היתר מכירה תשע"ה

[סתם יהודי]

בכל מקרה אלו שהתירו רק לשעת הדחק לא זלזלו בהיתר וא"א לעשות דברי גדולי העולם המתירים פלסתר, ולזלזל בהיתר ולומר שהוא חוכא ואטלךולא זהו חוסר ישרות בהליכות עולמים כדברי הנצי"ב בהקדמתו לפירושו לתורה ולחומש בראשית בפרט שהאבות היו ישרים בהליכות עולמים ולכן חומש בראשית מכונה "ספר הישר" אך צדיקי בית שני הגם שהיו צדיקים ועוסקים בתורה וגומלי חסדים, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים וזלזלו במי שלא כדעתם וזה גרם לשנאת חינם שהייתה הסיבה הבסיסית לחורבן ביהמ"ק השני.

למה לך להלך רחוק אחרי דברי הנצי"ב שאינם ענין לנידון זה, הא לך דברי הנצי"ב עצמו שכתב על היתר המכירה בתשובה לרבי יעקב יוסף הרב הכולל בניו יורק

ואף ע"ג שהתירו הגאונים העבודה מרוב דוחק ושלא מדעתי ורצוני כלל, מכל מקום קדושת שביעית נוהגת בהם.

הרי שלא קיבל את המכירה גם לאחר שנעשה.

אף אחד לא רמז שהנצי"ב הסכים למכירה, והרי זו דרכה של תורה, שיש מחלוקות בין גאוני עולם.
אבל טענתו של "כל דצריך" הייתה אחרת: שגם כשיש מחלוקת בין גאוני עולם, היא צריכה להתנהל בכבוד, וכפי שגם רואים מדברי הנצי"ב שהיזכרת, שאף על פי שהוא חולק על אותם גאונים שהתירו, עדין אינו מזלזל בהם, אלא אדרבא מכנה אותם "הגאונים", ודוק.

[מחולת המחנים]

נכונים דבריך, אך ג"כ אף אחד לא מזלזל ח"ו בהגרע"י זצ"ל שהחזיק בכל עוז בהיתר המכירה, אמנם עם זאת מותר לשאול שאלות אפילו תקיפות על דעתו ההלכתית בנידון, כדרכה של תורה.

[גם זו לטובה]

המתירים האריכו לבאר בדבריהם שההיתר רק משום שעת הדחק.

אני מזכיר, שבעדות שהבאת (כעד מפי עד מפי עד), הנידון לא היה "המתירים" דעלמא (כגון הרב קוק וסיעתו), אלא הנידון היה הגרע"י ספציפית, והרי הוא (ביביע אומר ח"ח) האריך להוכיח שההתר הוא לכתחילה ובשופי וללא דופי, וכפי שגם כולנו עדים (בעדות מכלי ראשון) ורואים ושומעים אותו מכריז (בסירטון שאליו הפניתי בהודעתי הראשונה), שהתר המכירה הוא "התר גמור ואמיתי לאמיתה של תורה", בעוד שאוצר בית דין הוא "חומרה והידור" גרידא (ביטויים כאלה לא היו יכולים לצאת מפי הגרע"י אילו התר המכירה היה מיועד לשעת הדחק גרידא).

אין לי כח (ורצון) להאריך יותר, וגם איני חפץ להאריך עוד בדעת הגרע"י, מה עוד שלא עיינתי כעת בדבריו.

[סתם יהודי]

נכונים דבריך, אך ג"כ אף אחד לא מזלזל ח"ו בהגרע"י זצ"ל שהחזיק בכל עוז בהיתר המכירה, אמנם עם זאת מותר לשאול שאלות אפילו תקיפות על דעתו ההלכתית בנידון, כדרכה של תורה.

אף אחד לא רמז שאתה מזלזל ח"ו בגרע"י, ומוסכם על כולם שמותר לשאול שאלות אפילו בתקיפות כל עוד שהן מתנהלות בכבוד, וכפי שגם אתה נוהג (וייש"כ).

על כל פנים, מלשונו של "כל דצריך" (שהתייחס להדיא אל הזילזול ב"אלה שהתירו רק לשעת הדחק" כלשונו של "כל דצריך"), מוכח שכוונתו לא הייתה לבקר ח"ו אותך, אלא הייתה לבקר את אלה שזילזלו באדם שהתיר בשעת הדחק ושמכונה עשרות פעמים בספרי הגרע"י (יביע אומר ויחוה דעת): "הגאון...מהרא"י קוק" (ולפעמים גם "הגאון מרא דארעא דישראל מהרא"י קוק"), כגון כשהם רמזו שהוא התכוון ח"ו "לשנות" ממצוות התורה (כביכול "כדי שהחילונים לא יפרקו עול לגמרי"), וזה כמובן לא נכון, שהרי לדעתו (המוכחת לאורך ולרוחב בספרו שבת הארץ במבוא פרקים א-ה, ופרק ח), רוב הפוסקים הראשונים סוברים ששביעית בזה"ז אינה "מהתורה" אלא רק מדרבנן, ויש כמה ספיקות לקולא במכירה, וממילא ספיקא דרבנן לקולא (ואף על פי כן לא התיר אלא לשעת הדחק ושלא כמו הגרע"י שהתיר לכתחילה בגלל הטעם הנ"ל).

רציתי לשאול מה ענה הגרע"י על הטענה שכהיום תחת שלטון ישראל היתר המכירה גרע טפי.
שהרי הגרע"י בנה את עיקר יסודו בהיתר המכירה על תשובות חכמי הספרדים בעל שמן והרב יש"א ברכה, והרי הם עשו לעיקר ויסוד כל היתרם שהשדות שייכים למלך מחמת המס שנותנים עליהם, ולפיכך נחשבים השדות כשדה נכרי, וא"כ היום שהשלטון הוא ביד ישראל, שוב לא שייך לומר כלל את סברתם, אלא להיפך, ולפו"ר נראה דעפ"י דבריהם עצמם אין מקום להיתר מכירה לחול בזמנינו כשאנו תחת שלטון ישראל. בעיוני בדברי הגרע"י לא מצאתי תשובה לטענה זו עד כה.

השאלה שהעלית קיבלה התייחסות אצל הגרע"י בשו"ת יביע אומר חלק י חיו"ד סי' מא, בסוף אות ט, בסוף הסוגריים המרובעות, ע"ש.

[מן הדרום]

במאמר על הרב גוסטמן שמופיע בשרשור תחת שמו נכתב:
פעם שאל ד"ר פיינגולד את הרב, איך הוא נוהג בשמיטה. הרב השיב: 'אני מחמיר על עצמי'. כעבור רבע דקה הרגיש הרב שלא השיב כיצד ראוי לנהוג. פנה לשואל ואמר: 'מה אתה מתכנן לעשות?' אמר השואל: 'אני מתכנן לנסוע לאח של החברותא שלי בקיבוץ שלוחות ולקנות מהקיבוץ מה שאפשר. כפי הנראה אפשר יהיה לקנות גזר'. הרב, שהכיר את האיש משלוחות (משה וייס), אמר לשואלו: 'אם כן, תביא לי גם שק'. שאל: 'האם ההיתר טוב?' השיב הרב: 'בוודאי שההיתר טוב'. שאל: 'אם ההיתר טוב, למה לא לקנות מהירקן ברחוב עזה?' השיב: "ההיתר טוב, רק שהוא צריך להתבצע על ידי בני תורה'.
ת"ח חשוב מתלמידיו כתב שהוא שמע זאת כך:
דברי הרב גוסטמאן על היתר המכירה היו "שהוא סומך על היתר המכירה שהכין הרב של קיבוץ שלוחות בעמק בית שאן, שכן הוא, הרב גוסטמאן, מכירו כת"ח שבקי בהלכות שמיטה והיתר המכירה.אך במקומות אחרים שאיננו מכיר את הרב העורך את ההסכם, איננו סומך, לאור נסיונו.[יצויין שבאותם הימים לא היו בהיתר המכירה הכללי כמה הידורים הקיימים כיום.]

מי יכול להסביר ,מה פרוש השמועה, הרי [לפי בדיקתי] המכירה לא נעישית באופן אישי בכל קיבוץ או מושב אלא ע"י הרבנות, א"כ למה התכוון הרב גוסטמן?

[מן הדרום]

ת"ח אחר המצוי בענינים כתב שכנראה:
שהכוונה לא למכירה ולא לרב אלא שאנשים דתיים חותמים על ההרשאה מתוך גמירות דעת גדולה יותר מה שאין כן אצל לא דתיים ובוודאי שיש ייתרון גדול בכך. כמו"כ, הבעיה היא לא בבעל החנות שלו אין קשר לביצוע היתר המכירה אלא לספקים שלו שחלקם אולי חתמו על הרשאה שלא מתוך גמירות דעת
השאלה אם זו כוונת הרב גוסטמן?

[שלמה בן חיים]

רק כעת ראיתי את הנושא כאן ולכך לא קראתי את כל הדברים המדוברים כאן, כך שיתכן שאני כופל את דברי קודמי ובכל אופן אכתוב:
ראשית חשוב לציין, הפולמוס סביב הנושא הזה קיבל בשמיטה האחרונה מחמת כמה גורמים צביון שונה לחלוטין ממה שהיה אי פעם.
גדולי הפוסקים החרדים האמונים על פסקי מרנן ורבנן לא ההינו להשתמש בהיתר זה, זה כבר התחיל בחיי הרב קוק שהתיר וכל גדולי הפוסקים החרדים בארץ ישראל התנגדו להיתר, והמשיך הלאה אצל החזון איש. מבחינה היסטורית זו המציאות אי אפשר להתכחש אליה, כל גדולי הפוסקים שהיו בארץ ישראל לא הסכימו להיתר זה, והחרדים בארץ ישראל לעולם לא הסכימו להשתמש בהיתר זה. כל דעה אחרת היא דעה הנוגדת את דעת רוב הפוסקים החרדים. אם ימצא מישהו דעת פוסק יחיד שיגיד אחרת זה לא ישנה את התמונה, זה המצב מבחינת דעת הפוסקים. [אמת שמרן הגר"ע יוסף כנראה פסק אחרת אף שגם בזה יש קצת סתירות מה היתה דעתו, אבל שוב דעת רוב הפוסקים שלא כמותו].
בעיקר החילוק ממכירת חמץ ועוד מכירות, אז כמובן שיש כמה חילוקי דינים מצד הקניינים, חילוק בין קנין קרקע לשאר דברים, וביחוד בימינו שכאשר לא עושים שינוי בטאבו זה אומדנא דמוכח שלא חלה המכירה. עוד חילוק ברור, שאל אדם לפני פסח מה הוא יעשה אם לא יוכל למכור את חמצו במכירה שעושים לגוי, התשובה תיהיה ברורה הוא ישרוף את החמץ, או לחילופין ימכור את החמץ מכירה חלוטה. לעומת זאת שאל בעל קרקע מה הוא יעשה הוא יגיד לך שהוא פשוט ישבות בשביעית, אף אחד לא ימכור את שדהו מכירה חלוטה בגלל שביעית, ממילא מכירה זו היא הערמה יותר גדולה.
אבל מלבד החילוקים ההלכתיים הטהורים, יש כאן ענין השקפתי טהור.
חילוק עצום יש בין מכירת חמץ למכירת שדות בשמיטה. התורה לא ביקשה בשום מקום לשרוף חמץ, אלא שאם יש לך חמץ מצוה לבערו. זה ברור שהמוכר מכירה חלוטה את חמצו ומתפטר ממנו אין בזה שום חיסרון ושום בריחה ממצוות התורה.
לעומת זאת התורה מצווה שישבתו בשביעית, המכירה באה לבטל את המצוה הזו, זו בריחה ממצוות התורה, דרך עוקפת בכדי לא לקיים את מצוות התורה.
אף שחז"ל הקדושים עשו כעין זה לגבי פרוזבול, האם אנו חז"ל האם יש לנו את הכח לדעת מתי מותר ומתי אסור להשתמט ממצוות, על פניו בלי כח דרבנן, הענין הזה הוא בריחה מוחלטת המחסלת לחלוטין את מצות שמירת השמיטה. ולכך ראו גדולי ומאורי הפסוקים שלא להשתמש בהיתר זה.
מבחינה היסטורית ממש מצחיק להשתמש בהיתר שהשתמשו בו בחיי הרב קוק שבו היה ממש חשש של פיקוח נפש [אף שגם על זה יש הכחשות והרבה טענו שאין בזה פיקוח נפש], וכמוזכר בדברי הרבנים המתירים. אבל בימינו כולם יודעים שהדבר הוא שקר מוחלט אין חשש סכנה ולא שום חשש לנפש אם ישמטו בשביעית. זה שבשנה זו החקלאים מפסידים את כספם, נו מה אפשר לעשות כך צוותה התורה. שיבחרו להם תעסוקה אחרת, ואפשר בהחלט לייבא פירות וירקות מכל העולם.
כמה מצער לראות שמביאים את מכתבו של הגאון רבי פנחס מנחם אלתר זצ"ל שבסך הכל רצה לנסות לעשות כמה שיותר שיורידו את המחירים של האוצר בית דין ותו לא, ולוקחים את דבריו למחוזות שברור שהוא לא היה מעוניין בהם, ומצערים את הצדיק הנשגב הזה.

[שומע ומשמיע]

לא בטוח שבפרוזבול עוקפים את רצון התורה.
שמעתי שיעור מהג"ר אברהם צבי הכהן שטען עפ"י כל הדינים שצריך לומר לו אעפי"כ וכו' שרצון התורה לא היה שלא תוחזר ההלוואה. ובנה שם מהלך שרצון התורה בפרוזבול מתקיים.
[ובפירוש חילק מהיתר מכירה].

[שלמה בן חיים]

אמת!!! מי אנו שכלל נאמר שעוקפים את רצון התורה. רק כוונתי, שגם אם הוי בכלל ביטול על ידי כח הפקר בית דין הפקר, רק לחז"ל יש את הכח לזה. כך שאי אפשר להקיש מפרוזבול להיתר מכירה.

[סתם יהודי]

אמת שמרן הגר"ע יוסף כנראה פסק אחרת.

לא כנראה אלא בטוח.

שמרן הגר"ע יוסף...יש קצת סתירות מה היתה דעתו.

אין שום סתירות בדבריו, ודעתו הייתה להדיא להתיר גם שלא לצורך פיקוח נפש (ואף חזר על דעתו זו כמה וכמה פעמים לאורך ספריו כדי שאף אחד לא יוכל להטיל ספק לגבי כוונתו), ושלא כדעת הרב קוק שהתיר רק לצורך פיקוח נפש.

שמרן הגר"ע יוסף...דעת רוב הפוסקים שלא כמותו

בדבריך על דעת רוב הפוסקים, אתה סותר את דעת הגר"ע יוסף עצמו עליהם, אחרי שהביא להקות פוסקים כדי להוכיח את דעתו שלפיה - דעת רוב מנין ורוב בניין של הפוסקים היא להתיר - שזה בדיוק הפוך ממה שכתבת על דעת רוב הפוסקים (ובכלל אינני מכיר אף חכם מחכמי הפוסקים האחרונים, שפוסק איזשהו פסק למרות שחושב שהפסק הזה סותר את דעת רוב הפוסקים).

[שלמה בן חיים]

כנראה שיש כמה דרכים לעשות ספירת פוסקים, אם בכלל צריך לעשות ספירה. לא בכל בית מדרש מסורת הפסיקה היא דרך ספירה של קולות. עיקר העיקרים שצריך לדעת שיש לנו את גדולי הפוסקים שהם מכריעים לנו ורוב הפוסקים שפסקו לציבור החרדי בארץ פסקו לא לסמוך על ההיתר וכל מי שמכחיש זאת מכחיש את המציאות, וממילא הנידון מה דעת מרן הגר"ע יוסף [שכתבת כל כך נחרצות מהי דעתו אף שאין זה ברור כלל ולא אטרח להביא את המקורות הסותרים בזה כי כמו שכתבתי זה לא הנושא כאן] לא משנה גם את המציאות הזו.
וכי לא ידוע לך כי מרן החזון איש מסר נפשו שלא יסמכו על היתר המכירה?
האם אפשר להכחיש את ההיסטוריה כי מרן הרידב"ז מסר נפשו נגד היתר המכירה?
האם לא ידוע מה היתה דעת בד"צ העדה החרדית בחיי מרן הרב קוק על היתר המכירה?
וכי לא ידוע לך שמרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה סבור כי כלי המשתמשים בהיתר מכירה אסורים, כי גם בליעת הכלים אסורה?
וכי לא ידוע לך שעד שנת תשע"ה לא היה מי שההין בציבור החרדי לחשוב בכלל לסמוך על ההיתר הזה?
איני יודע מה גילך ומה הם ידיעותיך ההיסטוריות, אך אי אפשר למחוק היסטוריה.
ואם תשאל היסטוריה אנו לומדים כאן, התשובה היא אכן כן פסיקת ההלכה שעונה על הכרעות גדולי הפוסקים כמו שהיה מאז ומעולם, ואם גדולי הפוסקים הכריעו כך זו דעת רוב הפוסקים, ואם נמצא כי יש באוצר החכמה הרבה ספרים שסוברים אחרת מגדולי הפוסקים כמו החזון איש והרידב"ז ועד דורינו ממש, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל לא תשתנה הכרעה של גדולינו ומאורינו.

[סתם יהודי]

שים לב שבדבריך האחרונים אתה סוטה כליל מהנושא שעליו דיברתי בהודעתי הקודמת שאליה אתה מתייחס כעת. הנושא שעליו דיברתי - הוא לא מה דעת רוב הפוסקים (אינני דן בזה בכלל, ולכן אין לי בעייה עקרונית להסכים איתך לגבי זה, כשם שגם אין לי בעייה עקרונית לחלוק עליך לגבי זה, כי ממילא לא זה הנושא), אלא הנושא הוא: דבריך שלך עצמך - על "הספק" שכביכול קיים (לפחות לדעתך) לגבי דעת הגר"ע יוסף על התר המכירה, והנושא הוא גם דעת הגר"ע יוסף עצמו - לגבי עצם השאלה מה היא דעת רוב הפוסקים. ובכן:

א. הגר"ע יוסף גילה את דעתו הנחרצת, כמה וכמה פעמים לאורך ספרו יביע אומר, שהיתר המכירה הוא נכון וצודק מבחינה הלכתית - במאה אחוזים (הוא גם הצהיר על כך בקולו בשידוריו בלווין, כולל התבטאותו המפורשת שההיתר צודק "במאה אחוזים"), ומעולם לא התבטא בשום דרך שמעלה ספקות לגבי עמדתו. אינני דן כרגע בשאלה האם הוא צודק (קטונתי מלהכריע), אלא אני דן כרגע רק בשאלה מה דעתו. וכל מי שטוענים, שכביכול "יש ספק לגבי דעת הגר"ע יוסף", מעידים בזה על עצמם שהם מעולם לא פתחו את יביע אומר: ח"ג יו"ד סי' יט, ח"ח חו"מ סי' ב, ח"ט יו"ד סי' כח, וח"י יו"ד סימנים: לז,לח,מג,מד.

ב. דעת הגר"ע יוסף היא, שדעת רוב מניין ורוב בניין של הפוסקים, ראשונים כגדולי האחרונים, היא להתיר. זה כתוב במפורש במקורות הנ"ל. אז ברגע שאתה טוען שרוב הפוסקים אוסרים את היתר המכירה, אז כמובן זכותך המלאה לטעון כך; אבל עליך לדעת, שטענתך הנ"ל על דעת רוב הפוסקים, אינה משקפת ויכוח בין הגר"ע יוסף לבין רוב הפוסקים, אלא היא משקפת ויכוח בין הגר"ע יוסף - לבינך - לגבי השאלה מה היא דעת רוב הפוסקים. ואם תצטט לי כמה וכמה אחרונים שחושבים כמוך לגבי דעת רוב הפוסקים, אז באותו הרגע בדיוק גם הגר"ע יוסף יצטט לך כמה וכמה אחרונים שחושבים כמוהו לגבי דעת רוב מניין ורוב בניין של הפוסקים. כך שבכל מקרה, תישאר לנו מחלוקת בינך לבין הגר"ע יוסף לגבי השאלה מהי דעת רוב הפוסקים.