דודי צח כתב:לצערי נכתבו גם דברי הבאי לעיל, הנגועים לכאורה ממחנות שוליות בקרב היראים, המנסים להטיף לנו כי היות ועיקר החתונה הוא שמחתם של החתן והכלה על הקמת ביתם בישראל, הרי כל התפאורה, הריקודים, האוכל, הרעש - מסביב, הוא רק משהו די מיותר. אפשר גם לעשות שמחה 'צמחונית' של החתן והכלה וכמה דודות וחסל.
בהשקפת התורה, כפי הגדוש הרבה בספרות חז"ל, הרי שמחת חתן וכלה בצורה המונית, בצורה של "נערים ממשתה נגינתם" בצורה של "בי הילולא" ששקדו חכמים על תקנת בנות ישראל להרבות סעודה לכבודם, ולהרבות לשמחם, לזרוק חיטים, ולעשות ריקודים והעלאה ע"ג כתפיים וכו' וכו' - משמע בבירור, כי אכן ההמולה והרעש השמח שמסביב, ואם תימצי לומר ה'תשומת לב' המרובה מסביב, היא היא הנותנת את הטון של שמחת חתונה יהודית. והיא הכרחית עד למאוד.
כי באמת כבר נתקשו רבים, מדוע באמת המצוה כ"כ גדולה לשמח חתן וכלה, שהפריזו בשכר העושים כן ובהפסדם של העוקפים זאת, וכי שבורי לב המה החתן והכלה עד שאנו הציבור חייבים לשמחם, הלא הם בעצמם הם לכאורה בשיא זמן שמחתם.
כמה תירוצים דרושיים נאמרו על השאלה הזאת, וכנראה שהכותבים דלעיל עדיין ראשם עטוף עם השאלה הזאת. אך המוכרח מכאן, כי איך שלא נפרש, אופי השמחה של החתן והכלה, היא דווקא כאשר חבריהם ורעיהם ובני משפחתם משתתפים 'פעילים' בשמחתם. כי כך טבע האדם שנקרא 'מדבר' שהוא יצור 'חברתי', כי אין לו שמחה אישית ופנימית גרידא עד שיחוג אותו עם הרבים, עם ההמון מסביב.
ולכן הכלות שרוצות שמחה הגונה, אינן תמהוניות כפי שהוצגו ברמיזה לעיל, אלא הן הן הכלות האמיתיות שעליהם הגדישו חכמינו ז"ל את סאת הדיבורים אודות גודל החיוב לשמחן, ולעבור עם הכלות בעיר, ולבטל תורה בשביל שמחתן. אין כאן דברים של מה בכך !!
אם כי ברור, כי כל עוד שהגזירה היתה להיות 100 איש, דהיינו 200 משני עברי האולם, נשים וגברים, יש מקום לשכנע את החתן והכלה, כי גם זה חתונה טובה תיקרא. אבל עתה שכבר לא מרשים אפילו לעשות את החופה "במקהלות" ובמעמד עשרה איש מישראל (עיין כתובות ז':), בוודאי יש מקום לדחות את החתונה על נקלה. וכל הסיבות החסידיות האחרות מתגמדות לעומת הסיבה הגדולה והנוראה הזאת, של 'שמחה בלי שמחה' [מה גם שבהבנת הסיבה החסידית-קבלית, יש להבין שאין המדובר בעת מלחמה או מגיפה אלא סתם בדחיית שמחה בלי סיבה רצינית].
ייש"כ!
