בגמ' בגיטין ובמו"ק מובא ילפותא של רבי "וזה דבר השמיטה שמוט, בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע ואח שמיטת כספים בזמן שנוהג שמיטת קרקע נוהג שמיטת כספים ובזמן שאי אתה נוהג שמיטת קרקע אי אתה נוהג שמיטת כספים", ויל"ע אם מקישים שמיטת כספים לשמיטת קרקע למה שלא נקיש גם לגבי תוספת שביעית והרי אין היקש למחצה.
ואפשר שלא שייך להקיש מש"ק לש"כ לגבי הזמן, כיון שע"כ אין זה הוקש להא מילתא שהרי ש"ק נוהגת בשביעית וש"כ במוצאי שביעית, ואמנם עדיין יל"ע שלא נימא שיוקש לגבי הזמן שינהג מצד הזמן, אלא מצד העיקרון שיהיה תוספת.
ואפ"ל ע"פ הידוע לדון האם עניין איסור התוספת הוא מצד שחלה קדושת שביעית גם בתוספת,כיון שזה סמוך לשביעית חל על זה גם שם שביעית, וכמו שמצינו מושג תוספת לגבי שבת, רק שבשבת שזה יום אחד אז הוא מטפיל אליו זמן מועט, ושביעית שהיא זמן רב של שנה שלמה היא מטפילה עליה זמן גדול יותר של ל' יום, או"ד שעניין האיסור מצד שהאדמה צריכה לשבות בשביעית וכשזורע לפני שביעית אז תהליך הגידול חל בשביעית, ולצד ב' א"ש של"ש זה בשמיטת כספים.
אמנם נראה שאי"צ להגיע לתירוץ הנ"ל, ושאלה מעיקרא ליתא, ששמיטת קרקע אין הכוונה לאיסור מלאכה בשביעית, שבזה לא מצינו בתורה לשון שמיטה,אלא לגבי הפקרת הקרקע שע"ז כתוב "והשביעית תשמטנה ונטשתה", ולגבי הפקרת הקרקע אין דין תוספת, והתוספת נאמרה רק לגבי איסור המלאכה.