האם יש מנהג חסידות לא לעשות בכלל פרוזבול ולהפסיד כל ההלואות?

[שלח]

אנו יודעים שיש פרוזבול, שנעשה בגלל שהמלווים חששו להלוות , לכאורה תקנת הלל לא היתה על כל המלווים ,אלא שהיו גם מלווים צדיקים שהיו מוכנים להפסיד כספם, וגם מלווים שחששו, האם בימינו יש מנהג חסידות לא לעשות בכלל פרוזבול?והאם היו גדולים שנהגו בכך? או שמא בגלל שיש פרוזבול יש מצוה לעשותו כי מצוה לשמוע דברי חכמים הלל הזקן , ומי שלא יעשה הוא ,שוטה וכמו שהפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט וכדומה?

[אוהב אוצר]

כן.
הבן איש חי אומר שכדאי לאדם גם אם לא הלווה כלל, לעשות הלואה של סכום פעוט בחודש זה בכדי שיוכל לקיים מצוות שמיטת כספים.

[שלח]

כן אבל אני לא מדבר על סכום פעוט אני מדבר על כל ההלואות של אלפי שקלים

[אוהב אוצר]

לעניות דעתי, אם הוא הוא יפסיד הרבה כסף וזה יגרום לו לא להלוות לפעם הבאה, עדיף שיעשה, אם הוא הלווה סכומים שמגיעים לאלפי שקלים, תלוי במי מדובר, אולי באחד שמרויח מאות אלפי שקלים בשנה יכול להיות שיש בזה מידת חסידות....

[צופר הנעמתי]

מי לנו גדול מהאמוראים שנהגו בפרוזבול, ומי יעשה עצמו חסיד יותר מהם?

[שלח]

השאלה שלי מדוע הלל תיקן פרוזבול ?האם מפני שהיו אנשים רשעים שנמנעו להלוות? או גם אנשים רגילים שפחדו על כספם? הרי לכאורה ברור שהתנאים והאמוראים לא חששו להלוות כספם ,לא בגללם הלל תיקן פרוזבול, אז לכאורה יהיה ברור שהיום כל הרבנים לא צריכים לעשות פרוזבול אבל לא שמענו כך, ואולי זה תלוי האם זה מדאורייתא או מדרבנן?

[צופר הנעמתי]

השאלה היא לא למה הלל תיקן, השאלה היא אם אחרי שיש תקנה כזאת יש ענין לא להשתמש בה, ובגמרא רואים שאין שום ענין בזה.

[שלח]

כן אבל התקנה נוסדה בגלל שהיו אנשים שהתנהגו לא טוב, ולפי זה יש שאלה חדשה, תקנה שניתקנה בגלל אנשים לא טובים, האם בגלל שניתקנה, זה מהלך חדש ולכולם גם הצדיקים מותר להשתמש בזה או רצוי שלא, ואולי יש דוגמאות נוספות?

[בברכה המשולשת]

יעויין במאמרו של הגאון רבי יעקב אריאל על הפרוזבול בספרו באהלה של תורה

[איש גלילי]

השאלה שלי מדוע הלל תיקן פרוזבול ?האם מפני שהיו אנשים רשעים שנמנעו להלוות? או גם אנשים רגילים שפחדו על כספם? הרי לכאורה ברור שהתנאים והאמוראים לא חששו להלוות כספם ,לא בגללם הלל תיקן פרוזבול, אז לכאורה יהיה ברור שהיום כל הרבנים לא צריכים לעשות פרוזבול אבל לא שמענו כך, ואולי זה תלוי האם זה מדאורייתא או מדרבנן?

לכאורה היא משנה מפורשת: "זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, כשראה שנמנעו העם להלוות זה את זה, ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' - התקין הלל לפרוזבול", נמצא שכל התקנה היא רק מפני החוטאים.

[ברזילי]

דיון קרוב כאן: viewtopic.php?f=17&t=19631#p191042

[צופר הנעמתי]

כן אבל התקנה נוסדה בגלל שהיו אנשים שהתנהגו לא טוב, ולפי זה יש שאלה חדשה, תקנה שניתקנה בגלל אנשים לא טובים, האם בגלל שניתקנה, זה מהלך חדש ולכולם גם הצדיקים מותר להשתמש בזה או רצוי שלא, ואולי יש דוגמאות נוספות?

בפעם העשירית - אין כאן שום שאלה, האמוראים השתמשו בזה. אם אתה חושב שרק להם תקנו אבל לצדיקים כמוך רצוי שלא אז אל תשתמש.

[גימפעל]

פרוזבול זה כאילו הכסף גבוי בבית דין ולכן אינה משמטת.

[נבון]

ראיתי שבציבור הדתי ישנו פרויקט 'פעמונים' ובו הלוואה למשפחות נזקקות, ע"מ שהחוב ישומט במוצאי שביעית.

[בברכה המשולשת]

ראיתי שבציבור הדתי ישנו פרויקט 'פעמונים' ובו הלוואה למשפחות נזקקות, ע"מ שהחוב ישומט במוצאי שביעית.

הפרוייקט נקרא נדיבי ארץ והוא מתבצע בשיתוף עם ארגון פעמונים, ואין הוא בא במקום פרוזבול אלא כתקנת הבא"ח

[סעדיה]

אנו יודעים שיש פרוזבול, שנעשה בגלל שהמלווים חששו להלוות , לכאורה תקנת הלל לא היתה על כל המלווים ,אלא שהיו גם מלווים צדיקים שהיו מוכנים להפסיד כספם, וגם מלווים שחששו, האם בימינו יש מנהג חסידות לא לעשות בכלל פרוזבול?

אימא ביה מילתא דאע"ג דלא כתוב ככתוב דמי(גיטין ל"ו:), ואם איתא הרי הוא מונע מידת חסידות מהרוצים לקיימה.

[רוח נדיבה]

ביקשתי גם במדור נא שגבם מאוצר, והנני בקשה גם באשכול מידת החסידות

אם מאן דהו יש בידו להוריד איזה מאמר/ספר של הלכות ורקע בענין שמיטת כספים לנהג מונית חילוני, המעונין לדעת ומבקש שישלחו לו במייל.

[אוהב אוצר]

נמצא שכל התקנה היא רק מפני החוטאים.

[/quote]
למה כב' הרב כך הכתיר אותם? אנשים שלא יכלו לעמוד בזה.
נראה אותך מלווה 50000 ש"ח לגיסך ומגיע מוצאי שמיטה והוא לא שילם לך את החוב...
אה, ובשנה השישית של ה'מחזור' הבא הוא מבקש ממך שוב...

[אוצר החכמה]

לכאורה אתה צודק. אבל מה באמת התכוונה התורה?

[אוהב אוצר]

בזמן שהיובל נוהג, אכן כוונת התורה היתה כפשוטה, להלוות ללא חשש, וגם אם יקרה דבר כזה, זו מצוה לשמט.
אבל, לגבי זמן התורה שני דברים יש לי לומר בזה:
יוכל לעשות שזמן הפירעון יהיה לאחר השמיטה ואז זה לא ישמט.
דבר שני ואני לא מדומיין: אנשים פעם ובמיוחד בזמן שבית המקדש היה קיים היו יותר עם אחריות ובעלי מידות כך שעד שהרב גלילי החשוב! הכתיר אותם כחוטאים, אפשר גם להכתיר את 'לווה רשע ולא ישלם'
כחוטאים שבודאי הם 'אמורים' להיקרא ראשונים חוטאים אלא שכמו שפעם הלווים היו יותר ישרים ובעלי אחריות כך גם המלווים.
כך נראה לי העני בדעת. [לא מתוך עיון אלא סברת שכלי הקט]

[מה שנכון נכון]

דבר שני ואני לא מדומיין: אנשים פעם ובמיוחד בזמן שבית המקדש היה קיים היו יותר עם אחריות ובעלי מידות כך שעד שהרב גלילי החשוב! הכתיר אותם כחוטאים, אפשר גם להכתיר את 'לווה רשע ולא ישלם' כחוטאים שבודאי הם 'אמורים' להיקרא ראשונים חוטאים אלא שכמו שפעם הלווים היו יותר ישרים ובעלי אחריות כך גם המלווים.

ב"ב ה. אמר ריש לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו.

[מחולת המחנים]

ראיתי שבציבור הדתי ישנו פרויקט 'פעמונים' ובו הלוואה למשפחות נזקקות, ע"מ שהחוב ישומט במוצאי שביעית.

הפרוייקט נקרא נדיבי ארץ והוא מתבצע בשיתוף עם ארגון פעמונים, ואין הוא בא במקום פרוזבול אלא כתקנת הבא"ח

להעיר שעיקר קיום המצוה הוא שאחר ר"ה יבוא הלווה למלוה להחזיר לו ההלוואה והמלוה יאמר "משמט אני", ועל כן ראוי לעורר לכל קופות הצדקה שהעלו רעיון זה לקיים במוצאי שביעית גם את החלק השני.

זאת ועוד, יתכן לומר שבלי קיום החזרת ההלואה אחר השמיטה עובר הלווה בגזל - לאותן השיטות שאין שמיטת כספים נוהגת בזה"ז (בחו"ל), וסמך עליהם הרמ"א בחו"מ סי' ס"ז.

[צופר הנעמתי]

ראיתי שבציבור הדתי ישנו פרויקט 'פעמונים' ובו הלוואה למשפחות נזקקות, ע"מ שהחוב ישומט במוצאי שביעית.

הפרוייקט נקרא נדיבי ארץ והוא מתבצע בשיתוף עם ארגון פעמונים, ואין הוא בא במקום פרוזבול אלא כתקנת הבא"ח

להעיר שעיקר קיום המצוה הוא שאחר ר"ה יבוא הלווה למלוה להחזיר לו ההלוואה והמלוה יאמר "משמט אני", ועל כן ראוי לעורר לכל קופות הצדקה שהעלו רעיון זה לקיים במוצאי שביעית גם את החלק השני.

זאת מנין לך? בפשטות זה דין אם בא הלווה להחזיר אבל אם אין הלווה רוצה להחזיר אין בזה שום ענין [לולא דעת היראים שהיא דעה יחידאה ממש].

[איש גלילי]

נמצא שכל התקנה היא רק מפני החוטאים.

למה כב' הרב כך הכתיר אותם? אנשים שלא יכלו לעמוד בזה.
נראה אותך מלווה 50000 ש"ח לגיסך ומגיע מוצאי שמיטה והוא לא שילם לך את החוב...
אה, ובשנה השישית של ה'מחזור' הבא הוא מבקש ממך שוב...

קושיא נפלאה... אבל התנא אמר "ועוברין על מה שכתוב בתורה" ובתורה כתוב "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר"

[אוהב אוצר]

אתה יודע כמה פעמים אנו נכשלים [אני בכל אופן] נכשלים בל' הרע?

[מה שנכון נכון]

אתה יודע כמה פעמים אנו נכשלים [אני בכל אופן] נכשלים בל' הרע?

כמדומני שאסור לכתוב כך ברבים. ורק כששב ומתודה יש מתירים ראה רמב"ם וראב"ד תשובה ב,ה ושו"ע תרז,ב ובפוסקים שם.

[איש גלילי]

אתה יודע כמה פעמים אנו נכשלים [אני בכל אופן] נכשלים בל' הרע?

חציף עלי מאן דמפרש חטאיה, אולם מה הקשר לעניננו? זה גורם שמי שעולה בלבו מחשבת בליעל שלא להלוות מפני שמיטת כספים - איננו חוטא?!

[מחולת המחנים]

להעיר שעיקר קיום המצוה הוא שאחר ר"ה יבוא הלווה למלוה להחזיר לו ההלוואה והמלוה יאמר "משמט אני", ועל כן ראוי לעורר לכל קופות הצדקה שהעלו רעיון זה לקיים במוצאי שביעית גם את החלק השני.

זאת מנין לך? בפשטות זה דין אם בא הלווה להחזיר אבל אם אין הלווה רוצה להחזיר אין בזה שום ענין [לולא דעת היראים שהיא דעה יחידאה ממש].

בשו"ת אגרות משה ח"ז חושן משפט סי' טו כתב שמצוה על הלווה להחזיר ההלואה לאחר השביעית וכשלא יחזיר הוא עובר על תקנת חכמים.
ואף שדבריו נראים כחידוש מ"מ הוכיח כן מכמה מקומות, יעויי"ש.

דעת היראים לפענ"ד הוא דין אחר - האם מצוה על המלוה לומר "משמט אני", ובזה נחלקו עליו רוב הראשונים, ועיין רמב"ם פ"ט מהל' שמיטה ויובל הכ"ט.

[בברכה המשולשת]

לפי הב"ח בדעת רש"י המלווה גם יכול להכריח את הלווה להחזיר

[יאיר1]

שיטת היראים כפי שרגילים לפרשו על פי הנוסחה היותר מוסמכת, זה שהחוב קיים ורק אין ללווה מצוה לפרוע את החוב.

ולגופו של דבר, ודאי שמי שישמט את החוב יקיים מצות עשה דאורייתא, לשיטות ששמיטת כספים דאורייתא, וכרגע אינני זוכר בודאות, אך נראה לי שאין כלל או כמעט בכלל, שיטה שעתה זה דאורייתא, וממילא יקיים מצוה דרבנן. [בשונה משמיטת קרקע, שיש שיטות רבות שהיא דרבנן, ועד עתה לא התיישב אצלי מפני מה נוקטים ששמיטה דרבנן, ולא חוששים שהיא דאורייתא]
אולם כיון שחכמים אמרו לשמט והם אמרו לעשות פרוזבול, אם כן מה שייך שיהיה מצוה.
אך גם זה לא כל כך ברור, שהרי לא ביטלו חכמים את השמיטת כספים אלא תקנו פרוזבול. [וכנראה הטעם שהלל לא היה יכול כבר לבטל, כיון שנתקן מבי"ד גדול בחכמה ובמנין] אם כן עדיין יקיים מצוה דרבנן.

ומי אמר שהאמוראים היו עושים פרוזבול? ומי אמר שהם היו בעלי חובות?

גם אפשר, שכיון שהלל חשש לזה שיכשלו ולא ילוו, אף עתה יש חשש זה, שהרי אם לא תעשה כלל פרוזבול, יש חשש רציני שכאשר יבוא אליך אדם ללוות, לא תלווה לו, וכן יש חשש רציני ששכחת או שאתה לא יודע שמאן דהוא חייב לך סכום גדול, ואחר כך תהיה בעיה גדולה מכך שהתחכמת לא לעשות פרוזבול.
ולכן ודאי שצריך לעשות פרוזבול, אלא שיכול לעשות פרוזבול ולאחר מכן להלוות ובזה יקיים מצוה דרבנן זו.

וזו הערה חשובה, שלאחר הפרוזבול אדם בא אליך להלוות ממך ואומר שיחזיר לך לפני החג, ולמעשה אתה יודע שכנראה לא יצליח, הם לא תווה לו אתה עובר על איסור!!

[צופר הנעמתי]

להעיר שעיקר קיום המצוה הוא שאחר ר"ה יבוא הלווה למלוה להחזיר לו ההלוואה והמלוה יאמר "משמט אני", ועל כן ראוי לעורר לכל קופות הצדקה שהעלו רעיון זה לקיים במוצאי שביעית גם את החלק השני.

זאת מנין לך? בפשטות זה דין אם בא הלווה להחזיר אבל אם אין הלווה רוצה להחזיר אין בזה שום ענין [לולא דעת היראים שהיא דעה יחידאה ממש].

בשו"ת אגרות משה ח"ז חושן משפט סי' טו כתב שמצוה על הלווה להחזיר ההלואה לאחר השביעית וכשלא יחזיר הוא עובר על תקנת חכמים.
ואף שדבריו נראים כחידוש מ"מ הוכיח כן מכמה מקומות, יעויי"ש.

דעת היראים לפענ"ד הוא דין אחר - האם מצוה על המלוה לומר "משמט אני", ובזה נחלקו עליו רוב הראשונים, ועיין רמב"ם פ"ט מהל' שמיטה ויובל הכ"ט.

וודאי שאם הלווה אינו בא להחזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו במבואר במשנה, אך מצד קיום מצוות שמיטה אין ענין שיבוא להחזיר ויאמר המלוה משמט אני.

[צופר הנעמתי]

ומי אמר שהאמוראים היו עושים פרוזבול? ומי אמר שהם היו בעלי חובות?

רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מילי לר' חייא בר אבא אמר ליה צריכנא מידי אחרינא אמר ליה לא צריכת.

[צופר הנעמתי]

דעת היראים לפענ"ד הוא דין אחר - האם מצוה על המלוה לומר "משמט אני", ובזה נחלקו עליו רוב הראשונים, ועיין רמב"ם פ"ט מהל' שמיטה ויובל הכ"ט.

דעת היראים היא שהחוב קיים עד שיאמר המלוה משמט אני והמצוה היא למחול ולומר משמט אני אבל אין כאן אפקעתא דמלכא.

[מחולת המחנים]

ולגופו של דבר, ודאי שמי שישמט את החוב יקיים מצות עשה דאורייתא, לשיטות ששמיטת כספים דאורייתא, וכרגע אינני זוכר בודאות, אך נראה לי שאין כלל או כמעט בכלל, שיטה שעתה זה דאורייתא, וממילא יקיים מצוה דרבנן.[/b]

דעת ספר העיטור וכן דעת הרמב"ן בספר הזכות (גיטין דף ל"ו) שלהלכה נקטינן כרבנן ושמיטת כספים בזה"ז מדאורייתא, אלא שמהרמב"ן במכות (דף ג') נראה שסבר ששמיטת כספים בזה"ז הוה רק מדרבנן.

מ"מ ודאי שדעה זו היא שיטה יחידאה.

דעת היראים היא שהחוב קיים עד שיאמר המלוה משמט אני והמצוה היא למחול ולומר משמט אני אבל אין כאן אפקעתא דמלכא.

וודאי שאם הלווה אינו בא להחזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו במבואר במשנה, אך מצד קיום מצוות שמיטה אין ענין שיבוא להחזיר ויאמר המלוה משמט אני.

מדברי האגרות משה נראה אכן שסבר שהיא תקנת חכמים בפני עצמה שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנה, (ועיין ברשב"א בקידושין דף יז שכתב דבמקום שאמר רוח חכמים נוחה הימנו א"כ אם אינו מקיימו אין רוח חכמים נוחה הימנו והוי איסור, אכן הר"ש במתניתין דהמחזיר חוב בשביעית כתב להדיא דאף שהמחזיר חוב רוח חכמים נוחה הימנו, עכ"ז מי שאינו מחזיר אינו עובר איסור בזה, ויל"ע עוד).

אמנם היה אפשר לתלות שאלה זו האם שמיטת כספים זהו דין התורה שההלואה והחוב נפקע לגמרי, או שהוא איסור על המלוה שלא יגוש את הלווה אך החוב עדיין קיים, ולפי זה אפשר לומר דלכך אמרו חז"ל שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו, דהיינו שאף שהמלוה אסור לו ליגוש את הלווה אם בכל אופן הוא מחזיר את ההלואה רוח חכמים נוחה הימנו, וכך צריך לנהוג.
ואף דהיה אפשר לומר שלדעת היראים המצוה על המלוה שישמט ולא על הלווה, אכן עפ"י האמת נראה כדברי הרב צופר הנעמתי דהיא גופא מחלוקת המרדכי והיראים אם השמטת כספים נחשבת כאפקעתא דמלכא או לא.

[מחולת המחנים]

במנחת חינוך (מצוה תע"ז אות ד') כתב לדבר פשוט דהתובע חוב לאחר שמיטה וגובה אותו, חוץ ממה שעובר על הלאוין ועשה של שביעית עובר גם על לאו דגזל, והטעם כי החוב נחלט ואינו מגיע לו כלום, וצריך להחזיר לו המעות וגובים מנכסיו, וסיים "וזה פשוט מאד", ועוד כתב (שם אות ב) שאף אם הלווה נותן לו ברצון הטוב אינו מועיל כי כבר נפקע, וכוונתו לכאורה דאם הלווה בא להשיב החוב בתורת פרעון אינו מועיל כלום, אם לא בתורת מתנה וכדברי חז"ל המחזיר חוב בשביעית.

אמנם מצאתי במכתב הגר"נ פרצוביץ הנדפס בספרו בנין נחום (עמ' תסג) שכתב לחדש בזה, וז"ל: אכתוב דבר א' שאמרנו לאחרונה בפ' השולח [גיטין ל"ו] בסוגיא דפרוזבול ושמיטת כספים, דאפילו אם אחר שמיטה פטור מלשלם כשי' רוב הראשונים, מ"מ אין הביאור דבטל החוב כמו ע"י מחילה ופרעון, רק דזהו חלות דין מיוחד של שמיטה, שהגם שיש חוב יש ע"ז חלות דין של שמיטה דמהאי טעמא פטור מלשלמו, אבל כשמשלמו הו"ל פרעון של חוב ולא סתם מתנה. ואף שאומר מתנה אני נותן לך, היינו דנותן לו את חובו בתורת מתנה".

ועיין עוד במשנת יעבץ להגרי"ב ז'ולטי (יו"ד סי' כ' אות ב') שכתב דאף אם המלוה לא עשה פרוזבול יש חוב על הלווה להחזיר את חובו, משום שיש עליו חיוב מצד עצמו לקיים את דבריו, ואם לא החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו, עיי"ש.

[סלקא דעתך]

ראיתי שבציבור הדתי ישנו פרויקט 'פעמונים' ובו הלוואה למשפחות נזקקות, ע"מ שהחוב ישומט במוצאי שביעית.

יש לדון אם מקיים את המצווה.
דכיוון שהלווה לא מתכוון להחזיר אין זה נקרא הלוואה אלא מתנה.
ואם נימא דחשוב כהלוואה ואינו מתכוון להחזיר אז יש כאן לווה רשע ולא ישלם.

[בברכה המשולשת]

במנחת חינוך (מצוה תע"ז אות ד') כתב לדבר פשוט דהתובע חוב לאחר שמיטה וגובה אותו, חוץ ממה שעובר על הלאוין ועשה של שביעית עובר גם על לאו דגזל, והטעם כי החוב נחלט ואינו מגיע לו כלום, וצריך להחזיר לו המעות וגובים מנכסיו, וסיים "וזה פשוט מאד", ועוד כתב (שם אות ב) שאף אם הלווה נותן לו ברצון הטוב אינו מועיל כי כבר נפקע, וכוונתו לכאורה דאם הלווה בא להשיב החוב בתורת פרעון אינו מועיל כלום, אם לא בתורת מתנה וכדברי חז"ל המחזיר חוב בשביעית.

אמנם מצאתי במכתב הגר"נ פרצוביץ הנדפס בספרו בנין נחום (עמ' תסג) שכתב לחדש בזה, וז"ל: אכתוב דבר א' שאמרנו לאחרונה בפ' השולח [גיטין ל"ו] בסוגיא דפרוזבול ושמיטת כספים, דאפילו אם אחר שמיטה פטור מלשלם כשי' רוב הראשונים, מ"מ אין הביאור דבטל החוב כמו ע"י מחילה ופרעון, רק דזהו חלות דין מיוחד של שמיטה, שהגם שיש חוב יש ע"ז חלות דין של שמיטה דמהאי טעמא פטור מלשלמו, אבל כשמשלמו הו"ל פרעון של חוב ולא סתם מתנה. ואף שאומר מתנה אני נותן לך, היינו דנותן לו את חובו בתורת מתנה".

ועיין עוד במשנת יעבץ להגרי"ב ז'ולטי (יו"ד סי' כ' אות ב') שכתב דאף אם המלוה לא עשה פרוזבול יש חוב על הלווה להחזיר את חובו, משום שיש עליו חיוב מצד עצמו לקיים את דבריו, ואם לא החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו, עיי"ש.

מצ"ב משהו שכתבתי בנדון לאחד העלונים (זה נכתב לנוער, אז הסגנון קצת פשטני)