אש משמים כתב:בימים האחרונים שמעתי על אנשים שחלקם אף ממשפחות אנשי רפואה ואף רב שכונה בירושלים וק"ו שאר אנשים שלא מקיימים את חובת הבידוד ויוצאים ביודעים ומדביקים את הסובבים אותם בטענות קש של חוסר כח לשהות בבידוד וכדו'.
כתוב ב'פוסקים' שכשיש דברים שהם 'צורך הציבור', מכריזים עליהם באמצע התפילה, ואפילו לפני 'ברכו' ו'ישתבח'. עת צרה היא ליעקב, ובעזרת השם ממנה נוושע.
לפי איך שאני רואה, הציבור לא מודע למה שקורה, כיוון שהמערכות הציבוריות לא מסבירות די הצורך, וזה מגיע טיפין טיפין. לכן ההתייחסויות משתנות בין בני אדם, ובין משפחה למשפחה.
אתמול הייתי באיזה שהוא כינוס מאוד חשוב שהיה כאן, כל ראשי הקהילות בירושלים, ודיברו שם אנשים שאחראים ומבינים, בתוך התחום הזה. הנקודה הכי חשובה לדעת, היא שהחולי הזה עובר בצורה כל כך מהירה, ומספיק שיש חמישים אנשים שלא יודעים שהם חולים ואין להם שום תסמינים שהם חולים, בתוך 18 יום עד 20 יום הם יגרמו לכך בצורה ודאית שמיליון ומאתיים חמישים איש יהיו חולים. זה חשבון מאוד מאוד פשוט.
האזור של ירושלים לבד, כולל בית שמש, מישור אדומים ומעלה אדומים, מגיע באופן מאוד פשוט למיליון ומאתיים וחמישים איש. ישנם רק שלושה בתי חולים שמשרתים את האזור, ומספר המיטות הפנויות נכון להבוקר מגיע לצערנו לקרוב לאפס. ברגע שחס ושלום יגיעו אנשים, והם יצטרכו להיות מבודדים עם מכשירי הנשמה, יולדת שתצטרך להגיע לא יהיה לה מקום, אדם שיעבור התקף לב לא יהיה לו מקום, מישהו שנשבר לו יד לא יהיה לו מקום - וכל מערכת הבריאות קורסת.
מערכת הבריאות בהחלטות שלה לא עושה פה איזה דברים מוזרים או רחוקים מהדעת. הם עושים את הדברים בשיקול דעת. החיסון היחיד שקיים היום לקורונה זה בעצם המרחק שיש בין בני אדם, ולכן הם מבקשים לצמצם כמה שיותר. אי אפשר לבוא ולסגור הכל הרמטי. לעניות דעתי זה יקרה תוך כמה ימים, שיסגרו פה את הכול כמו באיטליה.
נכון להיום הם עושים את זה בהדרגה. אנחנו רואים שהתחבורה הציבורית עובדת, אז יבוא מישהו וישאל, הרי אמרו שלא יתכנסו יותר מעשרה אנשים, ובאוטובוס מתכנסים יותר מעשרה ונמצאים שם בצורה הרבה יותר צפופה... מה מבקשים? לעשות מה שאפשר. פה בבית הכנסת המקום רחב, אז אפשר לפחות את שני המטרים שמבקשים להקפיד בין אדם לאדם, אז אפשר לעשות את זה ברווח.
יעקב בורלשטיין כתב:על פי ההלכה חובה לפגוע באדם שפוגע בציבור, כל שכן בפרסום שמו
וְאַף עַל פִּי כֵן נִרְאֶה לִי, דְּאִם הוּא מְשַׁעֵר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה, שֶׁיְּסַפֵּר לַאֲנָשִׁים, הַאֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי (לג) עָשָׂה לוֹ עַוְלָה בְּעִנְיַן מָמוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, תּוּכַל לָבוֹא לוֹ מִזֶּה תּוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא, כְּגוֹן, שֶׁיְּסַפֵּר לַאֲנָשִׁים, שֶׁדִּבְרֵיהֶן נִשְׁמָעִין לוֹ, אִם יוֹכִיחוּהוּ עַל זֶה, וְאוּלַי עַל יְדֵי זֶה יָשִׁיב לוֹ הַגְּזֵלָה וְהַהֶזֵּק וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, (לד) מֻתָּר לוֹ לְסַפֵּר לָהֶם וּלְבַקֵשׁ מֵאִתָּם, שֶׁיְּסַיְּעוּהוּ בָּזֶה. וְלִפְעָמִים יְצֻיַּר תּוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא מֵהַסִפּוּר, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּעִנְיַן מָמוֹן, (דְּהַיְנוּ עִנְיַן צַעַר וּבֹשֶת וְאוֹנָאַת דְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה), כְּגוֹן, אִם נוֹדַע לוֹ בְּבֵרוּר, אֵיךְ שֶׁפְּלוֹנִי רוֹצֶה לְחָרְפוֹ וּלְגַדְּפוֹ עַל דָּבָר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, אִם יְסַפֵּר זֶה לַאֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים אוֹ לִקְרוֹבָיו שֶׁל פְּלוֹנִי, וְיַעֲרִיךְ לִפְנֵיהֶם אֶת אֲמִתַּת הָעִנְיָן, וְיִרְאוּ בְּעַצְמָם שֶׁהַדִּין עִמוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְנְעוּהוּ מִזֶּה, אוֹ אֲפִלּוּ הוּא דָּבָר, שֶׁכְּבָר עָבַר, שֶׁכְּבָר חֵרֵף אוֹתוֹ, אַךְ שֶׁהוּא מְשַׁעֵר, שֶׁאִם לֹא יְסַפֵּר הַדָּבָר לִקְרוֹבָיו, אוֹ לַאֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים, כְּדֵי שֶׁיִּמְנְעוּהוּ מִזֶּה, יָבוֹא עוֹד לְחָרְפוֹ וּלְגַדְּפוֹ (לה) בְּכָל אֵלּוּ הָאֳפָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, מֻתָּר לְסַפֵּר הַדָּבָר לִבְנֵי אָדָם, אַף שֶׁעַל יְדֵי הַסִפּוּר יִתְבַּזֶּה חֲבֵרוֹ לִפְנֵי הַשּׁוֹמְעִים, כֵּיוָן דְּאֵין כַּוָּנַת הַמְסַפֵּר לָזֶה, רַק הוּא רוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ מִמֶנּוּ נְזֶק בְּעִנְיַן מָמוֹן אוֹ צַעַר וּבִיּוּשׁ.
עזריאל ברגר כתב:אתה צודק שיש היתר לפרסם במקרים מסוימים.
אבל ידוע שאחת ההגבלות של לשה"ר לתועלת, היא שלא יגיע לו נזק יותר ממה שהיה מגיע לו אם היית מעיד עליו בדין תורה.
ולכאורה מסירתו למשטרה היא נזק יותר קטן מאשר הפרסום, ועדיף לעשות אותה לפני ששוקלים את צעד הפרסום.
כבר הזכרת במקום אחר ששפיכות דמים היא דבר שנהיה זול בימינו, ולפענ"ד גם הלבנת פנים הזדלזלה ביותר, ואנשים "עם אצבע קלה על ההדק" של ה"שיימינג".
עזריאל ברגר כתב:
אינו שייך לכאן כלל! יש ד דיני מוות הזכורים לי בתורה:
א. ד מיתות בית דין.
ב. המלך והסנהדרין רשאים להרוג במקרי הצורך.
ג. רודף.
ד. קנאי.
ומה שדיברו בשני הקישורים שהבאת - זה לגבי ב וד, שהם (קרובים להיות) רשות. לא לגבי א וג שחייבים מן הדין להורגם.
חד ברנש כתב:מה שהכי כואב הוא, באיזה שמחה ומתיקות הם מלשינים. ממש מתיקות והנאה צרופה.
תם מה הוא אומר כתב:נתפרסם פסק חדש להתיר/לחייב להתקשר למשטרה בשבת באם רואים שמקיימים מנין אפי' ברחובה של עיר, דהוי פיקו"נ גמור.
חד ברנש כתב:הזוי.
והנה ליצמן, שר הבריאות בכבודו ובעצמו, שאין ספק שהוא שמר מכל משמר על כל ההנחיות הדקדקניות, נדבק בנגיף.
ללמדנו?
מקדש מלך כתב:חד ברנש כתב:הזוי.
והנה ליצמן, שר הבריאות בכבודו ובעצמו, שאין ספק שהוא שמר מכל משמר על כל ההנחיות הדקדקניות, נדבק בנגיף.
ללמדנו?
ללמדנו שהסיכון קיים אפילו כששומרים את ההוראות, כלומר, כל יציאה לרחוב היא סיכון, אלא שיש דברים שלא היתה ברירה והתירו (עדיין) לקחת את הסיכון הקטן. ומכאן תשובה למי שטוען שמניין במרחק שתי מטר אין בו שום בעיה.
עתניאל בן קנז כתב:ידועים דברי חז"ל (סנהדרין צז.)
"אין בן דוד בא עד שירבו המסורות"
ופירש"י "שתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן".
ותמהתי, וכי חשידי ישראל שיגיעו לשפל כזה? [בכל הדורות היו יחידים שפלים כאלו. אבל 'שירבו המסורות'...].
אבל כמה עמקו דברי חז"ל שנבאו על דורינו...
ואין לנו אלא לקוות לדברי הגמ' שם "כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב" ומיד בן דוד בא.
ספר ישמח משה - פרשת וישב דף פג/א
. ועל פי זה תבין דלמה בגלות מצרים אמרו בשביל שלא היה בהן דלטורים, ובגלות זה אמרו רז"ל (בסנהדרין דף צ"ז [ע"א]) אין בן דוד בא עד שירבה המסורות בישראל. והנ"ל בדרך אמת על פי דקיימא לן (יור"ד סי' ב' ס"ט) מסור הרי הוא כמומר לכל התורה ויצא מכלל ישראל, והנה ידוע החילוק שבין גאולת מצרים לגאולתינו שיהיה במהרה בימינו, כי אז לא היה נשלם התיקון לגמרי וגם ערב רב עלה אתם (שמות יב לח), אבל הגאולה לעתיד יהיה בלי סיגים, לכך וצרפתים וגו' (זכריה יג ט), וכמו שמפרשין מאמרם (סנהדרין צ"ו ע"א) או כולו חייב או כולו זכאי, (ור"ל שהזכאי יהיה כולו זכאי, והחייב כולו חייב ולא יהיה תערובות טוב ורע). וזהו הפירוש עד שירבה המסורת, ר"ל דזה יהיה בהשגחה פרטיות מאת ה' שהפושעים המעכבים את הגאולה יהיה מוסרים, ועל ידי זה יצאו מכלל ישראל כולו זכאי, ויבא לציון גואל אמן:
חזור אל “מנע מגיפה מנחלתך - הקורונה והשלכותיה”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 18 אורחים