נוטר הכרמים כתב:
אחר תיאר שבנו הקשיב שיעורים על גבי שיעורים עד שנשבר לו וזרק בעצבים את הטלפון לריצפה,
זהו ראיה להיפך, הרי אמרת שהוא הקשיב שיעורים ע"ג שיעורים, ואם הוא לא היה משתתף בסדרי הלימוד הוא לא היה זורק את הפלפון.
אין ספק שהמצב הזה לא יחזיק מעמד הרבה יותר ואין ספק שהבחורים מתחילים להשתעמם ונמאסים מהפלפון, כל הנושא הוא אם היה הצלחה עד כה למעלה מן המשוער או לא.
ואם מנסיון אישי אני גם מוסר שיעורים בישיבה ורובו המוחלט משתתפים בשיעורים תמידין כסדרן.
אמנם יש הבדל בין הבחורים ברמת ההשתתפות בסדרים והחלשים נסיונם קשה יותר להתנתק ממה שקורה בבית אבל עד השיעור כבר כולם נמצאים.
גם בני הילד נ"י משתתף בשיעורים שלו ולומד עם החברותא שלו יום יומית.
איש גבעות כתב:דוגמא קטנה: העיתון מדווח על התרגשות עצומה בעקבות כך ששליחו האישי של שר התורה עומד להגיע בשעות הקרובות לתפילה באתרא קדישא מסוים.
המציאות, לעומת זאת, בדרך כלל, שונה קצת...
אם כך הרי בכל העיתונים זה ככה,
כלל ישראל חגג את היו"ט ברוח נעלה וכו'
רוב עמך ישראל התרגזו בשמעם את החוצפה הנוראה והלזול הבוטה וכו'...
וכהנה רבות והוא מכת מדינה לא קשור לשום עיתון ספציפי.
שוב תפסתי שכתבת שאתה לא קורא עיתונים חוץ מלפעמים העיתון הנ"ל, ומסתמא כונתך כשזה מגיע ביום שלישי חינם, נו אז תתחיל להסתכל בהמבשר ותראה אותו תיאור בדיוק, ומסתמא המודיע ג"כ , והפלס הוא בלי ספק כך כי באותו רוח נאמרה, ואינן דברים חדשים אלא שנם רבות הוא הסגנון אצלינו (אה ושכחתי כל הפשקוילים של הקנאים...)