שבוע שעבר התבשרו תושבי ישראל כי אולמות האירועים נפתחים לאירועים של חתונות וכדו' עד 250 איש. כפי הנשמע מחתונות שהתקיימו שבוע שעבר, בתוך האולמות אין אכיפת מסיכות ואין אכיפת אי ריקודי יד ביד וכו'.
מי ששם לב, מרן הגר"ג אדלשטיין התריע על כך בשיחתו שבוע שעבר שחתונות כעת זה גורם מדבק, ובני משפחה צריכים ללכת אבל בחורים שישבו וילמדו. גם בהנחיות שפרסם הד"ר משולם הרט על דעתו של מרן הגר"ג לא ללכת לחתונות כי אם לאמירת מז"ט ולא לשהייה.
וכאן הבן שואל: היכן האחריות האישית? מדברים לאחרונה על מתווים של 'חתונות המאה' ועדין לא הגיעו ליישום כשהמטרה היא לחסוך בהוצאות גם לעתיד, אבל כעת זה גם פיקוח נפש, מדוע הציבור החרדי רץ לעשות חתונות של 250 איש שבפועל באים יותר וללא שום משמעת? בגלל שהממשלה התירה אחרי לחץ של בעלי האולמות, הותרה הרצועה?
ככלל, בכל ההתנהלות כאן בקורונה נדמה היה שיש שו"ע חדש שנכתב ע"י ראה"מ, הוא מתיר מנין ב19 איש, רצים לקיים מנינים גם במקומות צרים, למרות שגדולי תורה התריעו על כך אבל הרי ראה"מ התיר... וכן עוד דוגמאות, ומה עם אחריות אישית של בעל השמחה, אתה מביא לשמחה מאות אנשים ואם אחד או שניים חולים מאומתים גזרת על כל אלו שבאו להשתתף בשמחתך (ותקפיד אם הם לא יבואו) בידוד שבועיים?!
משום מה נדמה שאיש הישר בעיניו יעשה בנושא זה.
מה דעת חו"ר הפורום?