יופי אני שייך למאומתים, מחר אני יוצא מבידוד לפי הוראת הרשויות בקנדה המתנתי עשרה ימים מהתגלות התסמין המובהק (חום 38 מעלות) שלשמחתי היה לי אותו כ6 שעות בלבד, ולא נפגע לי הריח וב"ה שלומי טוב, אלא שנוות ביתי סובלת החום לא יורד והסוכר עלה ובקיצור לא מרגישה טוב כלל, עוד חלק מילדינו 24 20 ג"כ חלו ומרגישים טוב ב"ה, אבל אינם מריחים.
אני פונה לצמאי הדם שבגללם סבלנו !!
כאן בקנדה פחות או יתר היה שיפור גדול וכמות החולים ירדה מיום ליום וההתנהלות במרחב הציבורי שונתה ללא הכר "כולם" שומרים אין חובת מסיכה ברחוב הפתוח ובכל זאת הרבה מיוזמתם חובשים מסיכה, במרחבים הסגורים נשמר הריחוק החברתי, אלא שבציבור החרדים ישנם קבוצות שונות וכל אחד עושה שבת לעצמו וחלק מתנהגים כבת היענה, ומאחר וילדי לומדם בבית ספר ששייך לקבוצות חסידיות שאינם שומרים במופגן ואף שהם עצמם מפרסמים מודעות באידיש ובאנגלית בהוראות הרבנים לשמור, בפועל לא שומרים וככל הנראה אחד מהילדים הכניס את האורח הלא רצוי הביתה.
אני שואל את כולם אני לא מבין אי אפשר להתאפק עוד קצת למה אלו שב"ה לא חלו עדיין צריכים לחלות? הרי בפתח מחכה חיסון כולו קוראים ושומעים שנעשים צעדים גדולים בדרך לחיסון למה שלא נמשוך עוד קצת בקשיים טכניים ונעבור את זה עד החיסון למשל, בית כנסת המכיל בזמן רגיל 80 איש ללא אפשרות שמירה ריחוק אבל ב40 אפשר לשמור אז נתפלל בשני משמרות יהיה קשה אבל זה שווה את זה בוא נקטין סיכונים בפרט שיש חלק שכבר חלו ובכך יש חסינות עדר קצת ובצירוף מסיכה וריחוק בוודאי נוכל להגן על שחולים נוספים לא יחלו והיה זה שכרינו, זה לא מופרך שעכשיו אפשר לעשות ברקס ממשי למחלה