודעות, מוכרים פירות קיץ של 'אוצר בי"ד' לפי משקל.
[כל החורף כבר מכרו רק בננות כך. אך עכשיו בעידן הפירות, זה כבר פרהסיא שאין להתכחש לה].

לכאורה זה נגד משנה מפורשת. מה ההיתר לכך?

[אשרי יושבי ביתך]

מפורש בדרך אמונה (פ"ו מהל' שמיטה ויובל ה"ג, ד"ה כשמוכרין), ע"ד הרמב"ם שם: 'כשמוכרין פירות שביעית, אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במנין כדי שלא יהא כסוחר פירות בשביעית וכו'', וזה לשונו:

כשמוכרין פירות שביעית. מבואר דהאיסור הוא רק כשמוכרין, אבל מותר למדוד ולשקול בתוך ביתו וכדאי' בירו' ביצה פ"ג ה"ו וכן מוכח לק' פ"ח ה"ו שכ' שהרי אפשר שימדוד בה בתוך ביתו כמש"כ בצה"ל וע"ל ה"ב שהבאנו בשם מרן דבאוצר ב"ד מותר לארוז ולמדוד כי אין כאן שום מכירה כי הפירות הפקר ומחלקין את ההפקר. ומהאי טעמא י"ל דגם בחנויות של שמיטה שהן בתורת שליחות אין איסור למדוד ולשקול כי הוא רק להודיע כמה הוא צריך ואין כאן מכירה כלל אלא שליחות...

[נחומצ'ה]

אך יש חילוק מהותי, בין חנויות של שמיטה, לבין חנות רגילה שנמכרים בה פירות נכרי ו'שישית', יחד עם אוצר בית דין.

ד.א. בכל תחום הלכתי ציבורי, יש לבדוק מה מבין האדם הממוצע, אם יכול לטעות [או לתהות על קנקנו..] או לאו.

[כדכד]

בכל מקרה אוצר בית דין אסור לעשות בו סחורה
אלא איה היתר יש לחנות רגילה למכור
שאת האוצר ב"ד מחלקים לפי שכר טרחא ולא מוכרים
השתא דאתית להכי גם ההיתר לשקול בכלל ההיתר

[אשרי יושבי ביתך]

מפורש בדרך אמונה (פ"ו מהל' שמיטה ויובל ה"ג, ד"ה כשמוכרין), ע"ד הרמב"ם שם: 'כשמוכרין פירות שביעית, אין מוכרין אותן לא במדה ולא במשקל ולא במנין כדי שלא יהא כסוחר פירות בשביעית וכו'', וזה לשונו:

כשמוכרין פירות שביעית. מבואר דהאיסור הוא רק כשמוכרין, אבל מותר למדוד ולשקול בתוך ביתו וכדאי' בירו' ביצה פ"ג ה"ו וכן מוכח לק' פ"ח ה"ו שכ' שהרי אפשר שימדוד בה בתוך ביתו כמש"כ בצה"ל וע"ל ה"ב שהבאנו בשם מרן דבאוצר ב"ד מותר לארוז ולמדוד כי אין כאן שום מכירה כי הפירות הפקר ומחלקין את ההפקר. ומהאי טעמא י"ל דגם בחנויות של שמיטה שהן בתורת שליחות אין איסור למדוד ולשקול כי הוא רק להודיע כמה הוא צריך ואין כאן מכירה כלל אלא שליחות...

ובספר זיו הים כתב עוד טעם, דאין איסור מדידה בחנויות שמוכרות בשליחות - משום דכל איסור מדידה הוא רק על המוכר, ולכן במקום שאין מכירה אין איסור מדידה על הקונה. וכ"כ בתורת הלוי בשם מרן בעל שבט הלוי זצ"ל דלא שייך לאסור על הקונה למדוד, ולכן בחנויות של שמיטה שמוכרים בשליחות הב"ד - לא נקרא שהמוכר מודד. ובס' משנת יוסף הובא שמהרי"ל דיסקין זצ"ל כשקנו עבורו פירות וירקות מנכרי - ביקש שיהא בלא מידה ומשקל - כיון שהחמיר גם בזה.

[איש_ספר]

בס"ד, יום ה' י"ג תשרי תש"ך
למע"כ הרה"ג א. ווייספיש שליט"א מח"ס ארבעת המינים.
שלו' וברכה וגמח"ט.
הנני להודיעו שקניתי ספרו המצויין ומאד מצא חן בעיני וזה כל פרי עשות ספרים כאלו אין קץ וכמ"ש הגרצ"פ פראנק שליט"א בהקדמתו.
ובזה אבוא אל העין.
א) במ"ש כמה פעמים להכשיר בפשיטות נחלק ונסדק כל ז' בלולב, אמת שכן הוא במ"ב (תרמ"ה סקי"ז) ושם כתב רק נחלק אלא דבמג"א סק"ו ששם הוא מקור המ"ב איתא בהדיא גם נסדק, וכת"ר בהקדמתו כתב שלא נטה זיז כלשהוא מהמ"ב, אמנם אעפי"כ אין הדבר פשוט כ"כ להכשיר דבספרי זה השלחן על אור"ח סי' תרמ"ה כתבתי דמלשון הר"ן והריטב"א שהובאו בבאה"ל ד"ה נסדק משמע דעכ"פ פסול של נסדק הוא מטעם הדר עיי"ש שכתבו שעשו אותו כחוטמו של אתרוג שכל הפסולין פוסלין בו במשהו וידוע דמה דמחמרינן בחוטמו יותר מבשאר מקום הוא מטעם הדר ששם נראה יותר, עיין בסי' תרמ"ח סי"ב, ובהדר הלא דעת הרא"ש וסייעתו דפסול כל ז' והרמ"א בסי' תרמ"ט ס"ה סתם כוותיה, אמנם כתבתי שם דלדינא יש להקל בזה בכל ז' מטעם ס"ס דילמא הלכה שפסול זה הוא רק משום לקיחה תמה ואף את"ל משם הדר דילמא הלכה כהמחבר שסתם כהר"ם דהדר כשר כל ז' דומיא מש"כ הפמ"ג הביאו השעה"צ בסי' תרמ"ט סקנ"ב להכשיר בחזזית מטעם ס"ס כזה ספק משום חסר ספק משום הדר וכו'.
והנה כשכתבתי את הנ"ל בספרי לא היה למראה עיני ההגהות רעק"א שעל שו"ע ואח"כ הראוני שגם הוא זצ"ל נשאר בצ"ע על דברי רי"ו אלו (והגהות רע"א אלו נשמטו מאור"ח דפוס למברג הגדול וגם מההגהות שנדפסו בספר זר השלחן ונמצאים באור"ח דפוס וילנא עם באור הגר"א).
וע"כ אין זה פשוט כ"כ להכשיר אם לא מטעם ס"ס.
ב) בדיני לקיחת מינים בשביעית היה מאד ראוי להוסיף הערה חשובה אם כי אין זה בעיקר דיני ד' מינים אבל היא שייכת מאד למעשה ואין איש שם על לב והיא כשהולכים בשנה כזו בשוק הד' מינים לקנות לולבין הדסים וערבות צריכים להזהר להכין להם כסף קטן כדי שלא יצטרכו לקחת עודף מהמוכרים כיון שהם בעוה"ר מוכרים גם אתרוגים שעולים ביוקר פי כמה וכמה משאר המינים (ומי זוכר לקנות בהקפה) וא"כ יש לחשוש שרוב השוק הוא דמי שביעית ע"כ צריך מאד ליזהר לא לקחת עודף. וראוי לפרסם הערה זו.

ג) במ"ש שיש עצה לשמר ע"י אוצר בית דין. אני מציע להשמיט פיסקה זו. ואבאר דברי אם כי הוא צריך לבוא בארוכה ואכמ"ל כלל, מ"מ אכתוב בקצירת האומר, הנה כת"ר במכ"ת כתב בזה כפי השקפת ההמון עם שלא שנו ולא ידעו או עושים עצמם כתמימים למען הרבות בצע ולהיות סוחרי שביעית וחושבים שאם לוקחים שלשה יהודים תמימים זקנים עם זקנים לבנים ואומרי' להם אתם תהיו הב"ד אז ואז הותרה הרצועה ומותר לשמר פרותיו ולקחת בעד אתרוג 25 לירות והכל בכל מכל כשאר שני שבוע ואני אומר הס מלהזכיר וזה נקרא גונב דעת עליון ועושה ח"ו עינו של מקום כאילו אינה רואה והמשנה צווחת דע מה למעלה ממך עין רואה.

ולדעתי הוא משומר גמור, דהנה גם לב"ד אין שום היתר לשמור השדות וראיה מתוספות מנחות (פד.) שדחקו עצמם בכמה תירוצים איך יהיה מותר לשמר את העומר ולמה לא אמרו העצה הכי פשוטה שיעשו אוצר בית דין אלא ודאי שגם לבי"ד אסור לשמר וכל העצה והתקנה של התוספתא שממנה נובעת דין אוצר בית דין הוא שבית דין ראו שאי אפשר להשאיר הפירות ברשות בעליהם מדישראל חשודים על השביעית לעשות בהם סחורה או שאר דברים אסורים לכן בית דין לוקחים כל הפירות ע"י שלוחיהם ומביאין זה לאוצר ושם הם מחלקים אותם לכל העיר, ולא הוזכר שם אם מותר לקחת בעד זה כסף מבני העיר ואפי' ההוצאות, ואת"ל מאין ישלמו הב"ד לשלוחים התירוץ הוא מאותה קופה שהם משלמים לשמש הנותן מלקות, הראית מימיך שהאיש החוטא המקבל מלקות יקום אח"כ וישלם לשמש הב"ד שכרו? ואף את"ל שבזה"ז שאין כוח לבי"ד לסדר קופות ולגבות מסים ולכן הם לוקחים ההוצאות בשעת נתינת הפירות שביעית מ"מ יכולים רק לבקש אבל אם לא יתנו אסור להם לעכב הפירות ולא לתלות זה בזה, ולא כמו הבעלי פרדסים שעשו אוצר בית דין שאם יבוא אחד לקטוף אצלם בלי רשות יגרשו אותו עם משטרה ולכן אני מציע להשמיט כל הפיסקא הזו
בכבוד רב ובברכת חג שמח
ש. דבליצקי

[שים-שלום]

יש להעיר שע"פ הירושלמי אין למכור אף שאר פירות במשקל בשביעית, וז"ל (פ"ח ה"ג):
תני: פירות ח"ל שנכנסו לארץ - לא יהו נמכרין לא במדה ולא במשקל ולא במנין, אלא כפירות הארץ. ואם היו נכרין – מותר.
הביאו הר"ש בפ"ח מ"ג

[כח עליון]

השמטת את ההמשך:
ואם היו נכרין מותר.
וכך נהגו, לכתוב חו"ל.

[שים-שלום]

השמטת את ההמשך:
ואם היו נכרין מותר.
וכך נהגו, לכתוב חו"ל.

א. לא השמטתי. ב. מפשט הדברים הבנתי שההיכר צריך להיות בגוף הפירות, כגון שהם לא גדלים בארץ, או זן שונה וכדו'. אבל באמת אינו מוכרח.